טעמא דקרא/ויקרא/ד

טעמא דקרא ויקרא ד

הנה פר העלם דבר ב"ד חייבין כשהורו ועשו הקהל על פיהם אע"פ שלא עשו בעצמן ולא על שגגת מעשה, ופר כהן משיח פטור ג"כ על שגגת מעשה אבל חייב כשהורה ויעשה בעצמו ע"פ הוראתו ולא כשעשו אחרים, ונשיא חייב על שגגת מעשה ולא על הוראה. והטעם נ' משום שב"ד ממונין על ההוראה והצבור צריך לשמוע להן ולכן כשהורו הם חייבין להביא ואין תלוי אם הם עצמן עשו ג"כ או לא, אבל כהן משיח שהוא צריך להיות גדול בתורה מכולן כדדרשי' והכהן הגדול מאחיו שיהא גדול בחכמה וכן עשו בבית ראשון כשנהג כהן משיח כמ"ש ביומא י"ח א' אבל אין מורה לאחרים כי יש ב"ד הגדול לכן על שגגת מעשה לא חייבתו תורה כי מתוך גדלותו בתורה אין מצוי כלל שישגוג כמש"כ תוס' יומא ל"ה ב' ד"ה ניחוש והוי קצת כאונס אבל בהוראה יתכן שיטעה לעצמו ולכן חייב אבל לא על של אחרים, אבל מלך שא"צ להיות גדול בתורה כמ"ש בהוריות י"ג א' חכם שמת אין לנו כיו"ב אבל מלך ישראל שמת כל ישראל ראוין למלכות לכך אין חייב על הוראתו כי אינו מורה הוראות אבל חייב על שגגת מעשה כשאר הדיוטות. ובזה מבואר הא דתנן רפ"ג דהוריות דכה"ג שעבר יש לו כל דיני כהן משיח אבל מלך שעבר הרי הוא כהדיוט כי כה"ג שעבר אכתי נשאר חכם גדול בר הוראה אבל מלך כשעבר אינו כלום.

יב

והוציא את כל הפר אל מחוץ למחנה אל מקום טהור. בירו' יומא פ"ב ה"ב אמרו מכאן לתרומת הדשן שאסור בהנאה דכתיב אל מקום טהור ע"ש במפרשים, אבל פשטי' דקרא אל מקום טהור שלא ישרפנו ע"ג הקבר והכי אי' בירו' פ"ק דמגילה הי"א דפרים ושעירים הנשרפים הבאים בבמה מותר לשורפן ע"ג הקבר ע"ש בגליון הש"ס דבבמה אין דין אל מקום טהור ומבואר דמקום טהור בא לאפוקי ע"ג הקבר וכ"ה בתו' זבחים קי"ג א' ד"ה חוץ וצ"ע שהרמב"ם לא הביא דין זה בהדיא. ועי' תו"כ ויקרא (חובה פ"ה) אל מקום טהור שיהא מקומו טהור ואם טמא יטהרנו ועי' רש"י ויקרא ד' י"ב.

כב

או הודע אליו חטאתו. גבי שעיר נשיא וחטאת יחיד כתיב או הודע אליו חטאתו וגבי פר הע"ד כתיב ונודעה החטאת ועי' ברש"י דאו נודע הוא כמו אם נודע. וי"ל דבכריתות רפ"ג (יא:) אמרי' א"ל שנים אכלת חלב ר"מ מחייב ואפי' רבנן דפליגי מודו בשותק דחייב ע"פ עדים עיין תוס' שם, ולפ"ז יל"פ נפש כי תחטא וגו' ואשם היינו ע"פ עדים או הודע אליו היינו ע"פ הודאת עצמו בשני אלו חייב וכן גבי שעיר נשיא אבל בפר הע"ד של צבור שמביאין דוקא על העלם דבר א"א שיודע להם ע"פ עדים שהרי הם ב"ד הגדול ורק ע"פ עצמם שחזרו מהוראתם ולכך כתיב ונודע החטאת (ועי' בא"ע שפי' נודע ע"פ אחרים אבל בגמרא מוכח דנודע הוא ע"פ עצמו דאמרי' או נודע אליו ולא שיודיעוהו אחרים ועי' במושב זקנים מבעה"ת ובפענח רזא שפי' בע"א).

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות)