מעשה רקח/נדרים/יב

מעשה רקח ‏ נדרים יב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ספר מעשה רקח פרק יב מהלכות נדרים

א

כל הנדרים והשבועות האב מפר וכו'. מרן ז"ל האריך בדבר מכח הספרי והירושלמי דמוכח מנייהו דהאב שוה לבעל דאינו מפר אלא נדרי ענוי נפש עיין עליו ולענ"ד נראה עוד דרבינו נסתייע מסידור המשניות כלם דלא איירי אלא בבעל ובפרט אלו הנדרים שהוא מפר ולא קתני אב בהדיה כלל ודו"ק:

ג

וכשימות או יגרשנה הרי היא אסורה בתשמיש כל אדם. בגמ' דף ע"ט אמרו ודברים שאין בהם ענוי נפש כי מגרש לה חיילא עלה והא תנן ר' יוחנן בן נורי אומר יפר שמא יגרשנה ותהא אסורה לו ופירש"י ז"ל אלמא דכי מפר והדר מגרש לה תו לא חיילא עלה נדר ע"כ. ורבינו לא ביאר זה שאם גירשה והחזירה אם היא מותרת לו וי"ל דכיון שהדבר תלוי בדעת הבעל ודאי שדעתו להפר לה לגבי דידיה לעולם משא"כ לגבי אחריני דמאי נפקא ליה מינה ולכך לא הוצרך רבינו לבארו והרי הוא נלמד ג"כ ממ"ש בהל' י' דצריך להפר שמא יגרשנה ותהיה אסורה לו עיי"ש. ואין להקשות עוד דאמאי לא נימא נדר שהותר מקצתו הותר כולו ותהיה מותרת גם לגבי אחרים אחר שיגרשנה די"ל דזה לא נאמר אלא לגבי חכם שעוקר הנדר מעיקרו אבל לגבי בעל הא קי"ל בעל מיגז גייז כמ"ש רבינו פי"ב הל' י':

ה

אפילו נדרה ממאכל רע וכו'. ק"ק דאם הוא מאכל רע הרי לא נקרא מאכל כלל ואין כאן ענוי נפש י"ל דלה (הורע) [הוא רע] שמזיק לה לבריאותה אבל לאחרים אינו רע דומיא דשתי ככרות שכתב אח"ז גם הטור והרב"י העתיקו רע לה משמע דגם רבינו מודה לזה עיין עליו:

ח

כגון יהודים. בנ"א כ"י כגון כל היהודים:

י

אמרה יקדשו ידי לעושיהם או שנדרה שלא יהנה ממעשה ידיה. פשטן של דברי רבינו מוכחי אנפשייהו דהוא מחלק בין סתם הקדש לקונם דהיינו הנדר משום דבגמ' אמר רב יוסף קונמות קאמרת שאני קונמות מתוך שאדם אוסר פירות חבירו עליו אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם כלומר משא"כ במקדיש מעשה ידי אשתו דבעינן שיאמר יקדשו ידי לעושיהם ואף דרב יוסף אתותב בראיה שהביא מ"מ הרי רב אשי במסקנא סמך ידו עליו דקאמר קונמות קאמרת שאני קונמות דקדושת הגוף נינהו וכו' כלומר וקדשי אפילו שלא באו לעולם ודלא כפירש"י והר"ן ז"ל וקרוב לשמוע שזו היא כוונת מרן ז"ל שכתב ויותר נכון לומר דאתרוייהו קאי וכו' אלא שקיצר קצת עיין עליו. ותדע שזו היא דעת רבינו שהרי בפ"ו דהל' ערכין הל' כ"ח כתב וכן המקדיש מעשה ידי אשתו ה"ז עושה ואוכלת והמותר חולין אמר לה יקדשו ידיך לעושיהם הואיל והם משועבדים לו הרי כל מעשיה קודש הרי דבקודש סתם בעינן דבר שבא לעולם משא"כ בקונם כמבואר והתוס' יו"ט ז"ל בפ"ב דנדרים לא הבין כן ונתקשה בדברי רבינו ומרן ז"ל עיין עליו. ומה שתמה מאד שם על הר"ן ז"ל איני רואה אפילו תחילת תמיהא אחרי המחילה הראויה דכוונת הר"ן ז"ל אינה אלא לשיטת רבינו כפי מה שהבין הוא ז"ל עיין עליו.

אלא שמצינו לרבינו פט"ו דמעשה הקרבנות הל' ח' שכתב היתה לו בהמה מעוברת ואמר אם תלד זכר הרי הוא עולה וכו' דבריו קיימים דמשמע דאם לא היתה מעוברת אין דבריו קיימים ואמאי הרי הקדיש קדושת הגוף ואפילו בדבר שלא בא לעולם חייל וכן הקשה הרב לח"מ ז"ל עיין עליו ובהכרח צ"ל דלאו דוקא קאמר דה"ה גם אם לא היתה מעוברת אלא שדרכו של רבינו להעתיק לשון המשנה וסמך אמ"ש במקומות אחרים תדע עוד דאפילו במעוברת לא הוי הולד דבר שבא לעולם כמ"ש רבינו בפ' כ"ב דהלכות מכירה דאפילו עובר הרי הוא כמי שלא בא לעולם והמזכה לעובר לא קנה. אך קצת קשה ממ"ש רבינו פ"ג הל' י' דהאומר לחבירו קרבן שאיני עושה עמך הו"ל דבר שאין בו ממש ואין כאן נדר אבל אם אמר יאסרו ידי לעושיהם אז חל הנדר ע"ש. מעתה כשנדרה שלא יהנה במעשה ידיה למה יחול הנדר הא הו"ל אין בו ממש ואם נאמר דכיון שהזכירה הידים הו"ל דבר שיש בו ממש א"כ אדכתב שם יקדשו ידי למעשיהם לישמועינן רבותא אפילו באומר שלא יהנה במעשה ידיו ולזה י"ל דאה"נ ואגב הנך דתני התם נקט גם בזו הכי כל זה כתבתי לישוב פשט דברי רבינו אמנם דברי מרן ז"ל באותם המקומות קשים לכאורה וכשנגיע שם נחכים אם יגזור ה' בחיים ועיין בס' צרור החיים ובני חיי ז"ל באה"ע סי' פ"א:

יא

נשבעה או נדרה שלא יהנה בה לא אבי בעלה וכו'. משנה שם ע"פ אבא ועל פי אביך ועל פי אחי ועל פי אחיך וכו' ורבינו השמיט אביה ואחיה משום דמילתא דפשיטא היא ומ"ש רבינו וכן אם נדרה שלא אתן מים לפני בהמת וכו' שם והרא"ש והר"ן ז"ל פירשו דאיירי בעשירות דאילו בעניות חייבת וכו' אמנם מרן ז"ל דייק על נכון מדברי רבינו דאיירי בין בעניה בין בעשירה ומינה דגם בשאר מלאכות שעניה חייבת כמ"ש רבינו בפכ"א דהלכות אישות ה"ה וה"ט לענין אם נדרה וק"ל:

יב

כיצד כגון שאמרה וכו'. כתב מרן ז"ל דרבינו ירוחם בשם ה"ר יונה ז"ל כתב דה"ד בתולה בזמן משום דממילא חייל אבל תולה במעשה אינו מפר עד שיחול ע"כ ולא ידעתי למה הזכיר סברה זו בסתם כיון דרבינו אינו מפרש כן:

יג

אע"פ שהבעל מפר וכו'. ה"ה האב וכמו שהקדים ז"ל אלא דנקט לישנא דגמ' דף ע"ב דבעי רמי בר חמא בבעל והכי פסק רבינו פי"א הל' כ' דרך ת"ח עד שלא תצא בתו מרשותו אומר לה כל נדרים שנדרת בתוך ביתי הרי הם מופרים דמשמע אף שלא שמען ויש שלא הבינו דברי רבינו כן:

טז

בעת ששמעה. ט"ס הוא וצ"ל בעת ששמע וכן הוא בנ"א כת"י:

יז

נערה המאורסה וכו'. דעת רבינו היא זו ובב"י סי' רל"ד כתב מהסוגיא דפ' נערה המאורסה וכו' אך בכסף משנה ראה שאין להכריח משם ולכך לא ציין מהיכן הוציאו דידוע שהב"י כתב תחילה ממ"ש בפ"ט הל' י"ט וכתב עיי"ש ועיין להרב לח"מ ז"ל:

יח

נדרה והפר לה האב. משנה וגמרא פ"ד דנזיר. ומ"ש בספרי רבינו אומנין

מכין אותה מכת מרדות ט"ס הניכר הוא וצ"ל ומכין בוא"ו ובפי' תיבת מרדות כתב הר"ן הביאו התוס' יו"ט ז"ל מפני שמרד בדברי תורה ובדברי סופרים וכו' והרמ"ז ז"ל כתב שם לא ידע למה לא נפרשהו על דרך מ"ש בפ"ק דברכות טובה מרדות אחד בלבו של אדם שר"ל הכנעה ומוסר וכו' ע"כ. ולענ"ד נראה דהכל הולך למקום אחד ע"פ כוונת הענין:

יט

נדרה ועברה וכו'. דבר פשוט הוא דקי"ל בעל מיגז גייז וחכם מעקר עקר ויתבאר עוד מזה בר"פ י"ג בע"ה:

כא

נדרה אשתו וכו'. גמ' דף פ"ו נאמרו שני תירוצים התירוץ הא' מסתם תלמודא כאן בסתם כאן במפרש ורב אשי תירץ כאן בתוך כ"ד כאן לאחר כ"ד ורבינו לא הזכיר לא תירוץ א' ולא תירוץ ב' והרב ב"י יו"ד סי' רל"ד כתב דרבינו נטה להחמיר באיסור תורה כלומר מספקא ליה אי הלכה כתירוץ א' כיון דסתם תלמודא הוא דקאמר ליה או כרב אשי דבתרא הוא וכו' והרב לח"מ ז"ל כתב דדעת רבינו כרב אשי דמחלק בין תוך כ"ד משום דדבר פשוט הוא לכך לא חש לבארו עיי"ש. והאמת הוא דממ"ש רבינו פרק ח' דהלכות אבל משמע כדברי הרב לח"מ ז"ל שהרי חילק שם בין תוך כ"ד לאחר כ"ד וכ"כ מרן ז"ל גופיה שם ולענ"ד הקצרה נראה שיש לדייק בדברי רבינו כאן שהוא פוסק גם כתירוץ ראשון וס"ל כדעת הר"ן ז"ל דרב אשי לאו לאפלוגי אתירוץ א' אתא עיי"ש וזה מדדייק רבינו בדבריו שכתב והפר לה ע"ד שהיא בתו וכו' והפר לה ע"ד שנדרה בקרבן וכו' והפר לה ע"ד (שהנדר) [שנדרה] לאסור ענבים ע"כ דכ"ז הוא שפת יתר כמבואר דהיה די שיכתוב והפר לה דכבר ידוע אהיכא קאי אלא דהכוונה דבעינן שיהיה ברור בדעתו שהיא בתו וכן הנך לאפוקי בסתם כגון ששמע שנדרה אשה ומחשש פן תהיה בתו הוא מפר לה דזה מהני וכן מפרש למ"ש בגמ' הא בסתם הא במפרש וכבר מצאתי פירוש זה בהרב ב"ח ז"ל שם ע"ד הטור ז"ל עיין עליו אלא שעדין קשה דאמאי לא חילק רבינו בהלכות אבל בין סתם למפרש אי סבירא ליה ששני תירוצים אמת לכך נראה לומר דרבינו מפרש דרב אשי לא נחית לחלק בין אבילות לנדרים וכתירוצא קמא אלא נחית לתרוצי למתני' דאבל דנראין דסתרי אהדדי וגריס בגמ' אמר רב אשי כמ"ש הרא"ש ז"ל ולכך בהל' אבל לא חילק אלא בתכ"ד כרב אשי וכאן בין סתם למפרש כתירוצא קמא ודו"ק כן נראה לענ"ד נכון. ושאר דברי רבינו שכתב

כשידע הנדר והנודרת לשם הנודרת הזאת וכו' הם לכאורה דברים מגומגמים ושלא כסדרן עיין להתוס' יו"ט ז"ל שם:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---