רש"י/שמות/כה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רש"י ‏ שמות כה

ב

ויקחו לי תרומה. לי, לשמי:

תרומה. הפרשה, יפרישו לי מממונם נדבה:

ידבנו לבו. לשון נדבה והוא לשון רצון טוב, פיישנ"ט בלעז:

תקחו את תרומתי. אמרו רבותינו שלש תרומות אמורות כאן, אחת תרומת בקע לגלגלת שנעשו מהם האדנים, כמו שמפרש באלה פקודי, ואחת תרומת המזבח בקע לגלגלת לקפות לקנות מהן קרבנות צבור, ואחת תרומת המשכן נדבת כל אחד ואחד (תלמוד ירושלמי שקלים א'). י"ג דברים האמורים בענין כלם הצרכו למלאכת המשכן או לבגדי כהנה כשתדקדק בהם:

ג

זהב וכסף ונחשת וגו'. כלם באו בנדבה, איש איש מה שנדבו לבו, חוץ מן הכסף שבא בשוה, מחצית השקל לכל אחד, ולא מצינו בכל מלאכת המשכן שהצרך שם כסף יותר, שנאֱמר וכסף פקודי העדה וגו' בקע לגלגלת וגו', ושאר הכסף הבא שם בנדבה עשאוהו לכלי שרת:

ד

ותכלת. צמר צבוע בדם חלזון וצבעו ירק (מנחות מ"ד):

וארגמן. צמר צבוע ממין צבע ששמו ארגמן:

ושש. הוא פשתן.

ועזים. נוצה של עזים, לכך תרגם אנקלוס ומעזי, הבא מן העזים, ולא עזים עצמם, שתרגום של עזים עזיא:

ה

מאדמים. צבועות היו אדם לאחר עבודן:

תחשים. מין חיה, ולא היתה אלא לשעה, והרבה גונים היו לה, לכך מתרגם ססגונא ששש ומתפאר בגונין שלו (שבת כ"ח):

ועצי שטים. ומאין היו להם במדבר, פרש רבי תנחומא: יעקב אבינו צפה ברוח הקדש שעתידין ישראל לבנות משכן במדבר, והביא ארזים למצרים ונטעם, וצוה לבניו לטלם עמהם כשיצאו ממצרים:

ו

שמן למאר. שמן זית זך להעלות נר תמיד:

בשמים לשמן המשחה. שנעשה למשח כלי המשכן והמשכן לקדשו, והצרכו לו בשמים, כמו שמפרש בכי תשא:

ולקטרת הסמים. שהיו מקטירין בכל ערב ובקר, כמו שמפרש בואתה תצוה, ולשון קטרת העלאת קיטור ותמרת עשן:

ז

אבני שהם. שתים הצרכו שם לצרך האפוד האמור בואתה תצוה:

מלאים. על שם שעושין להם בזהב מושב כמין גמא, ונותנין האבן שם למלאות הגמא, קרויים אבני מלואים, ומקום המושב קרוי משבצת:

לאפד ולחשן. אבני השהם לאפוד ואבני המלאים לחשן. וחשן ואפוד מפרשים בואתה תצוה והם מיני תכשיט:

ח

ועשו לי מקדש. ועשו לשמי בית קדשה:

ט

ככל אשר אני מראה אותך. כאן את תבנית המשכן , המקרא הזה מחבר למקרא שלמעלה הימנו ועשו לי מקדש ככל אשר אני מראה אותך:

וכן תעשו. לדורות (סנהדרין ט"ז), אם יאבד אחד מן הכלים, או כשתעשו לי כלי בית עולמים, כגון שלחנות ומנורות וכיורות ומכונות שעשה שלמה, כתבנית אלו תעשו אותם. ואם לא היה המקרא מחבר למעלה הימנו, לא היה לו לכתב וכן תעשו אלא כן תעשו, והיה מדבר על עשית אהל מועד וכליו:

י

ועשו ארון. כמין ארונות שעושים בלא רגלים, עשוים כמין ארגז שקורין אישקרי"ן בלעז, יושב על שוליו:

יא

מבית ומחוץ תצפנו. שלשה ארונות עשה בצלאל, שנים של זהב ואחד של עץ, ארבע כתלים ושולים לכל אחד ופתוחים מלמעלה, נתן של עץ בתוך של זהב ושל זהב בתוך של עץ וחפה שפתו העליונה בזהב, נמצא מצפה מבית ומחוץ (יומא ע"ב):

זר זהב. כמין כתר מקף לו סביב למעלה משפתו, שעשה הארון החיצון גבוה מן הפנימי, עד שעלה למול עבי הכפרת ולמעלה הימנו משהו, וכשהכפרת שוכב על עבי הכתלים, עולה הזר למעלה מכל עבי הכפרת כל שהוא והוא סימן לכתר תורה:

יב

ויצקת. לשון התכה, כתרגומו:

פעמותיו. כתרגומו זויתיה. ובזויות העליונות סמוך לכפרת היו נתונות, שתים מכאן ושתים מכאן לרחבו של ארון, והבדים נתונים בהם, וארכו של ארון מפסיק בין הבדים, אמתים וחצי בין בד לבד, שיהיו שני בני אדם הנושאין את הארון מהלכין ביניהם. וכן מפרש במנחות בפ' שתי הלחם (מנחות דף צ"ח):

ושתי טבעת על צלעו האחת. הן הן ארבע טבעות שבתחלת המקרא, ופרש לך היכן היו. והוי"ו זו יתרה היא, ופתרונו כמו שתי טבעות, ויש לך לישבה כן: ושתי מן הטבעות האלו על צלעו האחת:

צלעו. צדו:

יג

בדי. מוטות:

טו

לא יסרו ממנו. לעולם (יומא ע"ב):

טז

ונתת אל הארן. כמו בארון:

העדת. התורה, שהיא לעדות ביני וביניכם שצויתי אתכם מצוות הכתובות בה:

יז

כפרת. כסוי על הארון, שהיה פתוח מלמעלה ומניחו עליו כמין דף:

אמתים וחצי ארכה. כארכו של ארון, ורחבה כרחבו של ארון, ומנחת על עבי הכתלים ארבעתם, ואע"פ שלא נתן שעור לעביה, פרשו רבותינו שהיה עביה טפח (סוכה ה'):

יח

כרבים. דמות פרצוף תינוק להם:

מקשה תעשה. שלא תעשם בפני עצמם ותחברם בראשי הכפרת לאחר עשיתם כמעשה צורפים שקורין שולד"יר בלעז, אלא הטל זהב הרבה בתחלת עשית הכפרת, והכה בפטיש ובקרנס באמצע, וראשין בולטין למעלה, וציר הכרובים בבליטת קצותיו:

מקשה. בטדי"ץ בלעז, כמו דא לדא נקשן (דניאל ה'):

קצות הכפרת. ראשי הכפרת:

יט

ועשה כרוב אחד מקצה. שלא תאמר שנים כרובים לכל קצה וקצה, לכך הצרך לפרש כרוב אחד מקצה מזה:

מן הכפרת. עצמה תעשה את הכרובים, זהו פרוש של מקשה תעשה אותם, שלא תעשה בפני עצמם ותחברם לכפרת:

כ

פרשי כנפים. שלא תעשה כנפיהם שוכבים אלא פרושים וגבוהים למעלה אצל ראשיהם, שיהא עשרה טפחים בחלל שבין הכנפים לכפרת, כדאיתא בסכה:

כא

ואל הארן תתן את העדת. לא ידעתי למה נכפל, שהרי כבר נאֱמר ונתת אל הארן את העדת, ויש לומר, שבא ללמד שבעודו ארון לבדו, בלא כפרת, יתן תחלה העדות לתוכו ואחר כך יתן את הכפרת עליו, וכן מצינו כשהקים את המשכן, נאֱמר ויתן את העדת אל הארן ואחר כך ויתן את הכפרת על הארן מלמעלה:

כב

ונועדתי. כשאקבע מועד לך לדבר עמך, אותו מקום אקבע למועד שאבא שם לדבר אליך:

ודברתי אתך מעל הכפרת. ובמקום אחר הוא אומר וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר (ויקרא א), זה המשכן, מחוץ לפרכת, נמצאו שני כתובים מכחישים זה את זה, בא הכתוב השלישי והכריע ביניהם: ובבא משה אל אהל מועד, וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפרת וגו' (במדבר ז'), משה היה נכנס למשכן, וכיון שבא בתוך הפתח, קול יורד מן השמים לבין הכרובים, ומשם יוצא ונשמע למשה באהל מועד (ספרי):

ואת כל אשר אצוה אותך אל בני ישראל. הרי וי"ו זו יתרה וטפלה, וכמוה הרבה במקרא, וכה תפתר: ואת אשר אדבר עמך שם את כל אשר אצוה אותך אל בני ישראל הוא:

כג

קמתו. גבה רגליו עם עבי השלחן:

כד

זר זהב. סימן לכתר מלכות, שהשלחן שם עשר וגדלה, כמו שאומרים שלחן מלכים:

כה

מסגרת. כתרגומו גדנפא. ונחלקו חכמי ישראל בדבר, י"א למעלה היתה סביב לשלחן כמו לבזבזין שבשפת שלחן שרים, וי"א למטה היתה תקועה מרגל לרגל בארבע רוחות השלחן, ודף השלחן שוכב על אותה מסגרת:

ועשית זר זהב למסגרתו. הוא זר האמור למעלה, ופרש לך כאן שעל המסגרת היתה:

כז

לעמת המסגרת תהיין הטבעת. ברגלים תקועות, כנגד ראשי המסגרת:

לבתים לבדים. אותן טבעות יהיו בתים להכניס בהן הבדים:

לבתים. לצרך בתים לבדים , כתרגומו, אתרא לאריחיא:

כח

ונשא בם. לשון נפעל, יהיה נשא בם את השלחן:

כט

ועשית קערתיו וכפתיו. קערותיו זה דפוס שהיה עשוי כדפוס הלחם, והלחם היה עשוי כמין תבה פרוצה משתי רוחותיה, שולים לו למטה, וקופל מכאן ומכאן כלפי מעלה כמין כתלים, ולכך קרוי לחם הפנים, שיש לו פנים רואין לכאן ולכאן לצדי הבית מזה ומזה, ונותן ארכו לרחבו של שלחן, וכתליו זקופים כנגד שפת השלחן. והיה עשוי לו דפוס זהב ודפוס ברזל, בשל ברזל הוא נאֱפה, וכשמוציאו מן התנור נותנו בשל זהב עד למחר בשבת שמסדרו על השלחן, ואותו דפוס קרוי קערה:

וכפתיו. בזיכין שנותנין בהם לבונה שתים היו לשני קמצי לבונה שנותנין על שתי המערכות, שנאֱמר ונתת על המערכת לבנה זכה (ויקרא כד):

וקשותיו. הן כמין חצאי קנים חלולים הנסדקין לארכן (מנחות צ"ו), דגמתן עושה של זהב, ומסדר ג' על ראש כל לחם, שישב לחם האחר על גבי אותן הקנים, ומבדילין בין לחם ללחם כדי שתכנס הרוח ביניהם ולא יתעפשו. ובלשון ערבי כל דבר חלול קרוי קס"וא:

ומנקיתיו. תרגומו ומכילתיה, הן סניפים כמין יתדות זהב, עומדין בארץ וגבוהים עד למעלה מן השלחן הרבה, כנגד גבה מערכת הלחם, ומפצלים חמשה פצולים זה למעלה מזה, וראשי הקנים שבין לחם ללחם סמוכין על אותן פצולין, כדי שלא יכבד משא הלחם העליונים על התחתונים וישברו. ולשון מכילתיה סבלותיו, כמו נלאיתי הכיל (ירמיהו ו'). אבל לשון מנקיות איני יודע איך נופל על סניפין. ויש מחכמי ישראל אומרים קשתיו אלו סניפין, שמקשין אותו ומחזיקים אותו שלא ישבר, ומנקיתיו אלו הקנים שמנקין אותו שלא יתעפש (מנחות צ"ז), אבל אנקלוס שתרגם ומכילתיה, היה שונה כדברי האומר מנקיות הן סניפין:

אשר יסך בהן. אשר יכסה בהן, ועל קשתיו הוא אומר אשר יסך, שהיו עליו כמין סכך וכסוי, וכן במקום אחר הוא אומר ואת קשות הנסך (במדבר ד'), וזה וזה, יסך והנסך, לשון סכך וכסוי הם:

ל

לחם פנים. שהיו לו פנים כמו שפרשתי, ומנין הלחם וסדר מערכותיו מפרשים באֱמר אל הכהנים:

לא

מקשה תיעשה המנורה. שלא יעשנה חליות ולא יעשה קניה ונרותיה אברים אברים ואחר כך ידביקם, כדרך הצורפים שקורין שולד"יר בלעז, אלא כלה באה מחתיכה אחת, ומקיש בקרנס וחותך בכלי האמנות ומפריד הקנים אילך ואילך:

מקשה. תרגומו נגיד, לשון המשכה, שממשיך את האברים מן העשת לכאן ולכאן בהקשת הקרנס, ולשון מקשה מכת קרנס, בטדי"ץ בלעז, כמו דא לדא נקשן (דניאל ה'):

תיעשה המנורה. מאליה, לפי שהיה משה מתקשה בה, אמר לו הקב"ה השלך את הככר לאור והיא נעשית מאליה, לכך לא נכתב תעשה (תנחומא):

ירכה. הוא הרגל שלמטה העשוי כמין תבה, ושלשה רגלים יוצאין הימנו ולמטה:

וקנה. הקנה האמצעי שלה העולה באמצע הירך זקוף כלפי מעלה, ועליו נר האמצעי עשוי כמין בזך, לצוק השמן לתוכו ולתת הפתילה:

גביעיה. הן כמין כוסות שעושין מזכוכית, ארכים וקצרים, וקורין להם מדיר"נש בלעז, ואלו עשויין של זהב, ובולטין ויוצאין מכל קנה וקנה כמנין שנתן בהם הכתוב, ולא היו בה אלא לנוי:

כפתריה. כמין תפוחים היו, עגלין סביב, בולטין סביבות הקנה האמצעי, כדרך שעושין למנורות שלפני השרים, וקורין להם פומיל"ש בלעז, ומנין שלהם כתוב בפרשה, כמה כפתורים בולטין ממנה וכמה חלק בין כפתור לכפתור:

ופרחיה. ציורין עשוין בה כמין פרחין:

ממנה יהיו. הכל מקשה יוצא מתוך חתיכת העשת, ולא יעשה לבדם וידביקם:

לב

יצאים מצדיה. לכאן ולכאן באלכסון, נמשכים ועולין עד כנגד גבהה של מנורה שהוא קנה האמצעי, ויוצאין מתוך קנה האמצעי זה למעלה מזה, התחתון ארך, ושל מעלה קצר הימנו, והעליון קצר הימנו, לפי שהיה גבה ראשיהן שוה לגבהו של קנה האמצעי, השביעי, שממנו יוצאים הששה קנים:

לג

משקדים. כתרגומו, מצירים היו, כדרך שעושין לכלי כסף וזהב שקורים נייל"יר בלעז:

שלשה גבעים. בולטין מכל קנה וקנה:

כפתר ופרח. היה לכל קנה וקנה:

לד

ובמנרה ארבעה גבעים. בגופה של מנורה היו ארבעה גביעים, אחד בולט בה למטה מן הקנים, והשלשה למעלה מן יציאת הקנים היוצאין מצדיה:

משקדים כפתריה ופרחיה. זה אחד מחמשה מקראות שאין להם הכרע (יומא נ"ב), אין ידוע אם גביעים משקדים או משקדים כפתוריה ופרחיה:

לה

וכפתר תחת שני הקנים. מתוך הכפתור היו הקנים נמשכים משני צדיה אילך ואילך, כך שנינו במלאכת המשכן: גבהה של מנורה י"ח טפחים, הרגלים והפרח שלשה טפחים, הוא הפרח האמור בירך, שנאֱמר עד ירכה עד פרחה (במדבר ח'), וטפחים חלק, וטפח שבו גביע מהארבעה גביעים וכפתור ופרח משני כפתורים ושני פרחים האמורים במנורה עצמה, שנ' משקדים כפתוריה ופרחיה, למדנו שהיו בקנה שני כפתורים ושני פרחים לבד מן השלשה כפתורים שהקנים נמשכין מתוכן, שנ' וכפתר תחת שני הקנים וגו', וטפחים חלק, וטפח כפתור ושני קנים יוצאים ממנו אילך ואילך נמשכים ועולים כנגד גבהה של מנורה, טפח חלק, וטפח כפתור ושני קנים יוצאים ממנו, וטפח חלק, וטפח כפתור ושני קנים יוצאים ממנו ונמשכים ועולין כנגד גבהה של מנורה, וטפחים חלק, נשתירו שם שלשה טפחים שבהם שלשה גביעים וכפתור ופרח, נמצאו גביעים כ"ב, י"ח לששה קנים, שלשה לכל אחד ואחד, וארבעה בגופה של מנורה, הרי כ"ב, ואחד עשר כפתורים, ששה בששת הקנים, ושלשה בגופה של מנורה שהקנים יוצאים מהם, ושנים עוד במנורה שנ' משקדים כפתוריה, ומעוט כפתורים שנים, האחד למטה אצל הירך, והאחד בג' טפחים העליונים עם ג' הגביעים, ותשעה פרחים היו לה, ששה לששת הקנים, שנ' בקנה האחד כפתר ופרח, ושלשה למנורה שנ' משקדים כפתוריה ופרחיה, ומעוט פרחים שנים, ואחד האמור בפרשת בהעלתך עד ירכה עד פרחה, ואם תדקדק במשנה זו הכתובה למעלה, תמצאם כמנינם איש איש במקומו:

לז

את נרתיה. כמין בזיכין שנותנין בתוכן השמן והפתילות:

והאיר אל עבר פניה. עשה פי ששת הנרות שבראשי הקנים היוצאים מצדיה מסבים כלפי האמצעי, כדי שיהיו הנרות כשתדליקם מאירים אל עבר פניה, מסב אורם אל צד פני הקנה האמצעי, שהוא גוף המנורה:

לח

ומלקחיה. הם הצבתים העשויין לקח בהם הפתילה מתוך השמן, לישבן ולמשכן בפי הנרות, ועל שם שלוקחים בהם קרויים מלקחים. וצבתהא שתרגם אנקלוס לשון צבת, טנייל"ש בלעז:

ומחתתיה. הם כמין בזיכין קטנים שחותה בהן את האפר שבנר בבקר בבקר, כשהוא מיטיב את הנרות מאפר הפתילות שדלקו הלילה וכבו, ולשון מחתה פויישר"יא בלעז, כמו לחתות אש מיקוד (ישעיהו ל'):

לט

ככר זהב טהור. שלא יהיה משקלה עם כל כליה אלא ככר, לא פחות ולא יותר (מנחות פ"ח). והככר של חל ששים מנה, ושל קדש היה כפול, ק"ך מנה, והמנה הוא ליטרא ששוקלין בה כסף למשקל קולוניא, והם מאה זהובים, עשרים וחמשה סלעים והסלע ארבעה זהובים:

מ

וראה ועשה. ראה כאן בהר תבנית שאני מראה אותך, מגיד שנתקשה משה במעשה המנורה עד שהראה לו הקב"ה מנורה של אש (שם כ"ט):

אשר אתה מראה. כתרגומו דאת מתחזי בטורא. אלו היה נקוד מראה, בפתח, היה פתרונו אתה מראה לאחרים, עכשו שנקוד חטף קמץ, פתרונו דאת מתחזי, שאחרים מראים לך (שהנקוד מפריד בין עושה לנעשה):

---

---

שולי הגליון

---

---

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף