ריטב"א/פסחים/ו/א

ריטב"א פסחים ו א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בהמת ארנונא. ועיסת ארנונא יש שפי' שהיא של שותפות. וכתב הרי"ט ז"ל דאינו מחוור ובמס' בכורות מסקינן בשותפות גוי אפי' אין לו בה אלא אזנו פוטרת והתם לגמרי משמע דפטרינן וגבי עיסה בהדיא תנן עשה עיסה עם הגוי בשותפות אם יש בחלקו של ישראל כשיעור חייבת ואם לא פטורה. ובירושלמי פרכינן עלה מה בין זו לעיסת ארנונא אלמא תרי מילי נינהו ופי' דארנונא הוא חוק שיש למלך בשל כל אדם בכל בהמה ועיסה לאכילתו כהולך ממקום למקום ומבעי' לן אי חשוב כשותפות או לא ובלישנא קמא אמרינן דכל היכי דמצי מסלק ליה בזוזי פטורה (נ"ל דצ"ל חייבת, המעתיק) ובלישנא בתרא מסקינן דבהמת ארנונא פטורה בין דמצי מסלק ליה בין דלא מצי מסלק ועיסה חייבת אע"ג דלא מצי מסלק ליה בזוזי וטעמא דבהמת ארנונא אית לה קלא ויבא גזבר המלך ויטול חלקו. אבל עיסה אין להקול ומסתמא מבריחה מן הארנונא וזהו שכתב הרב אלפסי ז"ל בהלכות האי אית ליה קלא דלגוי ולאו משום דסבר דבשל שותפות מיירי כן כתב הרי"ט ז"ל. ובענין אחר פי' בתוס' ולא נראה לאחרונים ז"ל:

ייחד לו בית אין זקוק לבער. פירש"י ז"ל בשלא קיבל אחריות. ובתוס' דחו פי' זה והעלו עיקר כפיר"ת ז"ל דבקבל אחריות מיירי ואינו זקוק לו דכיון שאינו בביתו של ישראל הוי כמקבל אחריות על חמצו של גוי בביתו של גוי. וגדולה מזו אמרו במכילתא לא ימצא בבתיכם פרט לחמצו של ישראל שאינו בביתו שאינו עובר עליו:

המוצא חמץ בי"ט כופה עליו כלי. כתב הרי"ט ז"ל נראין הדברים דאפי' לר' יצחק דאמר אין כלי ניטל לדבר שאינו ניטל עבדינן הכי ואפי' בשאינו למקומו דשרינן טלטול דרבנן כדי שלא יבא לידי איסור תורה כדאשכחן בפ' מי שהחשיך לו בדרך דשרינן לבטל כלי מדרבנן למ"ד צער בעלי חיים דאורייתא וכן פי' בתוס' ע"כ אמרינן בירושלמי כפה עליו את הכלי ולא מצאו אומרין יד נטלתו פי' ומסתמא הוציאו וראוי לתלות בו אע"ג דאיכא וודאי עולי חמץ דמצרכינן בדיקה לקמן. לא כפה עליו את הכלי ולא מצאו צריך לבדוק את הבית פי' ואע"ג דאיכא כמה ספיקי כיון דוודאי עולי חמץ הוא צריך בדיקה כדאיתא לקמן בפירקין משם הרי"ט ז"ל:

חמצו של גוי עושה לו מחיצה גבוה עשרה. פי' כל חמצו של גוי דאפי' קיבל עליו אחריות בהכי סגי כיון דעביד מדעתו דגוי כיחד לו בית. וגבי חמירא דבני חילא לא הוה אפשר למיעבד הכי כדי שלא יכשל לאכול ממנו דלא סגי בכפיית כלי אלא בי"ט לפי שעה. הרי"ט ז"ל:

לא אמרן אלא שאין דעתו לחזור תוך הפסח אלא או קודם לכן או אחר כן. אבל דעתו לחזור תוך הפסח זקוק לבער מעתה כדי שלא יכשל בו באותה שעה. וכל היכא דאמרינן אין זקוק לבער מילתא פסיקא קא אמרינן אע"ג דאיכא ודאי חמץ. וגבי חמץ שנפלה עליו מפולת שהוא כמבוער אינו אפי' תוך ל' יום ודאי מה שאין כן בזו דלא חשיב ביעור. ודעת הרא"ה ז"ל דכל שזקוק לבער מברך על הביעור ונראין הדברים תוך ל' יום דוקא וכל היכא דאמרינן שאינו זקוק לבער אעפ"כ צריך לבטל בזמנו. כן כתב הרי"ט ז"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף