מחצית השקל/אורח חיים/תנז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מחצית השקל ‏ אורח חיים תנז

(א) (ס"ק א) טוב כו' ויש מניחים כו' וכ' של"ה שנמשך הטעות ממ"ש בש"ע לכן טוב לקרב העיסות ונתחלף להם בין עיסות לעיסה וסברו דר"ל לקרב העיסה השני קצוות. ולא שפיר עבדי משום שמתחמם העיסה בשפשוף זה שמשפשפים ידיהם בחיבור העיסה מקצה אל קצה סביב המגלגל' עכ"ל ע' בי"ד סי' י"ט כצ"ל לענין אם כבר הפריש מעיסה א' וקודם שהפריש מעיסה שניה שח יש מחלוקת הפוסקים שם לענין הברכה כה"ג בשחיטה וה"ה הכא:

סי' תל' ב ס"ק ג' ד' כ' טעם כו' כיון דהטור הביא שם י"א דגם כל השנה צ"ל להפריש תרומה. שצ"ל מבורר בל' הברכה שם המצוה וחלה פירושו עוגה ולכן צ"ל תרומה דכן שם המצוה:

דכן כתיב חלה תרימו תרומה. הרי דשמה תרומה אלא דאות' תרומה תהיה חלה. וניהו דבכל השנה אין מדקדקים בכך ואומרים להפריש חלה. מ"מ בפסח מדקדקים יותר לומר תרומה. כיון שאז עושים מצות רקיקים דוגמת עוגה א"כ אם יאמר להפריש חלה דהיינו עוגה לא יהיה מבורר כלל בל' הברכה דהא כל המצות הן עוגות. לכן מדקדקים בפסח יותר לומר תרומה. ואעפ"כ אומרים ג"כ תיבת חלה צ"ל למענו השינוי בברכה בין הנוסח של כל השנה אומרים גם תיבת חלה כמו שאומרים כל השנה אלא מוסיפים תיבת תרומה. תחלה כעין מצה:

משום דכתיב חלה תרימו. משמע שהתרומה תהי' כעין חלה דהיינו עוגה אלא שבכל השנה שאין אנו מדקדקים בלחם לעשותן עגות גם בחלה אין מדקדקים דהא כתוב חלה תרימו תרומה ור"ל חלה אחת תרימו דומה למין התרומה שמפריש ממנה. משא"כ בפסח שעושין המצות רקיקים צ"ל גם החלה כן:

בלי תיקון. דלא משמע ליה חלה דקרא שצ"ל רחבה כעין עוגה וא"כ דוקא במצה מדקדקים לעשות רקיקים רחבים שלא יבאו לידי חימוץ. אבל החלה שורפים מיד ול"ל לחימוץ ע"ש בדרישה:

מיהו כ' מהרש"ל בתשובה סי' נ"ח שהיכי דצריך צירוף סל כמ"ש בש"ע אז צריך להפריש חלה שלמה ע"ש טעמו:

(ג) (ס"ק ג) לא צריך כו' כ"מ בטור שכ' וז"ל אפי' אם שכח ואכל קצת יפריש על המותר. דחלת ח"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש עכ"ל מדכתב אפי' אם שכח כו' משמע דלכתחלה אין לעשות כן:

והקשה כו' שמותר כו' דהא סיים חלת חוץ לארץ אוכל כו' משמע אפי' לכתחלה:

כ' לחלק כו' חסר פה ואעתיק ובקצרה ותי' הב"ח לפי שהוקשה להטור דברי הרא"ש שסותרים זא"ז דבפ"ג דפסחים כתב הרא"ש דאם היה בו שיעור חלה בעי' הקפה ובפ"ק דביצה כ' איפכא ומיהו מוקף וודאי לא בעי מדשרי' אוכל והולך ואח"כ מפריש. לכן חילק הטור בין לכתחלה לדיעבד. אבל הב"ח אין נראה לו כן דא"כ גם לשמואל דהוא מרא דהאי שמעת' דאמר חלת ח"ל אוכל והולך כו' הוא לאו דוקא ור"ל דוקא דיעבד לכן כ' הב"ח דלא כהטור ומיישב דברי הרא"ש ומחלק בין ב' עיסות ובכ"א שיעור חלה אז בעי הרא"ש מוקף כיון שלא נילושו יחד. אבל בעיסה א' שיש בה שיעור חלה לא בעי' הקפה ובזה אמר שמואל אוכל והולך כו' עכת"ד:

וקשה דהא הרא"ש פ"ג דפסחים כצ"ל:

דהא חולק על רש"י כו' ר"ל דלפמ"ש הב"ח א"כ צ"ל דהרא"ש בפסחים שכ' דבעי' מוקף ע"כ בשני עיסות ובאמת משמע דהרא"ש שם מיירי בעיס' א' דהא דתנן דף מ"ו כיצד מפרישים חלה בטומאה בי"ט. רא"א לא תקרא לה שם עד שתאפה והוא הדין שכתב פה סעיף ב'. וכ' רש"י סוף השטה דף מ"ח ע"ב וז"ל והאידנא קי"ל כר"א כו' ולא קרינן לה שם אלא עושה חררה קטנה אצל גדולה ואופה שתיהן וכשהוא רודה נותנן לכלי והוא מצרפ' ונוטל הקטנה וקורא שם ומברך ומצניעה ושורפ' משתחשך עכ"ל:

ומתני' הא מיירי בעיסה א'. וכן רייק ל' רש"י שכתב חרר' קטנ' אצל גדולה. וכן מ"ש אופה שניהם מכ"ז משמע דבעיס' א' מיירי. ועז"כ הרא"ש וז"ל נראה מדבריו דאפי' היה שם כדי חיוב חלה מתחלה בעי צרוף סל. ואינו נראה אלא כה"ג א"צ צירוף סל אלא הקפה בעלמא כדי לתרום מן המוקף עכ"ל:

הרי דאפי' בעיסה אחד מצריך הרא"ש הקפה:

ונ"ל לחלק כו' ר"ל דאין חילוק בין עיסה א' לשתי' אלא כיון דקי"ל שצריך לשייר יותר משיעור חלה דבעי ראשית שתהי' שירי' ניכרים וכמ"ש הרא"ש והכי קי"ל בי"ד סי' שכ"ג בהגה דלא כרש"י עז"א הרא"ש דאותן שירים עם מה שמפריש לחלה צריכים להיות מוקף. כיון דשניהם עדיין בעולם בשעת הפרשה אבל וודאי דמותרת לאכול לכתחלה ומפריש לבסוף דלא כהטור. ולענין נגיעה אי בעי' שיגעו זה בזה כתב בי"ד סי' שכ"ה דאם יש בכל עיסה כשיעור (וכתב ש"ך דה"ה אם יש רק בעיסה א' כשיעור ובעיסה שניה ליכא שיעור מ"מ דינן כאלו היו שניהם כשיעור) א"צ לא צירוף סל ולא נגיעה ובאין בשום עיסה כשיעור דבעי' צירוף סל. כ' בנ"ה שם דגם נגיעה בעי. וע"ש שהביא דעות פוסקים דס"ל דאפי' שניהם כשיעור מ"מ צריך צירוף סל. וכ"כ רש"ל בתשובה סי' נ"ח וכתב רש"ל דגם נגיעה בעי ע"ש ולכתחלה יש להחמיר לצאת ידי כלם. וצירוף סל היינו בכלי שיש לו תוך. אבל ע"ג שלחן לא מהני. וה"ה בכלי שי"ל תוך ויוצא עוגה אחת כלה למעלה מן הכלי לא מהני. ואם מכסן במפה או כרכן במפה הוו צירוף:

וכ' רש"ל בתשובה. דאם יש עיסה שאין בה שיעור ופת אפוי' כשיעור אין לצרפן יחד דהוי כשני מינים זה עיסה וזה אפוי. אבל אם העיסה יש בה לבד כשיעור מצי לצרפן עם האפוי ע"ש. ודין ב' עיסות א' יש בו כרכום. וא' לית בה כרכום ע"ש בש"ע ובט"ז ובנ"ה. ואם שכח להפריש חלה בעי"ט ונזכר בליל י"ט. אם לא היה בכל עיסה לבד כשיעור כ' ח"י דרשאי לצרפן בי"ט ולהפריש מהן חלה בי"ט. דהוי כפירי דטבילי בי"ט וכעיסה שנלוש' בי"ט דרשאי להפריש בי"ט כיון דהחיוב לא בא עד י"ט. ואם היה בכל העיסה לבד כשיעור. אם נצטרפו מעי"ט כ' פר"ח א"כ נעשו עיסה אחת מעי"ט לכן מותר לאכול מהן בי"ט ומשייר ממצה אחת ומפריש לאחר י"ט כדין חלת ח"ל כנ"ל. ואם לא נצטרפו מעי"ט אם כן היה צריך לשייר מכל עיסה. וכיון דמכל עיסה נעשו מצות הרבה ונתערבו היה צריך לשייר מכל מצה. אם כן אסור לצרפן בי"ט וע"י הצירוף לא יצטרך לשייר כי אם ממצה א'. דזה מיקרי תיקון ואסור כמו להפריש חלה לכן כתב התוספות בביצה דף ט' דכה"ג צריך לשייר מכל מצה. ואחר י"ט יצרף כל החתיכות בסל ויפריש חתיכה אחד מן החתיכו' על כלן. והמרדכי אוסר כה"ג לכן הסכים המרדכי לתקנה שני' שכתב התוספות שילוש בי"ט עיסה שיעור חלה. שהיא עצמה חייבת בחלה ומותר להפריש ממנה בי"ט לאחר אפיה ויפטור בזה גם האחרות:

כתב מהרי"ל דמותר כו'. ר"ל אע"ג דישראל מותר ליהנות ממנה היינו הנאה שאינה של כילוי אבל של כילוי אסור לזר כ"כ ש"ך סי' שכ"ב סק"ח:

ע"י ביטול ברוב (ואפי' לכתחלה רשאי לבטלה) ניהו דלא קי"ל הכי אלא במין במינו בעי ק"א ושלא במינה בעי' ששים כמ"ש רמ"א בי"ד ר"ס שכ"ג מ"מ לענין הנאה של כילוי יש לסמוך על רש"י דהא א"א לשרוף החלה לבדה בלי עצים א"כ נתבטלה ברוב עצים:

ועבי"ד ס"ס שכ"ג דיש מחמירים דצריך לעשות לה מדור' בפ"ע שלא יהנה ממנה. וסיים שם רמ"א ונוהגים להשליכה לתנור קודם שאופין הפת:

(ד) (ס"ק ד) לא כו' אבל באחר כו' ולענין משרתת בבית עבי"ד סי' שכ"ח בש"ך ס"ק ה' ובט"ז שם:

(ו) (ס"ק ו) יטילנה לצונן. צ"ע אם י"ל ע"ז בזה"ז שגם צוננים כו' ר"ל כיון שגם צוננים העומדים בבית ל"מ צוננים לכן צ"ע אם אנו בקיאים מהו נקרא צונן גמור וח"י כתב לא ידעתי מאי מספק' ליה בדבר שפשט התירו בכל הפוסקים ולא הוזכר חומרא זו:

עבי"ד כו' מהו נקרא פושרים:

(ז) (ס"ק ז) קטן כו' פי' דאמרינן כו' מדכתב רי"ו הובא בב"י ואם יש כהן קטן פחות מט' שנים שלא יצא טומאה מגופו כו' דמשמע דבעי' שלא יצא טומאה מגופו אפי' הוא קטן מבן ט' אלא סתמא דמלתא אמרינן שלא יצא טומאה מגופו משא"כ ביותר מבן ט' וסתמא יצא טומאה מגופו. והח"י כתב עליו ששגג בזה דמבואר בנדה דף ל"ב דדוקא באשה קטנה הדין כן. אבל בקטן מגזרת הכתוב אפי' ראה קרי קודם שהוא בן ט' אינו מטמא וכן פסק הרמב"ם ובספר א"ר כ' שמצא בראב"ן להדיא כמ"ש מ"א וא"כ ע"כ צ"ל דחולק על הרמב"ם וא"כ מה"ת נוציא ל' רי"ו מפשטו וכמ"ש ח"י לפרש דברי רי"ו דאדרבא י"ל דהלשון דוקא וס"ל כראב"ן דלא כהרמב"ם וראייתו מש"ס דנדה. מה שתירץ הראב"ן יתרץ גם רי"ו:

(ח) (ס"ק ח) שטבל כו' לכן יאכל תיכף כו' אך בי"ד סי' שכ"ב סעיף ה' כ' רמ"א די"א דבעי' גם הערב שמש:

ועסי' תר"ו כו' שכ' כמה קולות לענין טביל' בעל קרי:

(ט) (ס"ק ט) שאין כו' כמ"ש רש"י בחולין פ' יו"ד כצ"ל והוא בדף קל"ג דאמרי' דאביי מדשמע הא דתנן והצנועי' מושכי' את ידיהם גבי חילוק לחם הפנים. לא הוי שקיל מתנות כהונה כ"א בעיה"כ שהמתנות מרובים כדי להחזיק א"ע בחזקת כהן. ופריך ולפרוש ידי' ר"ל ע"י שיהי' נושא כפיו בזה היה די להחזיק א"ע בכהן ומשני אנסי' ליה עדנא ולא היה אפשר לו לישא כפיו לכן בגדול שנושא כפיו כבר מוחזק לכהן בלי אכילת חלה אבל קטן דאינו נושא כפיו בפ"ע אלא עם כהנים אחרים כדלעיל סי' קכ"ח סעיף ל"ד יחזק א"ע לכהן ע"י אכילת חלה בערב פסח שהחלות מרובים:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.