מחצית השקל/אורח חיים/תנו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מחצית השקל ‏ אורח חיים תנו

(א) (ס"ק א) עיסה גדולה. אפי' אופה בהרבה תנורים כו' לאפוקי מדעת הר' יצחק בר"י שהביא הטור ובב"י שכתב ששיעור זה לא נאמר אלא בזמן חכמי התלמוד שתנוריהם היו קטנים ובקל מצטנן ואולי יצטרכו המצות לעמוד זמן ארוך. אבל תנורים שלנו גדולים הם כו' עכ"ל הגמיי שהביא הב"י. ולכן כתב מ"א דאין לחלק דמשום טעם אחר הקפידו על שיעור זה דבשיעור יותר גדול אין יכולים להתעסק בו יפה. ולטעם זה אין לחלק בין תנור לתנור:

(ב) (ס"ק ב) וכן כו' דלא כרי"ו כו' והטור כ' עוד ענין איך לשער. דוודאי א"א למלא כלי במ"ג ביצים והכלי המחזיקן יהיה השיעור לקמח. דכלי כזה הוא יותר מן השיעור. דהא ניתוסף האויר שבין ביצה לביצה. וגם א"א לשער ע"י משקל דמשקל ביצים וקמח אינו שוה. אלא שכ' הטור דאפשר למלא כלי מים ויתן בתוכו מ"ג ביצים והמים היוצאים הם שיעור מ"ג ביצים ואעפ"כ כתב הטור דלשעיר כמ"ש פה בש"ע עדיף. וז"ל הטור שלא יוכל לכוין בנתינת הביצים לתוכו כשהוא מלא עכ"ל:

ומ"כ בשם מהרי"ך כו' עיין בשך יו"ד. וח"י וא"ר כתב בשם תי"ט שהוא שיעור פינ"ט פרעג"ר. ואני שערתי והוא כמעט שבע זיידלי"ך קטנים מעהררי"ש הישנים. ונפי שהמדות משתנים בכל דור לכן צריך כ"א לשער לפי ערך המדה שבימיו ובזמנו:

(ד) (ס"ק ד) ולא ידחק רק ימדוד בפיזור כו' וכתב ח"י עמ"ש רמ"א דא"כ לא ילוש יפה ז"ל משמע דאף שרוצה ליקח רק שיעור עשרון מ"מ לא ידחק כו' עכ"ל. ור"ל דאל"כ א"צ לטעם שלא ילוש יפה אלא דבלא"ה אסור דהוי יותר משיעור עשרון:

ואם כן דינו אמת. אבל לשון רמ"א ומהרי"ל שממנו מוצא הדין לא משמע הכי. דהא מה שסיים מ"א רק ימדוד בפיזור כו' הוא לשון מהרי"ל. ואי כדברי ח"י ע"כ מיירי שלא ידחק אחר שמילא הכלי שהוא שיעור עשרון. ואיך אמר ע"ז רק ימדוד בפיזור כו' הא כבר מדד. ובס' ח"מ כ' על רמ"א ומ"א שלא דקו בדברי מהרי"ל והביא לשון מהרי"ל וז"ל ולא ידחק את הקמח באגן דאז לא יהיה נילוש יפה. אך ימדוד בפיזור כדרך שמודדים למכור עכ"ל. וח"ו דקו ודקו. ורמ"א תמורת תיבת אגן כתב מדה. ואפשר דבימי מהרי"ל היה להם אגן משוער למדוד בו עכ"פ כונתו שלא לדחוק הקמח בכלי שמודדים בה. מדסיים אך ימדוד בפיזור כו' כנ"ל. והא דקשיא לח"י ר"ל בלא"ה הא הוי יותר מעשרון. מבואר עפ"י ד"מ שכתב וז"ל כתב הכלבו יש לפקפק בזה השיעור אם נשער אותו בכלי המחזיק בקמח רפוי או בעצור ומחובץ. ומהרי"ל כתב דלא ידחק הקמח תוך המדה דא"כ לא נילש יפה בכמה מקומות שלא יכנס שם מים ויתחמץ בתבשיל עכ"ל ד"מ. נראה מדבריו שהביא דברי מהרי"ל לפשוט ספיקו של כלבו. דע"כ צ"ל הקמח רפוי דא"כ לא נילש יפה. וא"ל אכתי מנ"ל דלמא לעולם השיעור הוא עשרון עצור ומחובץ. אלא אחר המדידה יפזרנו שוב באגן שיהיה רפוי. דא"כ קשיא הרי אחר שיפזרנו יחזיק יותר מעשרון א"כ למה נתנו חכמים שיעור עשרון עצור ומחובץ וסמכו ע"ז שאח"כ יפזרנו טפי ה"ל ליתן השיעור מיד במדה כמה תחזיק כשמודד רפוי. ולא נצטרך אח"כ לפזר כיון דעכ"פ בשעת לישה צ"ל רפוי אע"כ שיעור עשרו. שנתנו חכמים הוא במדידה רפוי'. כדרך המודדים למכור. ובזה נתיישב קושית ח"י וח"מ הא דהוצרך ליתן טעם דא"כ לא ילוש יפה. ר"ל דהוי יותר מעשרון. דז"א דאי לאו ה"ט דאינו נילש יפה. היה א"ל דשיעור עשרון כך הוא שיהי' דחוק ועצור כס"ד דכל בו. אלא ע"י טעם זה שלא יהיה נילש יפה מוכח דשיעור עשרון הוא רפוי. ובאמת לפ"ז רמ"א המ"ל הטעם שהוא יותר מעשרון. כיון דכבר מוכח דס"ל למהרי"ל דשיעור עשרון הוא רפוי אלא כיון דמהרי"ל הוצרך לטעם שלא יהי' נילש יפה דעי"ז מוכח שימדוד עשרון רפוי ול"ל טעם אחר כנ"ל גם רמ"א העתיק כדבריו ולא כתב טעם אחר:

לא יניח ידו. ג כ מה"ט שעי"ז ידחק הקמח כ"ה בד"מ גם על ידי הידים מתחמם הקמח:

(ו) (ס"ק ו) מותר כו' ואם שהו בה כו' קודם שיתחילו העוזרים כו' באמת הב"ח כתב וז"ל וא"ל דהרא"ש (שהוא המתיר) לא נחלק אלא על מה שהיו אוסרים אפילו לא שהה שיעור מיל כו' אבל מה שאסר הר"ן אם שהה מתחלת לישה עד תחלת אפיה שיעור מיל בזה אין ראיה להתיר כו' והכי נקטינן להחמיר כו' עכ"ל הב"ח. ס"ל למ"א דמאי שכתב הב"ח עד תחלת אפיי' הוא ל"ד אלא בעי שיהי' שיעור מיל קודם שיתחילו העוזרים כו' דהא טעם איסור עיסה גדולה שאין יכולים להתעסק בו יפה וכמ"ש ס"ק א'. והיינו דוק' בשעת עריכת ולישת העיסה אבל משיתחילו העוזרים לעריכת המצות מה לי עיסה גדולה או קטנה. הא לפי גודל העיסה כן יתחלק להרב' אנשים:

ויש להחמיר ר"ל אפי' לא שהה שיעור מיל. שהיה שני עשרונים חלה אחת והיה צ"ל מצה. כדאיתא בביצה דף כ"ב ובפסחים דף ל"ו ע"ב ת"ר אין אופי' פת עבה בי"ט בפסח דברי ב"ש וב"ה מתירים. וכמה פת עבה. רב הונא אמר טפח שכן מצינו בלחם הפנים טפח. מתקיף לה ר יוסף אם אמרו בזריזים יאמרו בשאינן זריזים כו'. אך יש לפקפק על ראיית מ"א דלמא הש"ס לא דחי כ"א מאי דמתירים פת עבה אפי' לכתחלה וראיה מלחם הפנים. אבל מ"מ מאי דמותר בלחם הפנים לכתחלה י"ל דס"ל להרא"ש דעכ"פ יש להתיר באינן זריזים עכ"פ דיעבד. וצ"ל דס"ל דיחוי של ר"י אם אמרו בזריזים יש לאסור באין זריזים פת עבה אפי' דיעבד. וכן משמע מדבריו סי' ת"ס ס"ק ד' וראייתו מדמסיק שם דפת עבה ר"ל פת מרובה וכמ"ש לקמן סי' תק"ו. וקשיא ליה למ"א ניהו דנדחה ראיית רב הונא מלחם הפנים דהוי זריזים. מ"מ י"ל דב"ה מתיר פת עבה באין זריזים מסבר' ומי דחקי לומר דר"ל פת מרובה. אע"כ דהש"ס ס"ל מסברא דפת עבה א"א לשמרה מחימוץ ומה"ט יש לאסרו אפילו דיעבד ודוקא לחם הפנים הותר שהיה זריזים. אבל אי הש"ס הוי מודה דעכ"פ דיעבד מותר אפילו באין זריזים אע"ג דמסתבר להש"ס להחמיר לכתחלה אין מזה קושיא על ב"ה דמתיר לכתחלה ולא חש לאותה חומרא. עכ"פ מוכח מזה דאפשר לחלק דמה דמותר לכתחלה בזריזים יש לאסור אפילו דיעבד באין זריזים א' כ נדחית ראיית הרא"ש:

והעולם כו' דיש מתירים כו' והיינו ר"י בר"י שהביא הטור הובא בס"ק א' דמתיר בתנורים גדולים שלנו. גם הד"מ כ' בשם הכלבו. ואם הוא יותר חמש ביצים או ששה אין לחוש עכ"ל:

מעבר לתחילת הדף

< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.