מראי מקומות/ויקרא/ד
פסוק ב[עריכה | עריכת קוד מקור]
ועשה מאחת מהנה[עריכה | עריכת קוד מקור]
מבאר האלשיך שאף שכבר נאמר נפש כי תחטא בשגגה מכל מצות ה', הוסיף הכתוב 'ועשה מאחת מהנה' לבאר מפני מה באמת נענש על שגגה כיון שעשה בלא דעת, והיינו משום שכבר קודם לכן 'ועשה מאחת מהנה' היינו שכבר עבר תחילה על איזה עבירה מאיסורי התורה ולכן באה שגגה זו על ידו, שהרי אילו צדיק היה לא היה נכשל כמו שאמרו חכמים שאפילו בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידה וכל שכן צדיקים עצמם.
פסוק ו[עריכה | עריכת קוד מקור]
את פני פרוכת הקודש[עריכה | עריכת קוד מקור]
הכא לגבי פר כהן משיח נאמר 'פרוכת הקודש', ולהלן גבי פר העלם דבר של ציבור נאמר 'פני הפרוכת' ולא נזכר 'הקודש', ראה רש"י. ובספר ביכורי אביי כתב בשם אב"ד מראזיניי, והובא בשמו בספר גן רוה בתוספת ביאור, דהנה לשון פרוכת הקודש מבואר ברש"י בשם תורת כהנים דהיינו כנגד מקום קדושתה היינו בין בדי הארון. והנה בימי יאשיהו נגנזו שמן המשחה והארון ונמצא שפר כהן משיח שהוא דוקא במשוח ולא במרובה בגדים בהכרח דאיירי בזמן שעדיין היה הארון ולכן נאמר 'פרוכת הקודש', משא"כ לגבי פר העלם דבר שאינו תלוי בכהן משיח דוקא ואינו שייך דוקא לימי בית ראשון לכך לא נאמר בו 'פרוכת הקודש'.