מראי מקומות/ברכות/ח/ב
ואפילו עטרות ודיבון[עריכה]
רש"י פירש שאין לו תרגום. והתוספות הקשו דעכ"פ יש לו תרגום ירושלמי, והיה לו לנקוט ראובן ושמעון שאין לו תרגום כלל. ולכן פירשו באופ"א דאדרבה בכה"ג אף שיכול לקרות ג' פעמים כיון שאין בו תרגום ידוע, מ"מ עדיף טפי שיקרא בתרגום ירושלמי.
ובספר מנחת משה (לרבי משה בונם קרויס, פ' שמות) כתב לדעת רש"י שנרמז דין זה במה שכתב הבעל הטורים (שמות א א) רמז לשנים מקרא ואחד תרגום, בתיבת 'שמות', ונרמז דין שנים מקרא בתיבת 'שמות' דוקא לרמז דין זה שאף ששמות אין להם תרגום כמש"כ התוספות מ"מ יש בהם דין שנים מקרא.
אסור לו לאדם שיעבור אחורי בית הכנסת וכו' ולא אמרינן אלא דליכא בי כנישתא אחריתא אבל איכא בי כנישתא אחרינא לית לן בה וכו'[עריכה]
בהר צבי (או"ח סימן נג) כתב להוכיח מהגמ' כאן. דמותר לעבור על פני ביהכ"נ הקרוב וללכת להתפלל לביהכ"נ השני הרחוק מדאמרינן כאן דבדאיכא בי כנישתא אחריתי מותר וכן פסק בשו"ע (או"ח סימן צ) ועיי"ש במג"א (סקכ"ב) דאם יש ב' בתי כנסיות מצוה לילך לרחוקה, דשכר פסיעות יש, דסתמו הפוסקים ולא חילקו דזה דוקא כשאינו עובר ביהכ"נ הקרוב, דכל כי האי הו"ל לפרש, ע"כ שסוברים דמותר בכל אופן ואין בזה משום אין מעבירין על המצוות.
בשלשה דברים אוהב אני את המדיים וכו', תניא אמר רבן גמליאל בשלשה דברים אוהב אני את הפרסיים וכו'[עריכה]
בשפתי צדיק (פרשת ואתחנן אות מב) דקדק על ר"ע ור"ג איך אמרו כן. והרי חז"ל דורשים מהפסוק (דברים ז ב) "לא תחנם" - לא תתן להם חן, אסור לו לאדם לומר כמה נאה גוי זה. ואיך אמרו שאוהבים אותם. ותירץ די"ל דר"ל שאוהבים את מידותיהם ולא אותם עצמם ע"כ.
והנה יסוד הדברים שמיישב, הוא בירושלמי (ע"ז פ"א ה"ט) שם איתא דר"ג ראה עכו"ם נאה ובירך שלא חסר בעולמו. והקשה בירושלמי דהרי אסור לתת להם חן. ותירץ דהוי כמברך על חמור ע"ש והיינו שלא התייחס לגוי אלא לנוי שלו. והוא כעין הנ"ל.