הטור הארוך/בראשית/מד

הטור הארוך בראשית מד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

כאשר יוכלון שאת. פי' יותר מן המגיע:

ושים כסף איש בפי אמתחתו. בפניהם ואמור להם יודע אדוני שעש' לכם חמס וע"כ הוא רוצה להטיב עמכם שאלו עשה בכסף כבראשונה בלא ידיעתם הי' להם התנצלות בגביע שנעשה לו כאשר נעשה בכסף אלא היה לדעתם וידעו בכסף כאשר ידעו במשא כי הכירו בו שהי' כאשר יוכלו שאת. ואם הי' שלא לדעתם אולי טען עליהם כי הכסף גם בפעם הזאת מטמון ולא יתכן כן בגביע ומי יכול לדון עם מי שתקיף ממנו:

ד

הם יצאו את העיר לא הרחיקו. פי' הם יצאו מן העיר ולא הרחיקו. אי נמי הם יצאו ומן העיר לא הרחיקו שלא הי' רשאי להמתין עד שירחיק וכי גבורים היו ויהרגו הרודפים אחריהם:

ה

הלא זה אשר ישתה אדוני בו. לא הזכיר להם הגביע אלא דיבר עמהם כאלו ידע שהם לקחו הגביע ולכך אמר הלא זה אשר לקחתם הוא אשר ישתה אדוני בו והם ענו אותו כאלו אינ' יודעים מה הוא מבקש ואיך יגנוב מבית אדוניך כסף או זהב:

והוא נחש ינחש בו. פי' ינחש בשבילו שכל המנחשים וחכמים עבדיו וישאל לכלם לנחש עליו והם הגידו לו שלקחתם אותו ועל כן רדף אחריכם יותר מכל הבאים לביתו. וי"מ שהוא מנחש בו לידע העתידות. ור' אברהם פי' ניסה אתכם כי לנסותכם שם הגביע לפניכם והעלים עיניו ממנו עד שלקחתם אותו:

ט

אשר ימצא אתו מעבדיך ומת. כי היו סבורים שלא הי' נמצא עמהם אבל אחר כך כשראו שנמצא באמתחת בנימין לא הזכירו מיתה אלא אמרו הננו עבדים גם אנחנו גם אשר נמצא הגביע בידו:

י

גם עתה כדבריכם כן הוא. פירש"י אף זו מן הדין כדבריכם אבל אני אעשה עמכם לפנים משורת הדין. וכתב הרמב"ן ואין לשון גם עתה נופל על זה הפירוש ופי' הוא לפי שהם אמרו לו שהם לא ידעו כלו' ממנו אף אם גנבו הוא ע"כ אמר שמן הדין הוא חייב מיתה והם פטורים לגמרי אלא שקנסו עצמם להיותם עבדים שאלו היו כלם יודעים למה יהיה הוא במיתה והם לעבדים או יהיה כלם למיתה או כלם לעבדים אלא ודאי טענו שלא אמר להם כלום ועל כן אמר בו גם אתם שאתם נועדים ונמצאים יחדיו ורגלים לדבר שכלכם פשעתם בו כדבריכם כן הוא אשר ימצא אתו הוא הגנב והו' לבדו הראוי ליענ' והו' יהיה לי עבד כי בתשלומיו אני חפץ ולא במיתתו ואתם תהיו נקיים כי אולי לא ידעת' בגניב' כאשר אמרת'. אי נמי כן הוא כמו כן יהיה גם עתה שאין המשפט כדבריכם כן יהיה. וי"מ וכי כדבריכם כן הוא אלא אשר ימצא אתו הוא לבדו יהיה לי עבד ואתם עלו לשלום. וי"מ מי שיחזיר הכסף כאשר חזרתם ודאי לא יעשה כדבר הזה אכן אשר ימצא אתו הוא יהיה לי עבד וגו':

יג

ויקרעו שמלותם. על שגרמו ליעקב שקרע שמלותיו נענשו שקרעו שמלותם:

טז

האלהים מצא את עון עבדיך. כלומר עון המכירה שהיה נסתר עד עתה מצא אותו:

יז

הוא יהיה לי עבד. ראוי היה לינקד עֶבֶד כיון שאינו לא באתנח' ולא בסוף פסוק אלא לכך קמץ תחת העין כי לא יהיה עבד כשאר העבדים אדרבה חשוב יהיה כמלך:

יח

ויגש אליו יהודה. מתחלה היה סבור שיוסף היה רוצה לדונו לבנימין למות אז לא היה לו פתחון פה לדבר לו שימיתהו תחתיו אבל מששמע שאמר יהיה לי עבד אז ניגש ואמר קחני לעבד תחתיו:

ידבר נא עבדך דבר. פי' דברים מועטים אני רוצה לדבר אל יהיו עליך לטורח:

כי כמוך כפרעה. פי' באימה וביראה אני מדבר לפניך כמדבר לפני המלך. אי נמי ראוי לך שתעמוד בדבריך שאמרת ואשימה עיני עליו ויהיה דיבורך קיים כדיבור המלך:

יט

אדוני שאל. כתב הרמב"ן לא ידעתי טעם לאריכת דברי יהודה בסיפור הזה במה שהיה כבר ביניהם ומה שאמר וכי זו הוא שימת עין שאמרת ואשימה עיני עליו אין זה טענה כי אם אמר לשום עינו עליו לטובה לא שיפטרנו אם יעשה רעה וכ"ש על הגניבה שיגנוב גביע של המלך ומתחלה שם עינו עליו לטובה וברכו אלהים יחנך בני והרבה לו משאת וכן לכלם הרבה לתת להם בר כאשר יוכלון שאת ונראה שאינו אלא תחנונים להעיר רחמיו כי חשב יהודה כי האלהים הוא ירא כאשר אמר לו מתחלה לכך אמר לו באונס הגדנו באחינו זה ולא מפני שאלת אדוני ולא הודינו גם כן להורידו לפניך כמצותיך הראשונה אלא אמרנו לא יוכל הנער לעזוב את אביו אבל בנפשינו נביא אותו מפני זלעפות רעב כי אמרת לא תוסיפו לראות את פני ולא רצה אבינו לשמוע עד היותינו כלנו בסכנה ואז הורד בפחד ובדאגה והיה בראותו מת בנפש מרה ולכן תפול תחינתי לפניך לרחם עלינו ועל הזקן וקח אותי תחת הנער עבד עולם כי טוב אני ממנו. אי נמי יש לפרש שאמר לו ראוי לך שתעמוד בדיבורך כי על פיך הובאנו באונס גדול כאשר יזכיר ויש בסתם דבריו שהיה מעשה הגביע תחבולה כי למה רוצה לראותו בעל כרחו אלא שלא הי' רשאי לומר לו זה בפירוש:

כ

ואחיו מת. פירש"י מפני היראה הוציא שקר מפיו. ומ"מ תימ' האיך היה רשאי לשנות דבריו ממה שאמר לו כבר:

כא

ואשימה עיני עליו. פי' שייטיב לו וכן בכל מקום זה הלשון כמו ושמתי עיני עליהם לטובה אע"פ שאינו מפורש שאמר להם יוסף כך הכתוב קיצר ולא הזכיר לו יהודה מאסר שמעון ועלילת מרגלים אתם מפני מוסר או מפני אימת מלכות:

כב

ועזב את אביו ומת. הנער ויש מפרשים ומת אביו:

כז

אתם ידעתם כי שנים ילדה לי אשתי. לכך אמר ילדה לי אשתי כי מה טעם שיאמר שתרד שיבתו ברעה שאולה אחר שיש לו בנים ובני בנים אלא הזכיר שהיה בן האשה האהובה שלו והוא חשב כל שאר נשיו פלגשים ובניהם כבני פלגשים כנגד היא ובניה:

לא

והורידו עבדיך את שיבת עבדך אבינו ביגון שאולה. יש לפרשו לשון כנוי פי' והורדת אלא שכינה לומר לו דרך כבוד:

לב

כי עבדך ערב את הנער. אמר לו לאחר כל זה שהיינו כלנו בסכנה אם לא ישלחנו לא רצה לשלחו עד שערבתיו ועל כן אני נכנס לדבר יותר משאר אחי. אי נמי הזכיר לו שלא יחשדנו שבשביל מרמה רצה להיות עבד תחתיו בשביל שיוכל לברוח יותר ממנו.

אם לא אביאנו אליך. ולא אמר והצגתיו לפניך כאשר אמר ליעקב לפי שיוסף היה משיבו מנין אתה יודע שיחי' שאתה אומר להציגו לפניו אבל לאביו אמר אנו שלוחי מצוה לפדות לשמעון ואין אנו ניזקין ובאמת והצגתיו לפניך:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.