מהר"ם חלאווה/פסחים/צט/ב

מהר"ם חלאווה פסחים צט ב

ערבי פסחים - פרק עשירי דף צ"ט ע"ב

ערבי פסחים סמוך למנחה. האי מנחה מנחה קטנה הוא כדאית' בגמ' בהדיא והיא מט' ומחצה ולמעל' וסמוך לה היינו מתחלת עשר. ואין לפרש סמוך לה לאחריה דהיינו תחילת י"א מדאמרי' בגמ' דבערבי שבתו' מן המנחה ולמעלה הוא דאסור סמוך למנחה שרי אלמ' סמוך לפניה קתני. ותו דאמרי' בגמ' אפי' אגריפס שהיה רגיל לאכול בתשע שעות אותו היום לא אכל עד שתחשך אלמא מתחילת עשר קאמר (ח"י):

לא יאכל אדם. פי' בשר או פירות דאלו פת פשיטא דחמץ אי אפשר מצה נמי לא אפשר מדר' לוי דהאוכל מצה בע"פ כבא על ארוסתו בבית חמיו ודוקא אכילה גסה הוא דאסור אבל כל דהו מותר כדאמרי' בגמ' אבל מטבל הוא במיני תרגימא. וכן נמי דוקא אכילה הוא דאסור הא שתיה שרי ואפי' טובא נמי דכל שכן דנגרריה ללביה ואכיל מצה לתיאבון כדאמרינן בגמ' רבא הוי שתי חמרא כולי מעלי יומא דפסחא אמר כי היכי דנגרריה ללביה ולטעום טעם מצה ומדקאמר כולי מעלי ש"מ דאפי' לבתר ט' שעות נמי:

עד שתחשך מסתברא דדוקא קתני עד שתחשך ולא עד שקדש היום ואע"ג דזמן קדושת היום בשבתו ובימים טובי' וכאן נמי למלאכה הוא קודם חשכה כדאמרי' בריש מסכת ברכות גבי זמן ק"ש דחד אמר משעה שקד' היום בערבי שבתות וחד אמר משעת צאת הכובבים וכדמשמע נמי לקמן בעובדא דרב חנניא בר שלמיא ותלמידיה דרב וכפי' הרב אלפסי ז"ל בהלכותיו אפי"ה שאני מצה דמשום ליתא דאכילת פסח שאינו נאכל אלא בלילה. ואכילת מצה תחלה משו"ה לא יאכל מצה עד שתחשך ושמא ילפי לה בפסח מדכתב בבא השמש ודרשינן כבא השמש אתה אוכלו וליכא למימר כבא השמש משקיעת השמש דהיינו משקדש היום דהא כתיב קרא אחרינא ואכלו את הבשר בלילה הזה בלילה ממש. ואעפ"י שאפשר לחלק ולומר דעד שתחשך היינו ספק חשכה ואשכחן דכותיה כדבעינן למכתב קמן אפי"ה כן נראה עיקר וכטעמ' דאמרן (ח"י):

ואפי' עני שבישראל לא יאכל עד שיסב. אמשתחשך קאי מכאן ואילך ולא אמן המנחה ולמעלה והסיבה משום חירות:

ולא יפחתו לו מד' כוסות של יין. פי' לא יפחתו לו גבאי צדקה לעני כההיא דתנן אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מככר בפונדיון. ואין לפרש לא יפחתו לו הכוסו' דהו"ל למיתני לא יפחתו לו ארבע וכיון דקתני מארבע ש"מ כדאמרן. ואפי' מן התמחוי ואפי' לעני המתפרנס מן התמחוי שהוא עני מדולדל. והני ד' כסי תקנום חכמי' לברך עליהם ד' ברכות כנגד ד' גאולות וגאלתי ולקחתי והבאתי והוצאתי. ובירושלמי אמרו כנגד ד' כוסות של פרעה. אי נמי כנגד ד' כוסות של תרעלה שעתי' הקב"ה להשקות את אומ"ה ושמא לפי' נהגו להוסיף על ההלל שפוך חמתך אל הגוים אי נמי כנגד ד' כוסות של נחמה ולפי שאין פוחתין לעני מד' כוסות של יין נהגו שלא לקדש בביהכ"נ בליל הפסח דליכא לאפוקי אורחים דאכלו ושתו התם:

ר' יוסי אומר אוכל והולך עד שתחשך. אבל משתחשך ואילך מודה ר' יוסי דלא יתחיל לאכול אלא דאם התחיל אין מפסיקין כדבעי' למכתב קמן:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף