חתם סופר/פסחים/ו/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רבינו חננאל
רש"י
תוספות
תוספות רי"ד
רמב"ן
ריטב"א
מהר"ם חלאווה
מהרש"ל
חי' הלכות מהרש"א
פני יהושע
חתם סופר
רש"ש

ילקוט אוצר הספרים
מראי מקומות
חומר עזר
שינון הדף בר"ת
שאלות חזרה


חתם סופר TriangleArrow-Left.png פסחים TriangleArrow-Left.png ו TriangleArrow-Left.png א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הניחא למ"ד דבר הגורם לממון לאו כממון דמי כו' לא ימצא למ"ל. יש להק' דלמא להכי אצטריך לא ימצא לפי מה דפסק בש"ע סי' תמ"ג ס"ב דישראל שהפקיד חמצו אצל ישראל אחר חייב הנפקד לבערו אעפ"י שלא קבל אחריות כדי להציל חברו מאיסורא וכ' מג"א דאם אין החמץ בעין אחה"פ חייב לשלמו לבעליו דה"ל למוכרו קודם זמן איסורו דש"ח שהיה יכול להציל ברועי' ומקלות ולא הציל חייב ע"ש והנה כי כן אם יוגנב אותו החמץ יצטרך לשלם ממון דאם הוא בעין יאמר הרי שלך לפניך נמצא דזה החמץ הוא גורם לממון כמו בגזל חמץ ועבר עליו הפסח ולמ"ד דבר הגורם לממון כממון דמי חייב זה הנפקד לבערו מה"ת אע"פ שלא קבל אחריות מ"מ כיון שדיינינן לי' כפשע במה שלא מכרו אלא דמצי למימר הרי שלך לפניך ממילא אם נגנב יחייב לשלם ממון וה"ל כשלו וזהו מבואר וא"כ דלמא להכי אצטריך קרא ואין לומר פשיטא כיון שגורם לממון היינו ממון עכצ"ל כן להרמב"ם לענין אנס עט"ז ז"א דעכ"פ אצטריך קרא דה"א דהנפקד יטעון אדרבא אתה פשעת במה שלא בטלתו או מכרתו במקום שהיית קמ"ל דמ"מ פשע הוא דאין ספק מוציא מידי ודאי כמ"ש מג"א וי"ל אולי להכי דייק רש"י וכ' למ"ד הגורם לממון כממון דמי ר"ש קאמר לי' עכ"ל דאיהו ס"ל חמץ אחה"פ מותר בהנאה מן התורה ואין כאן פשיעה כלל אע"ג דמ"מ אסור הוא מדרבנן מקנסא מ"מ הכא אדאורי' קיימי' וק"ל:

ובצקו בידו אין זקוק לבער. פרש"י אבל אתה רואה של אחרים כונתו מבואר דס"ל דלך לא ממעט אלא הפחות דהיינו בצקו בידו אבל אי מניחו בתוך הבית זה לא הוה ידעי' מלך אי לאו שינוי' דאפקי' רחמנא מלא ימצא מי שמצוי בידך ודפשיטא לן נמי לעיל דבלא קבל אחריות אינו חייב לבער היינו נמי מתרוי' מדכתי' לך ואפקי' מלא ימצא דאל"ה לא הוה ממעטי' מלך אלא בצקו בידו ומיושבת ק' תוס' דשפיר מקשה הש"ס למימרא דשכירות קני' דאל"ה מה"ת יהי' מותר להניחו בביתו של ישראל ומשני מדאפקי' מל"י וק' תו' מלשון יחד לו בית כבר תי' הר"ן ועפר"ח ותמי' נשגבה בעיני על שי' ר"ת בתוס' דא"כ לר"פ תיקשי ק' הש"ס למימרא דשכירות קני' דלר"פ נהי דמסברא חצונה אית לי' דמקבל אחריות חמצו ש"ג בביתו ש"ג פטור מ"מ הא ביתו של ישראל הוא אם לא תאמר שכירות קני' וא"כ לר"פ תקשי ולא שייך תי' הש"ס דהא ר"פ מוקי לא ימצא ארישא ולרב אשי לא תקשי דאיכא למימר דס"ל נמי מסברא כרב פפא דקבלת אחריות בבית הגוי אינו מזיק וא"כ בבתיכם למ"ל ע"כ אם אינו בכה"ג תנהו ענין לשכירות דאע"ג דבעלמא לא קני' הכא מהני בשלמא לשי' רש"י לק"מ אר"פ די"ל דהוה ס"ל דר"פ סובר דכי היכי דממעטי' מלך בצקו בידו ה"נ ממעטי' יחד בית בלא אחריות וכק' תוס' ולא משום שכירות קני' ור"א הוא דס"ל דאצטריך קרא איחד לו בית ועליו מקשה הש"ס אך לר"ת ק' כנ"ל וצל"ע כעת:

כופה עליו את הכלי. עי' במג"א סי' תמ"ו הנה מ"ש הכ"מ דלכן אסרו הבערתו אפי' במקומו בלא טלטול משום דלא שייך מתוך בהכי כיון שאין זה שוה לכל נפש צ"ע הא אמרינן לעיל אדר"ע ש"מ לא אמרינן מתוך ולדבריו לא מוכח מידי וי"ל דס"ל להכ"מ דמדין תורה דמותר להסיק בו תנור וכריים והוי צורך אוכל נפש רק משום דבתחלת בעורו לא יהנה ממנו מ"מ תחלת בעורו היה מותר במתוך וע"כ ר"ע לי"ל מתוך כ"ז מדין תורה אך למאי דגזרו רבנן ואסרו להסיק בו תנור וכריים א"כ לא שייך מתוך כלל עי' לעיל בתוס' ומ"ש עליו וק"ל. והנה במג"א הק' יאמר לגוי שיוצאנה לים דה"ל שבות דשבות במקום מצוה ותירוצו דוחק ובימי חורפי כתבתי בגליון המג"א דמ"מ לא יפטר במה שכבר עבר על בל יראה ע"י קיום עשה דתשביתו שע"י גוי דדוקא אם הוא או שלוחו מקיים העשה אזי מנתק הלאו לא זולת ואין שליחות לגוי וה"ל כמו בטלו ולא בטלו ונכון הוא למאן דאי' לי' חמץ נל"ע אך להרמב"ם דלא ס"ל הכי אלא דלוקי' על לא יראה כשיש בו מעשה וכן לשי' רש"י והר"ן במתני' דבמוצא חמץ אינו עובר אלא מכאן ואילך הדר' ק' לדוכתה יבערנו ע"י גוי דה"ל שבות דשבות ואולי י"ל דלרש"י א"ש דס"ל רחמנא אחשבי' להבערתו ומ"ש לעיל גבי ש"מ תלת דכיון דאפשר בבטול לא שייך רחמנא אחשבי' עש"ה מ"מ הכא בי"ט איירי' ועוד מ"מ מדרבנן חייב לבערו ובכה"ג בדאורי' כל הביעורי' אבות מלאכה נינהי דרחמנא אחשבינהו א"כ ה"ל אמירה לגוי רק חד שבות והעמידו דבריהם כמ"ש ז"ל אחד שבות וק"ל ועי' בחו"י משמע דאמירה לנכרי שיאמר לנכרי אחר ה"ל שבות דשבות א"כ הדר' קו' לדוכתה דמשכחת כנ"ל:

דעתו לחזור כו'. פרש"י כשרואהו עובר עליו נלע"ד בכונת רש"י כמ"ש הרע"ב במתני' דלכן לא סמכו אביטול דדלמא ימצא גלוסקא יפה ויהי' דעתו לזכות מן ההפקר ובטל הביטול שלו ועובר עליו ב"י וזהו כונת רש"י דלכן פשיטא לרבא שצריך לבדוק מר"ה דנהי דיבטל בכ"מ שהוא מ"מ שמא יראנה בבואו בפסח ויבטל הביטול ויעבור עליו כנלע"ד נכון בעזה"י:

שואלין ודורשי' בה"פ כו'. עב"י סי' תכ"ט ועמג"א מה שהשיג עליו ממשנה דבכורות וכ"כ מהרש"א בסוכה ט' א' ולפע"ד ס"ל להרב"י בשני התי' שבזמן שבהמ"ק היה קיים היה שואלים בכל הרגלי' משום הקרבנות אלא בתי' הראשון ס"ל שבפסח יש בו עוד טעם משום הדינים הרבים שבו משא"כ שארי י"ט בטלו דרשותיהם מיום שחרב בהמ"ק ובתי' הב' ס"ל דגם בפסח לא היה הטעם רק משום קרבנות אלא משום שהיה מרובים המקריבים והיתה תקנה קבועה יותר ע"כ לא בטלה בביטול הטעם ככל תקנה קבועה שנתפשטה ברוב ישראל משא"כ שארי י"ט שבטלו שאלותי' ודרשותי' מעת החורבן וא"כ לק"מ מסוכה ובכורות דבזמן שבהמ"ק היה קיים לכ"ע שואלים ודורשי' בכל י"ט ותקנת משה הי' שישאלו בפסח וחג ועצרת במדבר שלא היה מקריבי' קרבנות חגיגה וראי' כלל כידוע עי' פ"ק דחגיגה:

ר"ש ב"ג אומר ב' שבתות. היינו עם יום המעשה מר"ח עד ע"פ זמן עשיית הפסח שהם ד"י יום עם ע"פ ועתו"ס בבכורות נתקשו בזה שהרי ל' יום דת"ק מע"פ עד ד"י איר הם ל' יום בלא יום המעשה ע"ש ואולי ס"ל להתוס' שלא היה מקדשי' עפ"י הראי' במדבר כ"א ע"פ חשבון ופשיטא להו שהיה ניסן מלא כסדר החדשים דאי היה מקדשים ע"פ הראי' איכא למימר דמש"ה הקדים לדרוש מע"פ שיהיה ל' יום אף אם יחסרו ניסן אע"כ פשיטא להו שהיה מעברי' ע"פ החשבון שבידינו היום וכן הוא דעת ר"ח ז"ל הובא ברבנו בחיי פ' החדש הזה לכם שכל מ' שנה שהיו במדבר לא היתה הלבנה נראי' להם מפני ענני הכבוד וע"כ חשבו העיבור ע"ש מ"מ אומר אני שלא היו מסודרין החדשים כמו עתה שהרי מבואר סוף תענית דתמוז דההיא שתא מלו מלי' וא"כ לפי סדר החדשים היה סיון חסר איר מלא ניסן חסר ולק"מ קושייתם:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף