מגדל עוז/גירושין/ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מגדל עוז ‏ גירושין ג

א

כל גט שנכתב עד שנכתב לשם גירושין. בזבחים (דף כ"ג) ובגיטין פ' כל הגט (דף כ"ד) :

ב

כל גט שנכתב עד שנכתב לשם גירושין. בזבחים (דף כ"ג) ובגיטין פ' כל הגט (דף כ"ד) :

ג

יתר על זה וכו' עד לשמה אינו גט. פ' כל הגט ופרק המביא תניין (דף כ') :

ד

יתר על זה וכו' עד לשמה אינו גט. פ' כל הגט ופרק המביא תניין (דף כ') :

ה

מי שכתב גט לגרש כו' עד שמא יאמרו גיטה קודם לבנה. בגיטין פ' הזורק (דף ע"ט) ופרק ד' דעדיות ובה' ר"י אלפס ז"ל פ' המגרש:

ו

אמר לסופר כתוב גט לפלונית ויהיה כו' עד וגירשה בו כשר. ביבמות פ' ר"ג (דף נ"ב) :
כתב הראב"ד ז"ל דוקא שזמן הגט כו': ואני אומר עיקר הלכה זו ביבמות פ' ר"ג (דף נ"ב) דגרסי' אמר רמי בר חמא הרי אמרו אמר ללבלר כתוב גט לארוסתי לכשאכנסנה אגרשנה ה"ז גט מפני שבידו לגרשה לאשה בעלמא אינו גט מפני שאין בידו לגרשה ופירש"י הואיל כשנכתב לא היה ראוי לגירושין ורבותינו בעלי התוס' ז"ל הקשו על מימרא זו דרמי בר חמא מהא דגרסי' בגיטין פרק כל הגט (גמ' ומתני' דהכותב טופסי גיטין כו' אמר רב עמרם הא מלתא שמעית מיניה דעולא דאמר משום תקנת ולד ולא ידענא מאי ניהו כיון דשמעית להא כתבו גט לארוסתי לכשאכנסנה אגרשנה אינו גט ואמר עולא מ"ט גזירה שמא יאמרו גיטה קודם לבנה ה"נ) גזירה שמא יאמרו גיטה קודם לבנה ע"כ. ותירצו דהא דיבמות מיירי בשזמן הגט אחר הנשואין (שהוא זמן נתינה) וההיא דגיטין מיירי כשזמן הגט מן האירוסין וכן פר"ת ז"ל וגם שינה פי' ההלכה כולה מפירש"י ז"ל. והראב"ד ז"ל הלך בדרך ר"ת ור"מ ז"ל הלך בדרך רש"י ז"ל כפי קבלתו ופסק כרמי בר חמא דיבמות ויש לו טעמים רבים כפי דעתי. חדא דמשמע לישנא דתלמודא שהיא הלכה קבועה ומקובלת שאמר הרי אמרו כלומר אמרו דבר מוסכם ועוד דהדר בעי עלה רמי בר חמא גופיה ליבמתו מהו כיון דאגידא ביה כארוסתו דמיא או דילמא כיון דלא עבד בה מאמר לא תיקו ע"כ. וכיון דבעי מטונה ש"מ הלכה רווחת ומקובלת היא להם ולכך סמכה ר"מ ז"ל לאלו הדינין וז"ל כתבו ליבמתו ואחר שיבמה גירשה בו ה"ז ספק גירושין הואיל ואינה אשתו גמורה כשכתבו עכ"ל. ועוד דהא סלקא בעיא בתיקו ולא מהדר מידי אמלתא דפשיטא ליה אלמא הלכה קבועה היא וההיא דעולא ליתא. חדא דיחידאה הוא כדאמר רב עמרם שמעית מינה דעולא מכלל דכ"ע לאו הכי סבירא להו ועוד דהא פליג על ר"ל ועל ר"י דפירשו טעמא דזמן או משום פירות או משום גזירה שמא יחפה על בת אחותו כמ"ש סוף פ"א מהלכות אלו ועולא תלמיד דר"י ואין הלכה כתלמיד במקום הרב וממילא מיתרצא קושיין דמהדרינן ומתמהינן גברא אגברא קא רמית א"נ דעולא ליתא וזו אינה צריכה לפנים ולפני לפנים:

ז

מפני תקנת סופר עד מפני תיקון העולם. בגיטין פרק כל הגט:

יש מי שאומר כו' עד פסול מדבריהם. זה מחלוקת הוא בין רבותינו בעלי התוס' ז"ל ור"י הביאו בהלכות פ' המגרש:

ח

מפני תקנת סופר עד מפני תיקון העולם. בגיטין פרק כל הגט:

יש מי שאומר כו' עד פסול מדבריהם. זה מחלוקת הוא בין רבותינו בעלי התוס' ז"ל ור"י הביאו בהלכות פ' המגרש:

ט

המביא גט ואבד כו' אבד במקום שהשיירות מצויות כו' הוחזק באותו המקום כו' עד אם נתגרשה הרי זו ספק מגורשת. פ' כל הגט (דף כ"ז) ופ"ק דמציעא (דף כ') :
כתב הראב"ד ז"ל בלבול אני רואה כאן וכו': ואני אומר כבר נתחבטו בזה ראשונים וראשוני ראשונים ויש לכלם פנים לפי ההלכה הערוכה פ' כל הגט גמ' מתני' דהמביא גט ואבד הימנו ומ"מ ר"מ ז"ל הסכים כדעת רבותיו ז"ל. ומ"ש הראב"ד ז"ל על ר"מ ז"ל שהיה בלבול גם כתב על ר"י אלפס שהלך בדרך עקלתון, אך רבינו הגדול הרמב"ן ז"ל השיב בעבורו בספר המלחמות ובחידושיו וגם בבלבול הזה שהוא אומר אני משיב דעתי כי מבורר הוא בגמ' באותה הלכה שהזכרתי בלשון שני של איכא דאמרי וטעמא מפני שהשיירות מצויות והוחזקו שני יוסף בן שמעון דאיכא תרתי לריעותא. ואם תרצה לרדת לעומק דעתו התבונן בהלכה הזו פ' כל הגט ופ"ק דמציעא ותראה כי מ"ש בפיסקא ראשונה במקום שאין השיירות מצויות אפי' לאחר זמן מרובה שהגט בחזקתו היינו כברייתא ופירוקא דרבא ומ"ש בפיסקא שניה במקום שהשיירות מצויות ועדיין לא שהה אדם שם הוא ג"כ כרבה דפרקה למתני' בהכי ובשלא הוחזקו כדמסיק תלמודא וכדפסיק רב יהודה בשלהי שמעתין בשם שמואל הלכה שלא שהה אדם שם ובשלא הוחזקו דאיכא חדא לטיבותא וחדא לריעותא וגם שאר הדקדוקין של פיסקא זו השניה בסוף ההלכה הם. ומ"ש בפיסקא שלישית בהוחזק הואיל ועבר אדם שם אע"פ שלא שהה היינו במקום שהשיירות מצויות והוחזקו שני יוסף בן שמעון דאיכא תרתי לריעותא וכדפסיק רבה בר בר חנה אר"י ואיתימא רב שמואל בר מרתא הלכה שלא עבר אדם שם ואההיא מסקנא קאי ולא פליגי וכי דייקת שפיר בסידור דברי ר"מ ז"ל עם סדור הגמרא והגמרא הכי משכחת לה שפיר בלא בלבול:

אבל אם לא עבר אדם שם עד היה לעדים בגט סימן מובהק כו' עד ששמותיהן שוים. שם פ' כל הגט ופ"ק דמציעא:
כתב הראב"ד ואפי' לשליח עכ"ל: ואני אומר כבר כתבתי כמה פעמים על זה החבור כי לכך קראו משנה תורה לפי שביאר בקצרה לשון הגמ' ואנן בבעל עסקינן וה"ג ובזמן שהבעל מודה תני והשליח לא הוזכר כאן ואף כי מעובדא דרבה בר בר חנה הכי משמע לן וגם רמז"ל בהא לא פליג וכיון דלאו בשליח קיימין בסוגיא דילן לא נחת לפירושי דילן דלאו בדידהו מיירי ושפיר עבד למאי דחזינן:

י

המביא גט ואבד כו' אבד במקום שהשיירות מצויות כו' הוחזק באותו המקום כו' עד אם נתגרשה הרי זו ספק מגורשת. פ' כל הגט (דף כ"ז) ופ"ק דמציעא (דף כ') :
כתב הראב"ד ז"ל בלבול אני רואה כאן וכו': ואני אומר כבר נתחבטו בזה ראשונים וראשוני ראשונים ויש לכלם פנים לפי ההלכה הערוכה פ' כל הגט גמ' מתני' דהמביא גט ואבד הימנו ומ"מ ר"מ ז"ל הסכים כדעת רבותיו ז"ל. ומ"ש הראב"ד ז"ל על ר"מ ז"ל שהיה בלבול גם כתב על ר"י אלפס שהלך בדרך עקלתון, אך רבינו הגדול הרמב"ן ז"ל השיב בעבורו בספר המלחמות ובחידושיו וגם בבלבול הזה שהוא אומר אני משיב דעתי כי מבורר הוא בגמ' באותה הלכה שהזכרתי בלשון שני של איכא דאמרי וטעמא מפני שהשיירות מצויות והוחזקו שני יוסף בן שמעון דאיכא תרתי לריעותא. ואם תרצה לרדת לעומק דעתו התבונן בהלכה הזו פ' כל הגט ופ"ק דמציעא ותראה כי מ"ש בפיסקא ראשונה במקום שאין השיירות מצויות אפי' לאחר זמן מרובה שהגט בחזקתו היינו כברייתא ופירוקא דרבא ומ"ש בפיסקא שניה במקום שהשיירות מצויות ועדיין לא שהה אדם שם הוא ג"כ כרבה דפרקה למתני' בהכי ובשלא הוחזקו כדמסיק תלמודא וכדפסיק רב יהודה בשלהי שמעתין בשם שמואל הלכה שלא שהה אדם שם ובשלא הוחזקו דאיכא חדא לטיבותא וחדא לריעותא וגם שאר הדקדוקין של פיסקא זו השניה בסוף ההלכה הם. ומ"ש בפיסקא שלישית בהוחזק הואיל ועבר אדם שם אע"פ שלא שהה היינו במקום שהשיירות מצויות והוחזקו שני יוסף בן שמעון דאיכא תרתי לריעותא וכדפסיק רבה בר בר חנה אר"י ואיתימא רב שמואל בר מרתא הלכה שלא עבר אדם שם ואההיא מסקנא קאי ולא פליגי וכי דייקת שפיר בסידור דברי ר"מ ז"ל עם סדור הגמרא והגמרא הכי משכחת לה שפיר בלא בלבול:

אבל אם לא עבר אדם שם עד היה לעדים בגט סימן מובהק כו' עד ששמותיהן שוים. שם פ' כל הגט ופ"ק דמציעא:
כתב הראב"ד ואפי' לשליח עכ"ל: ואני אומר כבר כתבתי כמה פעמים על זה החבור כי לכך קראו משנה תורה לפי שביאר בקצרה לשון הגמ' ואנן בבעל עסקינן וה"ג ובזמן שהבעל מודה תני והשליח לא הוזכר כאן ואף כי מעובדא דרבה בר בר חנה הכי משמע לן וגם רמז"ל בהא לא פליג וכיון דלאו בשליח קיימין בסוגיא דילן לא נחת לפירושי דילן דלאו בדידהו מיירי ושפיר עבד למאי דחזינן:

יא

המביא גט ואבד כו' אבד במקום שהשיירות מצויות כו' הוחזק באותו המקום כו' עד אם נתגרשה הרי זו ספק מגורשת. פ' כל הגט (דף כ"ז) ופ"ק דמציעא (דף כ') :
כתב הראב"ד ז"ל בלבול אני רואה כאן וכו': ואני אומר כבר נתחבטו בזה ראשונים וראשוני ראשונים ויש לכלם פנים לפי ההלכה הערוכה פ' כל הגט גמ' מתני' דהמביא גט ואבד הימנו ומ"מ ר"מ ז"ל הסכים כדעת רבותיו ז"ל. ומ"ש הראב"ד ז"ל על ר"מ ז"ל שהיה בלבול גם כתב על ר"י אלפס שהלך בדרך עקלתון, אך רבינו הגדול הרמב"ן ז"ל השיב בעבורו בספר המלחמות ובחידושיו וגם בבלבול הזה שהוא אומר אני משיב דעתי כי מבורר הוא בגמ' באותה הלכה שהזכרתי בלשון שני של איכא דאמרי וטעמא מפני שהשיירות מצויות והוחזקו שני יוסף בן שמעון דאיכא תרתי לריעותא. ואם תרצה לרדת לעומק דעתו התבונן בהלכה הזו פ' כל הגט ופ"ק דמציעא ותראה כי מ"ש בפיסקא ראשונה במקום שאין השיירות מצויות אפי' לאחר זמן מרובה שהגט בחזקתו היינו כברייתא ופירוקא דרבא ומ"ש בפיסקא שניה במקום שהשיירות מצויות ועדיין לא שהה אדם שם הוא ג"כ כרבה דפרקה למתני' בהכי ובשלא הוחזקו כדמסיק תלמודא וכדפסיק רב יהודה בשלהי שמעתין בשם שמואל הלכה שלא שהה אדם שם ובשלא הוחזקו דאיכא חדא לטיבותא וחדא לריעותא וגם שאר הדקדוקין של פיסקא זו השניה בסוף ההלכה הם. ומ"ש בפיסקא שלישית בהוחזק הואיל ועבר אדם שם אע"פ שלא שהה היינו במקום שהשיירות מצויות והוחזקו שני יוסף בן שמעון דאיכא תרתי לריעותא וכדפסיק רבה בר בר חנה אר"י ואיתימא רב שמואל בר מרתא הלכה שלא עבר אדם שם ואההיא מסקנא קאי ולא פליגי וכי דייקת שפיר בסידור דברי ר"מ ז"ל עם סדור הגמרא והגמרא הכי משכחת לה שפיר בלא בלבול:

אבל אם לא עבר אדם שם עד היה לעדים בגט סימן מובהק כו' עד ששמותיהן שוים. שם פ' כל הגט ופ"ק דמציעא:
כתב הראב"ד ואפי' לשליח עכ"ל: ואני אומר כבר כתבתי כמה פעמים על זה החבור כי לכך קראו משנה תורה לפי שביאר בקצרה לשון הגמ' ואנן בבעל עסקינן וה"ג ובזמן שהבעל מודה תני והשליח לא הוזכר כאן ואף כי מעובדא דרבה בר בר חנה הכי משמע לן וגם רמז"ל בהא לא פליג וכיון דלאו בשליח קיימין בסוגיא דילן לא נחת לפירושי דילן דלאו בדידהו מיירי ושפיר עבד למאי דחזינן:

יב

שנים ששלחו עד הרי השני בטל. פרק השולח (דף מ"ב) :

יג

מי שהיו לו ב' שמות עד ואם כתב חניכתו וחניכתה כשר. פ' השולח (דף ל"ד) ופ' המגרש (דף פ"ז) :
כתב הראב"ד ז"ל נ"ל והוא שיהא רגיל באותה חניכה יותר עכ"ל: ואני אומר זה דעת מקצת רבותינו בעלי התוס' ז"ל אך בפ' השולח ששם זאת ההלכה לא הוזכר ולכך לא בירר רמז"ל דעתו בזה ולא חילק הוא אלא מה שחילק התלמוד כמ"ש כמה פעמים:

יד

כתב השם עד ה"ז פסול. פרק השולח (דף ל"ד) :

שינה שמו או שמה עד אינו גט. בגיטין פרק הזורק (דף פ') :

טו

והכל כשרין עד את גיטה. פ"ב דגיטין (דף כ"ב) :

ישראל שהמיר לעכו"ם עד לכל דבריו. פ"ק דחולין ובהרבה מקומות משמע כן מיהו קידושיו קידושין וגיטו גט כמ"ש ר"מ בהלכות אישות:

טז

ולמה אין כותבין אלו החמשה עד עומד על גבן. פ"ב דגיטין (דף כ"ו) :

אבל העכו"ם והעבד עד כמו שביארנו. פרק כל הגט ופ"ב דגיטין גמ' מתני' דהכל כשרין לכתוב את הגט כתב מורי הרשב"א ז"ל דעבד כשר לכתוב דומיא דאשה כיון דשייך במצות כמוה והאריך בטענותיו בחדושיו:

יז

ולמה אין כותבין אלו החמשה עד עומד על גבן. פ"ב דגיטין (דף כ"ו) :

אבל העכו"ם והעבד עד כמו שביארנו. פרק כל הגט ופ"ב דגיטין גמ' מתני' דהכל כשרין לכתוב את הגט כתב מורי הרשב"א ז"ל דעבד כשר לכתוב דומיא דאשה כיון דשייך במצות כמוה והאריך בטענותיו בחדושיו:

יח

ולמה אין כותבין אלו החמשה עד עומד על גבן. פ"ב דגיטין (דף כ"ו) :

אבל העכו"ם והעבד עד כמו שביארנו. פרק כל הגט ופ"ב דגיטין גמ' מתני' דהכל כשרין לכתוב את הגט כתב מורי הרשב"א ז"ל דעבד כשר לכתוב דומיא דאשה כיון דשייך במצות כמוה והאריך בטענותיו בחדושיו:

יט

הכותב גט בשבת עד סוף הפ'. פ' מי שאחזו:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.