מראי מקומות/פסחים/ו/א

מראי מקומות פסחים ו א

כי קא מיבעיא לן היכא דלא מצי מסלק ליה בזוזי

בקובץ שיעורים (אות כא) הקשה מה הס"ד שאף שלא מצי מסלק ליה בזוזי יהיה חייב, הלא הוי שותפות עכו"ם ממש וכמו שכתבו התוס' בגיטין (מא) שבמקום דלא מצי לסלוקי בזוזי לכו"ע אמרינן למפרע הוא גובה. ויישב, שכאן מיירי באופן שלבסוף לא בא לידי גוביינא ובכה"ג לא שייך לדונו למפרע כמו שכתבו התוס' בבבא קמא (לג).

בהמת ארנונא פטורה מן הבכורה ואע"ג דמצי מסלק ליה

הקובץ שיעורים (אות כא) ביאר שאף שחמץ המשועבד לנכרי עובר עליו בבל יראה, לענין בכורה שאני דמיקרי יד עכו"ם באמצע ולכן אף שהוא של ישראל אעפ"כ פטור.

עיסת ארנונא חייבת בחלה ואע"ג דלא מצי מסלק ליה מאי טעמא בהמה אית לה קלא עיסה לית לה קלא

כתב הקובץ שיעורים (אות כא) שחלה שדינה תלוי בבעלות על העיסה אם של ישראל היא או של נכרי, ואם כן כשם שלענין חמץ המשועבד לנכרי ומצי לסלוקי בזוזי שעובר עליו בבל יראה, הוא הדין חלה יש לה להתחייב מעיקר הדין במקום דמצי לסלוקי ליה בזוזי. ומה שהביאה הגמרא טעם החיוב כיון דלית לה קלא היינו באופן שלא מצי לסלוקי ליה בזוזי שאעפ"כ חייב משום מראית העין.

ברכה

כתב בשו"ת הרשב"א (ח"א סימן תקכה) שגם באופן שחייב בהפרשתה רק משום מראית העין מכל מקום מברך על הפרשתה (הו"ד בקובץ שיעורים אות כא), וכן בשוחט בן פקועה אף שאי"צ שחיטה אלא משום מראית העין מ"מ צריך לברך. ובשו"ת בשמים ראש (סימן רפג) כתב לגבי בן פקועה שלא יברך על השחיטה.

המפרש והיוצא בשיירא קודם שלשים יום אין זקוק לבער תוך שלשים יום זקוק לבער

להלכה הביא הרמב"ם (חו"מ פ"ב הי"ט) דין הגמרא בלשון "זקוק לבדוק" ולא "זקוק לבער" כלשון הגמרא לפנינו. והמגיד משנה ורבינו מנוח ובביאור הגר"א שם ביארו שהוא מדברי הירושלמי.

ברכה

הרמ"א (סימן תלו) כתב בשם הכל בו שהבודק בתוך שלשים יום אינו מברך. והב"ח (שם) חילק בין בודק בתוך שלושים לבודק קודם שלושים.

בביאור הטעם שלא יברך, כתב במשנה ברורה (סק"ד) ביאר שכשבודק בליל ארבעה עשר הוא מבער את החמץ אחר בדיקתו ועל כך נתקנה הברכה, משא"כ כשבודק קודם לכן הרי משתמש הוא בחמץ לצרכו ואינו מבערו ולא שייך לברך על ביעור חמץ. ובביאור הגר"א ביאר החילוק שבליל ארבעה עשר מבטלו ולכן יכול לברך על ביעור חמץ, וכדעת הרא"ש שהטעם שמברך על ביעור חמץ בבדיקת חמץ לפי שמבטלו מיד, משא"כ קודם לכן אף בתוך שלושים יום אינו מבטלו באותה שעה.

שואלין ודורשין בהלכות הפסח

נחלקו הראשונים בגדר חיוב זה, דעת רש"י (מגילה ד.) ותוספות (שם) שיש חיוב להתחיל לעסוק בלימוד הלכות הפסח שלושים יום קודם הפסח.

דעת הר"ן (בסוגיין) והרשב"א (מגילה שם) שאין חיוב לעסוק בהלכות הפסח אלא שאם שני תלמידים שואלים, נזקקים לזה ששאל בהלכות הפסח לפי ששאל כענין.

המפרשים הקשו מדברי הגמרא במגילה (לב.) משה תיקן להם לישראל שיהיו שואלין ודורשים בעניינו של יום, הלכות פסח בפסח כו'. משמע שאין דין לדרוש שלושים יום קודם החג.

הר"ן והרשב"א יישבו קושיא זו לפי דרכם ששלושים יום קודם החג אין חיוב לעסוק בהלכות החג אלא רק שנזקקים לשואל בהלכות החג ששאל כעניין.

המגן אברהם (סימן תכט סק"א) חילק בין לימוד ההלכות הנוהג אף קודם החג ובין דרשה במהות החג השייכת לחג עצמו.

הביאור הלכה (שם) דקדק מדברי הגר"א שתקנת משה לא היתה על החג עצמו אלא שיש לדרוש בהלכות הפסח בחג ובימים הקודמים לו דהיינו שלושים יום קודם החג. ועיי"ש עוד מה שיישב.

---

---

שולי הגליון

---

---

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף