חק יעקב/אורח חיים/תנז
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) ומוטב שימעט בה. ומבואר בדברי הראשונים אפילו אם יש לו עוזרים רבים וגם שני תנורים וכה"ג אפילו הכי לא ירבה שיעור העיס' וכ' הכל בו וז"ל כי קפדינן שלא ללוש יותר משיעור זה כשהוא לש מדות הרבה אבל אם לא בא ללוש רק מדה אחת אין לצמצם כ"כ שמא לא יהיה השיעור וכשמברך יברך ברכה לבטלה עכ"ל וכ"כ הלבוש וכ' עוד הכל בו ובש"ל ותניא דאם היה יותר ה' או ו' ביצים אין קפידא וכ"כ מהרי"ל אפי' לענין מצת של מצוה:
(ב) שימעט בה. כ' הב"ח ויש חשש שמא יבא אח"כ לידי צירוף ע"י סל ולא יפריש ויבא לאכול טבל לכן טוב לקרב העיסות עכ"ד. ולא ידעתי מאין יצא לו טעם זה וחששה רחוקה היא בחלה בזמן הזה דלמא יבא לידי צירוף ודילמא לא יפריש ממנה דהלא קי"ל חלת ח"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש ולא חיישינן שמא ישכח ולא יפריש ממנה והרא"ש פ"ק שהזכיר חששא זו היינו באם הפריש חלה ולא יצא בהפרשתה איכא חשש זו אבל בלא"ה לא חיישינן בחלה בזמן הזה דרבנן ובאמת הטעם פשוט ומבואר להדיא בלשון הטור והמחבר כיון שמדקדק בשיעור עיסה על כן חיישינן שמא יש בהם עיסה כשיעור שמחויב בחלה ושמא אין בהם כשיעור נמצא מברך ברכה לבטלה ואף אם רוצה למעט בכל עיסה ועיסה שיהא בודאי פחות מכשיעור זה ג"כ אסור דמפקיע מחלה ומצוה להפריש מן העיסה לכן טוב לקרב העיסות יחד וכן מבואר טעם זה להדיא בש"ס פרק אלו עוברין (פסחים דף מח ע"ב) וביורה דעה ס"ס שכ"ד:
(ג) טוב לקרב העיסות. ואין להניח העיס' בכפל בשעת הפרשתם אלא מפריש מקצה אחד ואחד יערוך במגלגל בקצה השני (של"ה) והמנהג להפריש מכל עיסה ועיסה לבדו (ד"מ) וצ"ל דהוא ע"פ המנהג שנוהגין לעשות עיסות גדולות כמ"ש לעיל ס"ס תנ"ו וע"ש. וכתב במ"א ודי בברכה אחת לכולן אם לא הפסיק ביניהם בשיח' שלא מענין הלישה ועכשיו נהגו ע"פ הרוב להפריש מכל עיסה ועיסה אשה אחרת ומברכת לעצמה ונוהגין לעשותה תחלה כעין מצה ואחר כך משליכה לאור ויש נהגו לשרפה בלי תיקון ואם נפלה לתוך התבשיל הנה מלבד דין תערובת חלה שנתבאר בי"ד סי' שכד יש לדון בזה דין איסור חמץ וכמש"ל סי' תנד ס"ק ד':
(ד) לקרב העיסות יחד. כדי שיתדבקו זו בזו כדי שירצה להתפרד זו מזו יתלש אחת מחברתה מעט ואז נחשב הכל כעיסה אחת וכשנוטל חלה מא' מהן סגי. אכן ראיתי שנוהגין שחותכין חתיכה אחת משניהם יחד והוא לכאורה מנהג בלא טעם. (וע' בב"י במ"ש בשם תשוב' אשכנזית והיא בתשובה להרשב"א ובתשו' מהר"מ ב"ב סי' שכב דמשמע קצת דבעינן לחתוך מכל עיסה ועיסה גם בזה השיגו עליו וכל שכן בבה"ג שהכל נחשב כחתיכה אחת ועיסה אחת) ומאמ"ו האלוף המרומם מוהר"ר יוסף שמעתי הטעם שלפעמים העיסות הם קשים ואינן נדבקין יחד ע"י קירוב וכמ"ש הט"ז והראש יוסף וע"י חוזק החיתוך שחותכין משניהם נדבקין זה בזה והוא טעם נכון:
(ה) ואם א"א. משמע דכל שאפשר להפריש מן העיסה עדיף דעיקר מצוה להפריש מן העיסה כדכתיב ראשית עריסותיכם והא דאמרינן בפרק אלו עוברין דנשי דידו נהגו לכתחלה דעבדין כר"א ע"י צירוף סל אחר אפיה היינו גם כן מיירי היכי דא"א מפני המהירות וכה"ג והוא פשוט ומיושב בזה מה שהניח הנ"ץ בתימא על הטור והמחבר בסק"א ודוק:
(ו) יפרישנה אחר האפיה מיד. דאע"ג דקיימא לן חלת ח"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש היינו בעיסה שנילושה יחד והיתה כבר מחוברת הקילו בחלת ח"ל דלא בעינן לפרוש מן המוקף רק אוכל והולך ואח"כ מפריש משא"כ כאן וכן הוא לשון התוס' פ"ק דנדה דף ז' ע"א סוף ד"ה ומקפת ע"ש ומשמע שם מהתוס' אלו דאפי' בשני עיסות שבכל אחד היה כשיעור אם רוצה להפריש אחת על כולן בעינן הקפה אף בחלת ח"ל דלא אמר שמואל אוכל והולך אלא בעיסה אחת שנתחייב בחלה וכ"כ הב"ח בס"ק ד' ובזה מיושב היטב דברי הרא"ש והטור וניצל מכל הקושיות שהקשה בט"ז ס"ק ד' דברי הרא"ש והטור אהדדי דהא דהצריך הרא"ש והטור הקפה אף בחלת ח"ל לא מיירי רק בשני עיסות שיש בכל אחד שיעור חלה ודלא כמ"א בס"ק ג' שהשיג על הב"ח בזה שכתב דמשמעות לשון הרא"ש דאלו עוברין דמיירי בעיס' א' וזה אינו אף דנקט בלשונו עיסה היינו דבעיסה אחת היתה שיעור חלה מ"מ מיירי דאח"כ רוצה לצרף עוד עיסה אחרת וכן מבואר להדיא בקיצור פסקי הרא"ש דשם לכך הצריך שם הקפה (ומ"מ בדיעבד אם שכח ואכל מפריש אח"כ אף בשני עיסות והיה בשניהם כשיעור רק דבעינן הקפה לכתחלה לדעת הטור והרא"ש פרק אלו עוברין כמו שפי' הב"ח והוא נכון להמעיין שם אבל אם אין העיסות כשיעור ואכל אף בדיעבד לא מהני הפרשה אח"כ כיון דלא צירפם יחד א"כ לא נתחייב בחלה כלל אא"כ שייר מכל אחד חתיכה חתיכה ויצטרפם) וכן נתבאר בי"ד סי' שכ"ג בש"ע שם בהג"ה ובב"י שם בשם סמ"ג ובהג"ה מיימוני ומדברי תוס' והרא"ש פ"ק דביצה הובא בב"י לקמן סי' תקו. וכ"כ בהגהת סמ"ק ומרדכי ואגודה פרק א"ט. ובש"ל בשם סה"ת וכל זה פשוט וברור ומיושב בדברי הרא"ש והטור בדבריהם ובפרטות שכן הוא להדיא בקיצור פסקי הרא"ש ובחנם טרחו בכל זה האחרונים ובפרטות הט"ז בסק"ד שהשיג על הרא"ש והטור בכל זה ובאמת לק"מ וק"ל:
(ז) כל המצות בסל. וכ' הב"ח דלדעת הרא"ש בהל' חלה והתוס' פרק אלו עוברין (פסחים דף מז) בתוס' ד"ה הואיל בעי ג"כ נגיעה בהדדי וצ"ל דהטור קיצר בזה והט"ז האריך להשיג עליו בזה מכח דברי התוס' פ' א"ע וגרם לו כל זה שאשתמיטיה ליה תוספת פ"א דנדה דף ז' ע"א באריכות (כי בתוספות פרק אלו עוברין קיצרו תוספת מאד ע"כ אפשר לפרש כדעת הט"ז משא"כ בתוספת דנדה) שכתבו להדיא וז"ל ונכון בפסח לנגוע כל המצות בסל כשמפריש אחת על כולן דאין הסל מצרפן ואע"ג דאמרינן חלת ח"ל אוכל והולך וכו' הרי להדיא מדברי התוספת דאף במצות שהחיוב בא ע"י צירוף ואפ"ה בעי נגיעה להדדי וכן מבואר שם בפסקי תו' ובאגודה בשם ר"י. אע"ג דשם מבואר מתחלת דבריהם דלא בעינן נגיעה היכא דלא הוי כשיעור והסל מצרפן מ"מ היינו אם רוצה רק צירוף השיעור משא"כ במצות שאחר שאפה שלשה או ד' עיסות ומצרפן יחד דע"י צירוף יש כאן שנים או שלשה עיסות שיעור חלה והוא רוצה לתרום מן המוקף מאחד על חבירו על כן צריך נגיעה להדדי לפטור ע"י חלה א' כנ"ל לפ' דעת התוס' ובפרטות להמעיין בפסקי תוס' והאגוד' ודלא כמו שפי' בחדושי מהר"ם פי' זר ודחוק בדעת התוס' גם מהרש"א נראה שהגיה קצת בתוס' ומדחיק שם בדעתם ובאמת דברי התוס' פשוטים וברורים כמ"ש נמצא דיפה כיון הב"ח לדעת התוס' ומ"מ אין דעת התוס' והרא"ש שוים כמשמעות הב"ח דהרא"ש בהל' חלה פסק להדיא להיפך דאם רוצה לצרף כדי שיעור בעי נגיעה משא"כ אם היה בשני עיסות כל אחד כשיעור חלה ורוצה לתרום מן המוקף מאחת על חבירו א"צ לא נגיעה ולא צירוף סל רק סמוכות זו לזו ודוחה שם ראיית התוס' בפרק אלו עוברין וכ"כ בש"ל סימן ס' בשם סה"ת וכן פסק הרשב"א בפסקי חלה שלו וכן משמע בתשו' הרשב"א סי' תתל"ד וכ"כ האגוד' פרק אלו עוברין בשם התרומ' וראבי"ה דדוקא במקפיד על התערובות כגון עיסה א' טמאה וטהורה וכה"ג בעי נגיע' (ובאגודה כ' שם דצירוף סל מהני לדעת הגאונים אף בלא נגיעה) וכ"כ הכל בו דף מט ע"ד דאויר הכלי מצרפן ולא בעי נגיעה כלל וזה דעת הטור והש"ע שלא הזכירו נגיעה כלל לכן נ"ל אף דלכתחלה בעי נגיעה אבל בדיעבד יצא ונוכל לסמוך על גדולי פוסקים דלא הצריכו נגיעה כלל וכן אם היו בשני עיסות שיעור חלה בדעבד א"צ אפי' צירוף סל וכ"ש נגיעה רק סמוכות זו לזו כלשון הרא"ש להדיא בהל' חלה אבל לכתחלה יש לנהוג ולהצריך הנגיע' וכ"כ מהרש"ל בתשו' סי' כח דאפי' היה בעיס' שיעור ושכח להפריש דבעינן לכתחלה צירוף סל ונגיעה אכן דעת הרב בהג"ה אינו כן כמיש להדיא דכה"ג אפי' צירוף סל א"צ וע"ש בתוס' דנדה שהניחו בצ"ע אי נגיעה לבד חשוב כמו צירוף סל או נשיכה וכ"כ באגודה:
(ח) ואפי' צירוף סל וא"צ לתרום מן המוקף שיהא סמוכות זו לזו דחלת ח"ל אוכל והולך ואחר כך מפריש כמ"ש בסק"ו וע' בי"ד סי' שכג ועיין מ"ש בסמוך בשם מהרש"ל בתשוב':
(ט) וממקצת לא לקח. וכ' במ"מ ומנהגים ולבוש ואם שכח להפריש מן העיסות של מצת המצוה יכול להמתין עד הלילה כדי שיניחם כן שלימות על הקערה וכשיבצע מצה השניה לשנים לשמור חצי לאפיקומן אז יניח השני מצות השלמות ושתי השברים בכלי לצרפם ויכסם ויקח פרוסה קטנה מן הבצועה ומברך להפריש חלה וישמור לחול המועד ושורפן בחול המועד ונראה לי שטוב יותר שיבצע ממנו תחלה פרוסה קטנה מיד ביום שמא יחזור וישכח דהא בלאו הכי יבצענו בלא ברכה עכ"ל הלבוש וכן ראוי ונכון לנהוג שלא להמתין עד הלילה דהא בלא"ה עיסה שנילוש מערב יום טוב אסור להפריש ממנו בי"ט וכמבואר לקמן סי' תק"י וכן האריך להתמיה גיסי הרב בסא"ז על שהתירו להפריש חלה בליל י"ט אע"ג דאפשר שאם שכח עד הלילה דמותר להפריש לאותן הנוהגין שלא ללוש שיעור חלה ביחד וא"כ לא בא כלל לידי חיוב מערב יום טוב רק מעכשיו ביו"ט שרוצה לצרף ובי"ט הוא דאיטבל על כן מותר להפריש בי"ט אף דהיה יכול לצרף מעי"ט (משא"כ בלישה דטוב יותר פת חמה) וכמו שכת' הלבוש לקמן סי' תק"ו מ"מ מותר להפריש בי"ט כיון דלא טבילי עד השתא וכמשמעות הש"ס להדיא פ"ק דביצה גבי מוללין מלילות בי"ט ומפרכין קטניות א"כ מצינו תרומה שזכאי בהרמתן ע"ש ובזה אפשר ליישב התמיהה על הלבוש ועוד דבשכח אפשר להקל טפי וכמ"ש המ"א לקמן סי' תק"ו ס"ק י' ע"ש גם כדי שיוכל לאכול המצה המשומרת. מ"מ כל שהוזכר קודם לילה ואפשר להפרישה בלי פקפוק אין להקל בחנם: וכתב המ"א לקמן סי' תק"ו בס"ק ח' בע"פ שחל בשבת ושכח להפריש חלה מעיסת החמץ בע"ש דאין תקנה לאותו פת ואסור לאכלו כיון דצריך לבערו ונמצא אוכל טבל למפרע עכ"ל וכת' מהרי"ל בדיני חלה ז"ל מעשה שנשתהה החלה בתנור בליל יום טוב עד שנחרכה ושאלו למהרי"ל והורה לצרפה ולקרא לה שם חלה בהפרשת' ולברך עלה עכ"ל:
(י) תחמיץ. ואע"ג דהוא קדוש ואינו עובר בבל יראה ובל ימצא מ"מ הואיל אי בעי איתשל עליה כן הוא בש"ס פ' אלו עוברין (פסחים דף מ"ו) ולפ"ז נראה דבע"פ שחל להיות בשבת ויש כאן חלה של חמץ שכבר אכל החמץ דליכא למיתשל עלה כיון שכבר אכל חמץ ונמצא שאכל טבלים למפרע (וע' בי"ד סי' שכ"ג) וגם אין נשאלין לנדרים בשבת כל שאינו לצורך שבת כמבואר בסי' שמ"א א"צ ביעור כיון דאינו עובר בבל יראה ובל ימצא אפילו כפיית כלי א"צ כיון דמיבדל בדילי מיניה כדאיתא בפרק קמא דפסחים דף ו' ע"א ואף דחלה בזמן הזה דרבנן ואם כן מדאורייתא עובר בב"י וב"י מכל מקום הא קיימא לן מדאורייתא בביטול בעלמא סגי וק"ל מכל מקום אי איכא כהן קטן או כהן גדול שטבל לקריו אוכל אותו כדבסמוך ועכ"פ יכפה עליו כלי:
(יא) יטילנ' לצונן. וכת' במ"א וצ"ע אם יש לסמוך על זה בזמן הזה שגם הצונן אם עומדין מעט בבית מתחממין עכ"ל ולא ידעתי מאי קא מספקא לי' בדבר שפשט התירו בש"ס וכל הפוסקים ראשונים ואחרונים לא הזכירו חומרא זו ואם הזמן חם יש תקנה לעשות כאשר נתבאר לעיל ריש סי' תנ"ה סעיף א':
(יב) קטן. היינו בן ט' דמסתמא לא ראה קרי אבל אי ידעינן אפילו בן יומו הוא טמא לקריו עכ"ל מ"א. ובאמת שגגה גדולה היא זו דבאמת מל' רי"ו שהובא בב"י הבין לפום ריהטא כן אכן האמת אינו כן ואישתמיטתא ליה סוגיא דש"ס ר"פ בנות כותים והרמב"ם להדיא פרק ה' מהלכות אבות הטומאה דפחות מבן ט' אפי' שכב אצל אשה וראה קרי אינו מטמא והוא מגזרת הכתו' והא דכת' רי"ו שאין טומאה יוצאה מגופו ה"ק דאפי' יוצאה ממנו קרי אינו טמא:
(יג) שטבל לקריו. וע' בי"ד סי' שכ"ב שיש מצריכין ג"כ הערב שמש וע' ברמב"ם בדין טבילת קרי:
(יד) מותרים לאפות החלה בשבילו. לפי מה שפסק בי"ד סי' שכ"ג דמותר לכתחלה לבטלו ברוב בחלה בזמן הזה ואם כן אפי' ליכא כאן כהן טהור ג"כ מותר לאפותה כיון שיכול לבטלה וע' בב"י וע"ש בש"כ: וכת' מהרי"ל ומה"ט אין צריך מדורה בפני עצמו או מדורות כהן לשרפו דהא אפי' הוא עצמו מותר לבטלו ברוב לאכילת זרים וכ"ש שמותר ליהנות ממנה ומ"מ סיים דנכון לעשות מדורה לעצמו או לתנור שאופין בו טרם שהורידו המצות לתוכן וכן נוהגין או משימין אותי על האש שלפני התנור וע' בש"כ בי"ד סי' שכ"ב:
(טו) לשום כהן. וע' בש"כ בי"ד סי' שכ"ב שכ' שבפסח נוהגין ליתן לכהן קטן מה שא"כ בכל השנה וע' במ"א שכתב טעם המנהגים ובמדינות אלו ראיתי לנהוג לשרוף החלה בלש בע"פ או בח"ה ובי"ט אינו קורא שם עד אחר אפיה שהיא היותר נכון:
(טז) דמותר ביו"ט ללוש פחות מכשיעור. וכ' הט"ז ותו לא ילוש כלל ואם ילוש עוד עיסה פחות מכשיעור יש לחוש שמא יצטרפו אח"כ בכלי אחד ויבא לידי חיוב ויאכל טבל עכ"ל וחששא רחוקה היא זו בחלת ח"ל דרבנן דודאי אם יצטרפו ג"כ יפריש חלתו וכמ"ש לעיל סק"ב דלא חיישינן לזה אלא באם הפריש פעם אחת מעיסה שהיה פחות מכשיעור וכמ"ש הרא"ש הבאתי לעיל ס"ק ב' וע' בתשו' מהרש"ל סימן נ"ח דכתב דאם נוטל החלה לאחר האפיה צריך ליטול מצה שלימה ואנו לא נהיגין כן רק שוברים חתיכה מהם ועיין ביורה דעה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |