לחם משנה/שבועות/ז

לחם משנה ‏ שבועות ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

שבשבועת הפקדון אחד הנשבע וכו' שכפירתו אחר שהשביעו התובע כעניית אמן. אע"ג דבשבועת העדות נמי כן כדכתב רבינו ז"ל לקמן בריש פ' תשיעי התם דוקא בשכפר בב"ד אז הוי הכפירה כעניית אמן אבל הכא בין בב"ד בין שלא בב"ד וז"ש שבשבועת הפקדון וכו' כלומר דין זה שהכפירה כעניית אמן בכל גוונא אינו אלא בשבועת הפקדון דוקא:

ד

ויצאו קרקעות וכו'. נראה דרבינו ז"ל דריש כלל ופרט כרבנן דאמרי הכי בפ' שבועת הפקדון (שבועות ל"ז:) ודלא כר' אליעזר דדריש רבויי. ויש לעורר על זה דרבינו ז"ל פסק לעיל בפ"א כר"ע דמחייב קרבן להבא ולשעבר ובפ"ג דשבועות אמרינן דדריש רבויי ומעוטי ובסוגיא דפ"ק דשבועות משמע דמאן דדריש כללי ופרטי פליג אר"ע. גם יש באותה סוגיא גבי נרצע כללי ופרטי דרבינו ז"ל פוסק כן בה' עבדים והדברים האלו נראים כסותרים והדברים ארוכים ובביאורי לפ"ק דשבועות שם הארכתי ליישב הסוגיא לדעת רבינו ז"ל:

ז

אחד הנשבע לבעל הממון עצמו וכו'. כתב הרב כ"מ ז"ל דנפקא ליה הא לרבינו ז"ל ממאי דאמרינן בפ' שבועת העדות (שבועות דף ל"ה) שלח ביד עבדו או שאמר להם הנתבע משביע אני עליכם שאם אתם יודעים לו עדות פטורים עד שישמעו מפי התובע ונפקא ליה בברייתא מקרא דואם לא יגיד משמע דדוקא התם גלי קרא אם לא יגיד אבל בשבועת הפקדון דליכא קרא הדרינן לכללין דבכל התורה כולה שלוחו של אדם כמותו. וקשה לי טובא דלעיל מיניה (דף ל"ג:) גבי מתניתין דמשביע אני עליכם שאיש פלוני כהן הקשו שם בגמ' טעמא דאיש פלוני כהן כו' הא מנה לפלוני ביד פלוני חייבין הא קתני סיפא עד שישמעו מפי התובע ותירצו אמר שמואל בבא בהרשאה והקשו והא אמרי נהרדעי לא כתבינן אורכתא אמטלטלי ותירצו ה"מ היכא דכפריה אבל לא כפריה כתבינן ע"כ. וכתבו שם התוס' ז"ל דאע"ג דקי"ל במרובה דמורשה שליח שוייה מ"מ אע"ג דשליח לא מהני ליחייב גבי שבועת העדות מ"מ בא בהרשאה שיש לו כח להוציא הממון מהני וא"כ איך כתב כאן רבינו ז"ל דשליח שבא בהרשאה בעינן אפילו לא בהרשאה נמי דאי בא בהרשאה אפי' בשבועת העדות דאיכא קרא דאם לא יגיד מהני ובשבועת הפקדון כיון דליכא קרא ודאי דשלוחו של אדם כמותו ואפילו בלא הרשאה והדרינן לכללין כדכתב הרב כ"מ ז"ל ותו קשיא דרבינו ז"ל כתב לקמן בפרק תשיעי אין העדים חייבים בשבועת העדות עד שיכפרו וישבעו אחר תביעת בעל דין עצמו או שלוחו משמע דשליח מהני גבי שבועת העדות והוא הפך הנאמר בגמרא ושלח ביד עבדו לא מהני. ותו קשיא בדברי רבינו ז"ל אמאי נקט למילתיה הכא גבי שבועת הפקדון שהיה בא אחריו שכתב כיצד כגון שקדם ואמר למה אתה הולך אחרי וכו' דבהא איכא למטעי ולומר דדוקא משום דרץ אחריו דהוי כתבעו מהני אבל לא רץ לא כדהוה ס"ד בגמרא וכדאמרינן בפ' שבועת העדות ולפי האמת אינו כן מדקאמר ברישא דלישנא הנשבע מעצמו אע"פ שלא תבעו משמע דבלא שום תביעה כלל מהני לחייבו וכיון שכן היה לו לשום המשל אפילו שלא היה בא אחריו לתבוע אלא מאליו פגע לו ואמר כן. מיהו לזה יש לומר דרבינו ז"ל אורחא דמילתא נקט ולא נטעי בהכי שכבר גלה הדבר בלשונו שכתב הנשבע מעצמו כדכתיבנא. אבל לתרץ הקושיות הראשונות נראה לי מלבד דברי הרב כ"מ ז"ל דרבינו ז"ל לא נפיק ליה הא משבועת העדות דרבינו ז"ל סובר בשבועת העדות דשלוחו מהני ודלא כפירוש התוס' ז"ל ומ"ש שם היכא דשלח לו ביד עבדו דלא מהני הוא משום דלא שלח העבד לתבוע לו הממון אלא שלח לו העבד להשביעו לבד דומיא דחלוקה דנתבע שהביא שם דלא הוי אלא דמשביע את העדים גם העבד הוא כן וכיון שאינו שליח לתבוע הממון לא קרינן ביה אם לא יגיד דכיון דאינו תובע הממון לא קרינן ביה לו דבעינן שישמע מפי התובע אבל אם עשאו שלוחו לגבות הממון ודאי דתובע קרינן ביה דבכל התורה כולה שלוחו של אדם כמותו וזהו שכתב רבינו ז"ל לקמן בפרק תשיעי דשלוחו מהני ומאי דאמרו גבי מתניתין דפלוני כהן וכו' בבא בהרשאה אין הכונה לומר דדוקא בא בהרשאה ולא שליח דהוא הדין שליח כיון שבא לגבות הממון אבל הכוונה היא לומר דהוא שליח לגבות הממון ולזה אמר בא בהרשאה להורות שכיון שבא לגבות ממון הוי כתובע גמור והוא הדין אם עשאו שליח בעדים ומה שכתב רבינו ז"ל כאן דשליח הבא בהרשאה דמהני הכא הוא משום דאית ליה דאע"ג דאין צריך שישביעו התובע או שיתבע לו משום דאמר קרא וכחש בעמיתו וכל דהו משמע כדאמרינן בפ' שבועת העדות מ"מ בעינן שיהא השבועה בפני בעל הדבר דוכחש בעמיתו משמע שהוא עומד שם וכחש בו ולכך בעינן שיעמוד שם או שלוחו דהוי כמותו וזהו שכתב דכיון דהוי שלוחו הבא לגבות ממונו ולזה קורא רבינו ז"ל בא בהרשאתו כלומר דאינו שליח לענין להשביעו לבד אלא שליח בענין הממון ודאי דהוי כבעל הדבר עצמו כי היכי דאמרינן בשבועת העדות ואין חילוק בין פקדון לעדות אלא דשם צריך שיתבענו או הוא או שלוחו וכאן צריך שיהיה שם או הוא או שלוחו וכתב רבינו ז"ל בא בהרשאה ולא פירש שיהיה ההרשאה במטלטלי דלא כפר כנהרדעי דאמרי הכי שם בגמרא וכדפסק רבינו ז"ל כותייהו בהלכות שלוחין משום דשם כתב רבינו ז"ל דכבר תקנו לכתוב הרשאה על הכל ואע"ג דהרשאה גרועה הוא מ"מ לא גרע משליח שעשאו בעדים כדכתב שם רבינו ז"ל וכיון דרבינו ז"ל סובר דשליח שעשאו בעדים לגבות הממון מהני לענין שבועת העדות לחייבו ה"ה הבא בהרשאה גרועה ולפי פירוש זה ניחא ג"כ מה שהקשו התוס' ז"ל דלמ"ד במרובה דאפילו היכא דלא כפריה לא כתבינן היכי מוקי מתני' לרבינו ז"ל לאו דוקא הרשאה אלא הוא הדין שליח שעשאו בעדים גם כן ולא נקט הרשאה אלא לדוגמא דאיירי שהוא שליח לגבות הממון ואף על גב דאי הוה נקיט שליח שעשאו בעדים הוה אתי שפיר טפי דהוה אתי תירוצא לכולהו לישני לא חש הגמרא אלא לפי הלשון שתפס אמת כדכתבו שם התוס' ז"ל ג"כ הם לסברתם:

ח

והתרו בו עדים בשעת שבועתו וכו'. קשה דהך הוי בעיא בפ' שבועות הפקדון (שבועות דף ל"ו ל"ז) הזיד בשבועת הפקדון והתרו בו אי מחייב מלקות לחוד או קרבן לחוד או שניהם ולא איפשיטא וכיון שכן אמאי מחייב רבינו ז"ל להביא קרבן על הספק דנמצאו חולין בעזרה. וי"ל דשם פשטוה מברייתא דקאמרה תאמר בשבועת הפקדון שאינו לוקה וע"כ בהתראה איירי דאי לא ליכא מלקות ואף על גב דדחו שם פשיטות זה ואמרו מאי אינו לוקה אינו נפטר מכל מקום כבר פשטוה דמלקות לחודיה בלא קרבן לא סגי ונשאר הספק אי הוי קרבן לחודיה או קרבן עם מלקות ואין מלקין על הספיקות ולכך כתב רבינו ז"ל קרבן לחודיה דע"כ בשני צדדי הספק שנשארו קרבן מייתי ואין להמלט ממנו. וא"ת דהתרו בו עדים בשעת השבועה ודאי דשם היו א"כ היכי אמרינן בגמרא (דף ל"ז) דר' יוחנן דאמר גבי כופר ממון שיש עליו עדים שחייב משום דעדים עבידי דמייתי משמע דאי לא מייתי דפטור והא הכא דלא מייתי דשם היו וחייב. וי"ל דהרי כתב רבינו ז"ל בסוף הפרק שלאחר זה דשמא יפסלו ולא יתקיים עדותם ועוד דהך התראה שהתרו בו לא בעת השבועה בב"ד היה דאם היו שם עדים לא היו מניחים ב"ד להשבע אלא חוץ לב"ד הוא שהיה נשבע ועדים התרו בו ואם כן איכא למיחש דילמא קודם שיבואו להעיד לפני ב"ד ימותו:

ט

שאילו הודה וכו'. כלומר מפני שבשבועת העדות אמרו שהיכא שכפר בב"ד אפי' השביעם אח"כ אינו חייב דאינו יכול לחזור ולהודות קאמר הכא דאינו כן דאע"פ שהכפירה בב"ד מ"מ חייב לשלם היה ונקט לשון אע"פ בערך שבשבועת העדות ואינו כן:

י

שבועה שאין לך בידי לא לך וכו'. רבינו ז"ל נראה דפוסק כר' יוחנן (דף ל"ח) דקאמר אליבא דר"מ דלא שאני בין היכא דאמר לא לך בלא וי"ו או בוי"ו דתרוייהו פרטי הוו דסתם מתני' כר"מ וכרבי דאמר לא שנא כזית כזית או כזית וכזית הוי פרטא וכמו שאכתוב בפ"ד דנדרים בע"ה בדברי הרב כ"מ וכמו שאפרש שם בס"ד:

יד

ונמצא זה חייב עשרים אשם וכו'. רבינו ז"ל פסק כמ"ד בפרק שבועת הפקדון אפרטי מיחייב אכללי לא מיחייב ולכך אינם אלא עשרים דלמ"ד אכללי מיחייב עשרים וחמשה הויין גבי תשומת יד וגזל ואבידה כמבואר שם וטעמו דהוי פלוגתא דרב אחא ורבינא וקי"ל כרבינא לקולא:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף