מראי מקומות/בראשית/ו

מראי מקומות בראשית ו

פסוק ג

לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה

הגמרא במסכת חולין (קלט:) רומזת ממקרא זה על משה רבינו, כי "בשגם" אותיות משה. בהקדמת רבי שלמה סופר זצ"ל לספרו חוט המשולש לתולדות החת"ס רע"א והכתב סופר, כתב לבאר בדרך דרש את הכתוב, כי הנה יש דעות בני אדם שאומרים כי רק משה רבינו היה יכול לעלות למדרגה גדולה ורמה כזו, כי היה בעצמותו למעלה מגדר אנושי ואין לייחסו עם שאר ילודי אשה. אבל יודעים אנו באמונה טהורה ושלמה כי משרע"ה היה ילוד אשה כמו שאר בני אדם, ולבוא אל מדרגתו הגדולה היה מוכרח לעבוד ולהשתדל בכל מאמצי כוחו ורק כח אדם היה כחו וזהו כבודו ותפארתו. וכמש"כ הרמב"ם בהלכות תשובה שכל אדם יכול להיות גדול כמשה רבינו.

ודבר זה למדתנו התוה"ק במקרא הזה, שלא יאמין האדם אם יראה מעלת ומדרגת משרע"ה, או יסתכל ויחשוב בדמות וערך שארי גדולי ישראל העומדים ברום המעלה וגדול הערך, גבוהים מכל עם, ויביטו עליהם ויאמרו לא נעלה עליהם ולא נוכל לדמות ולהגיע לעולם למדרגתם הרוממה, כי מיועדים ומיוחדים המה מאת ה' מתולדתם להיות דגול מרבבה ויחידי סגולה, אשר בן אדם ההמוני ילוד אשה לו יחיה שנין אלפין לא ישיגם, אף אם בכל כחותיו יעבוד את בוראו לא יגיע ערכו לערכם.

האמת לא כן הוא הוא וכמו שכתב הרמב"ם הנ"ל. ובזה מובן הקרא עפ"י אמרם ז"ל (חולין שם) "משה מן התורה מנין", ולכאורה מה זו שאלה, הכי מעט פעמים נזכר שמו של משה בתוה"ק?! אבל כוונתם משה מן התורה מנין, מנין שכל מדרגתו הגדולה והרוממה של משה היה רק ע"י התורה ולימודה והילוכו בה ועבודתו עבודת הקודש, ולא שהיה חצי אלקות מתולדתו. וע"ז השיבו חז"ל ודרשו מהקרא "לא ידון רוחי באדם" - לא ידונו הבריות שע"י שרוחי באדם, רוח מיוחד רוח אלקית אשר משכתי עליו בפרטות, עי"ז נתעלה למדרגת אי אלקים. לא כן הוא "בשגם הוא בשר", שגם משרע"ה היה רק בשר ודם כאחרים. וההוכחה על זה - "והיו ימיו מאה ועשרים שנה". כי האריך ימים כמו שאר אנשים בדורו ואילו היה חצי אלקות, בריה למעלה מהטבע אנושית, היה גם מאריך ימים יותר מדרך הטבע. וע"כ לא יהין איש להעמידו למעלה מגדר אנושית מתולדה, רק ילך בדרכיו ויעשה כמעשיו ויגיע לערכו.

פסוק יט

ומכל החי מכל בשר שנים מכל תביא אל התבה

המפרשים הקשו מאחר שלפי מדות התיבה לא יתכן להכניס בדרך טבע זוג מכל חי על פני האדמה ועוד שבעה זוגות מהחיות הטהורות, ואף אם יכנסו כולם הרי בודאי תשקע התיבה במים לרוב כובדה, הרי ע"כ נכנסו לתיבה בדרך נס ואם כן מדוע לא עשה הקב"ה נס אחר להצילם בלא בניית התיבה על ידי שישוטו על פני המים או יפרחו באויר, או שיבנה נח תיבה קטנה אף יותר ולא יטריחנו בבניית תיבה גדולה כזו.

ויישבו, שדרך התורה לצוות על האדם שיעשה כל יכלתו בדרך הטבע ומה שיחסר הטבע בהן ישלים הנס, וממעטים בנס ככל שאפשר.

עוד יישב הרמב"ן (שם) שראה השם יתברך לעשותה גדולה כדי שיראו אותה בני דורו ויתמהו בה ויספרו עליה וידברו בענין המבול וכנוס הבהמה והחיה והעוף לתוכה אולי יעשו תשובה.

פסוק כא

ואתה קח לך מכל מאכל אשר יאכל ואספת אליך

להורות שהגם שהאיש הצדיק מושגח מהשם יתברך, אין ראוי שיתרשל מפני זה מהכנת הטרף לביתו ומהתנהג במנהג הטוב אשר ישלם בו בריאות הגוף. וכל שכן שאר האנשים. רלב"ג בתועליותיו (אות ג).

והיה לך ולהם לאכלה

ללמדנו שראוי שישגיח במי שהוא תחתיו, בני ביתו ומשרתיו, לתת להם חוקו במה שיצטרך לעמידת גופו. רלב"ג בתועליותיו (אות ה).

---

---

שולי הגליון

---

---

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף