מגדל עוז/גירושין/ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מגדל עוז ‏ גירושין ד

א

אין כותבין את הגט עד לכתחלה. פ"ק דגיטין (דף י"א) :

ב

כותבין במי עפצא עד שאין זה כתב. הכל פ"ב דגיטין (דף י"ט) :

ג

כותבין במי עפצא עד שאין זה כתב. הכל פ"ב דגיטין (דף י"ט) :

ד

כותבין במי עפצא עד שאין זה כתב. הכל פ"ב דגיטין (דף י"ט) :

ה

כותבין במי עפצא עד שאין זה כתב. הכל פ"ב דגיטין (דף י"ט) :

ו

כותבין במי עפצא עד שאין זה כתב. הכל פ"ב דגיטין (דף י"ט) :

ז

המקרע על העור וכו'. פ"ב דמסכת גיטין (דף י"ט) פסקינן לה הלכה כרשב"ג:

כותבין את הגט עד וכתיבה. פ"ב דגיטין (דף י"ט) :

ח

אחד מן העדים כו' עד בלשון אחרת פסול. תוספתא סוף מסכת גיטין וסוף ב"ב:
כתב הראב"ד ז"ל דבר זה מצאו בתוספתא וכו': ואני אומר זאת התוספתא סוף מס' גיטין וסוף ב"ב. ולדעתי הטעם מפני שאין על כל לשון אלא עד אחד וגם כי יכיר כל עד בשתי הלשונות ומה לי ה' עדים וחמש לשונות מה לי שתי לשונות ושני עדים. ואפשר שהיה לו לשון אחר בקבלת רבותיו או פי' בזו שאני לא שמעתיו אבל לדעתי זה טעם נכון לדברי ר"מ ז"ל וגם הם משנה שלימה סוף מסכת גיטין דתנן עד אחד יוני ועד אחד עברי עד אחד עברי ועד אחד יוני באין מתחת זה לתחת זה שניהם פסולין ע"כ, משמע אבל אם אינן באין כשר ועוד תנן התם גט שכתבו עברית ועדיו יונית יונית ועדיו עברית כשר עד אחד עברי ועד אחד יוני כשר ע"כ, ומכאן למדנו דבריו. שוב בדקתי בנוסחא מדוייקת מן התוספתא וכתוב בה בין בסוף גיטין בין בסוף בתרא בה' לשונות כשר ויהיה פירוש' שחתם כל אחד מהם בה' לשונות ולפיכך כשר שהרי יש ה' עדים על כל לשון ולשון דוק מינה שאם אין על כל לשון ולשון אלא עד אחד פסול:

ט

כל לשון שיכתוב כו' עד ושלח פלוני את פלונית. פרק המגרש (דף פ"ז) :

י

וכן צריך שיהיה עד משתנה. פרק הקומץ רבה (דף ל"ד) :

יא

היה בו משמעות עד משמע שתי ענינות. מקצת הדברים הם סדור הענינים כדרך משכילי המחברים ועיקר הדברים פרק המגרש (דף פ"ה) :

יב

היה בו משמעות עד משמע שתי ענינות. מקצת הדברים הם סדור הענינים כדרך משכילי המחברים ועיקר הדברים פרק המגרש (דף פ"ה) :

יג

היה בו משמעות עד משמע שתי ענינות. מקצת הדברים הם סדור הענינים כדרך משכילי המחברים ועיקר הדברים פרק המגרש (דף פ"ה) :

יד

הרי שכתב בנוסח זה ולא האריך כו' עד כשאר שטרות. עיקר הלכות אלו פרק גט פשוט ופ' המגרש:
כתב הראב"ד כתב גאון וכו': ואני אומר ורבותינו בעלי התוס' הסכימו ללשון ר"מ ז"ל ויש לי טעם בדבר כמ"ש למעלה פרשב"ם בפרק גט פשוט כי המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין הולד ממזר וכן נהגנו אנחנו הלכה למעשה אא"כ הלך הבעל ויש בה להקל משום עיגונא:

וכן גט שנמצא קרוע עד אם יכול לקרות כשר ואם לאו אינו גט בד"א בשהיה הגט עד כשנתן לה בפניהם. בתוספתא פרק התקבל:
כתב הראב"ד ז"ל אם גט מקויים הוא וכו': ואני אומר כי לפי הדומה שחשב הראב"ד ז"ל כי ר"מ ז"ל כתב זה לפי שסמך על ההיא דפרק גט פשוט (ב"ב קס"ח:) גמרא מתני' דמי שנמחק שטר חובו דת"ר וכו' נקרע פסול נתקרע כשר נמחק או נטשטש אם רשומו ניכר כשר היכי דמי נקרע והיכי דמי נתקרע אמר רב יהודה נקרע קרע של ב"ד נתקרע קרע שאינו של ב"ד היכי דמי קרע של ב"ד אמר רב יהודה מקום עדים ומקום הזמן ומקום התורף אביי אמר שתי וערב ע"כ. ושסמך על מסקנא דאביי בלבד וחס ושלום שאילו על זאת בלבד מאין באו לו אלו הלשונות של נמוק ונרקב ובבואה וחביריהן וכבר כתבתי שהוא ז"ל נהג בכל החבור הזה של משנה תורה לקחת לשון התלמוד בכל יכלתו כדי לגלות מקום מוצאו אלא ודאי מן התוספתא למדו וכל רז לא אניס ליה וזהו לשון התוספתא אות באות במס' גיטין נקרע כשר נתקרע פסול נקרע בו קרע של ב"ד פסול נמוק או שהרקיב או שנעשה ככברה כשר נמחק או נתטשטש ובבואה שלו קיימת אם יכול לקרות כשר ואם לאו פסול ע"כ. הנה עיניך רואות שהסכים יפה להלכה וכלשון התוספתא אות באות וכההוא דגט פשוט ואחר כך פירש וחילק בד"א כו' כחכמתו כר"א דאמר עדי מסירה כרתי דקי"ל כוותיה ותוספתא ודאי להנשא בו מיתניא וברייתא דגט פשוט נמי דהא סיפא דתוספתא כאשר עיניך רואות אות באות. ועוד יש לי ראיה פשוטה לדברי ר"מ ז"ל במסכת כתובות פרק הכותב (דף פ"ט:) סוף גמרא מתני' דהוציא גט דגרסינן א"ל ר"נ לרב הונא [לרב] דאמר גט גובה עיקר ליחוש דילמא מפקא גיטא בהאי בי דינא וגביא והדרא ומפקא בבי דינא אחרינא וגביא וכ"ת דקרעי' ליה אמרה בעינא לאינסובי ביה ותריץ דקרעי' ליה וכתבינן אגביה גיטא דנן קרענוהי לאו משום דגיטא פסול הוא אלא דלא תיהדר ותגבי ביה זימנא אחרינא ע"כ. ומייתי לה פ"ק דמציעא (דף י"ח) . הנה עיניך רואות שאלמלא זה שכותבין ב"ד על גביו לא היתה יכולה להנשא בו וגיטא פסולא הוה מקרי וכדברי ר"מ ז"ל.

טו

הרי שכתב בנוסח זה ולא האריך כו' עד כשאר שטרות. עיקר הלכות אלו פרק גט פשוט ופ' המגרש:
כתב הראב"ד כתב גאון וכו': ואני אומר ורבותינו בעלי התוס' הסכימו ללשון ר"מ ז"ל ויש לי טעם בדבר כמ"ש למעלה פרשב"ם בפרק גט פשוט כי המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין הולד ממזר וכן נהגנו אנחנו הלכה למעשה אא"כ הלך הבעל ויש בה להקל משום עיגונא:

וכן גט שנמצא קרוע עד אם יכול לקרות כשר ואם לאו אינו גט בד"א בשהיה הגט עד כשנתן לה בפניהם. בתוספתא פרק התקבל:
כתב הראב"ד ז"ל אם גט מקויים הוא וכו': ואני אומר כי לפי הדומה שחשב הראב"ד ז"ל כי ר"מ ז"ל כתב זה לפי שסמך על ההיא דפרק גט פשוט (ב"ב קס"ח:) גמרא מתני' דמי שנמחק שטר חובו דת"ר וכו' נקרע פסול נתקרע כשר נמחק או נטשטש אם רשומו ניכר כשר היכי דמי נקרע והיכי דמי נתקרע אמר רב יהודה נקרע קרע של ב"ד נתקרע קרע שאינו של ב"ד היכי דמי קרע של ב"ד אמר רב יהודה מקום עדים ומקום הזמן ומקום התורף אביי אמר שתי וערב ע"כ. ושסמך על מסקנא דאביי בלבד וחס ושלום שאילו על זאת בלבד מאין באו לו אלו הלשונות של נמוק ונרקב ובבואה וחביריהן וכבר כתבתי שהוא ז"ל נהג בכל החבור הזה של משנה תורה לקחת לשון התלמוד בכל יכלתו כדי לגלות מקום מוצאו אלא ודאי מן התוספתא למדו וכל רז לא אניס ליה וזהו לשון התוספתא אות באות במס' גיטין נקרע כשר נתקרע פסול נקרע בו קרע של ב"ד פסול נמוק או שהרקיב או שנעשה ככברה כשר נמחק או נתטשטש ובבואה שלו קיימת אם יכול לקרות כשר ואם לאו פסול ע"כ. הנה עיניך רואות שהסכים יפה להלכה וכלשון התוספתא אות באות וכההוא דגט פשוט ואחר כך פירש וחילק בד"א כו' כחכמתו כר"א דאמר עדי מסירה כרתי דקי"ל כוותיה ותוספתא ודאי להנשא בו מיתניא וברייתא דגט פשוט נמי דהא סיפא דתוספתא כאשר עיניך רואות אות באות. ועוד יש לי ראיה פשוטה לדברי ר"מ ז"ל במסכת כתובות פרק הכותב (דף פ"ט:) סוף גמרא מתני' דהוציא גט דגרסינן א"ל ר"נ לרב הונא [לרב] דאמר גט גובה עיקר ליחוש דילמא מפקא גיטא בהאי בי דינא וגביא והדרא ומפקא בבי דינא אחרינא וגביא וכ"ת דקרעי' ליה אמרה בעינא לאינסובי ביה ותריץ דקרעי' ליה וכתבינן אגביה גיטא דנן קרענוהי לאו משום דגיטא פסול הוא אלא דלא תיהדר ותגבי ביה זימנא אחרינא ע"כ. ומייתי לה פ"ק דמציעא (דף י"ח) . הנה עיניך רואות שאלמלא זה שכותבין ב"ד על גביו לא היתה יכולה להנשא בו וגיטא פסולא הוה מקרי וכדברי ר"מ ז"ל.

טז

הרי שכתב בנוסח זה ולא האריך כו' עד כשאר שטרות. עיקר הלכות אלו פרק גט פשוט ופ' המגרש:
כתב הראב"ד כתב גאון וכו': ואני אומר ורבותינו בעלי התוס' הסכימו ללשון ר"מ ז"ל ויש לי טעם בדבר כמ"ש למעלה פרשב"ם בפרק גט פשוט כי המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין הולד ממזר וכן נהגנו אנחנו הלכה למעשה אא"כ הלך הבעל ויש בה להקל משום עיגונא:

וכן גט שנמצא קרוע עד אם יכול לקרות כשר ואם לאו אינו גט בד"א בשהיה הגט עד כשנתן לה בפניהם. בתוספתא פרק התקבל:
כתב הראב"ד ז"ל אם גט מקויים הוא וכו': ואני אומר כי לפי הדומה שחשב הראב"ד ז"ל כי ר"מ ז"ל כתב זה לפי שסמך על ההיא דפרק גט פשוט (ב"ב קס"ח:) גמרא מתני' דמי שנמחק שטר חובו דת"ר וכו' נקרע פסול נתקרע כשר נמחק או נטשטש אם רשומו ניכר כשר היכי דמי נקרע והיכי דמי נתקרע אמר רב יהודה נקרע קרע של ב"ד נתקרע קרע שאינו של ב"ד היכי דמי קרע של ב"ד אמר רב יהודה מקום עדים ומקום הזמן ומקום התורף אביי אמר שתי וערב ע"כ. ושסמך על מסקנא דאביי בלבד וחס ושלום שאילו על זאת בלבד מאין באו לו אלו הלשונות של נמוק ונרקב ובבואה וחביריהן וכבר כתבתי שהוא ז"ל נהג בכל החבור הזה של משנה תורה לקחת לשון התלמוד בכל יכלתו כדי לגלות מקום מוצאו אלא ודאי מן התוספתא למדו וכל רז לא אניס ליה וזהו לשון התוספתא אות באות במס' גיטין נקרע כשר נתקרע פסול נקרע בו קרע של ב"ד פסול נמוק או שהרקיב או שנעשה ככברה כשר נמחק או נתטשטש ובבואה שלו קיימת אם יכול לקרות כשר ואם לאו פסול ע"כ. הנה עיניך רואות שהסכים יפה להלכה וכלשון התוספתא אות באות וכההוא דגט פשוט ואחר כך פירש וחילק בד"א כו' כחכמתו כר"א דאמר עדי מסירה כרתי דקי"ל כוותיה ותוספתא ודאי להנשא בו מיתניא וברייתא דגט פשוט נמי דהא סיפא דתוספתא כאשר עיניך רואות אות באות. ועוד יש לי ראיה פשוטה לדברי ר"מ ז"ל במסכת כתובות פרק הכותב (דף פ"ט:) סוף גמרא מתני' דהוציא גט דגרסינן א"ל ר"נ לרב הונא [לרב] דאמר גט גובה עיקר ליחוש דילמא מפקא גיטא בהאי בי דינא וגביא והדרא ומפקא בבי דינא אחרינא וגביא וכ"ת דקרעי' ליה אמרה בעינא לאינסובי ביה ותריץ דקרעי' ליה וכתבינן אגביה גיטא דנן קרענוהי לאו משום דגיטא פסול הוא אלא דלא תיהדר ותגבי ביה זימנא אחרינא ע"כ. ומייתי לה פ"ק דמציעא (דף י"ח) . הנה עיניך רואות שאלמלא זה שכותבין ב"ד על גביו לא היתה יכולה להנשא בו וגיטא פסולא הוה מקרי וכדברי ר"מ ז"ל.

יז

הרי שכתב בנוסח זה ולא האריך כו' עד כשאר שטרות. עיקר הלכות אלו פרק גט פשוט ופ' המגרש:
כתב הראב"ד כתב גאון וכו': ואני אומר ורבותינו בעלי התוס' הסכימו ללשון ר"מ ז"ל ויש לי טעם בדבר כמ"ש למעלה פרשב"ם בפרק גט פשוט כי המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין הולד ממזר וכן נהגנו אנחנו הלכה למעשה אא"כ הלך הבעל ויש בה להקל משום עיגונא:

וכן גט שנמצא קרוע עד אם יכול לקרות כשר ואם לאו אינו גט בד"א בשהיה הגט עד כשנתן לה בפניהם. בתוספתא פרק התקבל:
כתב הראב"ד ז"ל אם גט מקויים הוא וכו': ואני אומר כי לפי הדומה שחשב הראב"ד ז"ל כי ר"מ ז"ל כתב זה לפי שסמך על ההיא דפרק גט פשוט (ב"ב קס"ח:) גמרא מתני' דמי שנמחק שטר חובו דת"ר וכו' נקרע פסול נתקרע כשר נמחק או נטשטש אם רשומו ניכר כשר היכי דמי נקרע והיכי דמי נתקרע אמר רב יהודה נקרע קרע של ב"ד נתקרע קרע שאינו של ב"ד היכי דמי קרע של ב"ד אמר רב יהודה מקום עדים ומקום הזמן ומקום התורף אביי אמר שתי וערב ע"כ. ושסמך על מסקנא דאביי בלבד וחס ושלום שאילו על זאת בלבד מאין באו לו אלו הלשונות של נמוק ונרקב ובבואה וחביריהן וכבר כתבתי שהוא ז"ל נהג בכל החבור הזה של משנה תורה לקחת לשון התלמוד בכל יכלתו כדי לגלות מקום מוצאו אלא ודאי מן התוספתא למדו וכל רז לא אניס ליה וזהו לשון התוספתא אות באות במס' גיטין נקרע כשר נתקרע פסול נקרע בו קרע של ב"ד פסול נמוק או שהרקיב או שנעשה ככברה כשר נמחק או נתטשטש ובבואה שלו קיימת אם יכול לקרות כשר ואם לאו פסול ע"כ. הנה עיניך רואות שהסכים יפה להלכה וכלשון התוספתא אות באות וכההוא דגט פשוט ואחר כך פירש וחילק בד"א כו' כחכמתו כר"א דאמר עדי מסירה כרתי דקי"ל כוותיה ותוספתא ודאי להנשא בו מיתניא וברייתא דגט פשוט נמי דהא סיפא דתוספתא כאשר עיניך רואות אות באות. ועוד יש לי ראיה פשוטה לדברי ר"מ ז"ל במסכת כתובות פרק הכותב (דף פ"ט:) סוף גמרא מתני' דהוציא גט דגרסינן א"ל ר"נ לרב הונא [לרב] דאמר גט גובה עיקר ליחוש דילמא מפקא גיטא בהאי בי דינא וגביא והדרא ומפקא בבי דינא אחרינא וגביא וכ"ת דקרעי' ליה אמרה בעינא לאינסובי ביה ותריץ דקרעי' ליה וכתבינן אגביה גיטא דנן קרענוהי לאו משום דגיטא פסול הוא אלא דלא תיהדר ותגבי ביה זימנא אחרינא ע"כ. ומייתי לה פ"ק דמציעא (דף י"ח) . הנה עיניך רואות שאלמלא זה שכותבין ב"ד על גביו לא היתה יכולה להנשא בו וגיטא פסולא הוה מקרי וכדברי ר"מ ז"ל.

יח

חמשה שכתבו גט עד סוף הפ'. הכל פרק המגרש (דף פ"ז) :

יט

חמשה שכתבו גט עד סוף הפ'. הכל פרק המגרש (דף פ"ז) :

כ

חמשה שכתבו גט עד סוף הפ'. הכל פרק המגרש (דף פ"ז) :

כא

חמשה שכתבו גט עד סוף הפ'. הכל פרק המגרש (דף פ"ז) :

כב

חמשה שכתבו גט עד סוף הפ'. הכל פרק המגרש (דף פ"ז) :

כג

חמשה שכתבו גט עד סוף הפ'. הכל פרק המגרש (דף פ"ז) :

כד

חמשה שכתבו גט עד סוף הפ'. הכל פרק המגרש (דף פ"ז) :

כה

חמשה שכתבו גט עד סוף הפ'. הכל פרק המגרש (דף פ"ז) :

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.