מחצית השקל/אורח חיים/תנח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מחצית השקל ‏ אורח חיים תנח

(א) (ס"ק א) אחר כו' כמ"ש התוס' בפסחים דף ה' וביומא. דאמרי' בפסחים רבא אמר הא דכתיב אך ביום הראשון תשביתו. ע"כ ר"ל מעי"ט מחצות. דכתיב לא תשחט על חמץ דם זבחי. לא תשחט הפסח ועדיין חמץ קיים ומסיק דהיינו זמן שחיטת פסח. מוכח דמזמן שחיטת פסח איכא עשה דתשביתו דהיינו עי"ט מחצות. והקשה הרשב"א בתוספות ד"ה לא תשחט כו' הא זמן שחיטת הפסח הוא אחר התמיד ותמיד ששחטו קודם חצות פסול. וא"כ ע"כ כיון שצריך לאחר את הפסח אחר התמיד וא"כ לא הוי שחיטת פסח מיד אחר חצות. ותי' כיון דדיעבד אם שחט פסח קודם תמיד כשר שפיר מיקרי מחצות זמן שחיטת פסח עכת"ד ואכתי קשיא הא זמן שחיטה היא משש ומחצה. וע"כ צ"ל כדאמרי' ביומא דף כ"ח דבאמת זמנו מתחלת שבע. אלא כותלי בית המקדש רחבי' וא"א לכוין חצות היום בצל הכתלים עד שש ומחצה וכן כת' רש"י שם בפסחים:

ובנדה דף ס"ג ע"ב ד"ה מן המנחה ולמעלה:

כת' הטור כו' הכל קודם פסח כו' לאפוקי מאותן האופים בליל יום טוב ראשון ובליל י"ט שני וע"ש טעם שני הדעות. ובד"מ כ' עוד טעם לאותן הנוהגים לאפות בי"ט לפי דאמרינן מרור צריך לשקועי בחרוסת משום קפא. פי' ארס של חזרת. ואמר שם בהאי שמעתא קפא דכלהו חמימי פי' ארס של כל ירקות רפואה שלהן חמין. לכן אופין בליל ב' שיהיו המצות חמין ויבטלו קפא של מרור ע"כ מס' א"ז. וכתב הד"מ ויש ללמוד מזה דטוב לשמור המצו' חמין אם אפשר כדי להשמר מן הקפא עכ"ל. ודברי ע"ש בסי' תנ"ג בזה תמוהים שכתב כיון דיש פוסקים דקמח בקמח מיקרי יבש ביבש לכן יש לאפות הכל קודם פסח. דאין לך תבואה שאין בהם חטים שצמחו אלא שמתבטלים קודם פסח. וכיון דיבש ביבש קי"ל דחוזר וניעור לכן צריך לאפות קודם פסח שלא יהא חוזר וניער בפסח בשעת אפיה. וכ"כ בשם ב"ח. וכתב מאן דחש לחומרא זו אין לו לעשות תבשיל ממצה בפסח דמ"ש מאפיה. והנזהרים באפיה קודם פסח ובפסח עושים תבשיל ממצות אין טעם לדבריהם עכ"ל:

וכוונתו דבתבשיל ה"ה חוזר וניעור. וע"ז תמה מ"א דא"כ גם בעין אסורים ובזה לכאורה הדין עם מ"א אבל מטעם אחר יש להחמיר לבעל נפש שלא לעשות תבשיל ממצות בפסח דלפעמים אין כל הקמח נילוש ומתגבל ונשאר מעט קמח ע"ג עיסה ואם היה נשאר ע"ג מצה למעלה לא היה חשש כ"כ דכיון שניתן לתוך התנור נקלה אותו מעט קמח. והוי כמו קמחא דאבשינא וכה"ג דהוי רק דבר מועט יש להקל. אך לפעמים אותו קמח הוא באמצע המצה מבפנים. כי לפעמים נשאר ע"ג העיסה כשהיה קשה מעט קמח וע"י שמגלגלין אח"ז העוזרי' את חתיכות העיסה לעשות ממנו מצה ומעגלין אותו בא אותו קמח תוך המצה. וכה"ג כתב מ"א ס"ס תנ"ט וביותר בסי' תס"ג סק"ד לאסור ליתן לתוך תבשיל והניח בצ"ע אה נתנוהו לתוך התבשיל אם יש לאסור וסיים דיש לאסור במצה כה"ג מאחר שהמצה מפסקת בין הקמח ובין האור ואינו נקלה. לכן אין מזחיחים למאן דנוהג חומרא זו:

לליל ב' עמ"ש סי' תט"ו ס"ו דבי"ל פת הדראה מותר לאפות פת נקיה דמצי לו' פת נקי אני רוצה ה"ה דמצי לומר פת חמה אני רוצה:

דנהגו לעשות כו' אע"פ שי"ל אחרים שמא נעשו על ידי קטנים. נותן ב' טעמים דרשאי לאפות משום מצה א' שחסרה לו. אע"ג שיש לו מצות אחרות ויכול ליקח למצה ג' שחסרה מאותן מצות אחרות מ"מ כיון שנהגו שג' המצות יהיו מעשרון א' ואם יקח א' מאותן מצות אחרות לא יהיו ג' המצות מעשרון א. ועוד שמא אותן אחרים נעשו ע"י קטנים ומצות מצוה אין לעשות ע"י קטנים כמ"ש ר"ס ת"ס כמ"ש סי' תע"ז ואם שכח לאכול אפיקומן ולא נזכר עד אחר שבירך בורא פרי הגפן על כוס בהמ"ז לא יאכל אפיקומן ויסמוך על מצה שאכל תוך הסעוד' כו':

לענין מצה דאורייתא כו' ועסי' תפ"ב. רצה לומר דהא מדאורייתא בכזית סגי והא י"ל ב' מצות שנשתיירו. מ"מ בסי' תפ"ב יש מחלוקת הפוסקים איך יתנהג כה"ג לכן עדיף להוציא נפשיה מפלוגתא:

דהא חלה אסור כו' כמ"ש סי' תנ"ז סעיף ב':

ועסי' תק"ו ס"ג ומ"ש שם:

דכה"ג לכ"ע אפי' למרדכי שהביא שם מותר לאפותה ולאכול ולשייר כדי חלה ושיריים דלא כב"ח:

ודע דמ"ש מ"א ר"ס דהזמן לאפיה היא בשש אבל הב"ח והסכים עמו הח"י כתב דוקא בשש ומחצה:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.