משאת המלך/בראשית/מה
ט[עריכה]
כה אמר בנך יוסף וגו' רדה אלי אל תעמד (מה ט)
איתא במדרש לקח טוב, אין כה אלא לשון נבואה, ולפי"ז נמצא דהיה כאן ציווי ליעקב לרדת מצרימה וע"פ הדיבור ירד למצרים, שהרי לא אשכחן ציווי אחר לרדת מצרים. [ומה שנאמר להלן (מ"ו ג') אל תירא מרדה מצרימה וגו', בפשטא אי"ז ציווי אלא הבטחה שהקב"ה ירד עמו ויעל (ועיין פרדר"א פל"ט)]. ויובן לפי"ז הא דאיתא בהגדה של פסח וירד מצרימה אנוס ע"פ הדיבור, דיתכן דהמכוון לנבואה זו דכה אמר בנך יוסף וגו'.
[ובדרך צחות נראה לבאר מה שאמרו בשבת (פ"ט:) שהיה ראוי יעקב לרדת למצרים בשלשלאות וכו', נמצא דלפי"ז דב' עניני ירידה וגלות היו בזה, חדא ירידה של עיקרא דדינא שהיא בשלשלאות, וגם היה בזה ירידה לצורך הרוחה ואוכל דלצורך זה ירד יעקב, ועד"ז כמעשה אבות סימן לבנים איכא נמי ב' עניני גלות לישראל, יש שגלו מארצם בע"כ ואין להם רשות לחזור לארצם, ויש ענין גלות שגלו לצורך פרנסה והרוחה וד"ל].
יד[עריכה]
ויפל על צוארי בנימן אחיו ויבך ובנימן בכה על צואריו (מה יד)
פרש"י ויפל על צוארי בנימין אחיו ויבך, על שני מקדשות שעתידין להיות בחלקו של בנימין וכו'. ויעויין מש"כ בחי' מרן רי"ז הלוי (הל' בה"ב) דב' דינים איכא בדבר, דלענין נחלת הארץ אכן בהמ"ק בנוי בנחלת בנימין, אבל לענין בעלות הממון בזה מקום המקדש וירושלים הם ממון של כל ישראל, ע"ש.
וכדבריו מוכח ממש"כ הרמב"ם בריש הל' תרומות (פ"א ה"ג) דיהושע חילק כל ארץ ישראל לשבטים עוד לפני שנכבשה א"י, ע"ש, והרי דחלוקת שבטים שייך גם בלא הממון כלל. [ויל"ע לענין הדין להעמיד ב"ד לכל שבט ושבט, האם זהו תליא בנחלת השבט או היכן שהם בני השבט, וצ"ע.]
ולכן היה נראה נמי לכאורה דה"ט דדינא דהסבת נחלה נאמרה רק לההוא דרא כדאיתא בתענית (ל:), משום דרק בההוא דרא אם תסוב הנחלה עי"ז יגרע נחלה מהשבט, אבל אח"כ אפילו אם תסוב הנחלה וירשה שבט אחר, מ"מ מה בכך והלא אין הירושה אלא לענין הממון, אבל שם נחלת השבט נשאר על שם השבט הראשון בנחלתו, ועי' מש"כ בזה עוד בפרשת וארא, ע"ש.
שבתי ונוכחתי דמש"כ לבאר עפ"ז ענין הסבת נחלה אינו נכון, דהא גם בההוא דרא לא ישתנה נחלת השבט בהסבת נחלה, דממנ"פ אם למ"ד ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ, א"כ כבר שם הנחלה נקבע ע"פ יוצאי מצרים והאיך הסבת נחלה תגרע בשם השבט על נחלתו, וגם למ"ד לבאי הארץ נתחלקה, מ"מ ג"כ לא ישתנה נחלת השבט ע"י שיירשוה אח"כ בעלה ובנה, שהרי קביעת נחלת השבט היתה כבר לפי באי הארץ.
כד[עריכה]
ויאמר אלהם אל תרגזו בדרך (מה כד)
וכתב רש"י, אל תתעסקו בדבר הלכה שלא תרגז עליכם הדרך, ד"א אל תפסיעו פסיעה גסה ותכנסו בחמה לעיר. ויש להבין מה ראה יוסף להזהירם על כך וכי הם בעצמם אינם יודעים דברים הללו. ונראה פשוט שהרי תחילה אמר להם (ט') מהרו ועלו וגו', ולכן הוצרך השתא לומר להם תרתי, גם שלא תתעסקו בדבר הלכה שעי"ז יארך לכם הדרך כמבואר בשפ"ח, ומאידך אמר להם שמ"מ גם אל תפסיעו פסיעה גסה וכן שתכנסו בחמה לעיר, הגם שעי"ז מתעכבים בדרכם, ופשוט.
ספרי משאת המלך מונגשים לציבור לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של המחבר הגאון רבי שמעון משה ב"ר יהושע זליג דיסקין זצ"ל.
הזכויות שמורות לבני הגהמ"ח יבלחט"א