ילקוט אוצר הספרים/פסחים/ו/א
בעו מיניה מרבא וכו'[עריכה]
בעו מיניה מרבא בהמת ארנונא חייבת בבכורה או לא. כל היכא דמצי לשלומי בזוזי לא קמבעיא לן דחייב, היכא דלא מצי מסלק ליה מאי. א"ל פטורה. והתניא חייבת, התם דמצי מסלק ליה. איכא דאמרי בהמת ארנונא פטורה מן הבכורה אע"ג דמצי מסליק ליה, עיסת ארנונא חייבת בחלה אע"ג דלא מצי מסלק ליה. מ"ט, בהמה אית ליה קלא ועיסה לית ליה קלא.
ופירש רש"י בד"ה עיסת ארנונא, והא דתניא חייבת, בעיסה הוא דתניא. והקשו עליו בתוספות בשם רשב"א וז"ל, וקשה לרשב"א דהא גבי בהמה תניא בהדיא בתוספתא דחייבת בבכורה, וכן גבי עיסה תניא איסת ארנונא חייבת בחלה אע"ג דלא מצי מסלק ליה. ואית ספרים דגרסי בהמת ארנונא פטורה והוא דלא מצי מסלק, ולפ"ז מתיישבות שתי הברייתות, ע"ש:
וראיתי למהר"ש אלגאזי בספר רצוף אהבה די"ז ע"ב שהקשה בהני מילי דכתבו התוספות וכן גבי עיסה דהיינו רבא ותו מ"ש אע"ג דלא מצי מסלק ליה ואם כוונתם לומר דמיירי תוספתא בהכי מדתינן דקתני סתמא חייבת קשיא דא"כ גבי בהמה נמי קתני סתמא וא"כ תיקשי לאית ספרים דגרסי בהמת ארנונא פטורה והא דלא מצי מסלק ליה.
ותו מ"ש בסוף הדיבור מתיישבות שתי הברייתו, דמה ברייתות הן שצריכות יישוב. ותו, לפי אית ספרים דגרסי מאי איכא בין איכא דאמרי ללישנא קמא כו'. וניחא ליה למימר דהא דפריך הש"ס לל"ק מדתניא חייבת לפרש"י דבעיסה תני היינו ? דלל"ק היינו עיסת ארונא היינו בהמת ארנונא. ולזה הקשה רשב"א דהא גבי בהמה תניא בהדיא כו' כלומר כיון דאיכא ברייתא דקתני בהדיא גבי בהמה חייבת א"כ עדיפא מינה הו"ל לאקשויי מברייתא דמתניא גבי בהמה. ותו ק"ל דאי הך ברייתא מיירי בעיסה היכי מוקמינן לה בדמצי מסלק ליה, דהא התם בהדיא קתני עיסה חייבת בחלה ואע"ג דלא מצי מסלק. ומש"כ כתבו התוספות וכן גבי עסיה כו' ולא ק"ל אלא לפי גירסת רש"י ופירושו, אבל לפי ספרים דגרסי בהמת ארנונא פטורה והוא דלא מצי מסלק לא קשה מידי.
ובזה מתיישבות ב' הברייתות, דאילו לגירסת רש"י ופירושו הוה קשיא דהכי מוקמינן להא דתניא חייבת בדלמ"מ דהא בהדיא קתני חייבת אע"ג דלמ"מ. אמנם לאית ספרים דגרסי לל"ב פטורה והוא דלמ"מ אם כן כי פריך הש"ס לרבא בל"ק חייבת היינו מברייתא דקתני בה בהמה ואהא משני התם דמ"מ ליה דה"ן תניא לה סתמא ? וגבי עיסה תניא בהדיא חייבת אע"ג דלא מצי מסלק, עכ"ל.
ולי עני הצעיר לא ידענא מאי קאמר, דמאי ק"ל מדתניא בהדיא גבי בהמה חייבת כו' דע"כ כי היכי דאיבעייא להו בבהמת ארנונא אי <ההמשך עדיין לא הוקלד>