מגדל עוז/עבודה זרה/ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מגדל עוז ‏ עבודה זרה ז

א

מצות עשה היא עד בחוצה לארץ. בספרי דבי רב:

עבודת כוכבים ומשמשיה עד מן החרם. בספרי דבי רב פרשת ראה ובסנהדרין (דף פ"ט) פ' הנחנקין ובפרק בתרא דמכות (דף כ"ב) :

ב

מצות עשה היא עד בחוצה לארץ. בספרי דבי רב:

עבודת כוכבים ומשמשיה עד מן החרם. בספרי דבי רב פרשת ראה ובסנהדרין (דף פ"ט) פ' הנחנקין ובפרק בתרא דמכות (דף כ"ב) :

ג

בהמה שהקריבוה עד אסור בהנאה. פרק אין מעמידין (דף ל"ב) :

לפיכך אם היה עד כיוצא בזה. פרק השוכר (דף ע"ד) :

מה בין וכו' עד עבודתה. פרק רבי ישמעאל (דף נ"א נ"ב) :

ומשמשי וכו' עד שוה פרוטה. פרק לפני אידיהן (דף י"ט) :

הלוקח גרוטאות וכו' עד לרשות הגר אסור. פרק השוכר (דף ע"א) :

ד

בהמה שהקריבוה עד אסור בהנאה. פרק אין מעמידין (דף ל"ב) :

לפיכך אם היה עד כיוצא בזה. פרק השוכר (דף ע"ד) :

מה בין וכו' עד עבודתה. פרק רבי ישמעאל (דף נ"א נ"ב) :

ומשמשי וכו' עד שוה פרוטה. פרק לפני אידיהן (דף י"ט) :

הלוקח גרוטאות וכו' עד לרשות הגר אסור. פרק השוכר (דף ע"א) :

ה

בהמה שהקריבוה עד אסור בהנאה. פרק אין מעמידין (דף ל"ב) :

לפיכך אם היה עד כיוצא בזה. פרק השוכר (דף ע"ד) :

מה בין וכו' עד עבודתה. פרק רבי ישמעאל (דף נ"א נ"ב) :

ומשמשי וכו' עד שוה פרוטה. פרק לפני אידיהן (דף י"ט) :

הלוקח גרוטאות וכו' עד לרשות הגר אסור. פרק השוכר (דף ע"א) :

ו

צורות שעשו אותם עובדי כוכבים וכו' עד הכל אסור בהנאה. פרק כל הצלמים (דף מ"ח) :

ט

עבר ומכר וכו' עד הרי הוא כמוה. מסכת ע"ז פ' רבי ישמעאל (דף נ"ד) :

עבודת כוכבים או אשרה שנשרפה. מסכת תמורה ומס' פסחים (דף כ"ז) בפרק כל שעה ובפ' משילין (ביצה דף ל"ט) :

ספק אסורה עד הרי אלו מותרין. מסכת זבחים (דף ע"ד) פ' התערובות:

טבעת של כו' עד כולן מותרות: כתב הראב"ד ז"ל לפי הסוגיא וכו' שנקראין ספק ספיקא עכ"ל: ואני אומר כי הלשון הזה טעות סופר הוא ואולי שהראב"ד ז"ל לא כתבו על ענין טבעת, חדא דטבעת כך מעמיד אותה ומפרש אותה התלמוד במימרא דרב יהודה אמר רב ועוד דהאי לישנא לא שייך גבי טבעת כלל. אלא כשכתבו הראב"ד ז"ל על כוס שנתערב הוא שכתבו לפי הסוגיא אשר שם דגרסינן בה בברייתא פירש אחד מהן לרבוא ומרבוא לרבוא והיה לו לסופר לכתוב במקום שכתב שנים ושלשה שניים ושלישים וסימניך שניים ושלישים תעשה ולפי שלא הבין דעת הראב"ד ז"ל טעה בשתים שהן במקום ובלשון: ומעתה אשוב להוכיח עיקר הדבר קשט אמרי אמת כי לשון פשט הסוגיא כדעת הראב"ד ז"ל דגרסינן להדיא בברייתא פירש אחד מהן לרבוא ומרבוא לרבוא דהיינו שניים ושלישים. אמנם ר"ת ז"ל גלי חספא ופירש דבכולהו לא גרסינן ואחרות באחרות בכולי תלמודא ובהא נמי לאו דוקא מרבוא לרבוא דהא אפילו פירש אחד מהן לרבוא שרי אלא נקטיה לאשמועינן למאן דאסר אסר אפילו בכמה ספקות. ולפי שהדעות מפורשות באורך בתוספות לא אאריך בו כי אני לא באתי רק לגלות כי ר"ת ז"ל עומד בשיטת ר"מ ז"ל ואם הראב"ד ז"ל מפרש בדרך אחרת תנוח דעתו ועוד דאשכחנא מרגניתא להדין פירושא דאי סלקא דעתך דוקא קתני ברייתא ומרבוא לרבוא דהיינו שלישית אמאי קרי לה ספק ספיקא דהיינו שתי ספיקות דהא תלתא אינון וספק ספק ספיקא הוה ליה לברייתא למתני ולכך העמיק יפה וכדברי ר"ת ז"ל והרוצה לעמוד בעומקה של הלכה יתבונן בתוס' פ' התערובות:

שאני אומר אותו הטבעת וכו'. פרק התערובות (דף ע"ד) :
כתב הראב"ד ז"ל כל זו הסוגיא אינה וכו' דשמואל ורבי יהודה פליגי עליה דרב דס"ל הכי עכ"ל: ואני אומר אדרבא כל מה שפסק הוא כהלכה בכוס של עבודת כוכבים וספק ספיקא כמו שכתבתי בסמוך דהא תלמודא מקשה מיניה להדיא ואצטריכו כולהו למיקם בה בכולה שמעתיה. ורובא שאמר הראב"ד ז"ל אדרבה סתם תלמודא מסיק לה הכי לדרב ואי משום דשמואל דאמר הנח לעבודת כוכבים כו' הא איתיביה מספק עבודת כוכבים ואוקמה כתנאי וסבירא ליה כרבי יהודה בחדא ופליג עליה בחדא. ור"מ ז"ל פסק ההיא דרמוני בדן וחביות בהלכות מאכלות אסורות ובהלכות תרומות כל אחת כהלכה וכדרבי אושעיא ומסקנא דשמעתין. ומה שכתב הראב"ד ז"ל דכר' אליעזר אוקימנא דהוא יחידאה ורבנן פליגי עליה זהו כגירסת רש"י ז"ל וכר"א פסיק תלמודא סוף פ' כל הצלמים (דף מ"ט) לתרוייהו לישני וכן פסק בתוספות וכד"ן:

י

עבר ומכר וכו' עד הרי הוא כמוה. מסכת ע"ז פ' רבי ישמעאל (דף נ"ד) :

עבודת כוכבים או אשרה שנשרפה. מסכת תמורה ומס' פסחים (דף כ"ז) בפרק כל שעה ובפ' משילין (ביצה דף ל"ט) :

ספק אסורה עד הרי אלו מותרין. מסכת זבחים (דף ע"ד) פ' התערובות:

טבעת של כו' עד כולן מותרות: כתב הראב"ד ז"ל לפי הסוגיא וכו' שנקראין ספק ספיקא עכ"ל: ואני אומר כי הלשון הזה טעות סופר הוא ואולי שהראב"ד ז"ל לא כתבו על ענין טבעת, חדא דטבעת כך מעמיד אותה ומפרש אותה התלמוד במימרא דרב יהודה אמר רב ועוד דהאי לישנא לא שייך גבי טבעת כלל. אלא כשכתבו הראב"ד ז"ל על כוס שנתערב הוא שכתבו לפי הסוגיא אשר שם דגרסינן בה בברייתא פירש אחד מהן לרבוא ומרבוא לרבוא והיה לו לסופר לכתוב במקום שכתב שנים ושלשה שניים ושלישים וסימניך שניים ושלישים תעשה ולפי שלא הבין דעת הראב"ד ז"ל טעה בשתים שהן במקום ובלשון: ומעתה אשוב להוכיח עיקר הדבר קשט אמרי אמת כי לשון פשט הסוגיא כדעת הראב"ד ז"ל דגרסינן להדיא בברייתא פירש אחד מהן לרבוא ומרבוא לרבוא דהיינו שניים ושלישים. אמנם ר"ת ז"ל גלי חספא ופירש דבכולהו לא גרסינן ואחרות באחרות בכולי תלמודא ובהא נמי לאו דוקא מרבוא לרבוא דהא אפילו פירש אחד מהן לרבוא שרי אלא נקטיה לאשמועינן למאן דאסר אסר אפילו בכמה ספקות. ולפי שהדעות מפורשות באורך בתוספות לא אאריך בו כי אני לא באתי רק לגלות כי ר"ת ז"ל עומד בשיטת ר"מ ז"ל ואם הראב"ד ז"ל מפרש בדרך אחרת תנוח דעתו ועוד דאשכחנא מרגניתא להדין פירושא דאי סלקא דעתך דוקא קתני ברייתא ומרבוא לרבוא דהיינו שלישית אמאי קרי לה ספק ספיקא דהיינו שתי ספיקות דהא תלתא אינון וספק ספק ספיקא הוה ליה לברייתא למתני ולכך העמיק יפה וכדברי ר"ת ז"ל והרוצה לעמוד בעומקה של הלכה יתבונן בתוס' פ' התערובות:

שאני אומר אותו הטבעת וכו'. פרק התערובות (דף ע"ד) :
כתב הראב"ד ז"ל כל זו הסוגיא אינה וכו' דשמואל ורבי יהודה פליגי עליה דרב דס"ל הכי עכ"ל: ואני אומר אדרבא כל מה שפסק הוא כהלכה בכוס של עבודת כוכבים וספק ספיקא כמו שכתבתי בסמוך דהא תלמודא מקשה מיניה להדיא ואצטריכו כולהו למיקם בה בכולה שמעתיה. ורובא שאמר הראב"ד ז"ל אדרבה סתם תלמודא מסיק לה הכי לדרב ואי משום דשמואל דאמר הנח לעבודת כוכבים כו' הא איתיביה מספק עבודת כוכבים ואוקמה כתנאי וסבירא ליה כרבי יהודה בחדא ופליג עליה בחדא. ור"מ ז"ל פסק ההיא דרמוני בדן וחביות בהלכות מאכלות אסורות ובהלכות תרומות כל אחת כהלכה וכדרבי אושעיא ומסקנא דשמעתין. ומה שכתב הראב"ד ז"ל דכר' אליעזר אוקימנא דהוא יחידאה ורבנן פליגי עליה זהו כגירסת רש"י ז"ל וכר"א פסיק תלמודא סוף פ' כל הצלמים (דף מ"ט) לתרוייהו לישני וכן פסק בתוספות וכד"ן:

יא

האשרה בין שהיתה עד כשהוא רץ. פ' כל הצלמים (דף מ"ח) :

אפרוחים שקננו כו'. עד שהרי האשרה כמו בסיס. פרק כל הצלמים (דף מ"ב) ופרק ג' דמעילה (דף י"ד) :
כתב הראב"ד ז"ל היה לו לומר מפני שהן כגידולי אשרה: ואני אומר כי אותה מסקנא דחויה היא פ"ג דמסכת מעילה וגם פרק כל הצלמים דחי לה ומסיק דר' אבהו אמר ר' יוחנן וכן פסק ר"י אלפס ז"ל וכזה פסק רמז"ל כדין וכהלכה וכד"ן:

והקן עצמה עד ממקום אחר. פ"ג דמעילה:
כתב הראב"ד ז"ל דוקא שהביא ממקום אחר עכ"ל: ואני אומר אין ה"נ וכן דעת רמז"ל דהכי אסיקנא בפרק כל הצלמים הכא במאי עסקינן כגון דאייתא עצים מעלמא וקינתה בהם אלמא דוקא קאמר וכד"ן:

יב

האשרה בין שהיתה עד כשהוא רץ. פ' כל הצלמים (דף מ"ח) :

אפרוחים שקננו כו'. עד שהרי האשרה כמו בסיס. פרק כל הצלמים (דף מ"ב) ופרק ג' דמעילה (דף י"ד) :
כתב הראב"ד ז"ל היה לו לומר מפני שהן כגידולי אשרה: ואני אומר כי אותה מסקנא דחויה היא פ"ג דמסכת מעילה וגם פרק כל הצלמים דחי לה ומסיק דר' אבהו אמר ר' יוחנן וכן פסק ר"י אלפס ז"ל וכזה פסק רמז"ל כדין וכהלכה וכד"ן:

והקן עצמה עד ממקום אחר. פ"ג דמעילה:
כתב הראב"ד ז"ל דוקא שהביא ממקום אחר עכ"ל: ואני אומר אין ה"נ וכן דעת רמז"ל דהכי אסיקנא בפרק כל הצלמים הכא במאי עסקינן כגון דאייתא עצים מעלמא וקינתה בהם אלמא דוקא קאמר וכד"ן:

יג

נטל ממנה עצים כו' עד כיוצא בזה. הכל פ' כל הצלמים (דף מ"ט) :

יד

נטל ממנה עצים כו' עד כיוצא בזה. הכל פ' כל הצלמים (דף מ"ט) :

טו

בשר או יין כו' עד כל שהוא לוקה. פרק אין מעמידין (דף ל"ב) ופרק בתרא דמכות (דף כ"ב) :

המוצא כסות עד ובלבד שלא יתן שכר. ריש פ' ר' ישמעאל (דף נ"א) :

טז

בשר או יין כו' עד כל שהוא לוקה. פרק אין מעמידין (דף ל"ב) ופרק בתרא דמכות (דף כ"ב) :

המוצא כסות עד ובלבד שלא יתן שכר. ריש פ' ר' ישמעאל (דף נ"א) :

יז

בשר או יין כו' עד כל שהוא לוקה. פרק אין מעמידין (דף ל"ב) ופרק בתרא דמכות (דף כ"ב) :

המוצא כסות עד ובלבד שלא יתן שכר. ריש פ' ר' ישמעאל (דף נ"א) :

יח

מרחץ כו' עד ליכנס בו. פ' כל הצלמים (דף מ"ד) :

סכין של עבודת כוכבים כו' עד סוף הפרק. פ' הכל שוחטין (דף ח') :

יט

מרחץ כו' עד ליכנס בו. פ' כל הצלמים (דף מ"ד) :

סכין של עבודת כוכבים כו' עד סוף הפרק. פ' הכל שוחטין (דף ח') :

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.