שיחה:בבלי/ברכות/ח/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בגמ' רב ביבי בר אביי סבר לאשלומינהו וכו'.

עי' בצידי הגמ' דהובא גירסת הערוך "סבר לאשלומינהו לכלהו פרשייתא דכלה במעלי יומא דכיפורי", ופירש הערוך: דהיינו אותם שמונה פרשיות שקורין בד' שבתות שבאלול ובד' שבתות שבאדר, מפני שהיה רב ביבי טרוד בחודשי הכלה במסכתא דכלה ולא מצא אז פנאי לומר שנים מקרא, עכ"ד. ולהעיר דחזינן מהכא דרב ביבי רצה בחודש תשרי להשלים פרשיות של חודש אדר, אע"פ שאת הפרשיות של חודשי ניסן אייר וכו' אמר בזמנם, ומשמע מזה שאין קריאת שנים מקרא מעכב שיהא כסדרן, והיינו שאם אחד דילג פרשה אחת ואח"כ אמר פרשיות שאח"כ, ורוצה להשלים הפרשה שהחסיר יכול להשלימה ולהמשיך אח"כ בפרשה שאוחז בה, אע"פ שאמר את הפרשיות שבינתיים לפני הפרשה שדילג והוי שלא כסדרן, ואף שההוא סבא אמר לרב ביבי "ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר", היינו לכתחילה אבל בדיעבד איתא בפוסקים דישלים עד שמיני עצרת, וחזינן מהכא דיכול להשלים אף שלא כסדרן, אמנם עי' בספר שמירת שבת כהלכתה פרק מב סעיף נח מה שכתב בזה. פניני משה (שיחה) 16:43, 4 במרץ 2021 (IST)

שם

צ"ב דאיזה הו"א היה לרב ביבי בר אביי שהוא יצליח לסיים את כל פרשיות השנה שנים מקרא ואחת תרגום בערב יוהכ"פ הא דבר זה אינו יתכן במציאות.

ובאמת שכמה ראשונים גורסים שם "פרשייתא דכלה" ולא דכולי שתא, [והיינו חודשי אדר ואלול הסמוכים לחגים], כן כתב באו"ז (הל' ק"ש סי"ב), ובראב"ן (סי' קלד). ועיין בגליון שהביא נמי בשם הערוך שגרס "סבר לאשלומינהו לכלהו פרשייתא דכלה", ופי' דהיינו שמונה פרשיות שקורין בד' שבתות שבאלול וד' שבתות שבאדר, ומפני שהיה רב ביבי טרוד בחדשי הכלה במס' הכלה, לא מצא פנאי להשלים כל פרשה בשבתה. עכ"ל הגליון.

ונראה עוד לתרץ בזה דמיירי בבני מערבא דהוו מסקי לאורייתא בתלת שנין כדאמרינן במגילה (כט:), והיינו שכל שנה היו קורין שליש מהתורה, וא"כ אפשר להספיק זאת בערב יוכ"פ. וכן מצאתי שכתב לתרץ בס' על נהרות בבל לגאון רבי נחמן צבי גצווב משנת תרמ"ז (בעמ' 102) כדברינו שר' ביבי היה לומד תורה בא"י אצל ר' יוחנן (עיין שבת צא:), וא"כ בא"י משלימים במשך השנה רק שליש תורה, ע"כ הספיקה לו השעה לקרוא פרשיות כל השנה בטוב טעם ובשובה ונחת. (ועיין מש"כ בחידושי למגילה שם).

אלא דלכאו' עדיין פרשיות של שליש תורה מרובות וצ"ב היאך יכול להספיק זאת בעיו"כ הקצר. ובפרט לפמש"כ בס' מגיד מישרים למרן הב"י (ישעיה סוף סי' סו) שא"ל אותו המגיד שהיה נגלה אליו בזה"ל: והטוב בעינך שאתה קורא הפרשה שמו"ת בריהטא כחותה על הגחלים לפרוק מעליך עול, והלא יש לך לזכור מאמר ר"ש באבות (פ"ב מי"ב) "אל תעש תפילתך קבע", אבל צריך לקרות הפרשה בנחת ולהרגיש בספקותיה ולתרץ אותם, ומה שלא תוכל לתרץ עיין במפרשים. ע"כ. והובא בכה"ח (סי' רפה ס"ק ד).

וכן בס' ליקוטי אמרים לבעל הח"ח (פרק ה) כתב אודות ידיעת המקרא, דבודאי צריך כל איש ישראל לידע בכל שבוע הסדרא ופירושה לפי כח שכלו, ומה שנהגו בכל ישראל לקרוא שנים מקרא ואחת תרגום, היינו משום שעי"ז יתבונן בהמקרא ויתן לב להבין, אבל אם לא השיג ידיעה עי"ז מחויב להתבונן ולדעת ואז נחשב לו שלמד מקרא, דבלא"ה אם לא הבין מה שאמר ומה שלמד לא נחשב ללימוד כלל. ע"כ. וכן כתב השל"ה (מס' שבת פרק נר מצוה אות טו) וז"ל: וכשקורא שנים מקרא ואחת תרגום ישים לבו ועיניו להתבונן במה שקורא, הן במצות התורה, הן במדות, הן בדרכי מוסר, הן בכל תועלת אשר יוכל להוציא מכל ענין וענין, ויקרא כדי ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים וכו'. עכ"ל. וע"ע במש"כ בזה בס' סדר היום.

וא"כ צ"ב היאך יוכל לקרוא שליש תורה בנחת ולדקדק בספקותיה בערב יום כיפור.

ובטעם הדבר דבעי לאשלומינהו בעיוכ"פ דוקא, כתב העין יעקב דכיון שהיה רב ביבי מבני עלי כדמצינו בב"מ (קט:) משום דאתיתו ממולאי וכו', שנתקצרו שנותם (עיין ר"ה יח.), והמשלים פרשיותיו מאריכין לו ימיו ושנותיו, לכך רצה להשלימם בעיוכ"פ משום דלמחר ספרי חיים ומתים נפתחים, ועי"ז יזכה שיכתב לאלתר לחיים. ועיין באבודרהם (בתפילת הסוכה) שכתב שמי שלא השלים את כל פרשיותיו עם הציבור יותר טוב שישלימם בעשרת ימי תשובה, כדאמרינן בפ"ק דברכות רב ביבי בר אביי סבר לאשלומינהו להני פרשייתא דכולא שתא במעלי יומא דכיפורי, פירוש, כדי שלא יהא נחשב לו לעון ביום הכיפורים.

אלא דלפ"ז הו"ל להשלימם בערב ר"ה שאז תחילת דינו של אדם (ר"ה טז.). ואולי כיון דאז נגמר הדין להכי עדיף טפי להשלים באותו זמן, וכ"כ בהגהות יעב"ץ כאן שהוא כדי להרבות זכויות לפני גמר דין, ולהשיג סליחה ומחילה, לכך היו רגילים לסגל מצוות ומעשים טובים לפני יוכ"פ, וכיוצ"ב בשו"ע (סי תרג). וע"ע בס' זכות יצחק (סופר, סי' ז) מש"כ בזה. פניני הדף היומי (שיחה) 01:49, 26 ביולי 2021 (IDT)

בגמ' ואל תשבו על מיטת ארמית וכו' דלא תנסבו גיורתא וכו'.

עי' שטמ"ק כתובות י"א ע"א דכתב על הא דאיתא שם הגיורת והשבויה וכו' וז"ל: פי' דקתני הגיורת ולא קתני כותית וכו', דכיוון דכבר נתגירה לא בעי למקריה בשם של כותית שהיא גנאי, עכ"ל, וצ"ע מסוגיין דרבא כינה לגיורת בשם ארמית, וצ"ע. פניני משה (שיחה) 16:43, 4 במרץ 2021 (IST)

בגמ' דלא תנסבו גיורתא וכו'.

עי' ספר שפתי חכמים דיש מקשים דיהושע ור"ע נשאו גיורת, ומתרצים דסתם ישראל יכול לישא גיורת שזכתה וקירבה עצמה לכנפי השכינה, אלא שרבא היה כהן וע"כ אמר לבניו שלא ישאו גיורת, עיי"ש. וקצ"ע דא"כ מאי אזהרה בעי רבא להזהיר לבניו על איסור מפורש של נישואי גיורת לכהן. פניני משה (שיחה) 16:43, 4 במרץ 2021 (IST)

בגמ' אסור לו לאדם שיעבור אחורי ביהכנ"ס בשעה שהציבור מתפללין וכו' אבל איכא בי כנישתא אחרינא לית לן בה וכו'.

ועי' לקמן בגמרא דף ס"א ע"א דגם ברכיב אחמרא לית לן בה. וע"ע קושיית הב"י (סי' תרע"א) מאי שנא חשדא דחנוכה דאף באיכא ב' פתחים אמרינן דיחשדוהו מדלא הדליק בהא לא הדליק אף בהא ואילו הכא גבי תפילה אמרינן דבאיכא ב' פתחים או ב' בתי כנסיות לא יחשדוהו, עיי"ש דתירץ דרק גבי חנוכה חושדין טפי דאינו חמור כל כך לבנ"א כחוסר תפילה ואף יש בו חסרון ממון. פניני משה (שיחה) 16:43, 4 במרץ 2021 (IST)

ברש"י ד"ה מחמת אונסו שחלה או שנטרד בדוחק מזונות וכו'.

יל"ע דבגמרא איתא הלשון "זקן" ומשמע ששכח מחמת זקנה, והיינו מחמת חולי וכדו' דזה שכיח טפי בזקן, משא"כ טירדת מזונות לכאורה שייך לאו דוקא בזקן ומדוע נקטו בגמרא זקן ולא סתם חכם, ואולי צ"ל דכוונת הגמ' זקן - זה שקנה חכמה והיינו ת"ח אף שהוא צעיר לימים, וגם אפש"ל שצעיר יכול לעבוד מעט שעות ואח"כ יחזור לתלמודו משא"כ זקן שכוחו כלה ופירות מלאכתו מועטין וע"כ יצטרך לעבוד יותר שעות ועי"ז נמנע מללמוד ושכח תלמודו ח"ו. פניני משה (שיחה) 16:43, 4 במרץ 2021 (IST)

בתוד"ה ישלים פרשיותיו וכו' שלא תאכלו לחם בשבת עד שתגמרו כל הפרשה משמע דקודם אכילה צריך להשלימה, עכ"ל.

לא נתברר בתוס' האם צריך להשלים הפרשה לפני אכילת הלילה או שאפשר לכתחילה עד אכילת הבוקר, ועי' שש"כ פרק מב הערה רכא מש"כ בזה: דמשמעות הפוסקים דאיירי באכילה של שחרית, וע"ע משנ"ב (רפה ס"ק ט'), דלכתחילה מהנכון אם לא קרא שנים מקרא ואחד תרגום בע"ש, להשכים בשבת "בבוקר" ולקרוא השמו"ת קודם הליכתו לביהכנ"ס, ועי"ש שכתב שכן משמע מתר"י בסוגיין, [דזה לשון תלמידי רבינו יונה בסוגיין "שקודם שיקראו הציבור הפרשה בביהכנ"ס יקרא אותה בביתו"], ויל"ע. פניני משה (שיחה) 16:43, 4 במרץ 2021 (IST)

בגמ' הלכה כרבן גמליאל.

לכאורה היינו דרבן גמליאל פליג ארבנן וסבירא ליה דאף לכתחילה לא גזרו עד חצות, והלכתא כוותיה. וכן הוא בטור (סי' רל"ה ס"ג) בזה"ל: "ולענין סוף זמנה תנן עד סוף האשמורה הראשונה שהוא שליש הלילה דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים עד חצות ר"ג אומר עד שיעלה עמוד השחר והלכה כר"ג דאיפסיקא הלכתא כוותיה ואפילו לכתחלה יכול להמתין לקרות עד שיעלה ע"ה ומ"מ אין לו לאכול ולישן עד שיקרא" וכו', עכ"ל, והיינו כהכרעת סוגיין. אמנם בשו"ע שם איתא בזה"ל: "לכתחלה צריך לקרות ק"ש מיד בצאת הכוכבים, וזמנה עד חצי הלילה; ואם עבר ואיחר וקרא עד שלא עלה עמוד השחר יצא ידי חובתו", עכ"ל, ומקורו מדברי הרמב"ם והסמ"ג כדאיתא בב"י, וביאר הב"י וז"ל: "שהם מפרשים דהא דאיפסיקא בגמרא הלכה כרבן גמליאל היינו לאפוקי מרבי אליעזר דאמר עד אשמורת הראשונה אבל במאי דאמרו חכמים עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה הלכה כוותייהו דיחיד ורבים הלכה כרבים", עכ"ל. ויש לציין דבביאוה"ל סי' רל"ה ס"ג (ד"ה וזמנה) כתב וז"ל: "גם נוכל לומר דגם רבן גמליאל מודה לחכמים לדינא דיש סייג לכתחלה עד חצות ולא בא לחלוק במשנה כי אם על רבי אליעזר דס"ל דמן התורה הוא רק אשמורה הראשונה וכן כתב הגר"א בשנות אליהו", עכ"ל, וצ"ע מריהטת הגמ' לקמן ט' ע"א ור"ג מי קאמר עד חצות וכו'. פניני משה (שיחה) 16:43, 4 במרץ 2021 (IST)

בגמ' תניא רבי שמעון בן יוחי אומר פעמים שאדם קורא קריאת שמע שתי פעמים בלילה וכו' אמר רב אחא בר חנינא אמר רבי יהושע בן לוי הלכה כרבי שמעון בן יוחי איכא דמתני להא דרב אחא בר חנינא אהא דתניא רבי שמעון בן יוחי אומר משום רבי עקיבא פעמים שאדם קורא קריאת שמע שתי פעמים ביום וכו'.

הנה רשב"י עצמו סבירא ליה לכאורה דאחר עלות השחר נמי חשיב ליליא ואעפ"כ קוראין אחר עלות השחר קר"ש של שחרית כיון דזה כבר זמן של "ובקומך", ואילו רשב"י בשם ר"ע סבירא ליה דאחר עלות השחר חשיב יממא ואעפ"כ קוראין [עד הנץ החמה] קר"ש של ערבית כיון דזה עדיין זמן של "ובשכבך". והנה לפום ריהטת הגמ' נראה דלרשב"י דוקא קר"ש של שחרית אפשר לקרא אחר עלות השחר משא"כ קר"ש של ערבית לא קרינן אף דזה לילה לדידיה ואילו לרשב"י בשם ר"ע אדרבא דוקא קר"ש של ערבית אפשר לקרא אחר עלות השחר משא"כ קר"ש של שחרית לא קרינן אז אף דלדידיה אחר עלות השחר חשיב יום. והכי נראה לפו"ר בתוס'. והדברים מחודשים דההנהגה למעשה לשיטות התנאים הוי ממש איפכא מסתברא, דלרשב"י דאחר עלה"ש זה עדיין לילה קוראין רק קר"ש של שחרית ולר"ע דזה כבר יום קוראין דוקא קר"ש של ערבית, והיינו דלעומת הא דנחלקו האם אחר עלה"ש חשיב יממא נחלקו האם אחר עלות זה זמן שכיבה או זמן קימה, וזה מחודש. אמנם עי' בתירוץ ב' דתוס' לקמן ריש ט' ע"א ובמהרש"א שם ועפי"ז אפש"ל דלכו"ע בין עלות השחר לנץ החמה אפשר לקרא בין קר"ש דערבית ובין קר"ש דשחרית [ויתכן דאפי' תרווייהו יחדיו ולא חשיבי תרתי דסתרי] כיון דבמציאות זה בין זמן שכיבה ובין זמן קימה אלא דכל חד נקט מאי דטפי מחודש לדידיה, דרשב"י נקט חידושא דיוצאין אז בקר"ש של שחרית אף דלדידיה חשיב עדיין לילה אחר עלה"ש עד הנה"ח ואילו ר"ע נקט חידושא דיוצאין אז בקר"ש של ערבית אף דלדידיה חשיב כבר יום אחר עלה"ש. אך לישנא דהגמ' לקמן "הלכה כר"ש שאמר משום רבי עקיבא" משמע דאיכא פלוגתא בינייהו אף לגבי קר"ש, ושו"ר דכבר נתעורר בזה בהגהות נימוקי הגרי"ב (לקמן ריש ט' ע"א בסוף הדיבור) דמהא דנקטו "הלכה" משמע דאיכא פלוגתא בינייהו והיינו דלרשב"י גופא אין יוצאין בקר"ש של ערבית אחר עלה"ש אף דהוי ליליא לדידיה, וע"ע מה שכתבנו לקמן בסמוך. פניני משה (שיחה) 16:43, 4 במרץ 2021 (IST)