אור שמח/עבודה זרה/ז

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

לחם משנה
כסף משנה
מגדל עוז
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אבן האזל
אור שמח
בני בנימין
יצחק ירנן
מעשה רקח
סדר משנה
עבודת המלך
פרי חדש
קובץ על יד החזקה
קרית ספר
שער המלך
שרשי הים


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


אור שמחTriangleArrow-Left.png עבודה זרה TriangleArrow-Left.png ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


ג[עריכה]

בהמה שהקריבוה כולה לעו"ג אסורה בהנאה אפילו פרשה ועצמותיה כו'

לפי גרסה זו בדברי רבינו (שבדפוסים אחרים הגיר' בהמה שהקריבוה לע"ג כולה אסורה כמו שהעיר בדפוס ברדיטשוב) מבואר כדיוק הכסף משנה שאם הקריבוה לעו"ג ופירשו ואמרו חוץ מעצמותיה כו' לא נאסרו.

אמנם זה נגד המשנה בחולין סוף השוחט אפילו שחטה לאכול לעו"ג מחצר כבד שלה שסתם מחשבת בעו"ג, הרי דאף דרק כזית מחצר כבד שלה לעו"ג מיתסרא (תוס'). ובגמרא שם דמא ותרבא לדידן מישכא ובשרא לדידכו יעוי"ש. וכן בעורות לבובין דאינן מקריבין רק הלב אסור גם כל העור אמנם זה אינו דזה ידענא מקרא דזבחי מתים דאסורין בהני' כמת וזה הוא אם נשחטה הבהמה לעו"ג (או בכדרכה אפילו נהרגה) דאז פועל השחיטה לכל הבהמה שעור בהמה חיה וקרניה אינן ראוין למידי לכן גם כל דבר מהבהמה נאסרין ומקרו זבחי מתים ובזה איירי הך דפרק השוחט וכן הך דעורות לבובין דאמרו בגמרא שיש עליה קורט דם שנעשה הנקב מחיים שלכך נשחטה אבל בהמה שנשחטה סתם שלא במחשבה לעו"ג ואינה זבחי מתים רק שנקרבה לעו"ג בזה מה שכוונו להקריב לעו"ג מיתסר והשאר לא מיתסר וכמו שאם זרקו הדם לא מיתסר הבשר יעוי' תוס' שם ועיי' לקמן הלכה ט"ו הקריבום לפניה נעשו תקרובות אע"פ שחזרו והוציאם כו' ואמר הגמרא שם והיוצא אסור אי אפשר דליכא תקרובות כו' אבל רק מה שמקריבין לעו"ג יעוי' היטב ודוגמת זה אשכחן גבי יו"ט בדף כ"א בהמה חצי' של עו"ג כו' מותר לשוחטה ביו"ט דא"א לכזית בשר בלא שחיטה עיסה חצי' של עו"ג אסור לאפות משום דאפשר לאפלוגי בלישה וברור מאד.

ו[עריכה]

אם היו עומדין על פתח המדינה כו' ואם לאו הרי הוא בחזקת לנוי ומותר

במשנה פליגי ר"מ וחכמים, דר"מ אוסר כל הצלמים הנמצאים כו' ומפרש ר' יוחנן במקומו של ר"מ היו עובדין אותה פעם אחת בשנה ור"מ דחייש למעוטא גזר שאר מקומות אטו אותו מקום, ורבנן דלא חיישי למעוטא לא גזרו שאר מקומות אטו אותו מקום ועיין ברבינו נסים באורך. ולדעתי פשוט, דהכוונה, דגויים במקומו של ר' מאיר, הם עובדין לכל הצלמים אפילו אין להם מקל וציפור כו' וכי ניידי לעלמא, עובדין כל הצלמים, וחייש למעוטא, היינו שמא עבדו אותם מעוט הגוים שבמקומו של ר"מ כי אזלי וניידי לעלמא, ותו הם אסורים, דהגוים של מקומות אחרים לא איכפת להו, אם יעבדו אותם הגוים של מקום אחר, אבל רבנן לא חיישי למעוטא, היינו להנך גוים של מקומו דר"מ, דליחוש שמא עבדוהו ולא שייך לאמר דהא מודה ר"מ היכי דרובא קמן, דלא חיישינן למעוטא, דדוקא בתשעה חנויות, דמספקא לן אם פירש מן המעוט או מן הרוב, אבל שנצרף גם המיעוט גם הרוב בלתי אפשר לאמר, דזה דוקא ברובא דאיתא קמן, ולר"מ דחייש למיעוטא חייש שמא גם אנשי מקומו היו עובדין אותו ואין זה סתירה מן הרוב אל המעוט. וברור. ולפירוש הרמב"ן דפלוגתתם הוה על מקומות הסתמיים, הקשה הר"ן הא ברובא דאיתא קמן ר"מ מודה, ואין לאמר דהוי קבוע דקבוע לא מהני רק היכי שפירש מן הקבוע אבל הכא הקבוע הא קבוע במקומו, רק דאנן אמרינן שהנך מקומות הוי כמקומו של ר"מ, איך שייך כאן דהוי קבוע, כיון שהנך מקומות אינם באים מן הקבוע, ובאמת לפ"ז לדעתי איכא לדחות גם קושיית הר"ן דלא שייך ע"ז לחשבו כרובא דאיתא קמן, כיון שאין אנו דנין אם באים מן הרוב, או מן המעוט, רק אנו דנין אם מקרה הרוב יש לו או מקרה המיעוט, בזה חייש ר' מאיר למיעוטא כמו דחייש למיעוטא דאיילונית אע"ג דרובא נשים דאיתא קמן אינן איילונית וזה פשוט לדעתי ודו"ק.

וראיתי להשעה"מ בהלכות מגילה שעמד בזה אם שייך כאן קבוע, והביא כסברתי משם הלשון למודים דהיכי שאין הקבוע יוצא ממקומו לא שייך לחשבו כמחצה על מחצה, והקשה מדברי הר"ש מקינון שכתב בס' הכריתות ובזה נתישב לי מה שמקשים העולם יאסר כל העולם בחרישה וזריעה מטעם נחל איתן שהוא קבוע, ולמאי דפרישית ניחא כיון דלא ידעינן היכן הוא לא שייך זה עכ"ל. הרי דאע"ג דכל שדה ושדה באנפי נפשיה קאי ולא יצא מן הקבוע ס"ל להר"ש דמקרי קבוע. עכ"ד ובמחכתה"ג לא דק כלל. דלפי ס"ד דהספר כריתות דקבוע אף שלא נודע הוי קבוע [ובשיטה זו אזדו התוספות בסנהדרין פ"א סד"ה הנסקלין בנשרפין ועוד י"ל דהו"ל קבוע אע"ג שאינו ניכר ונודע לנו מקומו יעו"ש] אם כן הא כאן שפיר הקשו יאסר כל העולם בחרישה וזריעה שמא אתה פוגע במיעוט נחל איתן הקבוע במקומו באותו מקום בעצמו הגע נא בעצמך, לחוש שמא פירש מן הקבוע את חושש ולחוש שמא פגעת את הקבוע במקומו לא תחוש יפלא בעיני [ולפ"ז צריך להבין אמאי משני בפרק אלו מציאות באגא בארעא דיתמי לא מחזקינן וכפירש"י דהולכין אחר רוב ואמאי הא הוי קבוע] אם לא כפי סברת התוספות בכ"מ ותירוץ הר"ש דכיון שאינו ניכר תו בטל חשיבות קביעותו, רק במקומות המוקפין מימות יב"נ, שאתה רוצה לדון על המקום הספק דהוא ג"כ מוקף מימות יב"נ, כמיעוט המוקפים שקבועים במקומם הלא לא פגעת את הקבוע, ולא יצא מן הקבוע, רק שאתה דן על מקום אחר מאי מועיל הקביעות להחשיבו כמחצה על מחצה, וכן כאן המקום שאינו יודע דרך אנשיו אם עובדין לצלמיו או לא, האם פגעת במקומות הקבועים, רק אתה דן על מקום אחר, בזה לא מועיל חשיבות מיעוט מקומות הקבועין שעובדין לצלמיו וז"פ.

יב[עריכה]

מפני שהעוף מביא עציו ממקום אחר.

פירוש ורוב עופות מביאין ממקום אחר. ולא דמי לענבים בכרם דאסור לרבינו, מטעם כאן נמצא כאן הי' יעוי' טורי זהב סי' צ"ד ס"ק י"ז אע"ג דהוי רובא דעלמא היתר. ופשוט.


מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.