הכתב והקבלה/שמות/כה

הכתב והקבלה שמות כה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

ויקחו לי. כשהמקבל אדם חשוב אז נחשב הנותן כמקבל, כבקדושין נתנה היא ואמר הוא אם הוא אדם חשוב מקודשת, לכן אמר כאן ויקחו ולא אמר ויתנו (מ"ב), ולשון זה נאמר ג"כ באברהם ואקחה פת לחם במקום ואתננה, וכן באליעזר עבד אברהם ויקח האיש נזם זהב ושני צמידים על ידי', ויקח במקום ויתן, כי הנותנים האלה חשבו א"ע כמקבלים:

ותולעת שני. צמר הצבוע בצבע אדום קרוי תולעת, והצבע קרוי שני, כדכתיב אנשי חיל מתולעים, מלובשים בגדים צבועים, וכן האמונים עלי תולע, בגד צבוע, וכן מוכיח אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו ואם יאדמו כתולע כצמר יהיו, השני והשלג שם של צבעים זה אדום וזה לבן, אבל תולע וצמר שניהם צמר אלא שהתולע הוא צמר צבוע, והצמר הוא לבן בלא צבע (רשב"ם), והגר"א פי' הנצבע בצבע ראשון הוא נקרא תולע, והצמר הצבוע מהתולע בשני' זהו שני. ורש"י פי' (שם בישעי') תולע, צבע שצובעין בו אדום גרעינים הם ויש תולעים בכל אחד ואחד, וכ"כ הרמב"ם בחבורו:

ד

ועזים. נוצה של עזים ולא עזים עצמם (רש"י), ובעל הפרחון אמר עז משולשת, עזים מאתים, לשון נקבה כלם, ולא יקשה לך ואם עז קרבנו, והקריבו, אקרבן קאי, ומשקל אחר יריעות עזים, פי' צמר ידוע הוא נקרא כך, ואין היו"ד והמ"ם של רבים אלא כך שמו, וכן ואת כביר העזים פי' כר מלא מצמר זה והוא רך, ע"כ. ודברי טעם הם, וכבר מצאנו בלשון עברי תיבות שסופם י' מ"ם לא לסימן לשון רבים, כמו תמים קדים זרים, וכן במשקל הכבד כמו צמים שהוא ע"מ אביר כביר (רוו"ה):

ו

שמן למאור. עד הנה מנה את הדברים בוי"ו המוסיף, זהב וכסף וגו', אף בתחלת הפסוקים ותכלת ועורות אילים עד ועצי שיטים; וכאן יתחיל בלא וי"ו, שמן למאור אבני שהם, והטעם כי כל המחוברים וי"ו הביאו כולם יחד עשיר ואביון ראשיהם וזקניהם, והנך שנפרדו בלא הרדפת וי"ו לא הובאו מן הצבור רק מן הנשיאים, וכמ"ש בויקהל והנשיאים הביאו וגו', ע"ש רש"י. (רד"פ):

בשמים לשמן. לקצת המפרשים הסמים הם לתרופה, כגון הלבונה והחלבנה; והבשמים למאכל לתת בו ריח ערב, לדבריהם אין הסמים בכלל הבשמים, ופירוש, ולקטורת הסמים, כמו וסמים לקטרת (עי' בפי' הראב"ע והרשב"ם), וכן משמע דעת מניח הטעמים שהטעים מלת המשחה בזק"ף המפסיק יותר מטעם הפשטא שבמלת בשמים, ואלו היתה תיבת בשמים מוסבה גם על הקטרת ה"ל להעמידו בטעם מפסיק יותר, ודעת הרמב"ן ז"ל שהחשובים בבעלי הריח והבשם נקראים בשמים סתם, וענינו המובחרים והידועים, ובאמת גם הסמים בכלל הבושם, וכן אמר הכתוב ואת הבושם ואת השמן למאור ולשמן המשחה ולקטרת הסמים (לקמן ל"ה), ולא הזכיר שהביאו סמים, ואונקלס תרגם בשמים וסמים בלשון אחד בוסמיא ולפי"ז תיבת בשמים הכוללת מוסבה גם על קטרת הסמים. וכן בתיב"ע לפיטומא דמשח רבותא ולפיטומא דקטורת בוסמיא. עמ"ש בכי תשא בקח לך סמים:

ז

אבני שהם. ת"א אבני בורלא, ובורלא בלשון יון נאמר על העברת חוט בנקב, כי שני מיני אבנים טובות הם, יש מהם הבלתי נקובים ואותן אי אפשר לקבעם במלאכה רק ע"י גומא, והם נקראים אבני מלואים כפי' רש"י שהאבן ממלאת הגומא. ויש מאבנים טובות שהם נקובים, ובנקב שלהם מעבירים חוט של זהב כעין מסמר ומחברים אותו בגומא קטן שתחתיו כבית מושב. הנה על שתי מינים אלה אמר אבני שהם ואבני מלואים כלומר אבנים לנקיבה ואבנים למלוי גומא. ובזה סרה תלונת רמב"ן מרש"י (הרא"ש):

ח

ושכנתי בתוכם, ככל אשר אני מראה. אשכון ביניהם לקבל תפלתם ועבודתם באותו האופן שאני מראה אותך שכינתי בהר על הכפרת בין שני הכרובים עם תבנית המשכן ועם תבנית כל כליו, כי אמנם תבנית המשכן תורה על כרבים, שהם שרפים עומדים ממעל לו הנראים לנביאים:

יב

ארבע פעמותיו. תרגמו אונקלס ארבע זויתי', והראב"ע אמר חפשתי בכל המקרא ולא מצאתי פעם שהוא זוית, רק רגל, מה יפו פעמיך, לכן יפרש כי רגלים היו לארון ושם קבע הטבעות. והרמב"ן טען עליו כי אין פעם רגל אבל הוא שם הפסיעה, מה יפו פעמיך פסיעותיך כמאמרם כמה נאות פסיעותי' של ריבה זו ואמר הכתוב פעמותיו לפסיעות הכהנים הנושאים אותו. ורמז שני דברים, שיהיו הטבעות בזויות למטה ממש סמוכים למושב הארון וכו' ופעמי הכהנים הולכים בין טבעת לטבעת. והטור בשם אביו הרא"ש טען על הרמב"ן במה שכ' שהיו הטבעות בזוית למטה, דמבואר (שבת) דבשליש העליון סמוך לכפרת היו הטבעות דכל טוענא דמדלי במוטות תלתי מלעיל ותרי תלתי מלתחת. (ועי' בדברי בעל משכיל לדוד) ולדעתי אין לדחות דברי אונקלס לתרגם פעמותיו זויותיו, כי יש טעם לתרגומו זה, דכמו שהונח על הזוית שם פנה (ארבע פנותיו) שהוא מלשון פני' (אנה פנה דודך) כי הזוית בו פונה הסובב מצד זה לצד אחר, ככה יכונה הזוית בשם פעם, לפי שבזוית יתנועע הסובב ויתטלטל מצד זה לצד אחר, וכל שמושי פעם ענינם תנועה. וטלטול, פעמים על הפסיעות (וישם לדרך פעמיו) והפסיעות הם ע"י טלטול ותנועת רגלים. פעמון על הכלי המשמיע קול צלצול (פעמון זהב) והוא ע"י תנועת העינבל שבתוכו. ותפעם רוחו תרגומו ומיטרפה רוחי', רעיונותיו היו מטולטלים חסרי מנוחה מחשבותיו היו מתנועעים הנה והנה בלתי מרגוע (אונרוהיג) כלשון ספינה המטורפת בים, שמתנועעת ומתטלטלת ממקום למקום בלתי סדרים. הנה שפיר תרגום אונקלס פעמותיו זויותיו, כי בו יתנועע הסובב ויתטלטל מצד זה לצד אחר. והרלב"ג כתב, פעמותיו ר"ל זויותיו, והוא מענין פעם כי הפעם היא השניות והעדר ההתדבקות, וכן הענין בזויות כי בהם יחלקו השטחים המקיפים בדבר קצתם מקצת', ע"כ. והא דשבק קרא שאר לשונות המשמשות לזוית, כגון פנה מקצוע וכדומה, ובחר בלשון פעמותיו. כי רצה לכלול בו עוד הוראה אחרת, והוא פעמי נושאי הארון ופסיעותיהם, שהיה באמת בדרך פלא ותמהון משונה מפסיעות כל אדם, כמבואר בדברי רבותינו (רבה פ' נשא) מעולים היו בני קהת מכל הלויים שכל הלויים היו טוענין כלי מקדש היו מהלכין כדרכן פניהם כנגד הדרך אבל בני קהת היו מהלכין אחוריהם לחוץ ופניהם לארון כדי שלא ליתן אחור לארון וכ"כ הרמב"ם (ספ"ב מכלי מקדש) נושאי הארון היו מהלכין פנים נגד פנים. וידוע שהבדים היו נתונים לרחבו של ארון, וארכו של ארון מפסיק בין הבדים אמתים וחצי בין בד לבד, שיהיו שני בני אדם הנושאים את הארון מהלכין ביניהם, כמ"ש רש"י כאן (ממנחות צ"ח ב') ואחרי שבדרך משאם היו פנים נגד פנים, א"כ לא היו יכולים לעשות פסיעותיהן לפניהם כדרך כל אדם, ועל כרחן היו צריכים לילך לצדדיהן, ולעשות פסיעות צדדיות (זייטוואֶרטסשריטטע) הנה לחשיבות נושאי הארון שהיו מהלכין לכבוד הארון בפסיעות משונות מכל הולכי דרך, ולא השגיחו על הטורח הגדול והיגיעה הרבה המגיע להם משנויי פסיעותיהן ופעמותיהן, לכן טרח קרא וקרא את זויות הארון בשם פעמותיו, לכלול בו שתי הכונות, וטעם פעמותיו, זויות המשמשות לפעמי נושאיו ותרגום פעמותיו (שריטטווינקעל). ולדברי אגדה שהיה הארון נושא את נושאיו, קורא הכתוב הזויות בשם פעמותיו, כאילו הם עצמם היו עושים פסיעות לנסוע את הארון. ויתכן עוד שלא נקבעו הטבעות להיות אחוזים בארון החיצון לבד, דהיינו בארון הזהב שהיה צפוי על ארון העץ מבחוץ, דא"כ נקל מאד שיתקלקל מקום מושב הטבעות לרוב משאת שלשת הארונות עם הלוחות שבתוכם המכבידים על מקום אחיזת הטבעות (עי' יומא ע"ב ב' אם היה שולי ארון הזהב עוביו טפח) ובנקל יוסדק וישתבר ויפול, ואין סומכין על הנס שהארון נושא את נושאיו, לכן כדי לחזק מקום אחיזת הטבעות, עשאום באופן שיהיו נאחזים גם בארון העץ ואפשר גם בארון הפנימי. ובזה היתה אחיזתם חזק מאד ויש בהם כח לסבול על ידיהם עול משאת שלשת הארונות והלוחות. וזה נכלל בלשון פעמותיו, כי יהיה מענין שלש פעמים בשנה, שבנו זה פעמים, שיורה על כפילת הדבר (פערדאָפפלונג) וטעם פעמותיו כפילותיו כלומר כפילת ארונות, ולהורות בא שהטבעות היו אחוזות בכפיליות הארונות, ולכוונה זו הניח המקרא שאר לשונות המורות על זויות ובחר בפעמותיו כדי לכלול גם כפיליות הארון, וטעם פעמותיו זויותיו הכפולות. והתבונן דטבעות שבשאר כלי משכן הזכיר הכתוב לשון עשי' בשולחן ועשית לו ד' טבעות (כ"ה כ"ו) במזבח ועשית על הרשת ד' טבעות (כ"ז ד') ושתי טבעות תעשה לו (למ"ד ד') וכאן בארון הזכיר הכתוב ויצקת לו ד' טבעות, כי לגודל משאת הארון שהיו כפול שלשה, והלוחות שבתוכם שהיה משאם ארבעים סאה, כביב"ע כי תשא ל"א י"ח, והכפורת שהיה עביו טפח באמתים וחצי אורך ואמה וחצי רוחב, והכרובים ממעל לכפרת שגבהן עשרה טפחים, הנה בצירוף כלם היה משא כבד מאד, ולזה היו הטבעות צריכים להיות חזקים מאד, לכן אמר בהם לשון ויצקת, כי מתכות הנתך הוא חזק ואמיץ בעבור דבוק חלקיו, כי שרש יצק ישמש על הקושי והחוזק כמו והיית מוצק (איוב י"א) והבדל גדול יש בענין חוזק הדבר במתכות, בין שהוא מרודד ומופשט בחלקיו, בין המוצק המדובק בחלקיו. ומה שעשה בצלאל גם בשלחן ובמזבח הטבעות ביציקה, ככתוב (ויקהל ל"ז ג', ל"ה ה') אף שבצווי לא נאמר רק עשי', והיה יכול לעשותו ע"י רדידה, יתכן שעשאם ביציקה למצוה מן המובחר. (עי' פלתי י' סי' מ"ג סק"ו עובי דינר זהב):

טז

ונתת אל הארון. כמו בארון (רש"י) ולרבותינו שהצווי על מלאכת המשכן הנאמר כאן בפרשת תרומה היה קודם מעשה עגל (כמ"ש בויקהל ל"ה ה' קחו מאתכם, בשם מכדרשב"י) אפשר לתת טעם שלא אמר בארון כראוי להורות על ביאת דבר בתוך דבר, לפי שידע הוא ית' כי לוחות העדות הראשונות המדובר מהם בזה אין סופם לבוא אל תוך הארון, כי שברים יהי', וכדעת ריב"א (פ"ו דשקלים) דשברי לוחות לא היו מונחות בארון שעשה בצלאל, כ"א בארון המיוחד לעצמו, לכן אמר בהם מלת אל, שיורה גם על דבר הסמוך, כמו ויברך הגמלים מחוץ לעיר אל באר המים (חיי שרה כ"ד י"א) יושבים אל השולחן (מ"א י"ג כ') וכיון שסופם שלא יבואו אל תוכו רק סמוכים אלי' לכן אמר אל, וגם לרבנן דשברי לוחות היו מונחות בארון שעשה בצלאל, מ"מ לא היו הארון מקום המיוחד להם כ"א ללוחות שניות שהם העיקר, ושברי לוחות הראשונות לא היו מונחים רק תחת לוחות האחרונות (עי' ב"ב י"ד ב'), וכיון שלא היו בתוכיות הארון רק כטפל לגבי העיקר לכן אמר בהם מלת אל דמשמעותו לכאן ולכאן כי תוכיותן הוא כאילו היו בחצון וסמוך. אמנם בלוחות שניות אמר באמת (עקב י') ושמתם בארון, ואשים את הלוחות בארון, כי באו אל התוך המיוחד להם, והתבונן כי שם יזכיר אותם בשם לוחות, וכאן השמיטו כי לא נשארו בתמונות לוחות כי שברים היו, והתבונן עוד על שנוי לשון, כאן אמר לשון נתינה ושם אמר לשון שימה, כי ללוחות שניות שהיו העיקרים בארון והיו מונחות בו על הסדר הנאות והמחוייב להן אמר לשון שימה, אמנם כאן בלוחות ראשונות שסופם להיות שברים ואין קפידא בסדר הנחתם אמר לשון נתינה (עמ"ש פקודי מ' י"ח ויתן וישם). אמנם מה שאמר לקמן (פקודי מ' כ') ויתן את העדות אל הארון צריך ביאור:

העדות. התורה נקראת עדות שהיא לעדות ביני וביניכם (רש"י), ותרגומו סהדותא (צייגניסס), וא"כ שרשו עוד ובא ע"ד לשון חכמי התלמוד, שיעשו שמות מנל"ה, יאמרו משרש חור חרות, מן גור גרות, זור זרות, מן רוע רעות, וכן יאמרו מן עד עדות, כשר לעדות, ואין זה משקל לשון עברי, ולא נמצא בכל התורה עדות במלאפו"ם כ"א בלוחות, משכן העדות, אהל העדות, אבל המצות נקראים עדות בחול"ם, העדות והמשפטים, החקים והעדות, עדותי זו אלמדם, וכן כלם שהמצות מעידות על מה שאירע ושהיה; ע"כ נראה לפי פשוטו שמלת עדות במלאפו"ם ענין עדי וחלי כתם (שמוק, קליינאָד), כמו ואעדך עדי, עדים מהר חרב, ששרשן עדה מנל"ה, כמו משרש גאה גאות לבש, גאות עשה, כן מן עדה עדות במלאפו"ם, וכן נאמר במלך יואש ויתנו עליו את הנזר ואת העדות, שפשוטו הוא עדי וקשוט שמתקשט בו המלך, ונקראו הלוחות בשם עדי וחלי כתם לגודל ערכם (רל"ש), דומה למאמר ר"ע בפ' הרואה, לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת, והתפארת זו מתן תורה, ועל ויתנצלו בנ"י את עדים, פי' רלב"ג עדים היא התורה שהיא באמת עדי ושלמות, וטעמו הסירו צוארם מתחת עול התורה, והוא העדי והמתנה הטובה שהיתה בידם מהר, וקרא את התורה בשם עדי לפי שהיא בעצמותה בתכלית היופי והתיקון והשלמות, עד שראוי להמשך אחרי' מצד עצמה, ע"כ. ולדעתי ע"ד הפשט נקראה התורה בכלל והלוחות בפרט בשם עדות. ע"ש האזהרות וההתראות הכתובות בה (דיא ווארנונג), וכולל בין מצות עשה בין מצות ל"ת, כי גם על העשה שייך לשון אזהרה לשמור ולעשות, כמו ששייך שם מצוה על מצות ל"ת, ובפרשת שופטים התבאר שעיקר הוראת שם עדות על האזהרה והתראה. ובאמת כלהו פירושי איתנהו במלת עדות בבחינות שונות, מצד עצם המכתב הוא אזהרה, ומצד גודל ערך חומרם הם עדי ותכשיט, ומצד שממנו נשמעו דברות אל חי, כמ"ש ודברתי אתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים אשר על ארון העדות, הן עדות וראיי' שהשכינה בישראל:

אתן אליך. ובמקום אחר (בראשית ל"ט) אמר אשר אתן לך, וההבדל ביניהם לרש"פ, במלת אל עם הכנוי, אז הנתינה איננה רק הכשר התכלית, והתכלית עצמה תבא אח"כ מה שיעשה המקבל בדבר שקיבל, ובנתינה עם למ"ד אז פעל הנתינה הוא בעצמו תכלית הנתינה, שיהיה המקבל מקבל דבר ובקבלה ההיא נשלם הפעל עם התכלית בבת אחת (וכבר הזכרנו מזה (למעלה י"ט כ'):

יז

כפרת. כסוי על הארון (רש"י), ובתנחומא פ' ויקהל, למה נקרא שמה כפורת שמכפרת על ישראל, ע"י כפורת אני מכפר לכם, ולפי"ז מלת כפרת הוראה תאומית בה, מכסה המכפרת (ענטזינדיגונגסדעקקעל):

יח

שנים כרובים. לא אמר שני, בעבור כי שני לשון השווי', כמו שני לוחות העדות, שני כבשים, שני השעירים, וכאן הוצרך לומר שנים כי חלוקים הם בענינם, זה זכר וזה נקבה, וחזר ואמר מבין שני הכרבים, ויעש שני כרבים, לרמוז על השויתם בזהב ובאחדות (רב"ח). עתי"ט נגעים פי"ד מ"ה:

כט

וקשותיו. ר"נ בעל הערוך (הביאו ראב"ע) פי' לשון קנים כי בלשון ישמעאל נקראו קנים קצב, והצד"י והבי"ת הערבית מתחלפות לשי"ן וי"ו בעברית (כמ"ש רא"ם על טענת ראב"ע בזה), ורש"י כתב (בשם יש מחכמי ישראל) קשותיו אלו סניפין, ונקראו כן ע"ש שמקשין את הלחם ומחזיקים אותי שלא ישבר, ובא שי"ן שמאלית במקום שי"ן ימנית (כמ"ש רא"ם), ונ"ל שהשי"ן היא במקום צד"י, כדמצינו ישחק במקום יצחק, וקשותיו כמו קצותיו משרש קצה, שיורה על פאת הדבר גבולו וסופו, כמו על שני קצותיו, ונכלל בו גם ענין הפרשה והבדלה (אבזאָנדערן) כמו את העפר אשר הקצו, ונקראו א"כ הסניפין קשותיו, ע"ש שתי הוראות האלה, הא' ע"ש מקומם כי עמדו על קצוות השולחן סמוך ללחם, הב' ע"ש ההפרשה והבדלה הנעשה ע"י חריצי הסניפין והפצולין שבהם, כי בתוכם היו נתונים הקנים שהיו מונחים בין הלחמים:

יסך בהן. לשון סכך וכסוי (רש"י), אמנם אין עניני כסוי המכסה את החלל שתחתיו (פערדעק), כי שלשת קנים דקים המונחים על הלחמים שהיה ארך חללם י"ב טפחים וחלל רחבן ששה טפחים, אינם נקראים כסוי ומכסה, אבל סכך וכסוי זה אינו רק לשון הבדלה והגנה (אונטערשיידונג, שוטץ, שירם), כמו וסכות על הארון את הפרכת (פקודי מ') שפירש"י לשון מחיצה והגנה, כי הפרכת לא היה מכסה את חלל הארון רק הבדיל בין דבר לדבר, וכן סכות לראשי ביום נשק ענינו לשון הגנה והצלה מהנזק ולקמן (כ"ו ל"ו) מסך לפתח האהל, פי' רשב"ם מגן של פתח, וכ"כ רש"י שם כמו סכת בעדו (איוב א') לשון מגן, ומזה שם נסיך (נסיכי מדין) על המושל במדינה, כי הוא מיוחד להיות לה למגן מצד העומד עליה. והנה הקשיות והמנקיות שתיהן יחד היתה פעולתן לעשות ריוח הבדלה בין לחם ללחם, ובזה נשמרו הלחמים מן העיפוש ומן השבירה, כי (המנקיות) הקנים המונחים בין לחם ללחם, ראש כל אחד מהן היו נתון באותו הפיצולין והחריצין שהיו (בקשוות) בסניפין העומדים מחוץ לשולחן בצד הלחמים, וע"ז נשמרו הלחמים מן השבירה, שלא הכבידו העליונים על התחתונים וישברום ע"י משאם; וגם ע"י הבדלת הקנים היה האויר נכנס בין הלחמים ונשמרו מן העפוש. וכן (הכפות) בזיכי הלבונה, היו מחיצה מבדלת בין שתי מערכות הלחם, כי היה ריוח בין שני סדרי הלחמים שני טפחים, שתהא הרוח מנשבת בהם ולא יתעפשו, ובאותו ריוח היו בזיכי הלבונה נתונים (דהילכתא כאבא שאול מנחות צ"ו). וכן (הקערות) הדפוסים שמניחים בהם הלחמם אחר אפייתן, היו בדפנותיהם החיצוניות הסובבית את הלחם למחיצה המונעת מהם הקלקול, כבמתניתין (מנחות צ"ד) כשהיא רודן מן התנור נתנום בדפוס כדי שלא יתקלקלו וישתברו. הנה לפי"ז אשר יסך בהן חוזר על כל ארבעה הכלים, הקערות הכפות הקשוות והמנקיות, כי כלם היו משמשים להיות ללחם מחיצה הבדלה והגנה לשמרם מקלקול השבירה והעפוש; ותרגום אשר יסך בהם (וואדורך זיא אונטערשיידענד גשיטצט ווערדען). והנה לרש"י רשב"ם וראב"ע מלת יסך אינו מוסב רק על הקשוות, והוא דוחק גדול:

ל

לחם הפנים. לחם שיש לו פנים (רש"י), וזהו לר"ח שאמר (מנחות צ"ד) כמין תיבה פרוצה וכותלי הלחם רואין לכאן ולכאן לצדי הבית, אבל לר"י שאמר כמין ספינה רוקדת אין כותלי הלחם זקופים נגד צדי הבית, צריך טעם אחר לקריאת שם לחם פנים (רמב"ן). וראיתי ליב"ע שתרגם לחמא גיואה (דאס איננערע בראד), ענין פנימיות הפך החיצון, להיותם מונחות בקדש פנימה, ובמכדרשב"י (תרומה קנ"ד ב') לחם דא איהו פנימאה דכולא:

לחם הפנים. אף שהיו שנים עשר חלות, אמר לחם בלשון יחיד כיון דמעכבין זא"ז (כבמנחות כ"ז) כאחד הם נחשבים:

לא

תיעשה המנורה. מאלי' (ערש"י), ר"ל מדכתיב תיעשה ביו"ד אחרי הציר"י שלא על המנהג ברוב המקומות, עד שאפי' לפי הכתיב מזולת הניקוד א"א לקרותו באופן אחר כ"א בנפעל, לכן פירשוהו רבותינו בלשון נפעל משולל הפועל בכל צדדיו (רוו"ה), וטענת הראב"ע אין לה מקום אחרי שידענו מתכונת הפעלים המתמצעים בין פועל למתפעל; ובד"ז אמר חכם א' על מאמרם (יומא ע"ב) כתיב זר וקרינן זיר (זר זהב בשולחן במזבח ובארון) זכה נעשית לו זיר לא זכה זרה הימנו (עי' שמות רבה כאן ובמ"כ), וכוונתם בזה אחרי שידענו כי כל ציר"י מורה על יו"ד הראוי להיות אחרי', ואעפ"י שאינה נכתבת מ"מ עפ"י נקודת הציר"י קריאתה, ויש מקומות בכ"ק שהיו"ד כתובה להדי' אחרי הציר"י, כמו שובינו (תהלים פ"ה) ותכרו על ריעכם (איוב ו׳:כ״ז), שלשיתיך (יחזקאל ה'), ואילו היתה כוונת התורה כאן במלת זר, רק על הכתר המקיף ומכתיר דבר (קראנץ), היה מן הראוי למלאות היו"ד אחרי הציר"י ולכתוב זיר, לבלי הניח מקום לטעות, ולא עשתה כן והשמיטה היו"ד ליתן מקום גם אל כוונה אחרת המתכוונת בקריאת זיי"ן קמוצה:

לז

עבר פני'. מוסב אורם אל צד פני הקנה האמצעי (רש"י) לפי"ז אין מלת פני הפך האחור (פארדערזייטע) כרשב"ם, כ"א הוא מענין הוא ההיכל לפני (מלכים א ו׳:י״ז) שהיא התוך והפנימי הפך החיצון, ורגיל בדברי רבותינו לפני ולפנים (איננערהאלב) והאמצעי נקרא פנים נגד הצדדיים החיצונים לו:

מ

וראה ועשה בתבניתם. ה"ל לומר כתבניתם בכ"ף הדמיון כמו שהוזכר תמיד בכתובים אצל הענינים הדומים זה לזה בחלק אחד לא בכל, כי האמנם א"א לו למשה לעשות כתבנית אותן הדברים אשר היה מראה בהר, כי שם היה רואה הדברים שכליים ורוחניים, וכאן נצטווה לעשותם גופניים, וא"כ א"א בתבניתם בבי"ת אלא בכ"ף הדמיון להורות שיש בהם דמיון מצד אחד, אמנם לפי שאמר בתבניתם בבי"ת נראה שיעור הכתוב כן, וראה בתבניתם אשר אתה מראה ועשה כלומר בסמים שלך (רב"ח). וז"ל רש"פ תבנית הוא צורת בנינו של דבר בקשור חלקיו וסדריו (בויארט), הצורה ההיא המצטיירת מבנינו של דבר על החוש יקרא תבנית, ועל הצורה המועתקת מצורת בנינו של דבר (אבריסס), יאמרו כשהצורה הדוגמית המעותקת דומה ממש לצורה שנעתקה ממנה, בתבנית בבי"ת, וכשאינה דומה ממש לצורה שנעתקה ממנה כ"א במקצת יאמר כתבנית בכ"ף הערך:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.