מזרחי/ויקרא/ד

מזרחי ויקרא ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

מכל מצות יי' פירשו רבותי' אין חטאת באה אלא על שזדונו לאו וכרת. לא על דבר שזדונו לאו לחודיה או כרת לחודיה כמילה ופסח ולא על דבר שזדונו לאו ומיתת בית דין ואין בו כרת כגון מכה אביו ואמו וגונב נפש מישראל וזקן ממרא ע"פ ב"ד ובן סורר ומורה ורוצח ולא על דבר שזדונו לאו וכרת ואין בו מעשה כגון המקלל אביו ואמו והמסית והמדיח והמכשף ונביא השקר ועדים זוממים כמו ששנינו הכל בתורת כהנים דמדכתיב בפרשת שלח לך גבי עבודת כוכבים תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה והנפש אשר תעשה ביד רמה הוקשה כל התורה כולה לעבודת כוכבים פי' כל העושים בשגגה בכל התורה לשגגת עבודת כוכבים מה עבודת כוכבים מיוחדת שחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת אף כל שחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת למדנו שאין חייבין חטאת אלא על דבר שזדונו כרת כעבודת כוכבים ולא על דבר שזדונו לאו לחודיה או אפי' לאו ומיתת ב"ד אם אין בו כרת ומדכתיב אשר לא תעשנה למדנו שאין חייבין חטאת אלא על דבר שזדונו כרת והוא בלא תעשה ולא על דבר שזדונו כרת והוא בעשה כגון מילה ופסח ומדכתיב ועשה מאחת מהנה למדנו שאין חייבין חטאת אלא על דבר שיש בו מעשה ולא על דבר שאין בו מעשה אע"פ שזדונו כרת והוא בלא תעשה כמו המקלל אביו ואמו והמסית ודומיהם:

מאחת מהנה ממקצת אחת מהן כגון הכותב בשבת שם משמעון נח מנחור דן מדניאל. כדתניא בתורת כהנים ומייתי לה בפרק הבונה ועשה אחת יכול עד שיכתוב כל השם כו' תלמוד לומר מאחת אי מאחת יכול אפילו לא כתב אלא אות אחת כו' תלמוד לומר אחת הא כיצד אינו חייב עד שיכתוב שם קטן משם גדול שם משמעון ומשמואל נח מנחור דן מדניאל גד מגדיאל פי' מדהוה ליה למכתב ועשה אחת וכתב ועשה מאחת דרשינן בהו תרויהו כאילו שניהם כתובים יחד ועשה אחת ועשה מאח' דומיא דקול לו קול אליו נער נערה הנערה בתולה בתולות הבתולות זמן זמנם זמניהם ומשום הכי דריש שניהם ואמר ועשה אחת יכול עד שיכתוב כל השם פירוש כל התיבה דאחת כלה במשמע ת"ל ועשה מאחת אפילו מקצת האחת אי מאחת יכול לא כתב אלא אות אחת מן התיבה ת"ל אחת שתהא מלאכה שלמה במקום אחד אף על פי שהוא מקצתה הא כיצד יתקיימו שניהם שתהא מקצתה ומלאכה שלימה כגון שם קטן משם גדול שם משמעון נח מנחור שכל אחד מאותו מקצת היא מלאכה שלימה שהרי מצינו במקרא שכל אחד משתי אותיות הללו שהוא שם שלם שם בן נח:

לאשמת העם מדרשו אינו חייב אלא בהעלם דבר עם שגגת המעשה כמו שנאמר באשמת העם ונעלם דבר מעיני הקהל ועשו. כדתניא בת"כ ומייתי לה בהוריות בפרק כהן משיח לאשמת העם הרי המשית כצבור מה צבור אינו מביא אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה אף המשיח לא יביא אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה ומפני שעדין לא הודיענו שאשמת העם מביא על העלם דבר עם שגגת המעשה הוצרך לומר כמו שנאמר באשמת העם ונעלם דבר מעיני הקהל ועשו שפירושו שמתחלה נעלם הדין מהם והורו שלא כהלכה ואח"כ עשו שאר הקהל על פי הוראתם כדתניא בת"כ שההוראה תלויה בב"ד והמעשה בקהל דהיינו העלם דבר תחלה ואח"כ שגגת המעשה לשאר הקהל אבל צריך שתדע שאף על פי שהמשיח כצבור לענין שלא יביא אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה מ"מ אין שניהם שוין שהצבור אינו מביא אלא כשנעלם הדין מהם והורו לשאר העם שלא כהלכה ואח"כ עשו העם ע"פ הוראתם ואלו המשיח אינו מביא אלא כשנעלם הדין ממנו ואח"כ עשה הוא בעצמו ע"פ טעותו אבל אם הורה הוא שלא כהלכה ועשו אחרים ע"פ הוראתו פטור כדתניא בת"כ אי מה הצבור אם הורו ועשו אחרי' על פיהם חייבין יכול אף משיח אם הורה ועשו אחרים על פיו יהא חייב ת"ל אשר חטא על מה שחטא הוא מביא לא על מה שחטאו אחרים עוד צריך שתדע שהעלם דבר שבצבור ושבמשיח צריך שיהיה דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת כדלעיל ושיהיה ההעלם במקצתו של דבר ולא בכולו כדתניא בת"כ ונעלם דבר לא שתעלה המצוה כולה כיצד אמרו אין נדה בתורה ואין שבת בתורה ואין עבודת כוכבים בתורה יכול יהו חייבים ת"ל ונעלם דבר לא שתעלם המצוה כולה אמרו יש נדה בתורה אלא שהבא על שומרת יום כנגד יום פטור יש שבת בתורה אבל המוציא מרה"י לר"ה פטור יש עבודת כוכבים בתורה אבל המשתחוה לה פטור יכול יהו פטורין ת"ל ונעלם דבר דבר ולא כל הגוף ותנן נמי בפרק קמא דהוריות הורו ב"ד לעקור את כל הגוף אמרו אין נדה מן התורה ואין שבת בתורה ואין עבודת כוכבים בתורה פטורין הורו לקיים מקצת ולבטל מקצת הרי אלו חייבין כיצד אמרו יש נדה בתורה אבל הבא על שומרת יום כנגד יום פטור יש שבת בתורה אבל המוציא מרשות היחיד לר"ה פטור יש עבודת כוכבים בתורה אבל המשתחוה פטור הרי אלו חייבין שנאמר ונעלם דבר דבר ולא כל הגוף והקשו בגמרא אימא איפכא דדבר כולה מילתא משמע ותרצו ת"ל ונעלם דבר דבר ולא כל הגוף מאי משמע' אמר עולא קרי ביה מדבר פי' דמ"ם ונעלם משמע הכא והכא וי"מ מדלא כתיב ונעלם כל דבר אלא ונעלם דבר ש"מ דאפ' מקצת דבר דהיינו מדבר רב אשי אמר גמר דבר דבר מזקן ממרא כתיב הכא ונעלם דבר וכתיב התם כי יפלא ממך דבר מה להלן דבר ולא כל הגוף דהא כתיב ולא תסור מן הדבר אשר יגידו לך אף כאן דבר ולא כל הגוף:

פר יכול זקן ת"ל בן אי בן יכול קטן ת"ל פר הא כיצד זה פר בן שלש. בת"כ והכי פירושא אילו לא כתב רחמנא אלא פר סתם ה"א אפי' זקן בן ד' וה' שנים דפר גדול במשמע והא דמיעט רחמנא את הזקן כדתניא גבי ואם מן הצאן מן הכבשים ומן העזים פרט לזקן ולחולה ולמזוהם והביאו גם רש"י ז"ל ה"מ בעולה דהנהו מעוטי בעולה כתיבי אבל בחטאת אימא אף זקן כשר ת"ל בן בקר וכ"מ שנאמר בן בקר בן שתי שנים הוא כדכתיב קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעולה תמימים אף בשנים וכמו שהאיל הוא בן שתי שנים כך עגל בן בקר הוא בן שתי שנים ואילו לא כתב רחמנא אלא בן בקר בלא פר ה"א קטן בן שתי שנים השתא דכתיב פר עמו ע"כ לומר פר הסמוך לבן דהיינו בן שלש שנים למעוטי בן ד' וה' שנים ומה שפירש בזה רבינו ישעיה הראשון דסבירא להו לרבנן דפר אפי' בן שלש וד' חמש שנים אלא שהכתוב מיעט את הזקן כדתניא מן הצאן כו' פרט לזקן נראה לי שלא דקדק יפה שהרי המיעוט ההוא בעולה הוא דכתיב ולא בחטאת ועוד דא"כ בן הבקר דהכא למה לי תיפוק לי ממיעוטא דמן הכבשים או מן העזים ועוד דא"כ היכי מפרשא מלתייהו דרבנן דקאמרי יכול זקן ת"ל בן דמשמע דאי לאו בן הוי מפרשי לפר דהכא אפי' בזקן והלא כבר מיעטו הכתוב בקרא דמן הכשבים או מן העזים ועוד מאי הא כיצד דהפר בן שלש דקאמר דמשמע דמכח קושית הפר והבן הוא דקא מפרשי ליה לפר דהכא בן שלש ולא יותר והלא בלא קושית הפר והבן נמי אי אפשר לומר שהוא יותר משלש שנים דהא יותר מבן שלש שנים זקן הוא:

ה

אל אהל מועד למשכן ולבית עולמים להיכל. בלבד אלא שהכתוב תפש בלשונו אהל מועד מפני שבאותה שעה עדיין לא היה מקדש אלא אהל מועד ומה שלא פי' זה גבי יקריבנו אל פתח אהל מועד או גבי ושחטו פתח אהל מועד או גבי ושחטו אותו לפני אהל מועד או בפרשה הזאת עצמה גבי והביא את הפר אל פתח אהל מועד הוא מפני שכל אלו הם מורים על העזרה ושם עזרה א' הוא באהל מועד ובבית העולמים אבל גבי והביא אותו אל אהל מועד ששם אהל מועד אינו נופל על שם ההיכל הוצרך לפרש שלא באהל מועד בלבד יהיה זה אלא אף בבית העולמים א"נ מפני שקדושת העזרה בשניהם אחת היא לא הוצרך לפרש לומר שלא בעזרת המשכן בלבד יהיה זה אלא אף בעזר' בית העולמים אבל אהל מועד שקדושתו מתחלפת מקדושת בית העולמים שזה קדושתו קדושת שעה וזה קדושתו קדושת עולמית הוצרך לפרש בו שאעפ"כ מצות ההבאה נוהגת בשניהן ומה שלא חשש הכתוב לפרש זה הוא מפני שסמך על הכתוב בפרש' הפרה את משכן יי' טמא את מקדש יי' טמא ודרשו בם רז"ל אם נאמר משכן למה נאמר מקדש ואם נאמר מקדש למה נאמר משכן ואמרו שיש בזה מה שאין בזה ויש בזה מה שאין בזה וכיון שכן אין הפרש בין שניהם כלום ולכן האמור באהל מועד אמו' בבית עולמים והכתוב יתפוש בלשונו המשכן שהיתה באותה שעה והוא הדין למקדש:

ו

את פני פרכת הקדש כנגד מקום קדושתה מכוון כנגד בין הבדים. ובת"כ לפני יי' יכול על כל הבית ת"ל את פני פרכת אי את פני פרכת יכול את פני הפרכת כולה ת"ל הקדש מלמד שהוא מכוון כנגד בין הבדים פי' מדהוה ליה למכתב את פני הפרכת ולשתוק מהקדש וכתב את פני פרכת הקדש למדנו שלא היתה ההזיה כנגד פני כולה רק כנגד אותו חלק אשר היה מכוון כנגד בין בדי הארון בלבד שהרי הפרכת היתה פרושה בכל רוחב המשכן מהכותל הדרומי עד הכותל הצפוני שהוא עשר אמות והארון אע"פ שהיה ארכו נתון כנגד רוחב המשכן לא היה רק אמתים וחצי והיה משוך מן הכותל הצפוני כשיעור משיכתו מן הכותל הדרומי והיה באמצע רוחב חללו של משכן והבדים היו נתונין בארון בצדי רחבו כמו שנתפרש בפרשת תרומה נמצא שהרוחב שבין שני הבדים היה אמתים וחצי כשיעור אורך הארון באמצע חללו של משכן נמצא שהחלק מהפרכת שהיה מכוון כנגד בין הבדים הוא אותן האמתים וחצי שבאמצע רוחב הפרכת ממש ולא ההזיה רק כנגד אותן האמתים וחצי האמצעיות בלבד וכן כתב רש"י במזבח הזהב בפסוק ונתת אותו לפני הפרכת אשר על ארון העדות לפני הכפרת אשר על העדות לפני הפרכת שמא תאמר משוך מכנגד הארון לצפון או לדרום תלמוד לומר לפני הכפרת מכוון כנגד הארון מבחוץ ושם פירשתיו:

ולא היו נוגעים דמים בפרכת ואם נגעו נגעו. כדתניא ביומא בפרק הוציאו לו את הכף פי' אף על פי שהמזה הזה אינו עומד לפנים ממזבח הזהב סמוך לפרכת כמו המזה של יום הכפורים כדתניא בת"כ אלא עומד חוץ ממזבח הזהב ומזה משם רחוק מהפרכת שאין הדמים המוזים משם נוגעים בה אין בכך כלום שכיון שהיה מכוין בהזאתו כנגד החלק מהפרכת שכנגד בין הבדים אם נגעו נגעו ואם לאו אין בכך כלום:

ז

ואת כל דם הפר ישפוך שירי הדם. ואף על פי שכבר הזה ממנו קרו ליה כל דם הפר ללמד שהשוחט צריך שיקבל כל דמו של פר כדאיתא בפ"ב דזבחים אמר רב יהודה השוחט צריך שיקבל כל דמו של פר שנאמר ואת כל דם הפר ישפוך ופריך התם והא בשיריים כתיב ומשני ואם אינו ענין לשיריים דהא ליתיה לכוליה דם תנהו ענין לקבלה וכאלו אמר ואת כל דם הפר יקבל ואחר ההזיה ישפוך הנותר:

ח

ואת כל חלב פר חלבו היה לו לומר מה תלמוד לומר פר לרבות פר יום הכפורים לכליות ולחלבים ויותרת. בת"כ וכך שנו גם כן גבי ואת כל דם הפר ישפוך דמו היה לו לומר מה תלמוד לומר פר לרבות פר יום הכפורים לשפיכה ורש"י ז"ל לא הביא רק מה ששנו בפסוק ואת כל חלב פר החטאת ולא ידעתי למה שהרי הקושיא של מת"ל פר שוה בשניהם גם מה שכתב לכליות ולחלבים ויותרת אינו כן בנוסח הברייתא של ת"כ אלא לרבות חלב פר יום הכפורים לכליות ויותרת והכי דיקא טפי שהרי בפר יום הכפורים כליות ויותרת בלבד הוא דלא כתיבי ולמדו אותן מרבוייא דאת הפר דהכא אבל חלבים בהדיא כתיב ביה ואת חלב החטאת יקטיר המזבחה ומלת חלב כוללת כל החלבים חוץ מהכליות והיותרת כדכתיב בפרשת שמיני ואת החלב ואת שתי הכליות ואת היותרת מן הכבד ולמה נאריך בזה והרי היא עצמו כתב גבי ועשה לפר להביא יותרת ושתי כליות שפירש שם ולא פירש כאן ואלו חלבים לא קאמר:

החטאת להביא שעירי עבודת כוכבים לכליות ולחלבים ויותרת. בת"כ אבל בנוסח שלנו אינו כן אלא לרבות שעירי עבודת כוכבים לכל האומו' בענין והכי דיקא טפי לפי ששעיר עבודת כוכבים שהיא שעיר החטאת הבא עם פר העולה בהוראת בית דין לא נתפרשו לו מתן דמו אם יהיה בפנים או בחוץ ולא אימוריו לפיכך כתב החטאת יתירא דהוה ליה למכתב ואת כל חלבו ירים ממנו או לפי מדרשות ואת כל חלב הפר ירים ממנו כדי ללמד שאותו השעיר של עבודת כוכבים שהוא חטאת הוא בכלל האמור כאן בפר כהן משוח לכל מילי בין לענין מתן דמים והזאתן בין לענין מקום הזאתן שהיו במזבח הזהב בין לענין האמורים שהיו הכליות והחלבים והיותרת יחד לא כמו שכתב רש"י לכליות ולחלבים ויותרת בלבד אבל לא לענין מתן דמים והזאתן ולא לעניים מקום הזאתן אם הוא במזבח הזהב או במזבח העולה דא"כ מנ"ל לרז"ל לדרוש מייתורא דהחטאת לזה ולא לזה או לזה ולא לזה ולא כללן יחד וכו' דא"כ לא ידענו אלו החטאות של שעירי עבודת כוכבים אם הם פנימיו' או חיצוניות מאחר שלא למדנו מייתורא דהחטאת אלא ענין הכליות והחלבים והיותרת בלבד ומה שאמרו לרבות שעירי עבודת כוכבים לכל האמור בענין אף על פי שאין בעבודת כוכבים אלא שעיר א' בלבד תבא עם פר העולה כמו שכתוב בפרשת שלח לך שהרי הכהן המשיח בשגגת עבודת כוכבים שעירה הוא מביא כהדיוט י"ל מפני שהשבטים כלם היו מביאים כל א' פר לעולה ושעיר לחטאת בשגגת הוראת בית דין בעבודת כוכבים כדתנן בפרק קמא דהוריות וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל בפרק י"ב מהלכות שגגות וא"כ י"ב שעירים היו ולא שעיר אחד ולפיכך אמרו לרבות שעירי עבודת כוכבים:

ירים ממנו מן המחובר שלא ינתחנו קודם הסרת חלבו. בת"כ לא אמרו אלא ירים ממנו מן המחובר ומייתי לה במנחות פרק התודה ושם אמרו בשלמא והקריב ממנו מן המחובר אלא ירים ממנו התם מאי מחובר איכא כדרב חסדא אמר אבימי דאמר רב חסדא אמר אבימי שלא ינתח כשב קדש קודם שיטול אמוריו דפירוש ממנו בעודו שלם משמע ואם תאמר למה לי קרא דממנו תיפוק לי מדתניא בת"כ ואייתי לה בפרק אי זהו מקומן ואת עור הפר ואת כל בשרו על ראשו ועל כרעיו וקרבו ופרשו והוציא מלמד שמוציא את כלו כשהוא שלם ופרש"י דאי במנותח היאך יוציא הכל בהוצאה אחת הנתחים וקרבו ופרשו פי' דוהוציא את כל הפר בהוצאה אחת קאמר דאל"כ את כל הפר למה לי הא לעיל מיניה כתיב ואת עור הפר ואת כל בשרו על ראשו ועל כרעיו וקרבו ופרשו יוציא והיינו כל הפר וכיון שמוציאו כשהוא שלם חוץ לג' מתנות ואח"כ מנתחין אותו שם ושורפין אותו כדתניא בת"כ יכול יוציאנו שלם וישרפנו שלם תלמוד לומר ראשו וכרעיו מה ראשו וכרעיו על ידי נתוח אף כאן על ידי נתוח אי אפשר שירומו האימורין ממנו אחר הנתוח שכבר היה אז חוץ לג' מחנות ונפסלו ביוצא ושמא י"ל לאגמורי לשור זבח השלמים דכתיב בתריה כאשר יורם משור זבח השלמים הוא דאתא שלמד לשור זבח השלמים שלא ינתחנו קודם נטילת האמורין ויש מפרשים דהא דקתני מלמד שמוציא את כולו כמו שהוא שלם פירושו אם ירצה להוציאו שלם הרשות בידו ואחר שיוציאנו חוץ לג' מחנות מנתחו ואח"כ שורפו ואם ירצה מנתחו מבפנים ואח"כ מוציאו חוץ לג' מחנות ושורפו אלא שצריך ליטול ממנו האימורים קודם הנתוח בעודו שלם:

י

כאשר יורם מאותן אימורין המפורשין בשור זבח השלמים וכי מה פירש בזבח השלמים שלא פירש כאן אלא להקישו לשלמים מה שלמים לשמן אף זה לשמו ומה שלמים שלום לעולם אף זה שלום לעולם. בת"כ והכי פירושא מה פי' בזבח השלמים שאינו מפורש כאן והלא כי היכי דפירש בזבח השלמים לכולהו חלבים בפרט הכי נמי פי' להו הכא גבי פר משיח ואם כן קרא דכאשר יורם משור זבח השלמים למאי אתא אלא לאקושי פר כהן משיח לשלמים מה שלמים לשמן דכתיב ואם זבח שלמים שתהא זביחה לשם שלמים כדגרסינן בריש זבחים אף זה לשמו והא דבעינן לשמן לאו למימרא דאם שחטן שלא לשמן פסולין דהא אמרינן בריש זבחים מוצא שפתיך תשמור ועשית נדבה אשר דברת בפיך והלא נדר היא אלא אם כמו שנדרת עשית יהא נדר ואם לאו יהא נדבה אלמא שחטן שלא לשמן כשרין אלא לומר שאם שחטן שלא לשמן אינן עולים לבעלים לשם חובתן וכן שנינו בריש זבחים כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרין אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה ומה שלמים שלום לעולם כדמשמע משם שלמים אף זה אף על פי שאין שמו שלמים הוא שלום לעולם ואם תאמר בלא הקישא נמי תיפוק לי מזבח השלמים שכל הזבחים מביאין שלום לעולם ומניין לרבות חטאת ואשם ת"ל זבח י"ל האי הקישא לאו להכי הוא דאתא אלא לשחטן שלא לשמן כדלעיל וכיון דאתא הקישא לשלא לשמן יליף מינה נמי לעני' שלום בעולם מכח דאין הקש למחצה אף על פי שאין צריך לו אבל מה שתרץ בזה רבי' הלל ז"ל דאפילו הכי אצטריך הקישא דמהו דתימא כיון שכהן משיח חטא די לו שמכפר עליו ולא שיביא שלום בעולם קמ"ל הוא דבר תמוה מאד דמה הפרש יש בין חטאת דכהן משיח לשאר חטאות ואשמות דקתני בת"כ ומניין לרבות חטאת ואשם תלמוד לומר זבח אלמא אף על גב דחטאח ואשם אינן באים אלא על חטא ואשם אפילו הכי מביאין שלום בעולם ולא אמרינן בהו די להן שיכפרו עליהם ולא שיביאו שלום בעולם ואם תאמר כיון דילפינן מהקישא דכאשר יורם משור זבח השלמים מה שלמים לשמן אף זה לשמו היכי קאמר רבי ינאי בפרק כל הבשר וכי מה למדנו משור זבח השלמים מעתה אלא הרי זה בא ללמד ונמצא למד כו' והלא כבר למדנו משור זבח השלמים מה שלמים לשמן אף זה לשמו יש לומר דרבי ינאי פשטיה דקרא דכאשר יורם דמיירי באימורים המורמים קא קשיא ליה דמה למדנו משור זבח השלמים לענין האימורין והלא כולהו כתיבי הכא כמו בשלמים ומה שאמר אלא מקיש שור זבח השלמים לפר כהן משיח ולא אמר מקיש פר כהן משיח לשור זבח השלמים מה שלמים לשמן אף פר כהן משיח כן דהכי עדיף טפי שבא ללמד ולמד יש לומר דהכי קאמר בא ללמד ולמד אלא שהתימה הוא על שבא ללמוד במקום שבא ללמד והזכיר זה ועוד מכיון שבא להקיש זה לזה למד זה לזה וזה לזה:

ובשחיטת קדשים מצריכו ללמוד הימנו שאין למדין למד מן הלמד בקדשים בפ' אי זהו מקומן. פירוש קרא דכאשר יורם למאי הילכתא כתביה בפר כהן משיח אי ללמד שור של שלמים לפר כהן משיח שירימו ממנו יותרת הכבד ושתי הכליות כמו בשלמים הא בגופיה דפר כהן משיח כתיבי בפירוש אלא משום דבעי אגמורי פר העלם של ציבור לשעירי עבודת כוכבים יותרת הכבד ושתי הכליות מדאיתקוש להדדי לענין הקטרת אימורין כדאמרינן בזבחים פרק ב"ש והם הביאו את קרבנם אשה ליי' וחטאתם לפני יי' על שגגתם חטאתם אלו שעירי עבודת כוכבים שגגתם זה פר העלם של צבור חטאתם על שגגתם אמרה תורה חטאתם הרי היא כשגגתם ובפר העלם של ציבור לא כתיבי ביה כליות ויותרת אלא מהקישא דפר כהן משיח דכתיב ביה ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת ותניא לפר זה פר העלם צבור לפר החטאת זה פר כהן משיח מה פר כהן משיח יש באמוריו שתי הכליות והיותרת אף פר העלם כן ואין למדין מן הלמד הוצרך הכתוב לכתוב קרא דכאשר יורם בפר כהן משיח אע"ג דלא צריך ליה לגופיה לומר אם אינו ענין לגופיה תנהו ענין לפר העלם של צבור והוה ליה כאילו הוא כתיב בפר העלם של צבור ולמדנו מזה שאם לא היה כתוב בו בפירוש לא היו יכולין שעירי עבודת כוכבים ללמוד מפר העלם של צבור משום דדבר הלמד בהקש אינו חוזר ומלמד בהקש ואם תאמר אי הכי למה לי כאשר יורם הא נפקא לן הך דרשא דאין למדין מן הלמד בפרק בית שמאי מקרא דועשה לפר יתירא דלא היה צריך לכתוב אלא וכשם סתמא ופשיטא דעלה קאי והקשו שם והא בגופיה כתיבי פירוש מועשה כאשר עשה לפר החטאת אמר רב פפא משום דבעי אגמורי פר העלם צבור ליותרת הכבד ושתי הכליות לשעירי עבודת כוכבים ובפר העלם צבור לא כתיבי ביה בגופיה אלא מהקישא הוא דאתו לפיכך אצטריך לפר יתירא למהוי כמאן דכתיב בגופיה דלא להוי דבר הלמד בהקש חוזר ומלמד בהקש ופרש"י משום דלקמן בעינן לאימורי פר העלם יותרת ושתי הכליות על שעירי עבודת כוכבים בהקישא דחטאתם על שגגת' ובפר העלם לא כתיבי יותרת ושתי הכליות אלא ואת כל חלבו יקריב ממנו ובהקישא דהאי קרא דועשה לפר כאשר עשה לפר גמר להו מפר כהן משיח דכתיבי ביה להכי אצטריך פר יתירא בפר העלם צבור ולא כתיב ביה ועשה כאשר עשה לפר החטאת דפשיטא דהאי ועשה לפר קאי דעליה קאי אלא לכפיל בהקישו פעם שניה ללמוד יותרת הכבד ושתי הכליות דנהוי האי פעם שניה במקום כתיבא דלא להוי דבר הלמד בהקש חוזר ומלמד בהקש דקיימא לן בפרק אי זהו מקומן דאין למדין בהקש מן הלמד בהקש כבר הקשה זה רש"י ז"ל בפרק אי זהו מקומן ותירץ ה"מ לתנא דדריש לפר זה פר העלם צבור אבל לאידך תנא דדריש לפר זה פר יום הכפורים אצטריך כאשר יורם ללמד שאין למדין מן הלמד ואם תאמר והא מיתורא דחטאת הוא דגמרי שעירי עבודת כוכבים לענין יותרת ושתי הכליות כדתניא בת"כ החטאת להביא שעירי עבודת כוכבים לכל האמור בענין וכן כתב רש"י לעיל החטאת להביא שעירי עבודת כוכבים לכליות ולחלבים וליותרת וקרא דהחטאת בפר כהן משיח הוא דכתיב ואם כן שעירי עבודת כוכבים מפר כהן משיח דכתיבי בהו אימורין בפירוש הוא דגמרי ואין כאן למד מן הלמד ואם כן קרא דכאשר יורם וקרא דלפר זה פר העלם צבור למה לי י"ל דההיא תנא דדריש מיתורא דהחטאת לרבות שעירי עבודת כוכבים לכל האמור בענין דריש קרא דכאשר יורם להקיש פר כהן משיח לשור זבח השלמים מה שלמים לשמן ומביאין שלום בעולם אף פר כהן משיח לשמו ומביא שלום לעולם וקרא דלפר לפר יום הכפורים ולא לפר העלם ואידך תנא דדריש מהקשיא דחטאתם על שגגתם מה שגגתם שהוא פר העלם מביא שתי הכליות ויותרת אף חטאתם שהן שעירי עבודת כוכבים כן ופר העלם לא כתיבי ביה יותרת וכליות אלא מהקישא דועשה כאשר עשה שהוקשו בו פר העלם לפר כהן משיח דריש קרא דכאשר יורם ללמד הימנו שאין למדין למד מן הלמד בקדשים וקרא דלפר לפר יום הכפורים ומאן דדריש קרא דלפר לפר העלם צבור ואצטריך כדי ללמוד המנו שאין למדין למד מן הלמד בקדשים דריש קרא דכאשר יורם להקיש פר כהן משיח לשלמים מה שלמים לשמן ומביאים שלום בעולם אף פר כהן משיח כן:

יב

מחוץ למחנה חוץ לשלש מחנות ובבית העולמים חוץ לעיר. כמו שפירשוהו רז"ל במסכת יומא ובסנהדרין והוא שנויה בת"כ דתניא והוציא את כל הפר אל מחוץ למחנה חוץ לג' מחנות אי יכול חוץ למחנה אחת כשהוא אומר בעדה אל מחוץ למחנה שאין תלמוד לומר שכבר נאמר ושרף אותו כאשר שרף את הפר הראשון אם כן למה נאמר אל מחוץ למחנה ליתן לו מחנה שניה וכשהוא אומר בדשן אל מחוץ למחנה ליתן לו מחנה שלישית פי' ג' מחנות הן מחנה שכינה מחנה לויה מחנה ישראל מפתח העזרה ולפנים מחנה שכינה ומפתח הר הבית עד פתח העזרה מחנה לויה ומפתח ירושלים ולחוץ הוא חוץ מן העיר וחוץ לג' מתנות כשהוא אומר בכהן משיח והוציא את כל הפר אל מחוץ למחנה הרי מחנה אחת כשחזר ואמר בפרשה שאחריו והוציא את הפר מחוץ למחנה דלא הוה צריך למכתביה דכיון דכתיב ביה ושרף אותו כאשר שרף את הפר הראשון שהוא פר כהן משיח ושריפת פר כהן משיח מחוץ למחנה הרי גם זה מחוץ למחנה מה תלמוד לומר מחוץ למחנה מן מחנה למחנה והרי כאן מחנה שניה וכשחזר וכתב עוד בפרשת צו והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה דלא היה צריך למכתביה דמכיון דכתיב ביה והוציא את הדשן ומקום שפך הדשן מחוץ למחנה כדכתיב בפר כהן משיח אל מחוץ למחנה אל מקום טהור אל שפך הדשן הרי גם זה מחוץ למחנה מה תלמוד לומר מחוץ למחנה מן מחנה זה על מחנה השנית והרי כאן מחנה שלישית ומכאן לכל הנשרפים שהן חוץ לשלש מחנות דהיינו בהר המשחה:

אל שפך הדשן מקום ששופכין בו דשן המסולק מן המזבח כמו שנאמר והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה. פירוש מקרא קצר הוא וראוי להיות אל מקום שפך הדשן כי לא היו שורפין הפר על שפיכת הדשן רק על מקום ששופכין אותה ואחר כך אמר דשן המסולק מן המזבח פירוש ואי זה דשן הוא המסולק מן המזבח שהוא הדשן הצבור בתפוח כשהוא רבה ואין מקום למערכה וזהו ששנינו בפ"ב דמסכת תמיד ותפוח היה באמצע המזבח פעמים עליו כשלש מאות כור דרך גוזמא ופירש הרמב"ם ז"ל שבאמצע המזבח במקום המערכה היו צוברין את האפר ועושין מן הכל כמין כרי ונקרא תפוח מפני שהיה כדמות תפוח והוא הכתוב עליו והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה וזהו שרמז רש"י באומרו שנאמר והוציא את הדשן לא הדשן המסולק מן המאוכלות הפנימיות שהוא הדשן אשר תאכל האש את העולה באותו יום ועשאתה דשן כי אותו הדשן אין שופכין אותו חוץ למחנה אלא היה חותה ממנו מלא המחתה בכל יום ונותנו בעזרה במזרחו של כבש והוא הכתוב עליו והרים את הדשן אשר תאכל האש את העולה על המזבח ושמו אצל המזבח:

על שפך הדשן ישרף שאין ת"ל אלא ללמד שאפילו אין שם דשן. בת"כ אבל בנוסחא שלנו לא שנו אלא ישרף אף על פי שאין שם דשן ונראה שהם סוברים דקרא דעל שפך הדשן אושרף אותו דלעיל קאי שישרפנו על מקום שפך הדשן כמו שהוצאתו הוא אל מקום שפך הדשן ונשאר ישרף יתר שלא היה צריך לו שכבר כתב ושרף אותו וגו'. ודרז"ל שבא ללמד שישרף מכל מקום אף על פי שאין שם דשן והאי דכתיב לעיל ושרף אותו על שפך הדשן דמשמע שצריך שיהיה שם דשן כדתניא בת"כ אל שפך הדשן שיהא שם דשן למצוה הוא ולא לעכובא והכי דיקא טפי דאי כדכתב רש"י על שפך הדשן ישרף ללמד שאפילו אין שם דשן קשיא דאדרבה כיון דשנה בו הכתוב לעכובא משמע שאם אין שם דשן פסול שכן מנהגם של רז"ל בכל מקום ועוד היכי משתמע מקרא דעל שפך הדשן ישרף אף על פי שאין שם דשן ועוד היאך יוציאו מקרא דעל שפך הדשן ישרף מה שדרשו עליו בת"כ ומייתי לה בפסחים בפ' כיצד צולין ישרף אפילו מצית האש ברובו שלא נפטר משריפתו אע"פ שהצית האור ברובו:

יג

עדת ישראל אלו סנהדרין כדתניא בת"כ עדת ישראל יכול בכל העדה הכתוב מדבר נאמר כאן עדה ונאמר להלן עדה ושפטו העדה והצילו העדה מה עדה האמורה להלן ב"ד אף עדה האמורה כאן ב"ד אימה עדה האמורה להלן עשרים ושלשה כדתנן בפ"ק דסנהדרין מניין לקטנה שהיא של כ"ג שנאמר ושפטו העדה והצילו העדה עדה שופט' ועדה מצלת הרי עשרים ומניין לעדה שהיא עשרה שנאמר עד מתי לעדה הרעה הזאת יצאו יהושע וכלב ומניין להביא עוד שלשה ממשמע שנא' לא תהיה אחרי רבים לרעות שומע אני היה עמהם לטובה א"כ למה נאמר אחרי רבים להטות לא כהטייתך לטובה הטייתך לרעה הטייתך לטובה על פי אחד הטייתך לרעה על פי שנים ואין ב"ד שקול מוסיפין עליהן עוד אחד הרי כ"ג ופרש"י לטובה על פי אחד אפי' אין המזכין יתירין אלא אחד זכאי אבל לחובה עד שיהו המחייבין עודפין על המזכין שנים והכי קאמר לא תהיה אחרי רבים על פי אחד לרעות אבל אחרי רבים להטות בשנים אפילו לרעות הילכך על כרחין כ"ב בעינן דבציר מעשרה מזכין ליכא למימר דהא כתיב והצילו העדה ותו לא משכחת לחובה בציר מי"ב ואין ב"ד שקול אין עושין בית דין זוגות שאם יחלקו לחצאין הוה להו פלגא ופלגא וליכא הטיה הילכך מוסיפין עליהם עוד אחד והוו להו עשרים ושלשה ונימא אף עדה האמורה כאן כ"ג תלמוד לומר עדת ישראל העדה המיוחדת שבישראל ואי זו זו זו סנהדרי גדולה היושבת בלשכת הגזית:

ונעלם דבר טעו להורות באחת מכל כריתות שבתורה שהוא מותר. כבר פרשתי זה לעיל בפסוק נפש כי תחטא מכל מצות ה' שם כתב רש"י פירשו רבותינו אין חטאת באה אלא על דבר שזדונו לאו וכרת:

הקהל ועשו שעשו הצבור על פיהם. בת"כ הורו ב"ד ועשו יכול יהו חייבין תלמוד לומר הקהל ועשו ההוראה תלויה בב"ד והמעשה תלוי בקהל פי' יכול אם טעו ב"ד והורו שלא כהלכה ועשו הם בעצמם מעשה על פי טעותם יהו חייבים להביא את פר החטאת אף על פי שלא עשו שאר העם מעשה על פי הוראת' תלמוד לומר הקהל ועשו שהקהל נדרה לפניו ולאחריו ונעלם מעיני הקהל שהם הסנהדרין גדולה והורו שלא כהלכה ואמרו לעם מותרים אתם לאותו דבר הקהל ועשו שעשו הקהל מעשה על פי הוראתם שההוראה תלויה בב"ד והמעשה תלוי בקהל ואז בשני תנאים הללו חייבים הסנהדרין להביא את פר החטאת והקהל שעשו על פי הוראתם פטורין אבל אם הורו הסנהדרין ועשו מעשה הם בעצמם על פי טעותם אינם חייבים להביא את פר החטאת אלא הרי הן כיחידין ומביאים כשבה או שעירה כמו שכתוב בפרשת שלח לך:

יח

יסוד מזבח העולה אשר פתח אהל מועד זה יסוד מערבי שהוא כנגד הפתח. בת"כ אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אהל מועד זה יסוד מערבי וכן שנינו בפרק אי זהו מקומן שירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון ונראה שראייתם היא ממאמר אשר פתח אהל מועד שפירושו אשר כנגד פתח אהל מועד שאי אפשר לומר שהוא פי' של מזבח כלומר באי זה מזבח אמרתי לך באותו שהוא נגד פתח אהל מועד ולא באותו שהוא בתוכו דא"כ עם העולה סגי למה חזר וכתב אשר פתח אהל מועד אלא עכ"ל שהוא פירושו של יסוד כלומר באי זה יסוד מיסודות מזבח העולה אמרתי לך באותו יסוד שכנגד פתח אהל מועד שהוא היסוד המערבי של מזבח העולה שהרי פתח אהל מועד הוא במזרחו של אהל מועד והיסוד שכנגדו הוא בהכרח היסוד המערבי של מזבח החיצון וא"ת אי הכי העולה למה לי לכתוב קרא אל המזבח אשר פתח אהל מועד י"ל דאי לאו העולה ה"א דבמזבח הפנימי קמיירי ואשר פתח אהל מועד הוא היסוד המזרחי שלו שהו' כנגד פתח אהל מועד כתב רחמנא העולה דהשתא הוי היסוד שלו שכנגד הפתח הוא היסוד המער' אבל בזבחים בפרק איזהו מקומן דרשו לקראי דהעולה ואשר פתח אהל מועד תרוייהו בפירוש המזבח חד לגופיה ללמד ששיירי הדם שופכן למזבח החיצון ומיהו אם ירצה שישפכ' על המזבח הפנימי רשאי במכ"ש דמהיכא יליף מעיטא כדכתב רש"י שם וחד למיעוטא למעט המזבח הפנימי משפיכתן דדוקא במזבח אשר כנגד פתח אהל מועד הוא שופכן אבל לא במזבח שבתוך אהל מועד וטעמא דיסוד מערבי מכל שאר יסודו' מזבח העולה כבר אמרו שם משום דכי נפיק מאהל מועד למזבח העולה אחר שהשלים ההזיה שלפנים ביסוד מערבי פגע ברישא ואין מעבירין על המצות ולפי זה המפרש דברי רש"י ז"ל במה שאמר שהוא כנגד הפתח דביה פגע ברישא צ"ל שאין זה פירושו של אשר פתח אהל מועד דקרא דההוא פירושו של מזבח הוא ומאמר הרב הוא טעם על יסוד המערבי והוא מה שאמרו בגמרא בפרק אי זהו מקומן מ"ט דאמר קרא אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אהל מופד היכא דפגע ברישא וא"ת היכי דרז"ל לקראי דהעולה אשר פתח אהל מועד חד לגופיה וחד למעוטא והא לא צריך מיעוטא אלא אם היה לפנימי יסוד אבל השתא דילפינן מבריתא דת"כ ומייתי לה בפ' אי זהו מקומן דמזבח הפנימי אין לו יסוד לא צריך מיעוטא דמקרא אל יסוד המזבח משמע ולא למזבח הפנימי שאין לו יסוד כבר הקשה זה רש"י ז"ל ותירץ דההוא מייתורא דקראי נפקי מזבח העולה שלשה פעמים חד בפר כהן משיח וחד בפר העלם של צבור וחד בשעיר נשיא ואי דרשת קמא לגופיה ותנינא למיעוטא תו לא מייתר שני להך דרשא אלא מקרא שלישי ותו לית לן דרשא שלישית:

כ

ועשה לפר זה כאשר עשה לפר החטאת כמו שמפורש בפר כהן משיח להביא יותרת ושתי הכליות שפירש שם שלא פירש כאן. הוסיף מלת זה על מלת לפר הראשון מפני שבזולתו אין משמעות כלל כי אילו היה זה פר והאחר שעיר או כבש היה נכון לומר ועשה לפר כאשר עשה לשעיר או לכבש אבל מכיון שזה פר כמו האחר ואינו נכון לומר ועשה לפר זה כאשר עשה לפר כי אם בתוספת מלת זה ומשני שגם זה פר חטאת כמו האחר ואינו נכון לומר ועשה לפר זה כאשר עשה לפר חטאת כי אם בתוספת מלת הראשון שאז יהיה ועשה לפר זה כאשר עשה לפר חטאת הראשון הוצרך לומר כמו שמפור' בפר כהן משיח שהוא במקום מלת הראשון ומה שאמר להביא הכליות ויותרת הכבד דלא כתיבי ביה אינו אלא אליבא דרב ישמעאל דקאמר אלא מת"ל לפר זה פר העלם דבר של צבור לפר זה פר כהן משיח ומפ' להם רב פפא משום דבעי אגמורי פר העלם דבר לשעירי עבודת כוכבי' יותרת הכבד ושתי הכליות ובפר העלם דבר לא כתיבי ביה אלא מהיקשא דועש' לפר כאשר עשה מה פר כהן משיח בכליות ויותרת אף פר העלם כן איצטריך לפר יתירא למהוי כמאן דכתיבי ביה בגופיה דלא להוי דבר הלמד בהקש חוזר ומלמד בהקש אלמא קרא דועשה כאשר עשה להביא יותרת וכליות שפירש בפר כהן משיח ולא פירש בפר העלם הוא דאתא ותניא נמי כותיה דרב פפא ולא אליבא דתנא דת"כ ומייתי לה בפרק ביה שמאי דתניא עשה כאשר עשה וכפר מת"ל לכפול בהזאות ללמד שאם חסר אחת מן המתנות לא עשה כלום ופרש"י ועשה כאשר עשה בפר העלם דבר כתיב לאחר שפירש בו כל מתנות דמו שנה לכתוב ועשה כאשר עשה לפר ומקרא שאינו צריך הוא שהרי כל עבודותיו נתפרשו בו חוץ מיותרת וכליות שהוא צריך ללמד מפר כהן משיח האמור למעלה הימנו והא ליכא למימר דלהכי הדר ואקשינהו דהאי קרא כפרה כתיב ביה וכפר עליהם ואימורין לא מעכבי ואמר להביא יותרת ושתי הכליות ולא החלבים מפני שכל החלבים נכללים במאמר ואת כל חלבו ומן התימה איך כתב למעלה מת"ל פר לרבות פר יום הכפורי' לכליות ולחלבי' ויותרת והלא גם שם כתוב ואת כל חלב החטאת ונכללים בו כל החלבים כמו שנכללים כאן במאמר ואת כל חלבו ואם כן כמו שכתיב פה להביא יותרת וכליות לבד כך היה לומר שם וכל שכן שבת"כ שנוי כן וכבר הארכתי שם:

ולכפול במצות העבודות ללמד שאם חסר אח' מכל המתנות פסול. לפי שמצינו בניתנין על מזבח החיצון שנתנן במתנה אחת בפר הוצרך לומר כאן שמתנה אחת מעכבת. האי ולכפול צריך לומר שפירושו או לכפול במצות העבודות דהיינו בהזאות כדי ללמד שאם חסר כו' משום דהא מילתא אתיא אליבא דתנא דת"כ ומייתי לה בפ' בית שמאי דדרי' לה בפר לכפול בהזאות ולא להביא יותרת וכליות דכפרה כתיב ביה ואימורין לא מעכבי ולא כרבי ישמעאל דדריש לה להביא יותרת וכליות ורש"י מפני שהיה מסופק בדבריהם הביא דברי שניהם ואמר דהאי קרא דועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת או יהיה פירוש ועשה לפר זה שהוא פר העלם כאשר עשה לפר כהן משיח להביא יותרת וכליות שפירו' שם ולא פירש כאן והיינו כרבי ישמעאל או שיהיה פירושו ועשה כאשר עשה כלומר ועשה לו כאשר כתוב בעשיותו ושנה בהן לעכב בהזאותיו שאם חסר אחת מכל מתנותיו פסול דהיינו כתנא דת"כ דמייתי לה נמי בפרק בית שמאי ומה שאמר לפי שמצינו בניתנין על המזבח החיצון שנתנן במתנה אחת כפר פירוש בזריקה אחת ואף על גב דרובן טעונין שתי מתנות שהן ד' כדתנן בריש בית שמאי כל הנתנין על מזבח החיצון שנתנן מחנה אחת כפר אבל הנתנין על המזבח הפנימי מתנה אחת מעכבת כדתנן בפ' בית שמאי כל הנתנין על המזבח הפנימי אם חסר אחת מכל המתנות האלו לא כפר לפיכך אם נתן את כלן כתקונן ואחת שלא כתרון פסול ואין בו כרת:

כב

אשר נשיא יחטא לשון אשרי הדור שהנשיא שלו נותן לב להביא כפר' על שגגתו קל וחומר על זדונותיו. בת"כ ומייתי לה בהוריות בפרק כהן משיח והתם פריך אלא מעתה הא דכתיב את אשר חטא מן הקדש ישלם וגבי ירבעם בן נבט דכתיב אשר חטא ואשר החטיא את ישראל בנלוליו הכי נמי דאשרי הדור הוא ומשני שאני הכא דשני קרא בדבריו פירוש מדהוה ליה למכתב אם נשיא יחטא כדכתיב אם הכהן המשיח יחטא ואם כל עדת ישראל ישגו ואם נפש אחת תחטא וכתב אשר נשיא יחטא שמע מינה לדרשא הוא:

כד

במקום אשר ישחט את העולה בצפון שהוא מפורש בעולה. וא"ת וכי מכאן אנו למדין והלא כבר נאמר בפרשת צו במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת כבר תרצו בזה בת"כ לקבעו חובה שלא תהא שחיטתו אלא בצפון ואם לא נשחט בצפון יהא פסול דאי מקרא דבמקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת ה"א למצוה אבל אם לא שחטה בצפון לא מעכבא השתא דהדר תנא ליה קרא דהכא לא שנה בו אלא לעכב והכי מפרשי לה בפרק איזהו מקומן ואם תאמר מנא להו לרז"ל לומר שלא שנה בו אלא לעכב דילמא לא שנה בו אלא לומר אותו בצפון ואין אחר בצפון דאי מקרא דבמקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת ה"א כל החטאות השתא דאתא האי קרא דושחט אותו במקום אשר ישחט את העולה למדנו אותו בצפון ואין חטאת אחר בצפון כבר תרצו בזה בתורת כהנים עליך אמר קרא בחטאת יחיד ושחט את החטאת במקום העולה דהוה ליה למכתב ושחט אותה במקום העולה כדכתיב גבי כבשה מת"ל את החטאת לרבות כל החטאות שלא תהא שחיטתן אלא בצפון ומיהו עיכובא לא נפקא לן מיניה דאיכא למימר למצוה אצטריך דלא למעוטינהו מאותו דכתיב בשעיר נשיא ואם כן עכ"ל דקרא דושחט אותו במקום אשר ישחט את העולה לא שנה בו אלא לעכב שאם לא נשחט בצפון יהא פסול והא דכתיב אותו דמשמע אותו ולא אחר מוקי לה בזבחים בפ' אי זהו מקומן לכדתניא אותו בצפון ולא שוחט בצפון ופירוש רש"י ולא שוחט בצפון אין צריך שיעמוד בצפון שאם רצה עומד בדרום אצל אמצע העזרה ששם נחלקים הצפון והדרום ומושיט ידו לדרום וישחוט דאי לאו אותו ה"א שוחט דומיא דמקבל מה מקבל עומד בצפון ומקבל בצפון ואם עמד בדרום וקבל בצפון פסול אף השוחט כן תלמוד לומר אותו אותו בצפון ואין שוחט בצפון שאם רצה עומד בדרום ושוחט בצפון:

חטאת הוא לשמו כשר שלא לשמו פסול. בת"כ ומייתי לה בפ"ק דזבחים ופרש"י דהוא משמע בהוייתו אם הוא בהוייתו כשר ואם לאו פסול פירוש אם שחט אותו לשם חטאת דהיינו כפי הוייתו שהביאו מתחילה לשם חטאתו אף ע"פ שמתחלה הביאו לשם חטאת חלב וכששחטו שחטו לשם חטאת דם כשרה ועולה לו אבל אם אינו בהוייתו שהביאו מתחלה לשם חטאתו וכששחטו שחטו לשם עולה שאינו בהוייתו פסולה לגמרי וכן שנינו בריש שחיטת קדשים כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרין אלא שלא עלו לבעלים לשם חובתן חוץ מן הפסח והחטאת וא"ת הרי אשם דכתיב ביה אשם הוא ותנן כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרין חוץ מן הפסח והחטאת הא אשם שנשחט שלא לשמו כשר כבר תרצו בגמרא ההוא הוא לאחר הקטרת אימורין הוא ופרש"י ולא ילפינן מיניה כדתניא אבל אשם לא נאמר בו הוא אלא לאחר הקטרת אימורים וליכא למימר בהקטרה דלבעי לשמו לעכב דהוא עצמו שלא הוקטרו אימוריו כשר דאין כפרה אלא בדם ואם תאמר הא באשם נמי אשכחן ביה הוא קודם הקטרת האימורין דכתיב קדש קדשים הוא קודם שחיטה כבר תירץ רש"י בזה דאפילו הכי לא ילפינן מיניה משום דלא משמע מיניה לשמו אלא כשכתוב הוא עם שם הקרבן כגון חטאת הוא אשם הוא והיכא דכתיב גבי אחת מעבודות הדם אבל גבי קדש קדשים דאותו הוא לא כתיבא עם שם הקרבן ולא גבי אחת מעבודות הדם לא דרשינן מיניה לשמו:

כה

ואת דמה שירי הדם לא כל דמה שהרי ניתן ממנו על קרנות מזבח העולה. והא דכתיב ואת דמו דמשמע כל דמו כבר דרז"ל בפ"ב דזבחים גבי ואת כל הדם ישפוך אל יסוד המזבח והא בשיריים כתיב ומשני אם אינו עניין לשיריים דהא ליתיה לכוליה דם תנהו ענין לקבלה מכאן אמרו השוחט צריך שיקבל כל דמו וכאלו אמר ואת כל דמו יקבל וישפוך ממנו על קרנות מזבח העולה והנותר ישפוך אל יסוד מזבח העולה:

כו

כחלב זבח השלמים כאותן אימורין המפורשים בעז האמור אצל שלמים. אמר כאותן אימורין במקום כאותו חלב המובן ממלת כחלב מפני שאין כונת הכתוב לפרש החלב כי מאמר ואת כל חלבו כולל כל החלבים רק כונת הכתוב הוא להוסיף היותרת והכליות שאינן נכללין במאמר כל חלבו ואמר המפרשים בעז האמור אצל השלמים אף על פי שהכתוב כתב סתם כחלב זבח השלמים מפני שזבח השלמים של כבש נכללת בו גם האליה בכלל אימורין וחטאת הנשיא הוא עז ואין האליה בכלל אימורין כמו שמפורש למעלה בפ' ואם עז קרבנו לפיכך אמר שפירוש כחלב זבח השלמים הוא כחלב עז זבח השלמים וכן בפרשה שאחריה שכתוב בה כאשר הוסר חלב מעל זבח השלמים פירש שם באימורי העז האמורים בשלמים שבמקום חלב כתב אימורין ובמקום זבח השלמים כתב עז זבח השלמים מפני הסבות שפירשתי לעיל והראיה על פירוש זה שהרי בפרשת ואם כבש יביא קרבנו הבאה אחר זה כאשר יוסר חלב כשב מזבח השלמים לא מזבח השלמים סתם כמו שכתוב בפרשיות הקודמות מפני שבזה נכללת גם האליה בכלל אימורים וכמו שכתב פה הכשב מזבח השלמים לכלול גם האליה בכלל אימורין כן היה צריך לכתוב למעלה העז מזבח השלמים להוציא האליה:

לה

על אשי ה' על מדורות האש העשויות לשם. לא ע להאש היורדות מן השמים שהוא אש ה' ממש דאותה אש אחת היא לא רבות כמו שכתוב כאן אשי ה' בלשון רבים הילכך עכ"ל שאלה האשים הן המדורות של אש אשר יבעירו הכהנים ונקראו אשי ה' מפני שהם עשויות לשם ה':

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.