משאת המלך/בראשית/ו
ט[עריכה]
נח איש צדיק תמים היה בדרתיו (ו ט)
כתב רש"י, יש מרבותינו דורשים אותו לשבח, כ"ש שאילו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר, ויש שדורשים אותו לגנאי, לפי דורו היה צדיק ואילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום.
נראה פשוט, דבודאי לכ"ע להיות צדיק בדורו של נח, אף שצדיק כזה בדורו של אברהם אינו נחשב לכלום, מ"מ נחשב זה למעלה גדולה, ואינה פחותה מלהיות צדיק גמור בדורו של אברהם, ואין זה גנאי לנח שאינו צדיק אלא ביחס לדורו כיון שהוא בדור רשעים, ואילו היה נח עצמו בדורו של אברהם בודאי היה צדיק יותר.
אלא דנחלקו אם עכ"פ בדורו היה צדיק גמור, ופלוגתייהו היא האיך נדרש הכתוב בדרותיו, יש שדרשו הכתוב בדרותיו לרבות בשבחו של נח ויש שדרשו למעט בשבחו של נח, דאילו שדרשו לשבח הרי יש כאן שבח מיוחד, שאף בדורו של נח הוא היה צדיק גמור במידה כזו שאף בדורו של אברהם היה נחשב לצדיק, ויש דורשין לגנאי ולמעט בשבחו שלא הגיע למדרגה כזו להיות אף בדורו צדיק גמור כ"כ שיחשב צדיק אף בדורו של אברהם, אבל איהו נמי מודה דלא בציר בשבחו של נח בזה שהיה רק צדיק ביחס לדורו בדור רשעים, דאי"ז פחות מלהיות צדיק גמור בדורו של אברהם.
את האלקים התהלך נח (ו ט)
כתב רש"י נח היה צריך סעד לתומכו, אבל אברהם היה מתחזק ומהלך בצדקו מאליו. ונראה ביאור הדבר, דהנה מצינו באלישע (מלכים ב' ב' ט') דביקש מאליהו ויהי נא פי שנים ברוחך אלי, ובפשוטו ה"ז תמוה דאין די לו להיות כרבו ומבקש להיות פי שנים.
ונראה בביאור הדברים דאליהו במעלתו היה מהלך לבדו וא"צ כ"כ רוה"ק להנהגת הדור, אבל אלישע שקטן ממנו לכך הוצרך לפי שנים ברוחו להנהגת הדור. וכן ראינו לתנאים שציינו חז"ל עליהם שהיה להם רוה"ק כדאשכחן ברבן גמליאל ובשמואל הקטן, דבר שבדורות שלאחריהם היה שכיח ביותר, והרי הם היו במעלה שקטן שבהם מחיה מתים וא"כ בודאי לא חסרו מעלה לענין רוה"ק, וע"כ צ"ל פשוט דרוה"ק ניתנה רק לצורך, ולכן למתבאר א"כ אדרבה התנאים בגדלותם לא הוצרכו כ"כ לרוה"ק כמו בדורות האחרונים. וזה המכוון כאן ג"כ לבחינה זו שנח היה צריך יותר את האלקים שיסייעו להתהלך משא"כ אברהם.
יב[עריכה]
כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ (ו יב)
אמר שמואל (קידושין י"ג.) כל שאינו יודע בטיב גיטין וקידושין לא יהא לו עסק עמהן, אמר ר' אסי אמר ר"י וקשין לעולם יותר מדור המבול, שנאמר אלה וכחש ורצוח וגנוב ונאוף פרצו ודמים בדמים נגעו, מאי משמע כדמתרגם רב יוסף מולידין בנין מנשי חביריהון חובין על חובין מוסיפין, וכתיב על כן תאבל הארץ ואומלל כל יושב בה, בחית השדה ובעוף השמים וגם דגי הים יאספו וגו', ואילו בדור המבול לא נגזרה גזירה על דגים שבים, שנאמר מכל אשר בחרבה מתו ולא דגים שבים, ואילו הכא אפילו דגים שבים כו'. ועי' בגליון הש"ס שציין לדברי הרא"ם שהק' שהרי בדור המבול היה ג"כ אשת איש, ולמה הקל בעונשם שלא מתו דגים שבים, וכן הק' המהרש"א, ע"ש.
ונראה לישב, דהרי כתבו התוס' (קידושין כ"א:) דישראל שבא על אשת איש של ב"נ, אינו אלא בעשה של ודבק באשתו ולא באשת חברו, נמצא לפי"ז דאשת איש של ב"נ קיל טפי מאשת איש של ישראל, דאילו אשת איש דישראל במיתה ואילו הכא אינו אלא בעשה. ופשוט הדבר דאף ב"נ שבא על אשת ב"נ חבריה הגם דהוא במיתה, מ"מ קיל טפי מבא על אשת ישראל, שהרי נתבאר דבישראל חלוקין הן דאילו אשת ישראל במיתה ואשת ב"נ בעשה. אלא דב"נ מתחייב מיתה אף על עבירת עשה דאזהרתן זו היא מיתתן, וכמו שעל גזל מתחייב מיתה אע"פ דאינו אלא לאו, כמו"כ אף באשת איש חייב מיתה לפי דב"נ נענשין על כל הז' מצות במיתה.
ומהשתא הרי ניחא היטב הקושי', דאף דבדור המבול היה ג"כ עריות דאשת איש, אבל מ"מ אין זה חמור כ"כ כעריות האמור שם בכתוב דאלה וכחש וגו', דאילו התם היינו עריות דישראל דחמור טפי שהרי ישראל מתחייב ע"ז מיתה, ואילו בדור המבול לא היה כ"א עריות שאינם אלא בעשה לישראל, ולכן אמרו דלא נחתם דינם אלא על הגזל, דאילו משום העריות שהיה כאן לא היה זה חמור כל כך שיחתם ע"ז דינם, ודברי הרא"ם והמהרש"א והגרע"א צל"ע דנראים הדברים כמוש"כ. [ועיין במהרש"א ובחי' ר"י עמדין שם דכתבו דליכא ממזרות בדור המבול, וכבר הרחבנו (להלן כ"ד י"ד) אי שייך ממזרות בעכו"ם].
יד[עריכה]
עשה לך תבת עצי גפר וגו' ואני הנני מביא את המבול מים על הארץ וגו' (ו יד)
לכאורה היה בדין להפך הסדר, תחילה להודיעו שהנני מביא את המבול, ועתה עשה לך תבת עצי גפר, וצע"ק.
ונראה דהנה בשלהי פ' המדיר (כתובות ע"ז:) בריב"ל דמכריז אליהו קמיה פנו מקום לבר ליואי, אזל אשכחיה לרשב"י כו', א"ל את הוא בר ליואי א"ל הן, נראתה קשת בימיך א"ל הן, א"כ אי אתה בר ליואי, ולא היא דלא הואי מידי, אלא סבר לא אחזיק טיבותא לנפשאי [אין הכונה ששיקר שנראתה קשת בפועל, אלא שבימיך הכוונה בזכותך, כלומר האם נראתה ולא הועילה זכותך, והשיבו שאילו מזכותי אכן הייתה נראית הקשת].
וכבר תמהו והרי אף נח היה צדיק ולא נמנע המבול בגלל צדקותו, וצריך להוסיף בקושיא דאין לומר דהרי נח למאן דדריש לגנאי הרי לא היה צדיק כ"כ, חדא דלמש"ב לעיל (ו' ט') להיות צדיק בדורו דנח ה"ז לכ"ע צדקות גדולה, ועוד שהרי אברהם על סדום לא התפלל על פחות מעשרה לפי שכבר מוכח מנח שאינם מצילים עפרש"י לקמן (י"ח ל"ב), ואת"ל דצדיק יותר גדול מנח היה מונע מבול, א"כ אולי יש בסדום צדיק יותר גדול.
ונראה ליישב ע"פ מש"כ הבית הלוי לבאר שתיבת נח היתה חשיבא כעולם בפנ"ע ע"ש, ומהשתא נראה נמי דאמנם כל זמן שנח היה בעולם אכן היה מציל, אלא שהקב"ה הוציאו מהעולם לתיבה שהיא עולם בפנ"ע ולכך לא היה יכול להציל זה העולם, וזהו המבואר בכתוב ועתה עשה לך תבת וגו' כי הנני מביא מבול, כלומר דרק מאחר שיש אפשרות להוציאך מהעולם לתיבה אזי יש באפשרות להביא מבול על הארץ, אבל בעלמא באם נשאר בעולם אף צדיק גמור אחד הרי הוא מציל, ולכן בסדום לא ביקש אברהם על כך שהרי הקב"ה היה מוציאו ומבדילו מסדום, משא"כ רשב"י שפיר תמה על ריב"ל שהרי הוא היה בעולם ומ"מ לא הגן על הדור ממבול. [מיהו ברש"י להלן (ט' י"ב) מבואר דהכוונה לדור של צדיקים ולא על צדיק אחד].
ספרי משאת המלך מונגשים לציבור לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של המחבר הגאון רבי שמעון משה ב"ר יהושע זליג דיסקין זצ"ל.
הזכויות שמורות לבני הגהמ"ח יבלחט"א