בית נתן/ברכות/ח/ב
ואפי' עטרות ודיבון א"ר (חייא) [הונא[1]] בר יהוד' א"ר מנחם א"ר אמי א"ר יוחנן כל המשלים פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום משלימין[2] לו ימיו ושנותיו רב ביבי בר אביי סבר לאשלומינהו לכלהו פרשיות דכולא שתא במעלי יומא דכפורא תנא ליה רב חייא בר רב וכו':
ושותה בתשיעי כאלו מעלה עליו הכתוב:
יאחר א"ל אביי[3] לבניה אשלימו פרשיותיכן עם הצבור ב' מקרא וא' תרגום ואפילו עטרות ודיבון הזהרו בורידין וכו' (בתוספות ד"ה ישלים פרשיותיו וכו' אלא מרביעי ואילך וזהו השלמה במדרש וכו' ואין לו הבנה אלא אחר תיבת ואילך צ"ל ב' נקודות ואח"ך צ"ל וזמן השלמה במדרש (בס' דעת זקנים עה"ת בפרשת מסעי בעפר יעקב שמצא כן בכ"י ע"ש)):
מחמת אונסו שאין נוהגין בו מנהג בזיון[4] א"ל רבא לבניה אל תחתכו בשר על גב היד ואל תשבו על מטה ארמית ואל תעבורו אחורי בהכ"נ בשעה שהצבור מתפללין אל תחתכו בשר על גב היד מפני הסכנה איכא דאמרי משום קלקול סעודה[5] אל תשבו על מטה ארמית איכא דאמרי דלא תיגנו בלא ק"ש א"ד דלא תנסוב גיורתא א"ד ארמית ממש משום מעשה דרב פפא דרב פפא אזל לבי גוי' אמרו לה שב אמר לה איני יושב עד שתגביהו את המטה כיון שהגביהו את המטה מצאו תינוק מת ואל תעבורו אחורי בהכ"נ וכו' (ותיבת מכאן אמרו חכמים אסור לישב על מטה ארמית הכתוב אצלינו ל"ג בכ"י ובזה ניחא מה שמקשים על רש"י ורשב"ם פסחים קי"ב ע"ב שפירשו שם שהעלילה עליו וברח הפך המבואר פה וכן פירש"י פה והיתה רוצה להעליל עליו ולומר שישבו עליו והרגו עכ"ל ודברי הרב חיד"א בפ"ע פסחים שם מה שרוצה להעמיס בדברי רש"י דהכא הוא דוחק גדול ע"ש ואחרי הגלות נגלות דברי הכ"י דל"ג מכאן אמרו וכו' נכונים דברי הרב סדר הדורות דף קמ"ב ע"ב שכתב וז"ל ובאולי מצאו איזה אגדה מעשה אחר וב' פעמים נזדמן לו כך אחר שהעלילו עליו היה נזהר אך ק' איך אמרו בברכות מכאן אמרו אסור לישב וכו' הא ממעשה שהעלילו עליו אמרו מכאן אסור לישב על מטה ארמית וצ"ע עכ"ל וכפי הגי' דכ"י הנז' נוחים דבריו ואין כאן צ"ע וראיתי בספר אחד שנתקש' בזה והשיב דלרש"י ורשב"ם היה קשה בפ' ע"פ דאית' התם רבינו הקדוש עליו השלום צוה את בניו אל תשבו על מטה ארמית ומפרש לה משום מעשה דר"פ וזה תמוה שהרי ר"פ היה בדור אחרון של אביי ורבא ואיך שייך לומר שרבי ע"ה ידע מעשה דר"פ בשלמא בברכות אמר רבא כן שפיר י"ל משום מעשה דר"פ שהם היו בזמן אחד ואין לומר שרבינו הקדוש ידע בנבואה מה שיארע אחר שנים הרבה לר"פ דמלבד שהוא דוחק ק' נמי דהוי ליה למחשבי' בפ' י' יוחסין אצל שאר הדברים שנזרקו נבואה מפיו? עוד ק' בברכות על ר"פ שאמר הגביהו לי את המטה בשלמא מה שלא ישב על מטה ארמית ניחא מפני שידע מצוואת רבינו הקדוש ע"ה אבל מ"ש הגביהו לי את המטה מנא ידע שיש חששא שמא תינוק מת מונח תחתיו? ע"כ בחרו רש"י ורשב"ם שבאמת כבר קרה מקרה כזאת בימי רבי לאיש אחר וקודם שצוה רבינו הקדוש ע"ה להזהר מישיבה הזאת לא היה אדם נזהר וישב והוכרח לברוח והא דאמר בש"ס משום מעשה דר"פ לא כונו על ר' פפא אלא היה משום מעשה דר"פ ר"ת רבי פלוני שכן דרכם לכנות שם איש בלתי ידוע בשמו בשם פלוני ובלשון רש"י ורשב"ם היה ג"כ וכשבא ר"פ וישב ולא ר' פפא אלא שהמדפיסים חשבו שאות פ' הוא ר"ת שם פפא וחשב שהוא מעשה הנזכר בברכות ונמשך הטעות ומש"ה ניחא נמי דלכאורה קשה מאי חידש רבא והלא כבר צוה רבינו הקדוש אל תשבו על מטה ארמית אבל מפני שבימי רבי היה הפעם הראשונה שאירע כך לא קבלו חכמים גזירת רבינו הקדוש כי מפני שוטה אחת שקלקלה חשבוה למלתא דלא שכיחא אבל בימי רבא כשבא ר"פ להארמית ונזכר המעשה שאירע בימי רבינו הקדוש בכעין זה ונזהר ולא ישב עד שהגביהו לו המטה ומפני שראה רבא וחכמי דורו שכבר אירע כן שנית ולענין איסורא קי"ל דבתרי זמנא הוה חזקה כדאי' באה"ע סי ט' עשו חיזוק לצוואת רה"ק וגזרו אסור לישב על מטה ארמית עכ"ל ועם כי דברי חורפא הם לעשות מר"פ ר"ת ר' פלוני מ"מ לא מצינו כדמיון הזה בכל הש"ס שיזכירו ר' פלוני ואין אנו צריכ' לזה ודבריו קרובים לס' סדר הדורות ומחוורתא כדבריו ובפרט שלפי גי' הכ"י מתורצת הצ"ע שלו כמדובר[6]):
שהצבור מתפללין לא אמרן אלא דלא דרי מיד אבל דרי מידי לל"ב ול"א אלא דליכא פתחא אחרינא אבל (אינה) [איכא] וכו':
פתחא אחרינא לית לן בה ולא אמרן אלא דלא רכיב חמרא אבל רכיב חמרא לית לן בה ולא אמרן אלא דלא מנח תפלין אבל מנח תפילין לית לן בה[7] אמר רבי יעקב בשלשה דברים וכו' אין חותכין על פיסת היד אלא על גבי השולחן וכשנושקין אין נושקין אלא על פיסת היד וכשיועצין וכו':
הכסא וצנועין בתשמיש המטה כתיב אני צויתי למקודשי תני רב יוסף אלו פרסיים שמקודשין לגיהנם:
תניא אמר רשב"י פעמים:
אלמא יממא הוא קרי יום וקרי לילה לא לעולם וכו':
- ↑ כ"כ דק"ס וכ"ה בהעתקה מדוייקת.
- ↑ בב"נ הגי' משלימין לו ימיו ושנותיו. והיא גי' ישרה וכ"ה באה"ת ובסרע"ג שם (דק"ס).
- ↑ כתב השפתי חכמים ממה שאיתא כאן הני תרי הזהרו וכו' דלא שייכא כאן משמע דהזכיר כאן כל מה שצוה ריב"ל לבניו וא"כ הוה ליה למימר ג"כ הא דאריב"ל קדימו וחשיכו לבהכ"נ וכו' ודוחק לומר משום דאיתא לה לעיל ע"א עכ"ד. אבל בנמו"י גורס אמר להו אביי לבניה אשלימו פרשיותייכו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום ואפילו עטרות ודיבן וכן אמר להו אביי לבניה הזהרו בורידין ובזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו ע"כ, וא"ש [וכן איתא בבית נתן ובס' העתים] וא"ש נמי דהי' זה אביי דרביה היה רב יוסף ששכח תלמודו מחמת חולי (חומת אש).
וכנוסח הדפוס כ"ה בכ"י פירנצה, וכב"נ כ"ה גם בכי"מ פריס וב' קטעי גניזה. - ↑ בכי"מ מחמת אונסו שאין נוהגין בו מנהג בזיון דאמר מר לוחות ושברי לוחות מונחות בארון מכאן לזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו שאין נוהגין בו מנהג בזיון. ובב"נ הגי' והזהרו בזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו שאין נוהגין בו מנהג בזיון והשאר ליתא ונראה שחסר מתיבת בזיון עד בזיון (דק"ס).
- ↑ וכן סדרו בכי"מ, ונכון הוא דמתחלה קחשיב להו לכולהי הני תלתא מילי ואח"כ מפרש להו (דק"ס).
- ↑ בכי"מ כל המעשה עם ר"פ מוקף, וכתוב בגליון אינו מלשון התלמוד ופירוש הוא. והעיקר כדברי הגליון שאינו מלשון הגמ' וכן מוכח מפי' רש"י ורשב"ם בפסחים קי"ב ב'. ורבינו נסים גאון כתב בס' המפתח שקבלה בידו זאת המעשה מרבינו חושיאל מוכח שגם לפניו לא היה כתוב בגמ' וכן הראב"ן בסי' קל"ד פירש מעצמו כל הספור (דק"ס) וכן משמע בערוך (ארם (א)). ועי' בהגהות מהר"ץ חיות, ונראה ליישב דכשאמרה רבי התכוין לשאר הפירושים, והא דאמרו איכא דאמרי ארמית ממש לא נתחדש אלא מפני מעשה דר"פ.
- ↑ והוא כלפנינו לקמן ס"א א' (דק"ס).