קרית ספר/שבועות/ו

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קרית ספרTriangleArrow-Left.png שבועות TriangleArrow-Left.png ו

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

לחם משנה
כסף משנה
מגדל עוז
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אור שמח
יצחק ירנן
מעשה רקח
קרית ספר
שער המלך


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

מי שנשבע שבועת ביטוי ונחם עליה מתירין לו והרי הוא כאלו לא נשבע דשבועת שוא ופקדון ועדות הוא דלית להו התר דמשעת שבועה עבר אבל שבועת ביטוי להבא דהוה אפשר לקיים שבועתו מצי שאיל עלה אע"פ שכבר עבר אם נחם עליה.

ב[עריכה]

ואין לדבר זה עקר כלל בתורה שבכתב אלא כך למדו מפי הקבלה שזה הכתוב לא יחל דברו שלא יחלל הוא בעצמו דרך קלות ראש אע"פ שנחם עליה כענין שנאמר וחללת אבל נחם וחזר בו אחרים מתירים לו ומיהו נחם בעינן דבלאו הכי לא מצו שרו ליה דבעינן מחילת דברו מעיקרו כדדייק קרא דברו דמשמע משעת דברו. ואין אדם יכול להתיר שבועת עצמו דהוא אינו מוחל אבל אחרים מוחלים לו כדדרשינן מלא יחל דברו. אסור להתיר אלא מדעת הרב יראה דהוי דרבנן.

ג[עריכה]

אין עושה שליח נראה דהוי דרבנן דמדאוריתא מצי מתיר חכם שלא בפני נודר כיון שידע שנתחרט דהתרת חכם הויא כהפרת בעל וכתיב אישה הפרם וה' יסלח לה אם הפר לה בעל לא הויא צריכה סליחה אלא במה הכתוב מדבר באשה שנדרה בנזיר ושמע בעלה והפר לה והיא לא ידעה והיתה מטמאה וגו' משמע דבלא ידיעתה מצי מיפר לה בעל ולא מצינו חלוק בין הפרת בעל להתרת חכם אלא בלשון.

ה[עריכה]

כיצד מתירין יבא הנשבע לחכם או לג' הדיוטות אם אין שם מומחה חכם דמתיר לחודיה מדכתיב אל ראשי המטות וגו' וכתיב לא יחל דברו אבל ראשי המטות מוחלין לו וג' הדיוטות דכתיב הכא זה הדבר וכתיב התם בשחוטי חוץ זה הדבר מה בשחוטי חוץ אהרן ובניו וכל ישראל כדכתיב דבר אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל דכולהו מיחייבי משום שחוטי חוץ אף בפרשת נדרים שלשה הדיוטות כשרים בהם דאהרן חד ובניו חד וכל ישראל הרי תלתא ומדכתיב בהו כל ישראל ש"מ להכשיר שלשה הדיוטות ומינה דראשי המטות לא בעינא שלשה כהדיוטות אלא חד והא דכתיב ראשי לשון רבים מומחין דעלמא קאמר ומדכתיב ראשי בעניינא דנדרים משמע דיחיד מומחה קדים לשלשה הדיוטות ואי ליכא יחיד מומחה ילפינן זה הדבר משחוטי חוץ להכשיר שלשה הדיוטות וכדאמרינן. ואומר הנודר אני נשבעתי על כך ונחמתי דאם לא נחם לא מצי שרו ליה דכתיב לא יחל דברו ודרשינן אבל אחרים מוחלין דברו והיינו שמוחלין מעת דברו דהויא חרטה מעיקרא ולהכי אמרי מותר לך או מחול לך וכיוצא בו דכיון דדרשינן אבל אחרים מוחלים לו משמע שעושים אותו חולין ובחולין מותר שייך למימר בהו אבל אמר מופר לך וכיוצא בו לא אמר כלום שאין מיפר אלא הבעל או האב כדכתיב בהו לשון הפרה אבל החכם אינו אומר אלא לשון התרה דאחרים מוחלין לו התרה משמע מעיקרא כדאמר מה שאין כן בהפרה דמשמע מכאן ולהבא ובלא טעם ולא מצי למילף זה מזה דכתיב זה הדבר אשר צוה ה' לאמר דברים ככתבם דאי אפשר לשנות בדבר.

ו[עריכה]

אין ההתר זה דין דהא כשר בהדיוטות ולכן קרובים דפסלי לדין כשרים הכא וכן כל מידי דצריך לדין לא צריך בהתר דלאו דינא הוא כדאמרינן.

ז[עריכה]

בכל מיני שבועה נראה דיש התר מן התורה אם נחם והתירו לו דקרא דלא יחל אבל אחרים מוחלים לו אהשבע שבועה קאי דמשמע סתם כל מין שבועה וכתב הרשב"א ז"ל הנשבע על דעת רבים אפשר שאין זה אסור מדאוריתא כל שלא פרט הרבים כדעת ר"ת ז"ל ע"כ וכל שנחם בין מעצמו בין מצד אחרים ואפילו נחם מפני הנולד מתירין לו שהרי נחם.

יג[עריכה]

מי שנחם על דבר ונשבע שלא יתיר דבר זה יש לו שאלה על האחרונה ואח"כ על הראשונה.

יד[עריכה]

אין מתירין נדר ושבועה שעדין לא חלו דכתיב לא יחל דברו דמשמע כל זמן שאין שם מעשה (בנוי) אלא דיבור בעלמא שעדין לא חל הנדר לא יחל החכם והאי דדרשינן הוא אינו מוחל אבל אחרים מוחלין לו בזמן שחל הנדר קאמר ואית דמפרשי לא יחל דברו וסמיך ליה ככל היוצא מפיו יעשה אחר שחל הנדר ובא לידי עשיה אז אמרינן הוא אינו מוחל אבל אחרים מוחלים וכו'.

יז[עריכה]

נשבע על דבר א' ג' פעמים אע"ג דאין שבועה חלה על שבועה אם נשאל על הראשונה חלה השנייה דכיון דחכם עוקר הנדר מעיקרו הוי כמי שלא נדר וחלה השנייה למפרע דכיון דילפינן מלהרע או להיטיב דאין שבועה חלה על דבר אסור מן התורה משמע היינו בדבר האסור לעולם ככולהו איסורי לאוין אבל מידי דפקע איסורים כי האי בשאלה הדר חייל נדר דהא משכח רווחא וקרא נמי דלהרע או להטיב דהוי להבא משמע דכל מידי דנשבע עליה להבא אף ע"ג דלא חלה השבועה מהשתא חלה להבא משהגיע העת שנשבע עליה והכא נמי אפילו בזמן שלא היתה יכולה לחול כי הכא אי שבקו לה רווחא כגון שאלה חלה שבועה שנייה למפרע כדאמר.

יח[עריכה]

מי שנשבע להבא ושקר בשבועתו מהניא ליה שאלה למפטריה מקרבן ומלקות ואפילו כפתוהו על העמוד ונשאל והתירו לו פטור ממלקות:


מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.