כף החיים/אורח חיים/תנז

כף החיים ‏ אורח חיים תנז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] מפני שצריך לדקדק וכו'. מנהג רוב המקומות להשיב שומר על עשיית המצית לעמוד על עשייתן ולזרז העוסקים בהם ואמנם פשוט הוא שיש למטת איש נבון וחכם וירא אלהים ולדברים כאלו אין עושין חבורת נשים וקטנים. ס' הזכרונות דף כ"ד ע"ב. כנה"ג בהגה"ט. ועיין לקמן סי' ת"ס או' י"א.

ב

ב) שם. שלא להרבות בה וכו'. ומבואר בדברי הראשונים אפי' אם יש לו עוזרים רבים וגם שני תנורים וכה"ג אפ"ה לא ירבה שיעור העיסה. ח"י או' א' מק"ח או' א' וכבר נתבאר כ"ז באורך בסי' הקודם.

ג

ג) שם. שלא להרבות בה וכו'. וכתב הכלבו כי קפדינן שלא ללוש יותר משיעור זה כשהוא לש מדות הרבה אבל אם לא בא ללוש רק מדה אחת אין לצמצם כ"כ שמא לא יהיה השיעור וכשמברך יברך ברכה לבטלה. וכתב עוד הכלבו ובש"ל ותניא דאם היה יותר ה' או' ו' ביצים אין קפידא וכ"כ מהרי"ל אפי' לענין מצה של מצוה. ח"י שם. מק"ח שם. חק יוסף או' א' ועיין לעיל סי' תנ"ו או' כ"ו ובאו' שאח"ז.

ד

ד) שם. ולכן טוב לקרב העיסות וכו'. והטעם כיון שמדקדק בשיעור העיסה ע"כ חיישינן שמא יש בהם עיסה כשיעור שמחוייב בחלה ושמא אין בהם כשיעור ונמצא מברך ברכה לבטלה ואף אם רוצה למעט בכל עיסה ועיסה שיהא בודאי פחות מכשיעור זה ג"כ אסור דמפקיע מחלה ומצוה להפריש מן העיסה לכן טוב לקרב העיסות יחד וכן מבואר טעם זה להדיא בש"ס פ' אלו עוברין (פסחים דף מ"ח ע"ב) וביו"ד ססי' שכ"ד יעו"ש. חוק יעקב אות ב' ומיהו אם אין לו קמח כשיעור חלה פשיטא דמותר לאפותו בלא חלה. ש"כ שם ס"ק כ"ה בשם פרישה.

ה

ה) שם. ולכן טוב לקרב העיסות וכו'. היינו שיגיעו העיסות זו לזו עד שידבק מעט מזו לזו. ב"י וכ"כ בש"ע יו"ד סי' שכ"ה סעי' א' ובתה"ד סי' קפ"ט כתב בשם פי' המשניות דנשיכה היינו שמדבק כ"כ שכשיפרדו יתלשו אחת מחברתה מעט והביאו הט"ז שם ובסי' זה סק"א. וכתב כאן הט"ז וא"כ כל שהעיסה נילושה בקשה אעפ"י שהם מונחות זע"ז אינם נדבקות יחד ואין כאן צירוף וע"כ יש לעשות ע"י צירוף כלי עכ"ל. וח"י או' ד' כתב שראה נוהגין שחותכין חתיכה אחת משניהם יחד והטעם שמע ממר אביו ז"ל שלפעמים העיסות הם קשים ואינם נדבקים יחד ע"י קירוב וכמ"ש הט"ז וראש יוסף וע"י חוזק חיתוך שחותכין משניהם נדבקין זה בזה יעו"ש והב"ד א"ר או' א' ר"ז או' ג'.

ו

ו) שם. ולכן טוב לקרב העיסות וכו'. ויש מניחין העיסה בכפל בשעת הפרשת חלה ואינו נכון משום שמתחמם העיסה בשפשוף זה שמשפשפים ידיהם בחיבור העיסה מקצה אל קצה סביב המגלגלת אלא מפריש מקצה אחת ואחד יערוך במגלגלת בקצה השני. של"ה. והב"ד מ"א סק"א ומחה"ש. ח"י או' ג' א"ר או' ב' מק"ח או' ד' ר"ז או' ה'.

ז

ז) שם. דשמא יש בהם וכו'. ותהיה ברכתו לבטלה. לבוש. ועוד דחיישינן שמא אח"כ יבא לידי חיוב מחמת צירוף ונמצא אוכל טבל ט"ז סק"ב בשם הרא"ש. ועיין לעיל או' ד'.

ח

ח) שם. ואם אי אפשר וכו'. דלכתחלה צריך להפריש בעודה עיסה דראשית עריסותיכם אמר רחמנא. ב"י. מ"א סק"ב. ח"י או' ה' חק יוסף או' ד' מק"ח או' ב' ר"ז או' ו' וכתב שם הר"ז בא"י מדינא ובחו"ל ממדות חסידות. ועיין לקמן אי' ל'.

ט

ט) ובשעה שיפריש חלה יברך אשר קדשנו במצותיו וצונו להפריש תרומה. ש"ע יו"ד רסי' שכ"ח. ומור"ם ז"ל שם בהגה כתב או יברך להפריש חלה והוא מדברי הטור שם שכתב דאין חילוק. וכ"כ ב"י שם בשם הסמ"ג דאין להקפיד בין יזכירו חלה בין יזכירו תרומה. מיהו הב"ח שם כתב דהמדקדקים נוהגין לברך להפריש תרומה חלה והנשים נוהגות לברך כך כשאופין מצות לפסח וטועין דבכל השנה יש לברך תרומה חלה עכ"ל וכ"כ הפרישה שם או' ג' דנוהגין לומר תרומה חלה שניהם. והב"ד הש"כ שם סק"א. בל"י שם או' א'. ומיהו נראה דנכון לומר להפריש חלה תרומה כלישנא דקרא חלה תרימו תרומה. וכ"כ בן א"ח פ' שמיני או' ב'.

ט) וכתב בד"מ סי' זה או' א' דלעניין ברכת חלה אין חילוק בין פסח לשאר ימות השנה. והביאו מ"א סק"א. וכ"כ הט"ז ביו"ד שם סק"א. א"ר או' ב' ועיין באו' שאח"ז.

י

י) וכתב שם הא"ז ומשמע דא"צ לומר מן העיסה אלא די כשאומרת להפריש חלה ואמאי נהגו לומר מן העיסה ואע"ג דהדין הוא כן לאפוקי להפריש חלה מקמח מ"מ אין בו צורך לענין ברכה וכי צריכין להזכיר פרטי הדינין בברכה יעו"ש. מיהו הדרישה שם או' ב' נתן טעם למנהג הנשים שמברכין בהפרשתן חלה מעיסת מצה להפריש תרומה חלה מן העיסה ויש מהן שאומרים תרומה חלה מצה מן העיסה יעו"ש והביאו מ"א בסי' זה סק"א ונ"מ דאין למחות ביד הנוהגין כן אבל העיקר כמ"ש לעיל דא"צ לומר רק להפריש חלה תרומה בין בפסח בין בשאר ימות השנה.

יא

יא) וכתב הראב"ד על הרמב"ם פ"ה דבכורים בשם רב אחא משבחא פ' צו סי' ע"ב וקורא לה שם ואומר הרי זה תרומה עכ"ל. והביאו ב"י ביו"ד סי' שכ"ח. וכתב שם בחי' רע"ק דכן מבואר מלשון הרשב"א בחי' בחולין דף צ"ד ד"ה השולח ירך לעכו"ם יעו"ש. וכ"כ ח"א בספרו שערי צדק פי"ד או' ל"ב דאחר שיפריש יקרא שם ויאמר ה"ז חלה עכ"ל וכתב שם בבינת אדם דכ"ה בתוספתא פ"ג דבכל תרומות ומעשרות דינא הכי יעו"ש. וכ"כ בן א"ח פ' צו או' כ"א. וכתב שם בן א"ח ואע"ג דאיכא רבים דס"ל דלא בעינן לקרא לה שם עכ"ז כיון דאיכא רבוותא דס"ל הכי לא יש הפסד למעבד אליבא דכ"ע.

יב

יב) וקודם הברכה יאמר לשם יחוד וכו' הריני בא לקיים מצות הפרשת חלה מן העיסה כמש"ה ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה כתרומת גרן כן תרימו אותה. לתקן את שורש מצוה זו במקום עליון. ויהי נועם וכו'. ועיין לקמן סי' תצ"ד סוף או' ז'

יג

יג) הנה החלה היא רומזת בשם הפנימי דחכמה דמלכות דז"א כנז' בדרוש שמות הספירות (עיין ע"ח שער מ"ד פ"ד) והוא שם יו"ד ה"א ו"ו ה"ה העולה גי' מ"ח ולכן שיעור חלה אחד ממ"ח חלקים ואעפ"י שבזה"ז נשרפת עכ"ז אין ראוי לסמוך על דברי המקילין להפריש כל שהוא אבל צריך ליזהר להפרישה כשיעורה האמיתי ע"פ הסוד אחד ממ"ח חלקים כנז' שעה"מ פ' שלח לך. והביאו הברכ"י ביו"ד סי' שכ"ב או' ב' אלא שכתב אבל לא ראיתי ולא שמעתי ששום חסיד בדורנו נהגו כך יעו"ש וכ"כ בספרו עין זוכר מע' ח' או' ו' יעו"ש. אמנם הרב בן א"ח פ' שמיני או' ג' כתב טוב שיעשה האדם פעם אחת בשנה כפי דברי האר"י ז"ל ויעשה זאת האיש בעצמו לקיים פעם אחת הפרשת חלה בידו ודבר בעתו מה טוב להוסיף זכות על זכיותיו קודם יוה"כ עכ"ל. ועיין במד"ר פ' בראשית שכתב בזכות ג' דברים נברא העולם בזכות חלה ובזכות מעשרות ובזכות בכורים יעו"ש והטעם לזה כבר כתבתי בסה"ק ישמח ישראל דרוש עה"ת פ' בראשית קחנו משם.

יד

יד) וכתב עו"ש בשה"מ טוב ליזהר כשאוכל פת של מי שאינו מוחזק בכשרות שיפריש ממנו חלה קודם שיאכלנו ובפרט בפת פלטר שרוב פעמים אינם זהירין להפריש חלה עכ"ל. ונ"מ לאלו שקונין מצה מבעל התנור במשקל לאחר אפייה דיש לצרפם בכלי אחד בביתו ולהוציא מהם חלה מן הספק בלא ברכה דשמא לא נצטרפו אצל האופה לפום דינא וגם דשמא לא הוציאו מהם חלה כי שם עושים מלאכתם במהירות ואנשים הרבה זה מטיל על זה וזה על זה והשכחה מצויה אכן אם יש אחד ממונה ע"ז יר"ש ויודע דיני חלה אז יש לסמוך עליו אם שואלו ואומר מתוקנים הם. ועיין לקמן או' מ"ו.

טו

טו) שם. ואם א"א להפריש חלה וכו'. דאם היה אפשר נכון יותר להפריש מהעיסה מלהמתין עד לאחר אפייה וכ"ש בא"י דאיכא למיחש שמא יאכל ממנה ואין תקנה להפריש על מה שנאכל ממנה. ב"י. וכ"כ הפר"ח דאם שכח ואכל שאינו מפריש אלא על המותר דהרי מה שאכל כבר עבד איסורא ואין לו תקנה להפריש עליו. אמנם הברכ"י ביו"ד סי' שכ"ג או' ד' כתב דאם בא"י קרה מקרה דשכחו להפריש חלה וכבר אכלו רוב הפת בבלי דעת אף שהוא בארץ יפריש מהמותר על הכל גם על מה שאכל לתקן מה שאפשר דדיעבד מפריש שלא מן המוקף כמ"ש לקמן (ביו"ד) סי' של"א סעי' כ"ה גבי תרומה עכ"ל וכ"כ בן א"ח פ' שמיני או' ה'.

טז

טז) אם שכח להפריש חלה בא"י בע"ש אין תקנה בשבת דיתקן במחשבה. קרית מלך רב ח"ב בשו"ת סי' ט' ברכ"י שם או' ג'. ועיין בא"א סי' תק"ו או' ח' שכתב דבליל פסח ובליל סוכות בשכח להפריש מעיו"ט בחלת א"י י"ל דמפריש דהוי דבר תורה ודחי לשבות דאין מפרישין באין לו לחם אחר יעו"ש מיהו בשאלת יעב"ץ ח"א סי' קל"ג דעתו נוטה להתיר בזה בא"י להפריש בכל יו"ט כשאין לו לחם אחר יעו"ש, ונראה דיש לסמוך ע"ז היכא שא"א לשאול מאחרים. ועיין עוד לעיל סי' תמ"ד או' ה'.

יז

טוב) וכתב הט"ז סק"ג דאם שכח להפריש חלה ואח"כ לא נשאר כשיעור חלה בא"י לא יוכל להפריש עד שיצרף לה עיסה אחרת ויהיה שיעיר חלה ואח"כ יפריש יעו"ש. אמנם הנה"ש או' ב' השיג על דברי הט"ז הנז' וכתב דהדבר פשוט דבין בחלת א"י בין בחלת חו"ל כיון שנתחייב בחלה מעיקרא אפי' שכח ואכל ולא נשאר שיעור חיוב חלה מפריש מהנותר וא"צ צירוף עכ"ל וכן המק"ח או' ב' בביאורים ומגן האלף או' ג' והיא"פ לקמן סי' תק"ו כלם דחו דברי הט"ז הנז' וכתבו דאין חילוק בזה בין חלת חו"ל לחלת א"י אלא כיון דמעיקרא היה בה שיעור חלה מפריש אח"כ מהניתר וא"צ צירוף יעו"ש. מיהו המאמ"ר או' ג' כתב דאם אפשר יש לצרף להנשאר עיסה אחרת בכדי שיהיה שיעיר חלה ולהפריש גם על זו ובדיעבד אם א"א לו בעיסה אחרת אז יפריש מן הנותר אעפ"י שלא נשאר בו שיעור חלה יעו"ש.

יח

חי) שם. ואם א"א להפריש וכו'. וכתב בס' המנהיג שצריך להפריש חלה מכל מדה ומדה ואין להקיף כמה עיסות ולהפריש מאחת על כולן כי הסל מצרפן לא אמרו אלא בשלא היה בכל א' שיעיר עיסה ולחומרא אבל לא להקל עכ"ל והביאו ב"י וכתב וכבר הזכיר סברא זו המרדכי בפ' אלו עוברין בשם הרא"ם וכתב שם דהסה"ת ואבי"ה חולקין עליו וכך הם דברי הטור כאן ובה' חלה (ביו"ד סי' שכ"ה) ואדרבא היקל ביש בכל עיסה שיעור חלה ורוצה להפריש מזו על זו שא"צ צירוף סל ולא נגיעה רק בששתיהן לפניו סגי להפריש מזו על זו וכך הם דברי הרא"ש בפ"ק דיו"ט וכן מצאתי בתשו' הרשב"א סי' תתל"ד יעו"ש. וכ"פ בש"ע יו"ד סי' שכ"ה סעי' ב' יעו"ש. ועי"ש בביאור הגר"א או' ח' שכתב דג' דינים בזה אם הם בלא כלי כלל א"צ אפי' נגיעה ואפי' רחוקים הבית מצרפן ואם הם בתוך כלי ופתוחים מלמעלה צריכין הקפה והוא קירוב ונגיעת כלים אהדדי ואם הם סתומים אפי' נגיעה לא מהני יעו"ש ור"ל שצריך ליקח חלה מכל כלי אם הם סתומים וכמ"ש ביו"ד סי' של"א סעי' כ"ו לגבי תרומה יעו"ש מיהו בדיעבד אם נתכוין להם א"צ להפריש פעם אחרת דלא גרע משני בתים כמ"ש לקמן או' ל"ז יעו"ש. ועוד עיין לקמן או' ל"ה.

יט

יט) וכתב שם בתשו' הרשב"א שהשיב לשואל אבל המנהג שאתה נוהג נוטל מכל עיסה ועיסה מעט ואתה עושה מכל החלות חררה אחת אין זה מנהג כשר כי בתוך שאתה משהה אותן הן באין לידי חימוץ עכ"ל והביאו ב"י וכתב דה"ד בתוך הפסח אבל אם לש קודם פסח ש"ד לעשות כמו שהיה אותו חכם עושה ליטול מכל עיסה וכו' וזה נכון יותר מלהמתין עד לאחר האפייה וכו' ומ"מ אם א"א להפריש מכל אחד מפני המהירות ש"ד להפריש אחר אפייה מיד עכ"ד. מיהו בד"מ או' ב' כתב דהמנהג להפריש מכל עיסה ועיסה קודם האפייה. והביאו מ"א סק"א. ח"י או' ג' וכתב שם ח"י על דברי ד"מ הנז' וצ"ל דהוא ע"פ המנהג שנוהגין לעשות עיסות גדולות כמ"ש לעיל ססי' תנ"ו יעו"ש. וכ"כ חמ"מ או' ב' ר"ז או' ד' וכתב מ"א שם ומ"מ די בברכה א' לכולן אם לא הפסיק בנתיים בשיחה שאינה מענין הלישה. והב"ד ח"י שם וכתב ועכשיו נהגו ע"פ הרוב להפריש מכל עיסה ועיסה אשה אחרת ומברכת לעצמה. וכ"כ הר"ז שם. מיהו ח"א סוף כלל קכ"ח כתב דאנו בקהלתינו נוהגין שאין נוטלין חלה מן העיסה רק אחר שנאפו ואז מניחין הכל בסל אחד ונוטלי' חלה עכ"ד. וכתב עו"ש ח"י ונוהגין לעשותה תחלה כעין מצה ואח"כ משליכה לאור ויש נהגו לשרפה בלי תיקון. ואם נפלה לתוך התבשיל הנה מלבד דין תערובת חלה שנתבאר ביו"ד סי' שכ"ג יש לדון בזה דין איסור חמץ וכמ"ש לעיל סי' תנ"ד סק"ד עכ"ל ועיין בדברינו לשם או' כ"א.

כ

ך) שם. יפרישנה אחר אפייה מיד וכו'. ואע"ג דק"ל חלת חו"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש היינו בעיסה שנילושה יחד והיתה כבר מחוברת הקילו בחלת חו"ל דלא בעינן להפריש מן המוקף רק אוכל והולך ואח"כ מפריש משא"כ כאן. ח"י או' ו' ור"ל דכאן שנתחייבו ע"י צירוף סל צריך להפריש מהם חלה מן המוקף וע"כ אסור לאכול מהם עד שיפריש. מיהו הט"ז סק"ב כתב דאף אם נצטרפו ע"י סל יכול להפריש מהם שלא מן המוקף. וכ"כ המק"ח או' ה' חמ"מ דין ב' והר"ז או' יו"ד ואו' י"א הביא ב' הסברות וכתב דלענין הלכה א"צ להפריש מהם מן המוקף ויכול לאכול מהם ואח"כ יפריש מחתיכת מצה אחת גם על מה שאכל כבר אלא דטוב לחוש לכתחלה ולתרום ממצות הללו מן המוקף יעו"ש. וכ"כ בן א"ח פ' צו או' ך' דאם שכח ולא הפריש קודם יו"ט יש לסמוך על סברה זו יעו"ש. ועיין לקמן או' מ"ט.

כא

כא) שם. שיתן כל המצות בסל וכו'. עיין ב"ח שכתב דהא דמהני צירוף סל צריך ג"כ נגיעה ר"ל שיגעו המצות בתוך הסל להדדי יעו"ש וכ"כ ב"י וד"מ ביו"ד סי' שכ"ה יעו"ש. וכ"כ שכנה"ג בהגב"י סי' זה או' ד' מיהו הט"ז סק"ב כתב דכאן שרוצה לצרפן בשביל שיעור חלה א"צ נגיעה כלל להדדי רק צירוף כלי יעו"ש וכן הסכים הפר"ח יעו"ש אבל המש"ז או' ב' כתב דאף באין בכ"א כשיעור בעי סל ונגיעה ממש לצירוף שיעור חלה יעו"ש. וכ"כ הנה"ש או' א' ומיהו עיין ח"י או' ז' שהביא פלוגתא בזה וסיים אף דלכתחלה בעי נגיעה אבל בדיעבד יצא דנוכל לסמוך על גדולי הפו' דלא הצריכו נגיעה כלל יעו"ש. והביאו א"ר או' ג' וכ"כ המאמ"ר או' ב' דלמעשה ראוי לחוש לדברי המחמירין. והמגן האלף או' ב' כתב דאפי' בדיעבד יש להחמיר יעו"ש. ועיין בשו"ת בית אפרים סי' מ"ד שכתב מצות שאופין ואין בכל עיסה שיעור חלה ונתחייבו ע"י צירוף סל ושוב בשעת הפרשה לא היו נוגעין יחד רק היו חלוקין לשני צבורים אעפ"י שלקח מאחד חלה על הכל יש לו לכתחלה להפריש חלה גם מצבור השני בלא ברכה יעו"ש. והביאו בשע"ת.

כב

כב) שם. והסל מצרפם וכו'. ומז"ה אומר שאף התנור מצרף כמו הסל ואין אני רואה את דבריו. ריא"ז הב"ד בשה"ג פ' אלו עוברין. כנה"ג בהגה"ט. וכ"כ הרמב"ם פ"ו דבכורים דין ט"ז דאין התנור מצרפן לחלה והביאו ב"י ביו"ד סי' שכ"ה יעו"ש. וכן הסכים הפר"ח בסי' זה. ומיהו עיין שכנה"ג בהגב"י או' ג' וער"ה או' א' מ"ש בזה יעו"ש. וע"כ נראה דבחלת א"י דאסור לאכול קודם הפרשה כמ"ש לעיל או' ט"ו אם נצטרף בתנור שיעור חלה דיש להחמיר דאין לאכול ממנה עד שיצרפם אח"כ בסל ויטול חלה.

כג

כג) שם. והסל מצרפם וכו'. עיין בס' אפריון שלמה על ה' חלה שכתב בלחם שלמה סק"ג וז"ל ודע שבס' החנוך להרא"ה ז"ל סי' שפ"ה כתב ששמע ממורו מ"ש שהרודה ונותן לסל הסל מצרפם לחלה אינו אלא אם בשעת רדיה מן התנור נותנן לסל אבל אם כשהוציאן מן התנור נותן אותם ע"ג לוח או ע"ג קרקע או בכל דבר שאין לו תוך אעפ"י שנתנו אח"כ בסל כבר נפטר מחלה יעו"ש. וכ"כ או"ז ח"א ססי' רכ"ז בשם הריב"א. וכתב ע"ז ואין דבר זה בר סמכא דהא קתני הרודה ונותן לסל משמע רודה ואחר שעה נותן לסל תדע דלא קתני הרודה לתוך הסל יעו"ש אלא שכתב שמדברי השאלתות פ' צו סי' ע"ב נראה שסובר כהריב"א וכו' יעו"ש. והב"ד בס' רב פעלים ח"ד חיו"ד סי' ל"ו. וכתב דהמנהג אצלנו פה בגדאד יע"א פשוט וברור כהרמב"ם ומברכין דידוע שכל דבר שיש לו מנהג ברור אעפ"י שיש בו מחלוקת אין חוששין לספק ברכות. וכתב שכן נוהגין בעה"ק תוב"ב להניחם אח"כ בכלי או מכסים אותם ומברכין ויש אשכנזים נזהרים לצרפם מפי התנור דוקא ומי שרוצה לעשות כן הנה מה טוב יעשה כן לעצמו היכא דאפשר לו אבל היכא דלא אפשר יוכל לצרפם אח"כ ולברך ומי שחושש בזה שלא לברך לא טוב עשה לעשות המצוה בלא ברכה יעו"ש.

כד

כד) שם. והסל מצרפם וכו'. ואם נתנן בטבלא שאין לה לבזבזין (פי' שפה) בעיא דלא אפשיטא בפסחים מ"ח ע"ב. וכתב הרמב"ם פ"ו דבכורים דין י"ז דאם חלה של דבריהם הוא אינו חייב להפריש עד שיצטרף אותו כלי שיש לו תוך עכ"ל. וכתב בכ"מ שם בעיא דלא אפשיטא ופסק בה בדאורייתא לחומרא ובדרבנן לקולא עכ"ל. ודברי הרמב"ם הנז' הביאו הטור ביו"ד סי' שכ"ה. וכתב שם הב"ח ומיהו נראה דאפי' בחלה דאורייתא דצריך להפריש אין לו לברך כיון דספק הוא סב"ל אבל בחלה של דבריהם אין להפריש כלל עכ"ל. ובש"ע שם כתב וז"ל ואם נתנם על טבלא שאין לה לבזבז אינם מצטרפים עכ"ל ומשמע מסתמיות דברי הש"ע שלא חילק בין א"י לחו"ל דגם בחלת א"י אין מצטרפין כיון דבזה"ז היא מדבריהם כמ"ש בסי' שכ"ב סעי' ב'. וכ"כ הש"כ שם סק"ב. וכ"מ בביאור הגר"א שם או' ה' וכ"כ המש"ז בסי' זה או' א' מיהו מדברי הב"ח הנז' שכתב להפריש בלא ברכה משמע דבחלת א"י גם בזה"ז מצטרפין דלא מסתבר דקמ"ל הילכתא למשיחא וטעמו משום דבא"י עיקרא דאורייתא וגם שהחמירו בה שלא לאכול עד שיפריש ואינה ניטלת אלא מן המוקף כמ"ש ביו"ד סי' שכ"ג יעו"ש. ובלא"ה הא כתב שם בש"ע ססי' שכ"ד דאסור לעשות עיסתו פחות מכשיעור כדי להפקיע ממנו חיוב חלה עכ"ל אלא דנ"מ דבחלת א"י דאסור לאכול קודם הפרשה אם נצטרף כדי חלה בטבלא שאין לה לבזבזין דיש להחמיר ואין לאכול מהם עד שיצרפם לתוך כלי שיש בו קיבול ויפריש מהם חלה. ועיין לקמן או' ל"ח.

כה

כה) שם. והסל מצרפם וכו'. ואם מכסה הפת במפה חשיב כמו כלי לצרפם כמ"ש בסמ"ק סי' רכ"א ב"ח. וכתב וכן נוהגין. וכ"כ בש"ע יו"ד סי' שכ"ה סעי' א' ואעפ"י שכתב זה הש"ע בשם יש מי שאומר עיין בש"כ שם שכתב דאין חולק בדבר יעו"ש וכן הסכים הפר"ח בסי' זה. והא שכתבה הש"ע בשם יש מי שאומר י"ל משום כי כן דרך הש"ע סברא שלא מצא אותה כ"א בפוסק א' כותב אותה בשם יש מי שאומר ואעפ"י שאין חולק בדבר וזה כתב אותה בב"י שם רק משם סמ"ק והגם דהטור כתב אותה בסתם מ"מ עיקרה מדברי הסמ"ק והוא פוסק א' ועיין בשכנה"ג הגב"י או' ב' ודו"ק. ומ"מ משמע מזה דאם רק מכסה אותם במפה סגי אעפ"י שמונחים על כלי שאין לו תוך כגון על הלוח וכדומה מיהו בדרשות מהרי"ל ה' חלה כתב דאם אין לו כלי שמחזיק את כולם יניחם במפה ויכסה המפה ג"כ עליהם ונקרא צירוף הגון עכ"ל והביאו הש"כ ביו"ד שם סק"ה. וכ"כ המש"ז או' א' ומכסה במפה היינו יניחם במפה וישים מפה זו ג"כ על המצות ואם מונח בטבלא ולמעלה במפה לא והיינו בחדא מפה מלמטה ולמעלה ואף שבאמצע קצת מגולות מצטרף הכל כיון שמצדדין מכוסין עכ"ל וכ"כ המק"ח או' ד' ואפשר לומר דה"ד לכתחלה וגם כי מסתמיות לשון הסמ"ק משמע דבפריסת מפה למעלה לבד סגי והביאו הש"ע והב"ח כנז' ועוד יש לצרף לזה מ"ש באו' הקודם דאם הניחם על טבלא שאין לה שפה הרי זה ספק אם מצטרף וע"כ בדיעבד אם אין לו מפה לכסות מלמטה ומלמעלה יש להקל לכסות רק למעלה אם הם מונחים על כלי שאין לו בית קיבול וכ"ה מנהג העולם להקל בזה ואפשר שסומכין על משמעות לשון הסמ"ק והש"ע והב"ח כנז' אבל היכא דאפשר ודאי שיש להחמיר כדי לצאת אליבא דכ"ע.

כו

כו) ודע דאם נימא דסתם כיסוי מפה מהני לצרף ה"ה אם כפה כלי על המצות מהני ג"כ לצרף אכן לפ"ז הא דא"ר אליעזר אף הרודה ונותן לסל וכו' הוא לאו דוקא דה"ה אם כפה הסל עליהם. ב"ה.

כז

כז) שם והסל מצרפם וכו'. וסל מצרף כיון שהיה רגע שם אף נטל מתוכה נתחייב בחלה וזה פשוט. א"א או' ב'. וצירוף כלי הוא דוקא של אדם א' ומין א' הא לאו הכי אין הכלי מצרפו. א"א שם. והוא מש"ע יו"ד סי' שכ"ד סעי' ז' ועי"ש בסעי' ב'.

כח

כח) שם. והסל מצרפם וכו'. וכשמצרפה בכלי יזהר שלא יצא שום דבר למעלה מדופני הכלי דהיינו שיהא כל ככר אחד או עיסה למעלה מדופני הכלי. מור"ם ז"ל בהגה ביו"ד סי' שכ"ה סעי' א' בשם הטור. אבל אם קצתה תוך הכלי אעפ"י שמקצתה למעלה מדופני הכלי מצטרפת. ב"י שם. מיהו הב"ח שם חולק וכתב מלשון הטור משמע דאפי' מקצתה תוך הכלי ומקצתה למעלה מדופני הכלי אין הכלי מצרפן. והב"ד הש"כ שם סק"ד. והסמ"ג כתב בשם ר"י דכשיש דופנים לכלי אפי' כל העיסה או המצה למעלה מדופני הכלי מצטרפין. והב"ד ב"י וב"ח שם. וכתב שם הב"ח דבפלוגתא דרבוותא אע"ג דעכשיו כל חלה היא מדבריהם צריך להפריש אפי' כל העיסה למעלה מדופני הכלי אבל לענין ברכה אין לברך אלא א"כ כל העיסה תוך דופני הכלי שלא יצא ממנו שום דבר למעלה מדופני הכלי דספק ברכות להקל עכ"ל, והמנהג לכסותם במפה אם הם גבוהים למעלה מדופני הכלי ולברך, וכ"כ הכלבו בשם הר"פ דאם עוברות למעלה מן המחיצות יפרוש עליהם מפה או סדין ומכסה אותם דאין לך כלי גדול מזה עכ"ד.

כט

כט) כתב רש"ל בתשו' סי' נ"ח דהיכא דמצרפן בסל אחר אפייה לא מהני שיטול מעט מא' אלא צריך להפריש מהם עוגה שלימה ומאי דקשה לזה מיו"ד סי' שכ"ד דין מי שנתערב לו פת וכו' כבר יישבו לשם יעו"ש אבל במרדכי פ' אלו עוברין מבואר דאף במצרף לסל בוצע אחת לפטור כל המצות. פר"ח. וכ"כ ח"י בסס"י זה על דברי רש"ל הנז' דאין נוהגין כן רק שוברים חתיכה מהם. וכ"כ בשו"ת בית אפרים סי' מ"ד על דברי רש"ל הנז' דאין המנהג כן וכמ"ש בח"י ג"כ ובפרט בחלת חו"ל שפיר דמי אף בפרוסה יעו"ש והביאו בשע"ת. ועיין בפסקי תו' מנחות או' י"ב שכתבו דאפי' פרוסה מיקרי לחם.

ל

ל) שם. והסל מצרפם לחלה. דאם לא הפריש חלה מן העיסה יפריש חלה מן הלחם דכתיב והיה באכלכם מלחם הארץ כדאיתא בספרי פ' שלח לך. וכ"כ הרמב"ם פ"ו מה' בכורים דין ט"ז. והב"ד ב"י ביו"ד סי' שכ"ז וכ"פ הטור והש"ע שם בסוף הסי'.

לא

לא) שם הגה. ואם היה בו שיעור חלה ושכח להפריש ר"ל בעודה עיסה. והוא ע"פ מ"ש בד"מ דהמנהג להפריש מכל עיסה ועיסה קודם אפייה והב"ד לעיל או' י"ט יעו"ש.

לב

לב) שם בהגה. יפריש אח"כ. ר"ל אחר אפייה. ועיין לעיל או' ל'.

לג

לג) שם בהגה. יפריש אח"כ. ואם שכח להפריש חלה מן העיסה של מצות המצוה יכול להמתין עד הלילה כדי שיניחם כך שלימות על הקערה וכשיבצע מצה השנייה לשנים לשמור חציה לאפיקומן אז יניח הב' מצות השלימות ושתי השברים בכלי לצרפם ויכסם ויקח פרוסה קטנה מן הבצועה ומברך להפריש חלה וישמור אותה לחו"ה ושורפה בחו"ה. לבוש. וכ"כ מט"מ סי' תקפ"ח בשם תשו' הגאונים. ומיהו כתב שם הלבוש ונ"ל שטוב יותר שיבצע ממנה תחלה פרוסה קטנה מיד שמא יחזור וישכח בלילה דהא בלא"ה יבצענה בלא ברכה בלילה עכ"ל והביאו ח"י או' ט' וכתב וכן ראוי ונכון לנהוג שלא להמתין עד הלילה דהא בלא"ה עיסה שנילוש מעיו"ט אסור להפריש ממנו ביו"ט וכמ"ש לקמן סי' תק"ו יעו"ש והביאו י"א בהגה"ט. ומה שהקשה הכס"א או' א' על דברי הלבוש הנז' שכתב דיכול להפריש מהם חלה בלילה מסי' תק"ו כבר תירץ זה ח"י שם דהכא שאני כיון דלא באו לכלל חיוב עד הלילה יעו"ש ומיהו דעת הא"ר או' ד' להחמיר גם אם לא נצטרפו עד יו"ט יעו"ש. וכן דעת המק"ח או' ו' כדברי הפו' הנז' דאם לא נצטרפו לחלה עד יו"ט מותר להפריש מהם חלה ביו"ט יעו"ש וכ"פ הר"ז אר י"א. וכן הסכים מגן האלף או' ד' יעו"ש. ומ"ש השע"ת או' ד' בשם פמ"א דיש ט"ס בלבוש נראה דלא ראה בס' מט"מ הנז' דשם בהדיא הלשון כלשון הלבוש וגם הוא נגד כל דברי הפו' הנז' שהבינו דברי הלבוש כפשטן בלא ט"ס ודוק. ומ"מ אם כבר נצטרפו לחלה מעיו"ט ושכח להפריש חלה בעיו"ט ולא נזכר עד הלילה דאז אסור להפריש ביו"ט כמ"ש לקמן סי' תק"ו אם הוא בחו"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש דהיינו בחו"ה וצריך לשייר מעט יותר משיעור חלה שמפריש כדי שיהא שיריים בשעה שמפריש וכמ"ש ביו"ד סי' שכ"ג ואם הוא בא"י עיין לעיל או' ט"ז.

לד

לד) שם בהגה. ואפי' צירוף סל לא צריך, דכיון שיש בכל אחת כשיעור יכול להפריש ממצות עיסה אחת על הכל ורק צריך שיהיו הכל לפניו בשעת הפרשה וכמ"ש לעיל או' ח"י יעו"ש. ועיין עוד באו' שאח"ז.

לה

לה) שם בהגה. ואפי' צירוף סל לא צריך. אבל צריך שיהיו שניהם מונחים לפניו דאף דק"ל חלת חו"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש מ"מ לכתחלה בעינן שיהא מן המוקף. מ"א סק"ג. והב"ח כתב לחלק דהא דאמרו חלת חו"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש היינו בעיסה אחת דאית בה שיעור חלה לא בעינן הקפה אבל בשתי עיסות ובכל אחת שיעור חלה בזה בעינן מן המוקף כיון שלא נילושו הככרות יחד יעו"ש והביאו מ"א שם. וכ"כ ב"י ביו"ד סי' שכ"ג והביאו מור"ם ז"ל שם בהגה. וכ"כ המאמ"ר או' ג' ר"ז או' יו"ד. מיהו רש"ל בתשו' סי' נ"ח כתב אעפ"י שהתו' והרא"ש (עיין לעיל או' ח"י) פסקו היכא שהיה בעיסה שיעור חלה מתחלה שא"צ צירוף סל אלא הקפה בעלמא כדי להפריש מן המוקף לא נהגינן הכי אלא כמו שפסק רש"י שצריך צירוף סל ונגיעה עכ"ד. והביאו הב"ח. וכ"כ ח"י סוף או' ז' דלכתחלה יש לנהוג ולהצריך נגיעה יעו"ש.

לו

לו) ואפי' מצות הבאות מעיסה אחת שהיה בה שיעור חלה שלד"ה א"צ להפריש מהם מן המוקף בחו"ל אפי' לכתחלה שהרי אמרו חלת חו"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש אעפ"י כן מדת חסידות הוא להחמיר להפריש מהן מן המוקף שיגעו זה בזה בתוך הכלי בשעת הפרשה ולפיכך אין לאכול מהן קודם הפרשה שהרי מה שיאכל לא יהיה מוקף עם מה שיפריש וכן נוהגין. ר"ז או' י"ב.

לז

לז) וכל זה לכתחלה אבל בדיעבד שעבר והפריש שלא מן המוקף אפי' ב' עיסות שיש בכל אחד בפ"ע שיעור חלה ואינן סמוכות זו לזו אלא זו מונחת בבית זה וזו מונחת בבית אחר והפריש חלה מאחת מהן והיה דעתו לפטור בחלה זו גם את השנייה ה"ז פטורה וא"צ לחזור ולהפריש גם ממנה שלא הצריכו חכמים לתרום מן המוקף אלא לכתחלה. ר"ז או' י"ג. וכ"כ המאמ"ר שם, ועיין ביו"ד סי' של"א סעי' כ"ה.

לח

לח) אבל ב' עיסות שאין בהן שיעור חלה בכל אחד בפ"ע ועבר והפריש מהם חלה בלא צירוף כלי אפי' היו שתיהם סמוכות זו לזו ואפי' היו נוגעות זו בזו אם לא היו נושכות זו בזו אינם מצטרפות ולפיכך אין חלה זו שוה כלום כיון שהפרישה בשעה שהיו פטורות. ר"ז או' י"ד. ומיהו עיין בתו' נדה ז' ע"א ד"ה ומקפת שכתבו וצ"ע אי חשוב מוקף בנגיעה גרידא בלא צירוף הכלי או בלא נשיכה יעו"ש והב"ד ח"י סוף או' ז' וכתב דכ"כ באגודה. ונ"מ דבחלת א"י דאסור לאכול קודם הפרשה אם נגעו זה בזה כדי שיעור חלה דיש להחמיר דאין לאכול מהם עד שיצרפם לתוך כלי שיש בו בית קיבול ויפריש מהם חלה. ועיין לעיל או' כ"ד.

לט

טל) שם בהגה. ואפי' צירוף סל לא צריך. ועכ"פ החלה עם מה שמפריש ממנה בעינן מן המוקף. מ"א סק"ג. מק"ח או' ה'.

מ

מ) וצריך לשורפה במדורת כהן או כהנת לפי' ר"ת כ"כ מהר"ם. וכדאי הוא רש"י לסמוך עליו דפי' דהיו מבטלים ברוב לאכילת זרים כ"ש ליהנות. ואמר מהר"י סגל דעוד נראה לו לדמות לעצים שנשרו מן הדקל דמבטלינן ברוב כיון דקליא לאיסורא אע"ג דיש לו מתירין. וחלה דידן בחו"ל נמי לית לה שורש דאורייתא כדמשמע פ' כל הבשר. ונכון לעשות לה מדורה לעצמה במקום שאין מבשלין שם או בתנור שאופין בו המצות קודם הורדו תוכו מצות שאז ידוע לו שלא תבא לידי הנאת ישראל טרם קליא איסורא. דרשות מהרי"ל ה' חלה. וכ"כ מור"ם ז"ל בהגה ביו"ד ססי' שכ"ב די"א כששורפין החלה עושין לה היסק בפ"ע דישראל אסור ליהנות ממנה ונוהגין להשליכה לתנור קודם שאופין הפת עכ"ל.

מא

מא) מעשה שנשתהא החלה בתנור בליל יו"ט עד שנחרכה ושאלו למהר"י סגל אם עדיין ראויה לפטור את המצות ע"י צירוף והתיר לצרפה ולקרא לה שם חלה בהפרשתה ולברך עליה. דרשות מהרי"ל שם. והביאו שכנה"ג בהגה"ט או' ה' ח"י סוף או' ט' א"ר או' ג' חמ"מ סוף הסי' מיהו מ"ש שם הא"ר בשם מ"צ שנחרכה עד שאין ראוי לאכול עיין בא"א סי' תנ"ח שכתב עליו צ"ע דכתיב מלחם הארץ דבעינן שתהא עליה שם לחם וכתב ואפשר לומר שראוי לאכילה ע"י הדחק יעו"ש.

מב

מב) שם בהגה. ואם לקח ממקצת העיסות וכו'. וכ"כ בש"ע יו"ד סי' שכ"ד סעי' י"ב ועי"ש שכתב עוד תיקון אחר יעו"ש.

מג

מג) שם בהגה, צריך ליקח חלה מכל אחת וכו'. שאם לא יקח אלא מאחת על כולם שמא יקח מן הפטור ואין מפרישין מן הפטור על החיוב. לבוש. עו"ש או' א' ר"ז או' ט"ז. ועיין ביו"ד סי' של"א סעי' נ"ח.

מד

מד) שם בהגה. צריך ליקח חלה מכל אחת וכו'. ואם שכח לתקן עד שנכנס יו"ט ואז אסור להפריש חלה מעיסה שנילושה בעיו"ט כמ"ש סי' תק"ו אז אם הוא בחו"ל יכול לאכול מהם ולשייר חתיכה מכל אחת ובחו"ה יפריש חלה מכל חתיכה וחתיכה שהשאיר וגם מכל מצה ומצה שעדיין שלימות שלא אכל מהם דממ"נ אם זה שאוכל הוא מעיסה שהורמה חלתה הרי טוב ואם הוא מעיסה שלא הורמה חלתה חלת חו"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש. ואפשר דגם בחלת א"י יש להקל בכה"ג דלא אסרו לאכול קודם הפרשת חלה אלא בודאי ולא בספק דבכל אחת ואחת יש ספק שמא היא מן העיסה שהופרשה חלתה ועוד דבדיעבד גם בא"י יכול להפריש שלא מן המוקף כמ"ש לעיל או' ט"ו וע"כ אפשר דבשעת הדחק שאין לו פת אחר ואינו יכול לשאול מאחרים דיש להקל. ועיין לעיל או' ט"ז.

מה

מה) שם בהגה. צריך ליקח חלה מכל אחת וכו'. וה"ה אם נתערבו המצות שלא לקח חלה וחלקן והניחן בשתי תיבות או בתיבה אחת שחלוקה בשני מחיצות ולקח ממקום אחד חלה (ולא כיון לפטור את המונחים במקום השני דאם כיון אפי' מונחים בב' בתים בדיעבד מהני כמ"ש לעיל או' ל"ז יעו"ש.) אז המצות המונחים במקום השני דינן כאלו נתערבו מקצת שלקח מהם חלה עם מקצת שלא לקח מהם חלה דאותם המצות שהם מעיסה א' שנילושו ביחד אף שהם מונחים בכלי אחר נפטרו בחלה שלקח ממקצת המצות המונחים בכלי הא' דלא בעי מן המוקף באותן שנילושו ביחד ואפי' מחשב שלא יפטרו המצות המונחים בכלי הב' לא מהני כיון שבאות מעיסה א' אמנם ביו"ד סי' שכ"ד בט"ז ס"ק י"ג ובש"כ ס"ק כ"א משמע דמהני מחשבה שלא לפטור כל העיסה ומ"מ אין לעשות כן לכתחלה משום דאסור לגרום ברכה שאינה צריכה. מק"ח או' ז' ובביאורים או' ב' יעו"ש.

מו

מו) וכתב הב"ח ביו"ד סי' שכ"ו יש נוהגין לקנות מן הנחתום חלק אחד מעיסה גדולה ויש באותו חלק כשיעור ומפריש ממנו חלה ומברך עליו וכך הוא מוכר מאותה עיסה להרבה בני אדם לכ"א חלק אחד שיש בה כשיעור וכ"א מפריש מחלקו ומברך עליה והדבר פשוט שזה טעות חדא דהלא מיד שגלגל הנחתום העיסה הגדולה חייב להפריש ממנה חלתה אפי' היה דעתו למכרה לחלקים קטנים פחות מכשיעור כ"ש הכא שאין דעתו למכרה אלא לחלקים בכשיעור וכיון שהמצוה חלה עליו להפריש חלה ושוב פטורה כל העיסה היאך נתיר לכתחלה למכור לחלקים ושהלוקחים יפרישו חלה ויברכו והנחתום לא יפריש ולא יברך ותו דכיון דבהפרשת חלה של הנחתום פטורה כל העיסה לית לן למוכרה לחלקים שיברך כ"א ברכה בפני עצמו משום ברכה שאינה צריכה וכו' וכן קבלתי מרבותי שאיסור גמור הוא ויש למחות ולבטל מנהג זה שהוא שלא כדין ובתשו' הארכתי בס"ד עכ"ל מיהו בתשו' משאת בנימין סי' א' כתב דהמנהג בקצת מקומות שנחתום ישראל עושה עיסה גדולה ובאות הנשים ולוקחות ממנו כל אחת כדי שיעור חלה וכל אחת נוטלת חלה מעיסה שלקחה מן הנחתום דשפיר עבדי הכי דבדעת האדם תליא מילתא והוי כאילו כל בצק נילוש בפ"ע וחייב כל אחד ליטול חלה משיעור חלה שלו יעו"ש והביאו הט"ז שם סק"ב וגם הוא כתב טעם ליישב המנהג יעו"ש אבל הש"כ שם סק"ד כתב על דברי מ"ב הנז' דאין דבריו מוכרחים יעו"ש. ועיין שע"ת בסי' זה מ"ש ללמד זכות על מה שנוהגין אחר אפיית המצות מחלקים לחלקים ונוטלים כמה נשים כ"א חלה בפ"ע וכן המנהג באפיית החלות של שבת יעו"ש. וכ"כ מגן האלף או' ה' ליישב המנהג יעו"ש. נמצא דדבר זה בפלוגתא שנייא די"א דיש חשש משום ברכה שאינה צריכה מפני שיכול לפטור כולם בברכה אחת ואף המתירין כתבו ליישב המנהג אבל עכ"פ ליקח קמח עדיף דהיינו שכ"א יקח קמח שיעור חלה או יותר מה שצריך לו מן הנחתום קודם אפייה וילושו ויאפו על שמו אם אינו רוצה להטפל בעצמו בלישה ואפייה ואח"כ יצרפם בכלי אם אין בכל עיסה שיעור חלה ויפריש חלה בברכה. ועיין לעיל או' י"ד.

מז

מז) ואם אין בקמח זה שיעור חלה אז כשיאפה בע"פ מצת מצוה יצרפם עם אלו שאפה מקודם בכלי שיש לו בית קיבול ויפריש חלה בברכה.

מח

מח) שם בהגה. או ילוש עיסה אחרת וכו'. קטנה ויאפה אותה ויצרף אותה בכלי א' עם כל המצות הללו ועי"כ נתחייבה בחלה אעפ"י שאין בה כשיעור ויפריש ממנה על המצה החייבת עדיין אבל קודם שיאפה אותה אין לצרף אותה עם המצה בכלי א' כדי להפריש ממנה עליהן שהרי הצירוף עושה אותן כאלו הן דבר א' וחתיכה אחת ממש וכיון שהיא עיסה והן מצה אפויה איך אפשר שיצטרפו ויהיו כחתיכה א' ממש אבל אם יש בעיסה זו שיעור חלה בפ"ע בלא צירוף כלי א"צ לאפותה קודם הפרשת חלה וא"צ לצרפה בכלי עם המצה מעיקר הדין אלא יקיפם יחד ויפריש מעיסה זו גם על המצות החייבות עדיין. ר"ז או' ט"ז. והוא מתשו' רש"ל סי' נ"ח והביאו הדרישה ביו"ד סי' שכ"ד או' ד' והט"ז שם ס"ק י"ד יעו"ש.

מט

מט) והיכא דאפה עריבה מלאה עיסה מערב יו"ט ושכח ולא הפריש חלה מעיו"ט ישייר פת אחת בשביל כולם עד למחר מפני שגבלם כאחת אבל במצות בע"פ אם שכח ולא הפריש צריך לשייר מכל אחת ואחת מפני שגיבולן כל אחת ואחת בפ"ע ולמחר יניח כל החתיכות בסל אחד ומצרפן לחלה ויפריש מן כולם אחת ומיהו אם ירצה לעשות דבר קל יעשה מצה אחת ויאפה אותה ויצרפם ויפריש מאחת על כל האחרות אגב אותה מצה מפני שחיובה בא עכשיו. תו' ביצה ט' ע"א. וכ"כ המרדכי פ' אלו עוברין. והב"ד ב"י בסי' זה וכתב ומשמע דהיינו כשלא נצטרפו בסל עכ"ל ור"ל שלא נצטרפו העיסות יחד בסל מעיו"ט אבל אם נצטרפו יחד בסל מעיו"ט אפי' יש שיעור חלה בכל עיסה הו"ל כעיסה אחת ואוכל והולך ואח"כ מפריש וכמ"ש הפר"ח והמאמ"ר או' ד' בביאור דברי ב"י הנז' יעו"ש. מיהו בד"מ או' ג' כתב על דברי ב"י הנז' דאין בדבריו הכרח די"ל דאע"ג דנצטרפו בסל מ"מ לא מהני מאחר שיש בכל מצה שיעור בפ"ע יעו"ש. וכ"כ הב"ח על דברי ב"י הנז' דלא ידע טעמו דצירוף סל לא נאמר אלא כשלא היה בו שיעור חלה יעו"ש ועיין פר"ח מ"ש על דברי הב"ח הנז' ומה שיישב המאמ"ר שם וגם כתב טעם לדברי הב"י הנז' יעו"ש. ועוד עיין מ"ש בזה המק"ח בביאורים או' א' ובמגן האלף או' ד' יעו"ש. נמצא דדבר זה בפלוגתא שנייא וע"כ אם נאפו ב' או ג' עיסות שהיה בכל אחת שיעור חלה ולא נתערבו ושכח ולא הוציא מהם חלה בעיו"ט והוא צריך לאכול מהם ביו"ט יש לאכול מכל עיסה ועיסה אם הוא צריך לזה ולשייר מכל עיסה ועיסה מצה אחת ויפריש מאותה מצה בחו"ה על אותם מצות שאכל מאותה עיסה וכן ממצה שנייה על אותה מצות שאכל מעיסה שנייה וכו' כדין עיסה שיש בה שיעור חלה דבחו"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש. ואם נתערבו אותם עיסות שיש בכל אחת שיעור חלה בעיו"ט ואפי' נצטרפו בכלי שיש בו בית קיבול ושכח להפריש מהם חלה בעיו"ט והוא נצרך לאכול מהם ביו"ט אז צריך לשייר מכל מצה חתיכה אחת ובחו"ה יצרף החתיכות עם מצות הנשארים ויפריש חלה אחת על הכל ויכוין גם על מה שאכל. ואם לא היה בכל עיסה כשיעור ונצטרפו בעיו"ט לשיעור חלה ושכח להפריש בעיו"ט אז א"צ לשייר כ"א חתיכה אחת ומאותה חתיכה יפריש גם על מה שאכל כדין עיסה שיש בה שיעור חלה דבחו"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש וכמ"ש לעיל או' ך' יעו"ש. ועיין חמ"מ דין ג' ומ"ב או' יו"ד ודוק.

נ

נ) [סעיף ב'] לא יקרא שם לחלה וכו'. ומיירי כשהגיע לכלל הפרשה דהיינו שגלגלה כבר שאלמלא כן עושה אותה פחות מכשיעור. חידושי הריטב"א. פת"ע.

נא

נא) לא יקרא שם לחלה וכו' אלא עוגה שקורין קוכי"ן בל"א. דרשות מהרי"ל הלכות חלה. ונ"ל דליכא קפידא אלא כשבעליו קורא לה שם (או שאר כל אדם שיש לו רשות ממנו להפריש חלה מעיסתו שהרי הוא כשלוחו וע"ד שנת' ביו"ד סי' שכ"ח יעו"ש. ר"ז) אבל באחר אעפ"י שקורא לה שם לית לן בה דאין לו רשות לתרום. מ"א סק"ד. א"ר או' ז' חק יוסף או' ט' חמ"מ או' ד' ר"ז או' י"ט.

נב

בנ) שם. לא יקרא שם לחלה וכו'. וגם לא יהיה בדעתו שתחול עליה קדושת חלה עד לאחר אפייתה שאם קודם אפייתה היה בדעתו שזו היא חלה מן העיסה הרי כבר נתקדשה לחלה שהרי כל קדושת תרומות ומעשרות הן ע"י דיבור או אפי' ע"י מחשבה בלבד כמ"ש בש"ע יו"ד סי' של"א סעי' מ"ו. ר"ז או' ח"י.

נג

גנ) עד שתאפה. וליכא איסורא משום מלאכה שלא לצורך הואיל דבעידנא דקא עיילי לתנורא כל חדא וחדא חזייא ליה לדידיה. ואע"ג דסופו להפריש אחת מהן לחלה ונמצא שטרח בדבר שאינו ראוי לאכילה אפ"ה אמרינן הואיל ואי בעי לא מפריש חדא לחלה אלא בצע מכל חדא וחדא ואיכא למימר בכל חדא חזייא ליה ומותר לאפותה פסחים מ"ח ע"א ופירש"י שם והביאוהו אחרונים.

נד

דנ) שם. שאם יקרא לה שם אינו רשאי לאפותה. שהרי אסור לאוכלה ואסור לאפות ביו"ט דבר שאינו אוכל נפש. לבוש.

נה

הנ) שם. אינו רשאי לאפותה. ואסור ג"כ לטלטלה ואפי' בשאר יו"ט. הרדב"ז ח"א סי' תע"ח. וכ"כ מ"א לקמן סי' תק"ו ס"ק י"ד. מש"ז או' ד' ומיהו בעודה בידו מותר לטלטלה לכ"ע וכ"כ מהרי"ל ולא כמהרי"ו שאוסר. ד"מ או' ה' ועוד עיין לקמן או' ס"ג.

נו

ונ) שם. אינו רשאי לאפותה. אפי' בתנור אחד אעפ"י שהפת משביח בכך כמ"ש לקמן סי' תק"ז סעי' ו' דהתם אוכל איזו פת שירצה א"נ אי מקלעי ליה אורחים אוכלים כל הפת משא"כ כאן. מ"א שם ס"ק ט"ו. ואין לומר דיכול לאפות אותה מטעם הואיל ואי בעי מתשיל עלה וכו' כמ"ש באו' שאח"ז כמ"ש שם התו' יעו"ש.

נז

זנ) שם. ואם יניחנה כך תחמיץ. ואע"ג דהקדש הוא ואינו שלו עובר בב"י הואיל ואי בעי מתשיל עליה והוי חולין. פסחים מ"ו ע"ב. מ"א סק"ה. ולבטלה קודם שתחמיץ א"א לפי שאינה שלו והכהן א"א לבטלה שעדיין לא הגיעה לידו. כלבו. א"ר או' ה'.

נח

חנ) שם. ואינו רשאי לשרפה. אף קודם שתחמיץ. א"ר או' ו'.

נט

טנ) שם. ואינו רשאי לשרפה. שאין שורפין קדשים ביו"ט טור. וכ"כ בש"ע לקמן סי' תק"ו סעי' ד'.

ס

ס) שם. ואינו רשאי לשרפה הלכך לא יקרא לה שם עד אחר אפייה ואז יצרף הכל בסל ויפריש אחת על הכל. טור. לבוש. הרדב"ז ח"א סי' תע"ח. והיינו בלש פחות פחות משיעור צריך צירוף סל אבל אם היה שיעור בכל עיסה א"צ צירוף סל רק כשהן לפניו סגי וכמ"ש לעיל או' ח"י יעו"ש. ועיין ט"ז סק"ה ומ"ש עליו הנה"ש או' ד' יעו"ש.

סא

סא) שם. ואם שכח וקרא לה שם יטילנה לצונן וכו'. אבל לכתחלה לא יקרא לה שם ע"מ להטילה לצונן דאולי לא יזהר יפה בהטלת צונן. ב"י. לבוש. ר"ז או' ח"י.

סב

סב) שם. יטילנה לצונן וכו'. צ"ע אם יש לסמוך על זה בזה"ז שגם הצוננים שעומדים מעט בבית מתחממים. מ"א סק"ו. מיהו ח"י או' י"א כתב על דברי מ"א הנז' ולא ידעתי מאי קא מספקא ליה בדבר שפשט התירו בש"ס וכל הפו' ראשונים ואחרונים לא הזכירו חומרא זו ואם הזמן חם יש תקנה לעשות פמ"ש, לעיל סי' תנ"ה סעי' א' עכ"ל. והביאו חמ"מ או' ד' ומ"ש א"ר או' ח' בשם ס' המנהיג דיעשה פירורין דקין. ויזרם לרוח עיין רש"י ביצה כ"ז ע"ב על המשנה ומש"ז או' ה' וא"א או' ו' שכתבו דאסור לבער קדשים טמאים ביו"ט בשום ביעור יעו"ש. ובלא"ה אינן ק"ל כפסק הש"ע וכ"פ הפר"ח והר"ז או' ח"י.

סג

סג) שם. יטילנה לצונן וכו'. ומסתברא דכשיראה שהמים מתחממים קצת שיחליפם במים אחרים קרים ובזה לא יבא לידי חימוץ. פר"ח. חמ"מ שם. והיינו שישאב מים הללו מן הכלי שהחלה מונחת שם וישפוך לשם מים אחרים צוננים אבל לא יטלטל הכלי שהחלה מונחת בו כדי לשפוך מים הללו מתוכה שכלי זה נעשה בסיס לדבר האסור בטלטול דהיינו החלה שהיא אסורה בטלטול לאחר שקרא לה שם כמ"ש בסי' תק"ו ועי"ש כל פרטי דין זה. ר"ז שם. ועיין לעיל או' ה"ן.

סד

סד) שם הגה. ואם יש כהן קטן וכו'. וה"ד בחלת חו"ל אבל בחלת א"י אין נאכלת בזה"ז לכהן כמ"ש ביו"ד סי' שכ"ב יעו"ש. ועיין בלבוש שכתב לפרש דברי הש"ע דמיירי בחלת א"י או בחלת חו"ל ובמקום שאין שם כהן שיכול לאוכלה ומור"ם ז"ל מיירי בחלת חו"ל ובמקום שיש שם כהן שיכול לאוכלה יעו"ש. וכ"כ הפר"ח על דברי מור"ם ז"ל דכ"ז מיירי בחלת חו"ל אבל בחלת א"י אין לה תקנה אלא מ"ש הש"ע וכ"כ הר"ז או' ך' ועיין לעיל סי' שצ"ו או' נ"ח ובתו' בכורות כ"ז ע"ב ד"ה וכי הזאה אם מותר לאכול תרומה בלא הזאה ג' וז' יעו"ש.

סה

סה) שם הגה. ואם יש כהן קטן וכו'. פחות מט' שנים. ב"י בשם רי"ו. מ"א סק"ז. פר"ח. מק"ח או' י"א. חמ"מ או' ד' ר"ז או' ך' וכתב שם המ"א פי' דאמרינן מסתמא לא ראם קרי אבל אי ידעינן דראה קרי אפי' הוא בן יומו הוא טמא לקריו עכ"ל ואשתמיטתא ליה סוגיא דש"ס ר"פ בנות כותים (נדה ל"ב ע"ב) והרמב"ם להדיא פ"ה מה' אבות הטומאה דין ב' ודין י"ט דפחות מבן ט' אפי' שכב אצל אשה וראה קרי אינו מטמא והוא מגזרת הכתוב. ח"י או' י"ב. וכן הדג"מ הקשה על דברי המ"א הנז' מדברי הש"ס הנז' ומדברי הרמב"ם הנז' יעו"ש. מיהו הרב מהר"י ליב כ"ץ השיג על דברי ח"י הנז' והובא בתשו' שבו"י ח"א סי' כ"ב אלא שהרב שבו"י שם חזר לקיים דבריו שבס' ח"י הנז' יעו"ש והרב חק יוסף או' י"א דחה כל דברי השבו"י הנז' והעלה דהעיקר כדברי מ"א ומהר"י ליב יעו"ש אמנם הברכ"י או' ה' כתב לסתור ראיות מהר"י לב וחק יוסף ולחזק דברי שבות יעקב יעוש"ב. וכן החמ"מ או' ה' כתב לסתור דברי מהר"י לב וחק יוסף והסכים לדברי ח"י יעו"ש. וכ"פ הר"ז שם.

סו

סו) ומשמע מדברי רי"ו שאם הוא גדול יותר מבן ט' הרי הוא בחזקת שראה קרי והטעם משום דק"ל דבן ט' ביאתו ביאה. ב"י. ואעפ"י שהוא אומר שלא ראה קרי אין מאכילין אותו החלה אלא א"כ טבל דכיון שבן ט' ביאתו ביאה הרי הוא בחזקח שראה קרי. ר"ז או' ך'.

סז

סז) וכל זה לענין קרי אבל לענין זיבה אפי' תינוק בן יום אחד טמא. גמ' נדה שם ופסקו הרמב"ם פ"א מה' משכב ומושב דין ד' מיהו מן הסתם לא ראה זיבה כיון שהוא פחות מבן ט' ר"ז שם.

סח

סח) שם בהגה. קטן שלא ראה קרי. או לקטנה שעדיין לא ראתה נדה. ש"ע יו"ד סי' שכ"ב סעי' ה'.

סט

סט) שם בהגה. או גדול שטבל לקריו. ואם ראה אח"כ מים חלוקים או עכורים טמא כדאיתא פ"י דמקואות לכן יאכל תכף אחר הטבילה ולא יטיל מים בנתים. מ"א סק"ח. חק יוסף או' י"ב. מק"ח או' י"ב. ר"ז או' ך וזהו לפי פסק הש"ע ביו"ד שם שכתב שאעפ"י שלא העריב שמשו מותר לאכול חלה מיהו מור"ם ז"ל שם בהגה הביא י"א שצריך הערב שמש יעו"ש. ועיין הרמב"ם פ"ה מאבות הטומאה דין ו' שיש חילוק ברואה מים חלוקים או עכורים יעו"ש.

ע

ע) שם בהגה. או גדול שטבל לקריו. במ' סאה במים כשרים ע"ד שנתבאר ביו"ד סי' ר"א. ר"ז שם. ועיין לעיל סי' פ"ח בעניין טבילת ב"ק לק"ש ותפלה ובדברינו לשם בס"ד.

עא

עא) שם בהגה. או גדול שטבל לקריו. פי' דוקא שטבל אבל לא אופין הואיל ואי בעי מצי טביל ואכיל דכיון דמחוסר מעשה לא אמרינן הואיל. פר"ח. ער"ה או' ה' ומסתברא נמי דלא שרינן אפי' דליכא כהן הואיל ואי מקלע אורח כהן דכהן לא שכיח ולא שרינן בהואיל דלא שכיח ודלא כהגאונים שהביא הטור. פר"ח שם. ער"ה שם. ומיהו גם הטור כתב על דברי הגאונים הנז' ומוטב שלא לקרא לה שם אלא א"כ יש כהן בעיר לאפוקי נפשיה מפלוגתא עכ"ל וכ"כ ב"י כמה פו' דלא כהגאונים יעו"ש.

עב

עב) שם בהגה. מותרים לאפות החלה בשבילו. לפי מה שפסק בש"ע יו"ד סי' שכ"ג דמותר לכתחלה לבטלה ברוב בחלה בזה"ז א"כ אפי' ליכא כאן כהן טהור ג"כ מותר לאפותה כיון שיוכל לבטלה. ח"י או' י"ד וכ"כ מהר"ם בתשו' הרשב"א סי' תתע"ו יעו"ש. ער"ה או' ו' ר"ז או' כ"א אבל לערבה ברוב לאכול הזר יש להחמיר. פר"ח. וכ"כ הש"כ ביו"ד שם סק"י יעו"ש. לה"פ שם. בל"י שם או' ד' וכתבנו כ"ז אע"ג דהמנהג עתה אין נותנין חלה לכהן אפי' בחו"ל וכמ"ש באו' שאח"ז מ"מ נ"מ דאם אירע שלשו שיעור חלה וקראו לה שם בעודה עיסה ואין יכולין לשמור אותה מן החימוץ דאז יכולין לאפות אותה בשביל כהן וכמ"ש הגר"ז והבאנו דבריו באו' שאח"ז וכדי שלא לעבור בב"י וב"י. ועיין לעיל או' נ"ז.

עג

עג) שם בהגה. וי"א שאין מאכילין חלה וכו'. כ"כ מהרי"ו סי' קצ"ג דאין נוהגין לתת החלה לכהן קטן והטעם נ"ל דחיישינן שמא יפרר ואתי לידי תקלה או משום דלא מחזקינן בזה"ז בכהן ודאי עכ"ל והביאו ד"מ או' ד' וכ"כ רש"ל פ' כל הבשר סי' ס' דאין נוהגין לתת חלה כלל לקטן משום דלא מחזקינן בזה"ז בכהן ודאי וכ"כ בתשו' סי' נ"ח יעו"ש. וכ"כ בדרשות מהרי"ל ה' חלה דדרכו לדרוש ברבים שלא להאכילה לכהן קטן שלא יאמרו חלת חו"ל נאכלת יעו"ש והב"ד הש"כ ביו"ד סי' שכ"ב סק"ט וכתב דנוהגין האידנא בחלות דמצה מאכילין אותן לכהן קטן ובחלות דכל ימות השנה לא נהגינן ליתנה לכהן קטן וצריך לחלק בין פסח לשאר ימות השנה יעו"ש והביאו מ"א בסי' זה סק"ט וכתב ואפשר מפני שבפסח החלות מרובות ואם לא יאכלנו לא יהיו מחזיקין אותו בכהן וכמ"ש רש"י בחולין פ"י (דף קל"ג) גבי מתנות כהונה עכ"ל והב"ח כתב ראיתי מקצת גדולים שהאכילו חלה לכהן קטן אבל מקצת גדולים מחמירין וכמ"ש מהרי"ל בה' חלה יעו"ש עכ"ל אמנם הכנה"ג בהגה"ט הביא דברי מהרי"ו ורש"ל הנז' וכתב וכן המנהג פשוט. וכ"כ הר"ז או' כ"א על דברי מור"ם ז"ל דכ"ז כשכבר קרא לה שם חלה אבל לכתחלה אין לקרוא לה שם חלה בעודה עיסה אפי' יש שם כהן טהור שכבר נהגו במדינות אלו שלא להאכיל חלה לכהן מטעם   שנתבאר ביו"ד סי' שכ"ב יעו"ש עכ"ל. וכ"כ ח"א בס' שערי צדק פי"ד או' ד' דעכשיו אין נוהגין ליתן שום חלה לכהן אפי' קטן שצריך לשמרה מעכו"ם ומזרים ועוד שאין אנו יודעים אם הם כהנים באמת וכו' ומ"מ בע"פ שהחלות מרובים פה ק"ק ווילנא יש נוהגין לתנם לכהן עפ"י הגר"א עכ"ל. וכתב החמ"מ או' ד' על דברי הש"כ הנז' דבמקום שנהגו נהגו ובמקום שאין מנהג ידוע אין להאכיל לשום כהן. והא"א או' ט' כתב על דברי הש"כ הנז' דלא ראיתי עתה לנהוג כן אף בפסח יעו"ש. וכ"כ ח"י או' ט"ו ובמדינות אלו ראיתי לנהוג לשרוף החלה בלש בע"פ או בחו"ה וביו"ט אינו קורא שם עד אחר אפייה שהוא היותר נכון.

עד

עד) שם בהגה. י"א דמותר ביו"ט ללוש פחות מכשיעור וכו'. פי' ותו לא ילוש כלל ואם ילוש עוד עיסה פחות מכשיעור יש לחוש שמא יצטרפו אח"כ בכלי א' ויבוא לידי חיוב ויאכל טבל. ט"ז סק"ז. מיהו ח"י או' ט"ז כתב על דברי הט"ז הנז' דחששא רחוקה היא זו בחלת חו"ל דרבנן דודאי אם יצטרפו ג"כ יפריש חלתו. וכן הרב מגן האלף או' י"ב תמה על דברי הט"ז הנז' דמה בכך אם יצטרפו הא יכול להפריש אחר שיצטרפו בסל יעו"ש. והפר"ח כתב להשיג על עיקר הדין שכתב מור"ם ז"ל בזה י"א דאין כאן מי שמיקל לעשות כן לכתחלה לפוטרה מן החלה אלא צריך אח"כ לצרפם בכלי ולהפריש חלה יעו"ש והסכים לדבריו הנה"ש או' ה' וכן הגר"א כתב לפקפק בדין זה שכתב מור"ם ז"ל יעו"ש. ועיין לעיל או' ד'.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---