לחם משנה/שבועות/ו

לחם משנה ‏ שבועות ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ד

ואינו נעשה שליח להתיר נדוי לאשתו וכו'. להך גירסא קשה דאע"ג דגריס בגמ' נדר לרבינו ז"ל נדוי ונדר שוים כדכתב הר"ן ז"ל בפ"ק דנדרים עלה ח' וז"ל ואיכא מ"ד דכי היכי דבשלשה הדיוטות מתירין את הנדר במקום שאין מומחה ה"נ מתירין את הנדוי במקום שאין מומחה דנדוי נמי נדר הוא דהא אמרינן בסוף פ' ארבע מיתות (סנהדרין דף ס"ח) בעובדא דר' אלעזר הותר הנדר אלמא נדוי נמי נדר מקרי וכן דעת הרמב"ם ז"ל בפרק עשירי מהל' ת"ת ע"כ. וכיון דלענין התרת שלשה הם שוים משום דנדר מקרי א"כ לענין לעשות הבעל שליח נמי ואולי הא דנדוהו בפניו אלים טפי ואינו יכול לעשות שליח בשום צד וכיון דנדוה בפניה אינה יכולה לעשות שליח אפילו לבעלה דבנדוה בפניה ודאי איירי דאין מתירין אלא בפניה וכדכתב הטור ז"ל בהל' נדוי ורבינו ז"ל בהל' ת"ת. ולגירסתו אינו נעשה שליח להתיר נדר לאשתו פירש הר"א ז"ל דברי רבינו ז"ל שהוא מפני שבא הבעל לומר שיתירוהו מתורת פתח ולא מתורת חרטה ואפשר שטעמו דכיון שלא בא מתורת חרטה אלא מתורת פתח אולי יוסיף הבעל על דבריה וכדכתבו התוס' ולכך סובר הר"א דאע"ג דבעל נעשה שליח לחרטה לגבי פתח אפילו הבעל אינו נעשה שליח על כן:

ה

לחכם המובהק וכו'. פי' אע"פ שאינו סמוך כדפירש דבריו הר"ן ז"ל בפ' נערה המאורסה ובפ' ארבעה נדרים ונסתייעו דברי רבינו ז"ל מדאמרו שם בפ' פסולי המוקדשין שלשה מתירין את הבכור במקום שאין שם מומחה שלשה מתירין את הנדר במקום שאין שם חכם ומדנקט גבי נדרים חכם ולא מומחה כמו גבי בכור משמע דאע"פ שאינו סמוך:

או לשלשה הדיוטות וכו'. מה שלא הצריך דמסברי להו וסברי כדאמרינן בפ' פסולי המוקדשין (דף ל"ז) כתב הרב כ"מ ז"ל דס"ל דלא אמרו כן אלא לר' יהודה ונמוקו עמו דכיון דלר' יהודה בעי שיהא אחד חכם אם השנים יודעים מה שיאמר להם החכם שפיר דמי אבל אי לא כמאן דליתנהו אבל לרבנן דאין חכם ביניהם דמסבר להו אפילו היכא דמסברי להו וסברי מה לנו בכך הא אין מי שיודיע להם ומה לי מסבר להו וסברי או לא סברי:

ואומר אני נשבעתי על כך וכו'. בפ' ארבעה נדרים (נדרים דף כ"ב:) אמרינן אמר רבה אמר רב נחמן הלכתא פותחין בחרטה ובס"פ נערה מאורסה (שם ע"ז:) גבי הא דמתירין נדרים מעומד הקשו והתניא ירד ר"ג מן החמור ונתעטף וישב והתיר לו (את) נדרו ותירצו ר"ג סבר אין פותחין בחרטה וכו' ור"נ סבר פותחין בחרטה וכו' ופירשו התוס' ז"לx דפותחין בחרטה ר"ל דשואלין אותו אם מתחרט על נדרו ושרינן ליה בהכי ומ"ד אין פותחין סבר אין פותחין לו להתיר בחרטה שמתחרט על מה שנדר אלא שצריך למצוא לו פתח ורש"י ז"ל פירש בהפך דפותחין בחרטה ר"ל שצריך למצוא לו פתח להתיר נדרו ומ"ד אין פותחין ר"ל דאין צריך לפתוח אלא החכם עוקרו בלא פתח ובלא טעם וכיון שנשתנה הפירוש נשתנה גירסתו דס"פ נערה המאורסה והיא הפוכה וגורס ר"ג סבר פותחין ור"נ סבר אין פותחין בחרטה ואע"ג דר"נ גופיה אמר בפ' ד' נדרים הלכתא דפותחין בחרטה צ"ל דגם שם רש"י ז"ל גורס אין פותחין בחרטה וקי"ל לרש"י ז"ל דהלכה היא דאין פותחין בחרטה. אבל בפ' ארבעה נדרים (נדרים דף כ"א:) פירש"י ז"ל באופן אחר אין פותחין בחרטה שאין חכם רשאי לפתוח ולומר לא נדרת אדעתא דהכי וכו' אלא הנודר הוא יתחרט תחילה ויפתח ויאמר לו לא לדעת כן נדרתי והוא פותח תחילה בחרטה וגם לפי פירוש זה הגירסא היא בפ' נערה מאורסה ובפ' הדר הפוכה מגירסת התוס' ז"ל וה"ק ר"ג סבר אין פותחין בחרטה וכיון שהוא צריך למצוא לו הפתח צריך ישוב ולכך צריך מיושב אבל ר"נ סבר דאין פותחין בחרטה אלא הוא מעצמו יבא ויאמר הפתח וכיון שאין החכם צריך לטרוח למצוא לו פתח אלא הוא מעצמו יאמר לכך ס"ל דמתירין מעומד וגם לפי פירוש זה צ"ל דגרסינן בפ' ארבעה נדרים הלכתא אין פותחין בחרטה כדי שלא יקשה מר"נ לר"נ וזה הפירוש כתב הרב ב"י ז"ל בסימן רכ"ח דאית ליה לרבינו ז"ל ולכך כתב דיבא הנשבע מאליו ויאמר הפתח דקי"ל אין פותחין בחרטה דהכין הלכתא לגירסת רש"י ז"ל ולפירושו אבל קשה לי לפירוש זה מה שאמר בפ' ארבעה נדרים בההוא דאתא לקמיה דר"נ אמר ליה נדרת אדעתא דהכי וכו' והרי ר"נ פתח לו פתח וכיון דהוא סובר דאין פותחין אלא הוא מעצמו יאמר היה לו לפתוח בחרטה. וי"ל דהיה נדר דבר מצוה דומה למ"ש שם הר"ן ז"ל וכבר כתב רבינו ז"ל לקמן דכיון דיש בנדר היתר מצוה או שלום פותחין לו פתח:

ז

ראובן שהשביע לשמעון וכו'. הרבה טרח עצמו הרב כ"מ ז"ל לומר דבפניו דכתב רבינו ז"ל בראשונה הוי פירוש מדעתו ובפניו שכתב באחרונה הוי בפניו ממש ולא ידעתי מי הזקיקו לכך דפשט דברי רבינו ז"ל הוא דאין לחלק בין שום נדר בין שיהיה לדעת חבירו בין לתועלת חבירו בכל גוונא מתירין לו בפניו ממש ופוסק כטעמא דמפני החשד ומ"ש כדי שידע הנידר שהתיר זה נדרו וכו' אכולא מילתא קאי ואחלוקה קמא גם כן השביעו חבירו וטעמא הוי מפני החשד. ומ"ש רבינו ז"ל השני חלוקות הוא משום דנראה כן בגמ' דמעשה דצדקיהו הוי השביעו חבירו ומודר הנאה מחבירו משמע שנדר מעצמו הנאה שלא יהנה מחבירו וכיון דלגמרא משמע ליה דתרווייהו שוים הביא ראיה מחלוקה דצדקיהו דהוי השביעו חבירו לחלוקה דנדר מעצמו דמשמע ליה לגמ' דתרוייהו איתנהו ולכך כתב רבינו ז"ל לשני הדינים. וכי תימא איך אפשר לומר לדעת רבינו ז"ל שמי שנשבע לפרוע לחבירו שיבא לב"ד ויתירו לו יש לומר דרבינו ז"ל כתב בסוף הלכות אלו דאין ב"ד מתירין אלא דבר שיש בו צורך הרבה או מצוה אבל אם אין שם שום אחד מאלו אין מתירין ובודאי שלפרוע לחבירו שאין מתירין כיון שעושין היזק לחבירו אבל מכל מקום אם התירו מותר ומאי דכתב כאן רבינו ז"ל שמתירין לכתחילה הוא בדבר שיהיה צורך הרבה או מצוה. כן נראה פשט דברי רבינו ז"ל והטור ז"ל לא הבין בדברי רבינו ז"ל שום חילוק בסימן רכ"ח שכתב והרמב"ם ז"ל לא חילק. גם כתב דצדקיהו ומשה אם היו נשבעין מעצמן לא היו צריכים היתר בפניו של המשביע ואמאי הא הוי השבועה לתועלת נבוכדנצר ויתרו דהוא כתב דכיון דהוא נוגע לחבירו אין מתירין אלא בפניו. מיהו לזה יש לומר דהוא אזיל לטעמיה דבפניו דחלוקה קמא הוי מדעתו ולכך קאמר דאם היו נשבעים מעצמם לא היה צריך ההוא בפניו דהוי מדעתו אלא בפניו ממש מפני החשד אבל מכל מקום פירושו דחוק מאד בעיני:

ט

כיצד נשבע וכו'. השגת הר"א ז"ל על רבינו ז"ל היא מבוארת דהוא מפרש פירוש אחר בגמ' כדכתב הרב כסף משנה ז"ל ומ"ש בסוף ואם נשבעו אנשי העיר שלא יהנו ממנו והרי יכול למול וללמד את בניהם (בחנם) הוא מפני שנתבאר בהלכות נדרים פ' ששי דהמודר הנאה מחבירו מותר ללמד את בנו תורה וה"ה למולו ואע"ג דהאב חייב בכך מצות לאו ליהנות ניתנו:

יב

אין פותחין בנולד וכו'. כתב הרב כ"מ ז"ל דרבינו ז"ל אינו מחלק בין נולד מצוי לשאינו מצוי ואני תמיה על דבריו דבהדיא חלקו בגמ' בכך פ' ארבעה נדרים (נדרים דף כ"ג) גבי עובדא דר' ישמעאל ב"ר יוסי דמחייה ההוא קצרא ושרא לנפשיה והקשו שם והרי נולד הוא ותירצו האי לאו נולד הוא דשכיחי אפיקורי דמצערי רבנן משמע דיש חילוק בכך. ועוד אני תמיה על דבריו אם אין החילוק תלוי אלא שיהא דבר שבעת הנדר היה רוצה שיהיה כן ולא ידור אז הוי חרטה גמורה אבל אם בשעת הנדר היה רוצה לידור שלא יעשה האיש ההוא סופר לא הוי חרטה גמורה אם כן למה תלו החכמים הדבר בנולד בכל דבר שיארע אחר כך היה להם לתלות אם הדבר ההוא הוא דבר שהיה רוצה האיש בשעת הנדר שלא יבא אין זה חרטה גמורה אע"פ שאחר שבא נתחרט אבל אם בשעת הנדר היה רוצה שיהיה אותו הענין שלא ידור הוי חרטה גמורה ומה לנו לתלות הענין בנולד כיון שלדעתו אין לחלק בין מצוי לאינו מצוי אלא ודאי עיקרן של דברים כמו שהבין הסמ"ג ז"ל בדברי רבינו ז"ל שהוא מחלק בין נולד מצוי לשאינו מצוי שכן כתב אחר דברי רבינו ז"ל ודוקא בנולד שאינו מצוי וכו' ובנולד מצוי ודאי דמתירין בכל גוונא אבל בנולד שאינו מצוי אז מחלק רבינו ז"ל אם יאמר הוא שבעת הנדר לא היה רוצה שיהיה זה הדבר אז ודאי אין החרטה גמורה אבל אם אמר שהיה רוצה שיהיה זה הדבר ולא ידור הוי חרטה גמורה וחילק בכך כדכתב סמ"ג ז"ל משום דבכמה מקומות בפ' ארבעה נדרים מקשה גמ' והא אין פותחין בנולד אלא ודאי טעמא הוי הך. וא"ת הא ההיא דמשה דחשיב נולד והא משה היה רוצה שימותו האנשים ההם וכמו שהקשה הרב כ"מ ז"ל והרב ב"י טרח עצמו הרבה בתירוץ הקושיא ולי נראה לומר משום דדילמא לא היה רוצה שימותו אלא שיחזרו בתשובה והשתא נמי ניחא מאי דמקשה הגמ' בפ' ר' אליעזר (נדרים ס"ה) גבי מתניתין דקונם שאני נושא את פלונית שאביה רע (והא) נולד הוא דלדעת רבינו ז"ל אין זה נולד דודאי בשעת הנדר היה רוצה שימות אביה וישאנה דיש לומר דאולי לא היה רוצה שימות אלא שיעשה תשובה:

יז

נשאל על השלישית וכו'. וא"ת איך יכול לשאול על הג' הא כיון שלא שאל על הראשונה והשניה עדיין השלישית לא חלה ואין מתירין את הנדר עד שיחול, כבר הקשה זה הרב מהר"ל בן חביב ז"ל בפסקיו ע"ש. והרב"י ז"ל בסימן רכ"ח כתב שם בשם הרמב"ן ז"ל דאין יכולין להתיר השלישית עד שיתירו השניה ופליג על רבינו ז"ל וכ"נ מדברי הר"ן ז"ל ע"ש בסוף סי' רכ"ח:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף