יצחק ירנן/נדרים/יב

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

לחם משנה
כסף משנה
מגדל עוז
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אור שמח
יצחק ירנן
מעשה רקח
ציוני מהר"ן
שער המלך
שרשי הים


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


יצחק ירנןTriangleArrow-Left.png נדרים TriangleArrow-Left.png יב

י[edit]

כתוב אצלי בחי' מס' נדרים דף ט"ז ע"ב גמ' אמר רבא וכי מצוות ליהנות ניתנו וכו'. וכתב הר"ן וא"ת וכי אמר ישיבת סוכה וכו' אבל בתוס' אמרו שאפי' אמר ישיבת סוכה וכו' מהני כיון שמזכיר החפץ הוי דבר שיש בו ממש ולפי"ז מאי דאמרינן [ב]פ' אע"פ וכו' לאו באומר אלא נעשה וכו'. והנה מ"ש גבי מקדיש מעשה ידי אשתו הוא מגומגם דלא אמרו כן אלא בפי' דמתני' דקונם שאני עושה לפיך כמו שיעו"ש, אלא הכוונה דקאי על פ' אע"פ ושם היא שנויה הך מתני' דמקדיש מעשה ידי אשתו ואגב הובאה מתני' דקונם וז"ש גבי מקדיש וכו'. אך קשה מה שסיים וז"ל נעשה כאומר קאמר כיון שהזכיר את הידים ודוק. ומ"מ היוצא מדבריו דכל שהזכיר חפץ הוי כאומר שיאסר החפץ אף דלא אמר בפירוש שיאסר החפץ והיינו כמ"ש הר"ן ג"כ לעיל סוף פ' א' גבי באומר יאסר פי לדבורי דלאו דאמר הכי ממש אלא נעשה כאומר יעו"ש. והנה הרשב"א לעיל בדף ט"ו ע"ב בתוך ד"ה באומר הנאת תשמישך הביא הנך דברי התוס' והקשה עלייהו מסוגיא דסוף פ"א שהקשו בש"ס ממתני' דחומר בשבועות וכו' ומאי קשה הא הזכיר במתני' פי מדבר וכיון שהזכיר פי הוי כאוסר הפה שהוא החפץ ותירץ וז"ל ואולי נאמר דלפי דבריהם היינו מה שתירץ רב יהודה באומר פי לדיבורי כלומר כיון שמזכיר פי הוי כאילו אמר פי לדיבורי ואכתי קשה מההיא סוגיא דפ' בתרא גבי מתני' דקונם שאיני עושה לפיך שהקשו אשמואל דידיה אדידיה ופריק דאמר יקדשו ידי לעושיהן דידים איתנהו בעולם דוקא באומר בפירוש יקדשו ידי וכו' הא סתמא לא וכו' והצריך עיון, ולכאורה דבריו תמוהים דמאי קשיא ליה דכשם שתירץ ההיא סוגיא דסוף פ"א דהכונה היא נעשה כאומר יאסר פי וכו' ואף דלא אמר הכי כן נאמר בהך סוגיא דפ' בתרא נעשה כאומר יקדשו ידי לעושיהן וכמ"ש הר"ן לדעת התוס' ומאי אולמיה דהאי סוגיא מהאי סוגיא ונראה לענ"ד דשנא ושנא דבשלמא בסוף פ' א' שהזכיר פי לדיבורי ולמה אמר פי והו"ל למימר קונם דיבורי ודאי דרצה לומר יאסר פי וכמ"ש בש"ס דייקא נמי וכו' ובהא הוא דאמר נעשה אבל בסוף פ' בתרא דקאמר קונם שאיני עושה ולא הזכירה ידים כלל ודאי דלא אמרינן נעשה כאומר אלא דאמר כך בפירוש ומ"ש שאני עושה א"א לומר בלא"ה וא"כ קונם ישיבת סוכה עלי אף דהזכיר החפץ כיון שא"א לומר בלא"ה דהיאך יאסור ישיבת סוכה עליו בלשון אחר ה"ז דומה לההיא דפרק בתרא ומה התם אין פי' נעשה אף כאן כן והוי היפך דברי התוס'.
אך קשה עליו דכאן כתב וז"ל ואולי נאמר לפי דבריהם דהיינו מה שתירץ רב יהודה באומר יאסר פי לדבורי וכו' אלא דאכתי קשה וכו' נראה מדבריו דפי' כן לפי דברי התוס' כמסתפק ובתחילת מכילתין גבי דף ב' ע"א כתב וז"ל והא דתנן קונם פי מדבר עימך ופרישנא בש"ס דהוי כמ"ד יאסר פי לדיבורי וכו' יעו"ש הרי דפשיטא ליה דהוי נעשה כאומר. ושוב ראיתי שדברי הרשב"א פשוטים ודברי הר"ן צ"ע דמש"ס דפ' בתרא א"א ליאמר נעשה דא"כ דנעשה יקדשו ידי נימא ג"כ במקדיש מעשה ידי אשתו דנעשה כאומר יקדשו ידיך דמאי שנא וא"כ דברי הר"ן תמוהים. ומ"מ בין תבין שאין דעת הר"ן כדעת התוס' חדא דמ"ש הר"ן לעיל סוף פרק א' לא הוי כטעם התוס' דלפי' הר"ן דלעיל דוקא התם דקאמר פי לדיבורי אבל בישיבת סוכה לא, ועוד הכרח גמור ממ"ש הר"ן גופיה לקמן דף נ"ז ע"א ד"ה האומר לאשתו קונם וז"ל ולא תיקשי לך מעשה ידיה דבר שאין בו ממש הוא דאיכא לאוקמה באומר קונם ידיך למעשיהם, ואם איתא דס"ל כשיטת התוס' לק"מ וא"צ לתירוצו אלא ודאי דאזיל לשיטתיה דכתב סוף פ"א ולא ס"ל כהתוס' והתם שאני דאמר פי וכו' וידי וכו'. ולפי האמור מובן מ"ש הר"ן פ' אע"פ הביאו מרן ביו"ד סי' רל"ד וז"ל ולפיכך אני תמיה על הרמב"ם שכתב פי"ב מהל' נדרים אמר יקדשו ידי לעושיהן או שנדרה שלא יהנה במעשה ידיה וכו' דמשמע דבנדרה שלא יהנה במעשה ידיה צריך להפר ואמאי הא דבר שלא בא לעולם הוא עכ"ל, משום דלא ניחא ליה שיסבור הרמב"ם כדעת התוס' דאמר נעשה כיון שהזכיר הידים והיינו ודאי משום קושיית הרשב"א שהיא חזקה ואלימתא וע"כ לא אמרינן נעשה כאומר אלא באומר יאסר פי לדיבורי וכמ"ש הר"ן שם וא"כ מצאה הקפידה מקום לנוח וכן מרן לא תירץ לקושיית הר"ן באומרו דס"ל כדעת התוס', דהוא לא כתב בסי' רי"ג אלא שדעת הרמב"ם כדעת הר"ן שכתב סוף פרק א' ביאסר פי לדיבורי ולא כדעת התוס' שהביא הר"ן כאן. ודע שדעת הלח"ם חלוק מדעת הב"י במ"ש שדעת הרמב"ם כדעת הר"ן וסובר ז"ל דדעת הרמב"ם גם בקונם פי לא אמרינן נעשה ואם הר"ן יסבור כן יהיה התמיה קיימת דהא הוי דבר שלא בא לעולם ועיין בפי' המשנה להרמב"ם בסוף פרק א' דנראה לכאורה דמנגד לדברי הלח"מ וליתא למעיין היטב, ועיין בתוס' יו"ט פרק בתרא דמכילתין.


מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.