ביאור הגר"א/אורח חיים/תנז

ביאור הגר"א ‏ אורח חיים תנז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) ס"א שהיא מ"ג כו'. עירובין פ"ב:

בינונים. כלים פי"ז:

והוא. עירובין שם:

וכן ישער כו'. כ"כ בתוספתא והביאו תוס' בעירובין ד' א' ד"ה גפן. תניא בתוספתא כו' וכן בסוכה ו' א' ד"ה גפן וש"מ וכ"כ הטור אלא שכ' זה הדרך מפני שלא יוכל לכוין כו':

למלאותו מקמח. לאפוקי מס' הרא"ש לשער אותה בדגן שהיה עשרון קודם טחינה וכמ"ש הרשב"א וכן אמרינן במנחות נ"ג ב' ס"ס כי קא כייל כו' וע"ש רש"י ד"ה לכמות כו' דע"כ לס"ד דמקשה בקמח משערינן רק דס"ד אף בשאור לית לן בה והתרצן לא השיב לו אלא דאין משערינן בשאור:

והמדה. כמש"ש פ"ז תניא א' גדושה כו' וע' רש"י שם ולרבנן כל המדות במחוקה כמש"ש ואין נ"מ דלד"ה המדה מחוקה:

ושיעורה. רמב"ם בפ"ו מה' בכורים וכ"כ בפ"א דעדיות שכן שקל ומצא בקמח מצרים:

ולא ידחק. בכל בו נסתפק אם בקמח רפוי משערינן או בעצור וכ' בד"מ ומהרי"ל כ' שלא ידחק כו' שלא יכנס המים בכמה מקומות ויתחמץ בתבשיל ובתוס' דמנחותנ"ב ב' ד"ה חסירה מכאן פי' הר"ח דכשמודדין כו':

וטוב לומ'. כמ"ש בפ' כ"ש כי מהפכיתו כיפי כו':

(ב) ס"ב אם לש. וראיה משתי הלחם שבאות מצה ונילושות שתי עשרונים וכן בלחמי תודה אמרו שאפאן ד' חלות יצא ועשרים עשרון הי'. אבל אין ראיה משם כמ"ש בפ' כ"ש ל"ו א' מ"ש ממנחות כו' ושם ל"ז א' אם אמרו כו' ובמנחות נ"ז ב' מנחת נסכים מגבל' במים כו' ובפ' כ"ש ל"ו א' אין לשין כו' ולר"ג ישרף מיד וע' מ"א דאע"ג שאין כו' ולא אסרו אלא משום דמרוב גודלה א"א לעסוק בכל העיסה:

(ג) ס"ג אע"פ כו' בי"ט של פסח כו'. פלוגתא דרב ושמואל ויש פוסקין כרב דהלכתא כרב באיסורי ויש פוסקין כשמואל משום דהל' למעשה אתא לאשמעי' ואפשר דרב מודה ליה והרי"ף ורמב"ם פ' כהאוסרין וכ' הרא"ש שם דוקא לדידהו שהיו מפרישין חלה כשיעור אבל לדידן ד"ה אסור ומיהו נ"מ ליו"ט ש"פ והר"ן כ' דבי"ט ש"פ ד"ה מותר דלא גרע מנחתו' שמודד תבלין לקדירתו אבל התו' והג"מ כ' דגם בי"ט ש"פ אסור לדידן אלא יקח מאומד הדעת ועסי' תנ"ז ס"א דיכול למעט מעשרון:

סי' תנז ס"א מפני כו' ומוטב. כמ"ש שם הני נשי דידן כו':

לכן כו' שישקו. כמ"ש בחלה העושה עיסתו קבים ונגעו זה בזה פטורין מן החלה עד שישוכו:

ואם א"א. עמ"א וכן אמרו בירושלמי פ"ב דחלה:

שיתן כו'. שם דעבדן כר"א כו':

וזהו הדרך כו'. מפני חשש חימוץ וכ"מ בגמ' דקאמר דעבדן כר"א כו':

ואם היה כו' ואפילו. כמ"ש עד שלא גפן תורם מאחת על הכל. רק שיהיו שתיהן לפניו כמ"ש בי"ד בסי' שכ"הס"ב וכמ"ש ספ"ב דחלה ובנדה ז' א' דבעי מן המוקף ואע"ג דבבכורת ל' א' אמרו חלת ח"ל אוכל כו' וע"ש בתוס' בד"ה אוכל אבל בתוס' דנדה ז' א' ד"ה ומקפת כ' דוקא בעיסה שנילושה ביחד והיתה כבר מחוברת הקילו בחלת ח"ל וכ"כ ב"ה בי"ד סי' שכג ס"א ודוקא כו':

ואם לקה כו' או כו' ואם. והביא הרא"ש ראיה מפ"ג דחלה הנוטל שאור מעיסה כו' כיוצא בו זיתי מסיק כו' אם יש לו פרנסה כו' וז"ש ואם מכיר כו' ואם לאו כו' וז"ש צריך ליקח כו' ושם בתוספתא דחלה פ"ב ה"ז מביא קמח ממקום אחר כו' וז"ש או ילוש עיסה כו':

ס"ב הלש עיסה. כר"א דרבי שם פסק כוותיה ואע"ג דר' יצחק פליג עליה קי"ל הלכה כר' מחבירו. רי"ף שם וש"פ. והג"מ ומרדכי בשם ר"ח כ' מטעם אחר אפילו לא טבל הואיל ויכול לטבול דקי"ל כרבה שם בפלוגתא דהואיל דס"ל דאמרינן הואיל ושמעתי' כר"א אתי וקי"ל כר"א כנ"ל וערא"ש שם וראי' דהלכה כרבה ממ"שש א"ל רבה לר"ח לדידך כו' א"ל מדאורייתא כו' אבל חלקו עליו וכ"כ הטור וכ"כ הר"ן בשם הרמב"ן דאנן לא קי"ל כן דהא אמרינן בפ"ק די"ט ד' א' אלא הכא בהכנה דרבה וכו' וקי"ל כרב שם וכ"כ הר"ן כיון דמחוסר מעשה לא אמרינן הואיל ור"ל כמש"ש ס"ב א' ועתו' שם ד"ה האי כו' ובנזיר ס"ד כ' ד"ה אמר אביי כו' ועתו' בפסחים ס"ט כ' ד"ה האי כו'. וע"ש צ' ב' בסוגיא שם:

שאם כו'. רש"י שם:

אינו. כמ"ש בפ"ג די"ט מעש' ושאלו את ר"ט עליה ועל החל' מנטמא' כו':

ואינו רשאי כו'. כמ"ש בפ"ב דשבת:

ואם שכח. כב"ב בפסחים שם דת"ק ל"פ עליה אלא לכתחלה אבל בדיעבד מודי ליה כמש"ש תפח תלטוש בצונן. תוס':

ואם יש. בכורות נ"ד א' הלכך נדה כו':

כהן כו'. רי"ף אבל ש"פ פסקו כתוס' דאף בכהן גדול מותר ע"י הואיל והרא"ש וש"פ כתבו דאפי' לא טבל או ליכא כלל כהן שרי ע"י ביטול ברוב כמ"ש בבכורות כ"ז א' וכ"כ הג"מ אלא דאנן קי"ל דוקא לכהן כמ"ש בי"ד וע' הג"מ פ"ג מהי"ט ס"ו וכן כתב הר"ן בשם הרמב"ן דבעינן דוקא לכהן דמ"ש מבטל ברוב היינו שאם נתערבה כבר בכמותה או בפחות ממנה כמ"ש בפ"ק די"ט דבאיסורא דרבנן מבטלין כה"ג ועי"ד סי' צט ס"ו:

או גדול כו'. הרא"ש ותוס' דנדה ל"ב א' ד"ה והטבילוה וש"פ כמ"ש רש"י בבכורות כ"ז א' כפי' הראשון וכ"ד תוס' שם ד"ה הלכך וכ"ה במתני' דסוף חלה וטבול יום אוכלה ובטבול יום דטומאה מגופו דבאינה מגופו א"צ טבילה כמ"ש בבכורות שם ופירש הרמב"ם דמ"ש וטבול יום אוכלה קאי אחלה ראשונה ואינה נשרפת אלא בשאין שם קטן או גדול שטבל וכמ"ש בבכורות שם ואי ליכא כו' דחלה שניה א"צ טבילה כמ"ש בבכורות שם ודלא כפי' השני שברש"י שם בשם שאילתות וכ"פ בי"ד סי' שכב ס"ה ואף לפי' התוס' דקאי על השני' כ' דוקא במקומות הסמוכין וע"ש בבכורות ובר"פ כל הבשר וכן דעת כל הפוסקים כרמב"ם ורש"י כנ"ל וכן עיקר:

וי"א שאין. עמ"א וצ"ע דהא בתרומה דרבנן סמכינן אחזקה וכמ"ש בפ"ב דכתובות הרי אתם בחזקתכם במה כו':

י"א דמותר. ר"ל אע"ג דבשאר ימות השנה אסור כמ"ש בפסחים שם הא קא מפקע ליה מחלה ובירושלמי רפ"ג דחלה הדא אמרת שאסור לאדם לעשות עיסתו קבין ואף לת"ק דפ"ב דחלה שאמר מי שאינו יכול לעשות עיסתו בטהרה כו' היינו לדידהו אבל לדידן מודה ת"ק לר"ע דאל"כ ישתכח תורת חלה. רשב"א ועיין בירושלמי הנ"ל אבל בכה"ג מותר כמש"ש בפ"ג דפסחים הל' ג' מתניתין בשנטמאת לאחר גלגולה אבל אם נטמאת קודם לגלגולה יעשנה קבין ויש לדחות דוקא בימיהם ולת"ק שאמר יעשנה קבין כו':

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.