תורה תמימה/בראשית/מה
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ג[עריכה]
ולא יכלו וגו'. רבי אלעזר כי מטי להאי קרא הוי בכי, אמר, ומה תוכחה של בשר ודם כתיב בה ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו, תוכחה של הקב"ה על אחת כמה וכמה [א]. (חגיגה ד' ב').
יב[עריכה]
עיניכם וגו'. מהו עיניכם ועיני אחי בנימין, א"ר אלעזר, אמר להם, כשם שאין בלבי על בנימין שלא היה במכירתי, כך אין בלבי עליכם [ב]. (מגילה ט"ז ב').
כי פי המדבר. מהו כי פי המדבר, א"ר אלעזר, אמר להם, כפי כן לבי [ג] [שם שם]
יד[עריכה]
על צוארי בנימן. וכי כמה צוארין היו לו לבנימין, א"ר אלעזר, בכה על שני מקדשים שעתידים להיות בחלקו של בנימין ועתידין לחרב [ד]. (מגילה ט"ז כ').
ובנימן בכה וגו'. א"ר אלעזר, בכה על משכן שילה שעתיד להיות בחלקו של יוסף ועתיד לחרב [ה] [שם שם]
כב[עריכה]
וחמש חליפות שמלות. וכי אפשר, דבר שנצטער בו אותו צדיק יכשל בו [ו], א"ר בנימין בר יפת, רמז רמז לו, שעתיד לצאת ממנו בן שיצא מלפני המלך בחמשה לבושי מלכות, [ואיזה הוא, זה מרדכי], שנאמר (אסתר ט׳:י״א) ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור ועטרת זהב גדולה ותכריך בוץ וארגמן [ז]. (מגילה ט"ז ב').
כג[עריכה]
מטוב מצרים. מאי מטוב מצרים, א"ר בנימין בר יפת א"ר אלעזר, שלח לו יין ישן. שדעת זקנים נוחה ממנו [ח]. (מגילה ט"ז ב').
בר ולחם ומזון. מכיון שנאמר בר ולחם מה ת"ל עוד ומזון, אלא מלמד שכל הדברים קרויים מזון, מכאן לנודר מן המזון שאסור בכל הדברים חוץ מן המים והמלח [ט] [ירו' נדרים פ"ו ח"א]
כד[עריכה]
אל תרגזו בדרך. א"ר אלעזר, אמר להם, אל תתעסקו בדרך בדבר הלכה, שמא תרגז עליכם הדרך [י]. במתניתא תנא, אמר להם, אל תפסיעו פסיעה גסה ותכנסו חמה לעיר [י"א]. (תענית י' ב').
כו[עריכה]
כי לא האמין להם. א"ר שמעון, כך ענשו של בדאי שאפילו אומר אמת אין שומעין לו, שכן מצינו בבניו של יעקב, שנאמר [פ' וישב] ויכירה ויאמר כתונת בני היא, לפיכך באחרונה אע"פ שדברו אמת לא האמין להם, שנאמר ויפג לבו כי לא האמין להם [י"ב] [אדר"נ פ"ל].
כז[עריכה]
ותחי רוח יעקב. יש אומרים מהו ותחי רוח יעקב – רוח הקודש שנסתלק ממנו שרתה עליו באותה שעה [י"ג]. (שם שם).
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |
- ↑ ובמדרשים איתא בלשון זה, אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה, יוסף קטן שבשבטים הי' ולא היו יכולים אחיו לעמוד בתוכתתו דכתיב ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו, וכשיבא הקב"ה ויוכיח לכל אחד ואחד על אחת כמה וכמה, ע"כ, ואינו מבואר איפה מרומז כאן שהוכיחם יוסף. ונראה בשנדקדק בכלל בשאלת יוסף העוד אבי חי, מה שאלה היא זו, והלא מכל המשך דבריהם אתו ראה וידע כי יעקב חי, וגם מה שייכות שאלה זו לאמרו אני יוסף. ולכן י"ל דמה שאמר העוד אבי חי הוא כמתמיה ואומר, האמנם הי' בו כח לסבול משא יגונו וצערו מאבודתי עד שעוד חי הוא, והנה במעט דברים אלו די להם להאחים לקוט בפניהם על כל המעשה אשר עשו, ומבואר דבדברים אלו אמנם הוכיחם תוכחה נמרצה הראויה לעשות שרט בנפש החייבת בה, ודו"ק. – וע"ד הפשט יש לכוין טעם השאלה העוד אבי חי, כי אחרי שראה שכחשו לו במציאות שלו [של יוסף] שאמרו עליו שהוא מת וכמש"כ רש"י בריש פרשה זו (פ' כ') שהי' להם טעם בזה, שוב לא הי' בטוח למה שאמרו עד כה שאביהם עודנו חי, שאולי הי' להם טעם גם בזה, אולי כדי שיעורר יוסף רחמים על זקנתו או טעם אחר, ולכן עתה בהתודעו שאלם עליו שיגידו האמת.
- ↑ נראה פשוט דמדייק מה שהוציא ראית בנימין מכלל ראית כל האחים.
- ↑ נראה שמפרש שבמלת פי חסר כ' הדמיון, ודריש כמו דכתיב כי כפי המדבר, ור"ל כאומר כמו פי המדבר בלא עינא עליכם [כי רגש השנאה מקורה בלב ולא בפה] כך אין בלבי טינא. וכהאי גונא פירש"י בר"פ שמות בפסוק כי חיות הנה – בקיאות כחיות, כמילדות, והוי שם הפירוש כי חיות הנה – כי כחיות הנה. וכהאי גונא נראה לפרש כונת הגמרא בנדרים ז' ב' הפ' דפ' שמות כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך דרשו שירדו מנכסיהם ועניות כמיתה, והיינו שדרשו כי מתו, כמו כי כמתו. ובאמת מצינו הרבה תיבות שכנראה חסר בהם כ"ף הדמיון, כמו כי מי נח זאת לי (ישעיהו נ״ד:ט׳) במקום כי כמי נח, וכן כי גבהו שמים מארץ כן גבהו וגו' (שם נ"ה) במקום כי כגבהו, וכן כי יבעל בחור בתולה כן וגו' (שם ס"ב) במקום כי כיבעל, ועוד הרבה, וע' במ"ר בראשית פ' כ"ו כי האדם עץ השדה, מה האדם נותן דין וחשבון אף עצים נותנים דין וחשבון, ומפרשי כי האדם, כמו כי כהאדם [כך] עץ השדה. – ובמ"ד איתא כי פי המדבר – בלשון הקודש, ועיין בנמוקי רמב"ן מש"כ בזה, וגם י"ל כונה בלשון כי פי המדבר שיכירוהו בטביעות עינא דקלא דקיי"ל שסומכין על זה (גיטין כ"ג א'), ועד עתה אולי לא שמו לב לזה או מפני שדבר אתם ע"י מליץ, והי' דרוש להגיד להם סימן זה, כי כמבואר באגדות הי' נותן להם כמה סימנים לאמת דבריו שהוא אמנם יוסף, והי' סימן זה אחד מהם.
- ↑ דריש כן משום דביהמ"ק מכונה בשם צואר, כמו שדרשו הפ' דשה"ש כמגדל דויד צוארך דקאי על ביהמ"ק, יעו"ש במדרשים ובפירש"י. – והנה רש"י כאן מחק הגירסא וכי כמה צוארין היו לו לבנימין, וכתב וז"ל, לא גרסינן כמה צוארין, מפני שכן דרך הכתוב לקרוא צוארי לשון רבים, עכ"ל. ולכאורה אי משום הא היה אפשר לקיים הגירסא הישנה, כי אע"פ שאמנם מצינו צוארי לשון רבים אבל כמו כן מצינו גם בלשון יחיד, כמו בפ' תולדות ופרקת עולו מעל צוארך, וכן בפ' מקץ וישם רביד הזהב על צוארו, וכן בישעי' ח' עד צואר יגיע, וא"כ שוב לא קשה שדרשו חז"ל כאן דכתיב בלשון רבים, כאשר כן דרך חז"ל לדרוש שנויי הלשונות במקרא. אבל עם כ"ז נראה עיקר דברי רש"י דלא גרסינן כל זה, יען כי בדרשה הבאה מבואר ובנימין בכה על צואריו, בכה על משכן שילה שעתיד להיות בחלקו של יוסף ועתיד ליחרב, וא"כ לא רמז שם אלא על משכן אחד ולמה כתיב שם צואריו בלשון רבים, אלא ודאי דלא גרסינן וכי כמה צוארין היו לו לבנימין, וכ"מ בש"ס כת"י ליתא ללשון זה. ועיקר טעם דרשא זו י"ל דמדייק דאחרי שאמר יוסף לאחיו כשם שאין בלבי על בנימין כך אין בלבי עליכם כמבואר לעיל, א"כ למה לא נפל ובכה גם על צוארי כל אחיו, לכן דריש שרמז רמז לו לבנימין, וכנגד זה רמז בנימין גם לו.
- ↑ כמש"כ (תהלים ע"ט) וימאס באהל יוסף ויעש משכן שילה. ועיין מש"כ השייך לדרשה זו בדרשה הקודמת.
- ↑ הכונה דכיון דידע שכל מכשול שנאת האחים אליו וכל הסבות והמאורעות שיצאו מזה הי' בשביל יתרון בגד אחד שעשה לו יעקב ואחיו קנאו בו, כמבואר ר"פ וישב ועשה לו כתונת פסים וגו' וישנאו אותו וגו', א"כ איך נתן הוא יתרון בגדים לבנימין ולא חשש משום קנאה.
- ↑ ועיין בס' שנות אליהו להגר"א בלקוטים הקשה דהא הדרא קושיא לדוכתה, דאעפ"כ הטיל קנאה בין האחים, ור"ל דהם לא ידעו שבשביל רמז עשה כן, ותירץ, דהחמש חליפות בגדים של בנימין היו גרועים משל האחים והיו שוים בדמים כחליפת בגדים אחת של האחים, והיו יודעים כי רק לרמז עשה כן, עכ"ל. ואפשר למצוא סמך לחדושו זה ממ"ש במ"ר פ' תשא דשני לוחות העדות היו שוים כאחד, משום דכתיב לוחת חסר, וא"כ הכא בחליפות שמלות של האחים כתיב חליפות מלא בוא"ו, וחליפות שמלות של בנימין כתיב חליפת חסר וא"ו, וי"ל דבא לרמז שהיו כולם בערך שווי בגד אחד של האחים, ורק היו במספר חמש לתכלית הרמז שרמז לו, ודו"ק. – והנה מהרש"א ועוד מפרשים הקשו למה לא הקשו בגמרא איך לא חשש יוסף לקנאה במה שנתן לבנימין שלש מאות כסף, ותירוצם אינו מרוח כלל. ולי נראה לבאר ע"פ קושיא זו דברי רבינו בחיי בפרשה זו הסתומים וחתומים מאוד, וז"ל, ולבנימין נתן שלש מאות כסף, טעם שלש מאות כסף כנגד מה שהיו האחים חייבים במכירתו, כי עשר פעמים שלשים שקלים שהם דמי עבד הם ג' מאות, וזה ממה שאמרו (גיטין מ"ה ב') המוכר עבדו לעובד כוכבים קונסין אותו עד עשרה בדמיו, כלומר, בדמי העבד שהם שלשים וכמבואר בפ' משפטים, עכ"ל, והנה תכלית הדברים מחוסר באור, מה שייכות נתינה זו לבנימין. ונראה דהכי פירושו, דמן הדין הי' צריך כל אחד מהאחים ליתן ליוסף שלש מאות כסף כפי החשבון המבואר, אך לא לקח זה מהם, וא"כ הוי כאלו הוא נתן לכל אחד ג' מאות כסף, ואחרי אשר בנימין לא הי' במכירה לכן נתן לו זה הסכום במזומן, ודבריו מאירים. ולפי"ז ממילא מיושב קושית מהרש"א ומפרשים שהבאנו איך לא חשש יוסף לקנאה במה שנתן לבנימין שלש מאות כסף, יען כי כמו שנתן לבנימין כך נתן לכל אחיו, ורק בשנוי זה, שהנתינה להאחים הי' בזה שלא לקח המגיע מהם, ולבנימין שלא הי' חייב ליתן היתה הנתינה לו במזומן, והנה אע"פ כי דברי אגדה הם, בכ"ז הדברים כשהם לעצמם וביותר לתכלית באור דברי רבינו בחיי, כנראה, ראויים לאמרם.
- ↑ לפי שהזקנים דמם מצונן והיין מחמם, וכל שהיין יותר ישן חומו נוח ורצוי לגוף.
- ↑ בבבלי עירובין ל' א' מתקן הלשון דאיירי שאמר כל הזן עלי, ובכהאי גונא כולל כל דבר שזן ומשביע לפי שעה ואפילו פירות, אבל שם מזון כולל רק חמשת המינים, יעו"ש.
- ↑ יתכן לפרש הלשון אל תתעסקו מלשון כי התעשקו עמו (פ' תולדות) מענין מחלוקת, ובלשון חז"ל רגיל הלשון יצאו עליה עסיקין, כלומר מערערים, ור"ל שלא תתרגזו בדרך אף בדבר הלכה, כי מפני כך אפשר שתתרשלו בדרך.
- ↑ מפרש בגמרא אל תפסיעו פסיעה גסה שנוטלת אחד מחמש מאות ממאור עיניו של אדם, ותכנסו חמה לעיר בעוד שהחמה זורחת, כעו דקיי"ל לעולם יצא אדם בכי טוב ויכנס בכי טוב כמבואר לפנינו לעיל ס"פ מקץ בפסוק הבקר אור. ויתכן לומר דצוה להם על שני אלה הדברים, משום דשיער שיאיצו בדרכם[1] כדי למהר לבשר ליעקב, וזרזם שישמרו עצמן מחפזון יתירה שמזיק לבריאות.
- ↑ ואע"פ דלבסוף האמין, אך זה הי' מפני הסימנים שהראו לו, כמו העגלות ששלח פרעה וכפי דאיתא במדרשים שמסר להם סימן למסור ליעקב הענין שלמד אתו קודם שיצא ממנו.
- ↑ עיין בשמונה פרקים להרמב"ם (פ' ז') שהסביר ענין הסתלקות הנבואה מיעקב בימי אבלו על יוסף ע"ש מ"ש בשבת ל' ב' אין הנבואה חלה אלא מתוך שמחה, ועתה שבה אליו, ועיי"ש עוד. – ודע כי בזוהר פרשה זו, דף ר"י ב', איתא על הפסוק דלעיל י"ט ואתה צויתה, בזה"ל, בגין כך כתיב צויתה בה"א, לומר דיוסף תבע להון, ע"כ, כלומר דיוסף ביקש מפרעה שירשנו לשלוח עגלות, ולא נתבאר טעם הדבר, וי"ל ע"פ מש"כ רש"י בפסוק זה בשם מדרשים שמסר יוסף ליעקב ע"י אחיו סימן דכשפירש ממנו הי' עוסק עמו בפרשת עגלה ערופה, ולתכלית זה הי' שילוח העגלות, ולכן נאמר וירא את העגלות אשר שלח יוסף ולא אשר שלח פרעה, וזו היא כונת הזוהר ואתה צויתה לומר דיוסף תבע להון, כלומר, דלתכלית הסימן ביקש יוסף מפרעה שישלח עגלות.