מראי מקומות/בראשית/מה
פסוק ג[עריכה]
העוד אבי חי. יעויין בכלי יקר הטעם ששב ושאלם אם אביהם חי אחרי שכבר אמר לו יהודה "כי איך אעלה אל אבי גו' פן אראה ברע אשר ימצא את אבי" (לעיל מד לד). ובזרע שמשון (אות ב) ביאר שיוסף תמה איך לא הוגד ליעקב ברוח הקודש שהוא נמצא, ועל כך שאלם אם יש לאביהם עדיין רוח הקודש[1]. עוד ביאר הזרע שמשון (אות ג) שכוונתו היתה שאם אינם מזהים אותו לפי שהוא עם חתימת זקן, אך יזכרו הם את אביהם שעדיין חי והרי קלסתר פניו דומה לשל אביו[2] ועל ידי כך יראו שדמותו כדמות אביו.
ולא יכלו לענות אותו. בזרע שמשון (אות ב) ביאר שכיון ששאלם העוד אבי חי, וכוונתו היתה[3] שאיך לא הוגד לו ברוח הקודש שהוא נמצא במצרים. וכדי להשיבו היה עליהם לספר לו אודות החרם ששיתפו את הקב"ה עמהם כפי שדרשו חז"ל, ולא יכלו לענות אותו על דבר זה "כי נבהלו מפניו" מפני הבושה.
פסוק יד[עריכה]
ויפול על צוארי בנימין אחיו ויבך ובנימין בכה על צואריו[עריכה]
וברש"י: על שני מקדשות שעתידין להיות בחלקו של בנימין וסופן ליחרב. בספר טללי אורות הביא בשם רבי מרדכי פרגמנסקי שהעיר, וכי זו העת לבכות על החורבן קודם שנבנה. וביאר ע"פ דברי חז"ל בביאור הפסוק "ומחה ה' דמעה מעל כל פנים" ש'כל' בא לרבות אף דמעות של גיל, שעניינם בכייה מחמת הצער על שתגמר השמחה בעתיד. ולפ"ז אכן שמחו על עצם בניית בתי המקדש, אלא שבשעת שמחתם גם בכו על סופן ליחרב.
ובספר דרך שיחה העיר הגר"ח קניבסקי מדברי חז"ל במסכת שבת (קנא:): שש דמעות הן, שלש יפות ושלש רעות וכו', של בכי רע ושל שחוק יפה. ולדברי הגר"מ הרי אף של שחוק בכי רע הוא. ומכח זה הכריע שאין הדברים נראים.
פסוק כו[עריכה]
ויגידו לו לאמר עוד יוסף חי[עריכה]
ויגידו לשון קשה. האור החיים מעיר שלשון הגדה לשון קשה היא[4]. וביאר, שאף כאן היתה בשורה קשה בדבריהם, שהרי על ידי אמירתם זו יתוודע ליעקב ששקר ענו בו והם שמכרוהו למצרים, ועוד שעל ידי אמירתם זו נסבב שירדו למצרים ולשיעבודם הקשה.
פסוק כח[עריכה]
רב עוד יוסף בני חי. בדעת זקנים לבעלי התוספות פירש ש"רב" הוא כינוי למנהיג העגלה כמו "רב חובל" שמנהיג את הספינה, ורצה יעקב לאמת את דברי בניו על ידי שאלתו.