משאת המלך/בראשית/מד
ח[עריכה]
הן כסף אשר מצאנו בפי אמתחתינו השיבנו אליך מארץ כנען ואיך נגנב מבית אדניך כסף או זהב אשר ימצא אתו מעבדיך ומת וגם אנחנו נהיה לאדני לעבדים ויאמר גם עתה כדבריכם כן הוא אשר ימצא אתו יהיה לי עבד ואתם תהיו נקים (מד ח)
יש להבין שהרי העונש המוצע על ידיהם נדחה על ידו, והוא מציע עונש אחר, שהם הלא הציעו שיומת אשר ימצא אתו, והוא השיב שלא יומת רק יהיה לעבד, ועוד שהם הציעו גם על עצמם שיהיו לו עבדים, והוא השיב להם ואתם תהיו נקים, וא"כ האיך הוא אומר ומשיב להם כדבריכם כן הוא וגו', והלא הוא אינו מקבל את דבריהם כלל. וכן צ"ע ביותר שהרי הם באו וטענו ממדת ק"ו שאין לחשוד בהם כלל, והוא לא שמע להם בזה וצוה לחפש אצלם הגביע, וא"כ מהו זה שהוא אומר גם עתה כדבריכם כן הוא והלא אי"ז כדבריהם לא מיניה ולא מקצתיה.
ונראה דהנה הרי בנימין וכן שמעון לכאורה לא היו בהאי ק"ו כלל, שהרי בנימין לא ירד תחילה ולא השיב מידי וכמו"כ שמעון שנשאר במצרים, ומ"מ נראה דהאי ק"ו מהני נמי לבנימין ולשמעון, ומשום דלא היה מסתבר להם שיחשדם שאחד מהם גנב שלא ע"ד כולם מאחר דהם אחים בני איש אחד, ואם גנבו בנימין או שמעון ודאי על דעת כולם הוא, ולכן שפיר מהני האי ק"ו גם לבנימין ושמעון, דהא מהק"ו מוכח שרובם נאמנים בממון וא"כ אין לחשוד בגניבה אפי' באחד מכולם.
והנה איתא במדרש (פצ"ב ח') דלאחר שנמצא הגביע באמתחת בנימין, אמרו לו האחים גנבא בר גנבתא כמו שגנבה רחל אמך התרפים כן גנבת אתה הגביע, והנה גניבה זו דהגביע הרי לא היתה גניבה לשם ממון, אלא שהיתה ע"ד שגנבה רחל התרפים להרחיק את אביה מע"ז, וכמו כן חשדו בו בבנימין שגנב הגביע כדי שלא ינחש בו יוסף, נמצא דגם היה כאן חשד לגניבה פרטית שאין ענינה לכל האחין, אלא שאינה חמורה כ"כ כגניבה לשם ממון.
ובאמת אף לענין העונש יש חילוק אם זו היא גניבה לשם ממון או לשם מניעת נחש, דאם היא גניבה לשם ממון יש להעניש את כולם, דהרי כבר נתבאר דגניבת ממון היא ע"ד כל האחים, משא"כ אם היא גניבה משום נחש א"כ אין זה ע"ד האחין ורק בנימין יענש, וכמו"כ יש חילוק לענין חומר עונש הגנב, דאם היתה זו גניבה לשם ממון הרי ב"נ שגנב חייב מיתה, אבל אם הוי זו גניבה לשם מניעת הנחש הרי אין זה איסור וכמו שמצאנו ברחל שגנבה התרפים, אבל מ"מ בחוקי המלכות יענש לכה"פ להיות עבד.
ולפי"ז מיושב ומבואר היטב מה שהשיב טענתו להם, שלאחר שהם באו ממדת ק"ו השיב להם כדבריכם כן הוא ובכל דבריכם, גם דאם אכן היה כאן גניבת ממון אמנם הדין כן הוא, שהאיש אשר ימצא הגביע בידו יומת ואתם תהיו עבדים וכמו שהצעתם, וגם שלענין חשד גניבת ממון אכן מהני האי ק"ו לזכותכם כולכם, אלא שאני איני חושדכם בגניבה לשם ממון אלא בגניבה למניעת נחש ולזה הרי לא אהני ק"ו עכ"פ לשמעון ולבנימין וכנ"ל, וכמו"כ אף חומר העונש ישתנה, דהיינו שהאיש אשר ימצא אתו יהיה לי עבד לפי שאינו מחוייב מיתה רק עונש בדין המלכות להיות עבד, וגם אתם תהיו נקיים שהרי אינכם שותפין בגניבה כזו.
ויאמר המלך קחו לי חרב וגו' ויאמר המלך גזרו וגו' (מלכים א ג כד).
בקובץ שיעורים למס' ב"ב (סי' קנ"ו) העיר דמשמע דאם היה בממון כה"ג אכן כך היה הדין דיחלוקו ולא כל דאלים גבר, ע"ש. ונראה לי פשוט דליכא ראיה מהכא, דהא מעשה זה אינו ענין לפסק דין, דהא אין בעלות על הילד וכי צררי האם הוא, ואדרבה מטעם זה נראה דהביאו משפטם למלך, לפי דבבי"ד אין נזקקים לדין זה דאין שייך ע"ז דין, ורק בדין המלך יתכן לפסוק כאן, וא"כ פשוט דאין להוכיח מכאן האיך יהיה הדין בממון ממש בכה"ג.
[עיין במאירי (יבמות י"ז:) שהביא מהאגדה דהני ב' נשים היו כלה וחמותה, ומת בן הכלה תוך השלשים יום, וכל שמת תוך שלשים נדון כנפל והרי היא זקוקה ליבום, ולכן החליפה וטענה שאדרבה שהוא המת בן חמותה, ופטורה היא מיבום מחמת תרתי, הן לפי שיש לה בן חי מבעלה המת, והן דליכא אחים הנזקקים ליבום, לפי שלא היו אחים אלא זה הבן דהשתא מת, ועיין מש"כ בזה בחי' ליבמות (שם) האם יחשב כאן לנפל מאחר דלא מת מאליו אלא ע"י שכיבתה עליו, וע"ש עוד כמה הערות בהאי מעשה.]
ספרי משאת המלך מונגשים לציבור לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של המחבר הגאון רבי שמעון משה ב"ר יהושע זליג דיסקין זצ"ל.
הזכויות שמורות לבני הגהמ"ח יבלחט"א