אליה רבה/אורח חיים/תנז

אליה רבה ‏ אורח חיים תנז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] שישקו וכו'. פירוש שאם יתפרדו יתלוש אחד מחברתה מעט ואם כן כל שעיסה קשה אף שהם מונחת זה על זה אין נדבקות יחד ואין כאן צירוף לכן יש לעשות על ידי צירוף כלי או יכסה במפה (ט"ז), וחק יעקב כתב בשם אביו דכך נוהגין לחתוך החתיכה אחת משני עיסות דעל ידי חיתוך נדבקים זה בזה, ועיין תשובת מהר"מ מרוטנבורק סימן שכ"ב דיש נוהגין ליקח מכל עיסה ועיסה מעט ועושין חררה אחת שאין זה מנהג כשר:

ב

[ב] [לבוש] לברך וכו'. אותן נשים שמשנות בפסח הברכת חלה הוא טעות בידם אלא מברכין כמנהגן בכל השנה ט"ז וש"ך יורה דעה סימן שכ"ח. כתב מטה משה נכון לעשות מחלה עוגה קטנה בכל השנה ולא בפסח בלבד. כתב בשל"ה יש למחות בנשים שכופפים העיסה ולוקחין משני קצות אלא תקח מקצה אחת ואחר יערוך במגלגל בקצה השני שלא יונח פנוי:

ג

[ג] והסל מצרפן וכו'. והב"ח כתב דוקא כשנוגעין המצות זה בזה, וחק יעקב מכריע להקל בדיעבד בלא נגיעה. מעשה שנשתהא החלה בתנור בלילי יום טוב עד שנחרכה עד שאינו ראוי לאכול (מעגלי צדק), והתיר מהרי"ל לצרפה לקרוא לה שם לברך עליה ולפטור המצות על ידה. כתב הרא"ש פרק קמא דביצה מה שנהגו בפסח להניח כל המצות בכלי אחת בשעת הפרשת חלה לאו משום דבעינן מוקף אלא משום דנהיגא למיפא קפיזא קפיזא (פירוש פחות משיעור חלה) משום חימוץ ואם היה מפריש חלה קודם שצורפן בכלי לא מיפטרי בהכי ואם יביאו לידי צירוף נתחייב בחלה ואוכל טבל עד כאן לשונו, ומה שכתב ואם יבואו וכו' פירוש אף דנאמר שלא יפריש כלל כיון שאין שיעור חלה חיישינן שאם יבואו וכו'. ובחק יעקב הקשה מהא דחלת חוץ לארץ אוכל והולך ואחר כך מפריש ולא חיישינן שישכח, ולעניות דעתי ליישב כיון שיש בו שיעור חלה לא חיישינן מה שאין כן הכא דהוא פחות מכשיעור, ובזה מיושב דברי הב"ח אבל אך קשה על הרא"ש למה לי טעם זה הא בפסחים דף מ"א קאמר על הא דקפיזא חומרא דאתא לידי קולא הוא דקא מפקת ליה מחלה, ואם כן לכך צריך לצרף לחייבו בחלה, ואפשר דסבירא ליה טעם דאסור להפקיע מחלה כדי שלא תשכח תורת חלה ואם כן הוה ליה להפריש אף בפחות משיעור ולא ישתכח לכך הוצרך לטעם דאם יבואו, אך קשה דאם כן מאי פריך הש"ס חומרא וכו' הוה ליה לשנוי שמפרישין אף שאין מחויבין ולא הוצרך לומר דעבדן כרבי אליעזר דסבירא ליה מצטרפין אלא כרבי עקיבא, אלא על כרחך אם מפריש בפחות משיעור הוי כלא הפריש כלל ואכתי הוי מפקיע מחלה, ודוחק לתרץ דהש"ס ידע דלא היה מפרישין בלא צירוף, ועוד אמאי לא עבדי כן והוא ככולי עלמא ועיין תשובת מהר"מ מרוטנבורק סימן רע"ט:

ד

[ד] [לבוש] ונראה לי שטוב וכו'. משמע דאם שכח ביום מפרישין בלילה והקשיתי באליהו זוטא ממה שכתב סימן תק"ו סעיף ג' דעיסה שנילושה מערב יום טוב אסור להפריש ביום טוב ממנה חלה מפני שמתקנה, גם למה לי טעם שמא ישכח תיפוק ליה מטעם שיש איסור בלילה, ועל מנהגים ומטה משה לא קשה מידי שכתבו נמי זה יש לומר דמיירי כשנלוש בליל יום טוב אבל על הלבוש צריך עיון, ובחק יעקב הביא דבריו וכתב עלה זה לשונו ואף דאפשר שאם שכח עד הלילה דמותר להפריש לאותן הנוהגין שלא ללוש שיעור חלה ביחד ולא בא לידי חיוב מערב יום טוב רק ביום טוב כשיצטרפו חל החיוב מותר אף שהיה אפשר לצרפו מערב יום טוב וכמשמעות הש"ס ביצה דף י"ב גבי מוללין מלילות ביום טוב, אם כן מצינו תרומה שזכאי בהרמתן ובזה אפשר ליישב התמיהא על הלבוש, גם יש להקל טפי כדי שיוכל לאכול מצה משומרת מכל מקום כל שהוזכר קודם לילה ואפשר להפרישה בלי פקפוק אין להקל בחינם, עד כאן, ואכתי צריך עיון הא הלבוש מיירי אף בנזכר ביום כמו שכתב יכול להמתין עד הלילה וכו', ועוד קשה הא גם בשכח עד הלילה יש תקנה אוכל והולך ואחר כך מפריש כמו שכתב בסימן תק"ו, ואף במצות הנילושות כל אחד לבדה יש תקנה לשייר מכל אחד ואחד כמו שכתב תוס' ביצה דף ט' ד"ה גלגל וכו', גם משמע בתוס' ואגודה שם דאף שמחויבים על ידי צירוף אסור ביום טוב וכן משמע בכלבו דף נ', גם נראה לי דשאני הכא דאסור להפקיע מחלה שמחויב לצרפו כדי לחייב וכדלעיל וצריך לאכול המצות ביום טוב הוי כחל החיוב מיד בחול בשעת לישה:

ה

[ה] תחמיץ וכו'. ויעבור בבל יראה ובבל ימצא הואיל ואיבעי מתשיל עלה ולבטלה קודם שהחמיץ אי אפשר לפי שאינו שלו והכהן אי אפשר לבטלה שעדיין לא הגיע לידו (כלבו). כתב חק יעקב ערב פסח שחל בשבת ויש חלת חמץ דאין עובר בבל יראה כיון דליכא למיחש למישתל עלה שכבר אכל חמץ, עד כאן, ולעניות דעתי להחמיר דהא הרבה פוסקים דטובת הנאה ממון כמו שכתב בחושן משפט סימן ל"ז סעיף י' ועיין בפסחים דף מ"ז:

ו

[ו] ולא יהא רשאי וכו' לשורפה וכו'. פירוש אף קודם שהחמיץ. כתב מגן אברהם סימן תנ"ח אם נילוש עיסה סמוך לחשיכה ולא הספיק לאפותה עד שחשיכה שרי להערים ולומר אני אוכל פת חמה:

ז

[ז] וקרא לה שם וכו'. משמע אף שלא בירך אבל לשון מנהגים נקרא שם תחילה ובירך ואפשר דאו או נקט וכן משמע בתניא. כתב מגן אברהם דוקא שבעליו קראו שם אבל באחר לית לן בה, עד כאן, ועיין יו"ד סימן שכ"ח במשרתת:

ח

[ח] יטילנה לצונן וכו'. במגן אברהם מסתפק אם יש לסמוך על זה בזמן הזה עיין שם, גם ראיתי בספר המנהיג זה לשונו אין להטילה בצונן דאין הלכה כבן בתירה אלא יעשה פירורין דקין פחות מכזית ויזרם לרוח במקום נקי, עד כאן, ועיין סימן תמ"ז ס"ק ה' ועיין סימן תמ"ו וצריך עיון אם לכפות עליו כלי דחלה בדילו מיניה כהקדש בש"ס דף ו' ומכל מקום נראה דיתננה לצונן אם אין תקנה אחרת דמאי דאפשר למיעבד עבדינן:

ט

[ט] כהן קטן וכו'. פחות מתשעה שנים (רבינו ירוחם), פירוש דאמרינן מסתמא לא ראה קרי אבל אי ידעינן דראה קרי אפילו הוא בן יומו הוא טמא לקריו (מגן אברהם), וכתב גיסי הרב בחק יעקב דשגגה גדולה היא דאישתמיטתיה ש"ס נדה דף ל"ב ורמב"ם פרק ה' מהלכות אבות הטומאת דפחות מבן תשעה אפילו ראה קרי אינו מטמא, והא דכתב רבינו ירוחם שאין טומאה יוצאה מגופו הכי קאמר דאפילו יוצא ממנו קרי אינו טמא, עד כאן וזה דחוק, ויותר יש לפרש דרבינו ירוחם קאי על זיבה דאמרינן בש"ס שם איש לרבות תינוק בן יום אחת שמטמא בזיבה וכן פסק הרמב"ם ריש הלכות מטמא משכב ומושב, אך צריך עיון דלשון הטור קטן שלא ראה קרי מימיו משמע כמגן אברהם דאילו ראה קרי בימיו אפילו בן יומו טמא וכן כתב רבינו ירוחם לשון זה שם, וספר התרומות וכל הפוסקים ורש"י בבכורות ריש פרק עד כמה פירש זה לשונו, שלא ראה קרי ולא יוצאה הטומאה מגופו ועוד דברבינו ירוחם הלכות חלה כתב בשם הרמב"ם זה לשונו אם נותנה לקטן שלא ראה קרי או לקטנה שלא ראתה דם וכן כתב הראב"ן (דף ע"ג ע"א) משמע דקטן דומיא דקטנה ובקטנה קיימא לן בש"ס שם דאפילו ראתה ביום שנולדה טמאה, וכמו שכתב ברמב"ם ריש הלכות מטמא משכב ומושב ואולם כוונתם על זיבה דפירשתי לעיל ואף שהוזכרו בלשונם קרי ובזה מיושב נמי דברי מגן אברהם, שוב מצאתי בראב"ן (דף כ"ג) זה לשונו אכיל לה קטן כהן בלא טבילה אף על גב דשמא ראה קרי או זיבה דקטן בן יומו מטמא בקרי וזיבה כדאמר פרק בנות כותים בתרומה ובחלת חוץ לארץ לא חיישינן שמא ראה עד כאן לשונו, הרי להדיא דגם בקרי מטמא כדברי מגן אברהם, ובאמת צריך עיון דבש"ס שם קאמר להיפך אין לי אלא איש בן תשעה ויום אחד מנין תלמוד לומר ואיש ופריך מאי שנא מקרא דזב דאמרינן דמרבה אפילו בן יומו ומשני דקרא אתא למעט לובן מאשה ובן תשע ויום אחד הלכה למשה מסיני ועוד כתב פרשת מצורע אשה אשר ישכב איש שכבת זרע פרט לקטן יכול שאני מוציא בן תשעה תלמיד לומר ואיש והביאו הסמ"ג עשין רמ"ז, ומזה קשיא על הש"ס מאי פריך מזה דמרבה בן יומו שאני הכא דאיכא ריבוי ומיעוט מה שאין כן בזה דאינו אלא ריבוי ואי תורת כהנים סותר לש"ס דילן לא הוה ליה לסמ"ג להביאו רק ש"ס דילן. גם צריך עיון על כסף משנה סוף פרק ה' דהלכות אבות הטומאה דמביא רישא דתורת כהנים הנזכר לעיל וכתב עלה ומשמע לרבינו דהיינו קטן מבן תשעה עד כאן לשונו, איך לא ראה סיפא דתורת כהנים הנזכר לעיל דמפורש שאין מוציא בן תשעה:

י

[י] שטבל וכו'. עיין ביו"ד סימן שכ"ב דיש אומרים דצריך הערב שמש וכתב מגן אברהם שלא יטול מים בין הטבילה לאכילה שמא יראה מים עכורים ועיין ברמב"ם פרק ה' מהלכות אבות הטומאה:

יא

[יא] ויש אומרים שאין וכו'. וכן הסכים בתשובת רש"ל סימן ח' ומהרי"ו קצ"ג:

יב

[יב] פחות מכשיעור וכו'. פירוש ותו לא ילוש כלל דאם ילוש עוד עיסה פחות מכשיעור יש לחוש שמא יצטרפו אחר כך בכלי אחד ויאכל טבל (ט"ז), ועיין ס"ק ג' מזה מיהו נראה לי דאף שכוונת הרא"ש כן היינו בחול אבל ביום טוב דאי אפשר בענין אחר לא גזרו ומותר וכן משמע בר"ן וב"ח גופיה בסוף סימן זה וראוי לנהוג לצרפן אחר אפיה:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.