בית יוסף/אורח חיים/תנז

בית יוסף ‏ אורח חיים תנז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ומפני שצריך לדקדק בשיעור העיסה שלא להרבות בה מפני חשש חימוץ ומוטב שימעט בה לכן טוב לקרב העיסה יחד ודברים פשוטים הם וזה שכתב טוב לקרב העיסה יחד היינו שיגיעו העיסות זו לזו עד שידבק מעט מזו בזו וכן כתב רבינו בספר י"ד סי' שכ"ה:

ומ"ש ואם לא הפריש מן העיסה יתנם בסל וכו' בפרק אלו עוברין (מח:) אמר רב יוסף הני נשי דידן נהוג למיפא קפיזא קפיזא לפסחא א"ל אביי מאי דעתיך לחומרא חומרא דאתי לידי קולא הוא דקא מפקי ליה מידי חלה א"ל דעבדן כר"א דתניא ר"א אומר הרודה ונותן לסל הסל מצרפן א"ר יהודה אמר שמואל הלכה כר"א וכתב סה"ת על זה ואם אינו עושה רק מצד אחד טוב יותר ללוש כמות השיעור בריוח כדי ליטול חלה בבירור בלי ספק וגם יוכל לברך עליה ואין חשש חימוץ משום פורתא דהוי טפי עכ"ל: כתב רבינו בטור י"ד סי' שכ"ה אם נתנו על לוח וכיוצא בו דבר שאין לו בית קיבול כתב הרמב"ם שהוא ספק אם מצרפו אם לאו ואם הוא חלה מדבריהם פטורה לכן כשמצרפין בכלי צריך שלא יצא ממנו שום דבר למעלה מדופני הכלי ואם מכסה הפת במפה חשיב כמו כלי לצרפן ושם יתבאר בע"ה: וכתב בספר המנהיג שצריך להפריש חלה מכל מדה ומדה ואין להקיף כמה עיסות ולהפריש מאחת על כולן כי הסל מצרפן לא אמרו אלא בשלא היה בכל א' שיעור חלה ולחומרא אבל לא להקל עכ"ל ונראה דאפי' לדידן שאין אנו נותנין חלה לכהן שייך לומר כן וכבר הזכיר סברא זו בפרק אלו עוברין המרדכי בשם רא"מ וכתב שם ס"ה ואבי"ה חולקין עליו וכך הן דברי רבינו בה' חלה ואדרבה היקל בשיש בכל עיסה שיעור חלה ורוצה להפריש מזו על זו שא"צ צירוף סל ולא נגיעה רק בששתיהן לפניו סגי להפריש מזו על זו וכ"כ גם כן כאן בסמוך וכך הם דברי הרא"ש בפ"ק די"ט וכן מצאתי בתשובת אשכנזים וז"ל שתמהת על שהייתי מצרף כל המצות לסל א' אחר אפייתן בפסח ונוטל מאחת חלה וכתבת דר"א לא אמר הסל מצרפן אלא לחומרא אבל לא לקולא דע לך מורי שבכל צרפת נוהגין כן וגם סה"ת פסק כן ויודע אני שראית דבריך באבי"ה למה לא ראית מסקנא דמלתא כי בסוף דבריו כתב דודאי שרי לעשות כן אבל המנהג שאתה נוהג נוטל מכל עיסה ועיסה מעט ואתה עושה מכל החלות חררה אחת אין זה מנהג כשר כי בתוך שאתה משהה אותן הן באים לידי חימוץ עכ"ל: ב"ה ואחר כן מצאתיה בתוך תשו' הרשב"א ונ"ל שהוא תשובת מהר"ם: ונראה דהיינו דוקא בתוך הפסח אבל אם לש קודם הפסח ש"ד לעשות כמו שהיה אותו תכם עושה ליטול מכל עוסה ועיסה מעט וכו' וזה נכון יותר מלהמתין עד לאחר אפייה וכ"ש בא"י דאיכא למיחש שמא יאכל ממנה ואין תקנה להפריש על מה שנאכל ממנה ומ"מ אם א"א להפריש מכל אחד מפני המהירות שפיר דמי להפריש אחר אפייה מיד :

ואם ידוע שהיה בעיסה שיעור חלה ושכח להפריש חלה עד לאחר אפייה אפי' צירוף סל א"צ וכו' כ"כ הרא"ש בפרק אלו עוברין מדלא מייתי דר"א אלא אהני נשי דליישי קפיזא קפיזא דלא היה בו שיעור חלה אבל אם מתחלה היה בו שיעור חלה א"צ צירוף סל אלא הקפה בעלמא כדי לתרום מן המוקף ודלא כדמשמע מדברי הרי"ף ורש"י דאע"פ שהיה שם מתחלה כדי חיוב חלה אפ"ה בעי צירוף סל והר"ן כתב ג"כ כדברי הרא"ש ומשמע מדברי רבינו שאם יש בעיסה שיעור חלה לכתחלה צריך להפריש חלה בעודה עיסה קודם שתאפה וכ"כ מדברי הרמב"ם פ"ח מהלכות בכורים והאגור כתב בשם שבלי הלקט וז"ל ה"ר מאיר כתב דוקא בדיעבד טוב לעשות כן לצרפו בכלי אבל לכתחלה לא דראשית עריסותיכם אמר רחמנא בעודה עיסה אבל בפסח ובכל י"ט שמשקרא עליה שם אסור לטלטלו וגם אין שורפין קדשים בי"ט הואיל ולא אפשר בענין אחר מותר עכ"ל. וכבר כתבתי בסמוך שאם א"א להפריש מכל עיסה מפני המהירות מפרישין אחר אפייה מיד:

אפילו שכח ואכל קצת יפריש על המותר דחלת ח"ל אוכל והולך ואחר כך מפריש מימרא דשמואל בבכורות פרק עד כמה (כז.) וכתב המרדכי בפרק אלו עוברין ואם שכח ולא הפריש מעי"ט אין לסמוך על שיור המצה להיות אוכל והולך ואח"כ מפריש כדי תרומה דאם היתה כל עיסה נילושה ביחד אז היה מותר אך מצות הנילושות כל אחת לבדה אין להם דין זה וכתב הר"ש דצריך לאפות מצה אחת ובשעת הפרשה יפריש אחת על כולן ותפטור את האחרות בצירוף ע"כ. וכ"כ התוס' בפ"ק די"ט (ט.) ומשמע דהיינו כשלא נצטרפו בסל :

הלש עיסה בי"ט של פסח במקום שאין שם כהן לא יקרא לחלה שם וכו' משנה בפ' אלו עוברין (מו:) כיצד מפרישין חלה בטומאה בי"ט ר"א אומר לא תקרא לה שם עד שתאפה ב"ב אומר תטיל לצונן א"ר יהושע לא זהו חמץ שאנו מצווין עליו בבל יראה ובל ימצא אלא מפרישתה ומניחתה עד הערב ואם החמיצה החמיצה ופסקו הפוסקים הלכה כר"א דאמר לא תקרא לה שם עד שתאפה. וכתב הרא"ש נראה דר"א ורבי יהושע לא פליגי אבן בתירא דלא מסתבר דפליגי בהאי סברא אם מחמצת בתוך המים אלא דר"א אשמעינן דמוזהר על חימוץ חלה ור' יהושע סבר דאינו מוזהר אמנם בהא פליג רבי אליעזר אבן בתירא דסבר דטוב יותר שלא יקרא לה שם עד שתאפה אולי לא יזהר יפה בהטלה בצונן ואם אירע לה שקרא לה שם היה אומר ר"ת שתטילה לצונן וכ"כ הגהות מיימון בפ"ג מהלכות יום טוב:

אבל במקם שיש שם כהן קטן וכו' אהא דתנן לא תקרא לה שם עד שתאפה כתב הרי"ף ה"מ בארץ ישראל דחלה דאורייתא וכיון שהיא חלה טמאה לא חזיא לאכילה כלל לא לגדול ולא לקטן ולפי שאסור לאפות בי"ט דבר שאינו אוכל נפש וגם אסור לשרוף קדשים בי"ט הוצרך לומר לא תקרא לה שם עד שתאפה דכיון דלא נקרא לה שם חלה עדיין לא נתקדשה וכל ריפתא וריפתא דאפייה אמרינן היא היא דחזיא לאכילה אבל חלת ח"ל דמדרבנן היא לא צריכא ולא מידי אלא קורא לה שם ואפייה לכתחלה ואכיל לה כהן קטן דאמר שמואל (בכורות כ"ז.) אין חלת חוצה לארץ אסורה אלא למי שטומאה יוצאה מגופו באיש עד שיראה קרי ובאשה עד שתהא נדה והר"ש כתב עוד ואף אם יש כהן גדול שיכול לטבול נראה שמותר לאפותה דחזיא ליה אע"ג דטומאה יוצאה עליו מגופו לא חמור בתר דטביל טפי מטמא מת דמסיק התם דאוכל בתרומת ח"ל. ועוד דאפילו בלא טבילה חזיא לבעל קרי ע"י ביטול כדאמרינן התם רבה מבטלה בימי טומאתו עכ"ל. וכ"כ הגהות מיימון בפ"ג מהל' י"ט אבל הר"ן כתב שהשיבו על הרי"ף שכתב ואי ליכא כהן קטן עביד לה כר"א ואפילו ליכא כהן קטן מצי למיכל לה כהן גדול שיטבול לקריו ולאו קושיא היא דהשתא מיהא הא לא חזיא ליה וכ"ת דהא מצי טביל ליתא דלא אמרינן הואיל במחוסר מעשה ואפשר עוד שאינו מותר בתרומת ח"ל בטבילה לבד בלא הערב שמש ומיהו עוד אחרת יש ולא רצה הרי"ף לגלותה דאמרינן בבכורות חלת ח"ל מבטלה ברוב ואמרינן התם רבה מבטלה ברוב ואכיל לה בימי טומאתו הלכך יכול הוא לקרות לה שם ולבטלה ולאפות אבל הרמב"ן כתב להעמיד דברי הרי"ף דאפשר דכי אמרינן מבטלה ברוב היינו לומר שאם נתערבה בכמותה או בפחות ממנה מרבה עליה חולין ומבטלה כדאמרינן בפ"א דביצה (ד.) דבדרבנן מבטלינן איסורי כה"ג אבל לבטל בעירוב לכתחלה לא דלערב בשאר איסורין של דבריהם אין לנו עכ"ל:

וכהן קטן שלא ראה קרי מימיו משמע שכל שהוא קטן בחזקת שלא ראה הוא ונאמן לומר שלא ראה אפילו הוא בן י"א או י"ב אבל רבינו ירוחם כתב ואם יש בעיר כהן קטן פחות מט' שנים שלא יצא הטומאה מגופו משמע מדבריו שאם הוא גדול יותר מבן ט' הרי הוא בחזקה שראה קרי והטעם משום דקי"ל דבן ט' ביאתו ביאה :

וחלה שנייה הנאכלת לכהן יפרישנה ויאפנה וכו' זהו ע"פ מ"ש בהלכות חלה אם אין כהן קטן או כהן גדול שטבל מפריש שתים אחת לאור ואין לה שיעור ואחת לכהן ויש לה שיעור ומותרת אפילו לזבין ולזבות ונדות ויולדות ואינה אסורה אלא לזרים עכ"ל. אבל כבר כתב שם שי"א שאין צריך להפריש אלא חלת האור בלבד וכן נוהגין העולם וראיתי מי שמפריש בפסח ב' חלות ואין לו טעם דמ"ש פסח משאר ימות השנה:

ויש מהגאונים שכתבו שאף חלת האור יכול לקרות לה שם ולאפותה אף במקום שאין שם כהן וכו' כ"כ המרדכי בפרק אלו עוברין והג"מ כתבו בפ"ג מהי"ט במקום שאין כהן כלל בעיר יעשה ככתוב בעמוד וכן פסק האלפס וראב"ן והר"ם ודלא כר"ח שפסק שאפילו אין שם כהן מותר לאפותה דקי"ל כרבה דאית ליה הואיל (פסחים מו.). כתוב בהג"מ בפ"ג מהלכות י"ט במקום שאין שם כהן כלל בעיר יעשה ככתוב בעמוד ומותר לטלטלה אפילו לאחר קריאת שם כדאמר בגמרא (שבת קכו) מטלטלין את הלוף מפני שהוא מאכל לעורבים אפילו מי שאין לו עורבים כיון דחזי למי שיש לו עורבין וכן זר מותר לטלטל תרומה משום דחזיא לכהן אפילו במקום שאין כהן ועוד כיון דמותר לטלטלה בשעת קריאת שם מותר לטלטלה אח"כ קודם שיניחנה לארץ עד מקום שירצה כמו בדבר שצריך למקומו וכל אלו הם דברי סמ"ג בהלכות י"ט וסה"ת בהלכות חלה. ומיהו מ"ש שמטלטלין את הלוף אף ע"פ שאין לו עורבים אינו מוסכם וכבר כתבתי בסימן ש"ח שיש אוסרין אא"כ יש לו עורבין אם שכח ולא הפריש חלה מעי"ט כיצד יעשה אכתוב בסוף סימן תק"ו:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.