לחם משנה/עבדים/ה

לחם משנה ‏ עבדים ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

ואין צריך דעת העבד. נראה מדברי הרי"ף ז"ל שסובר כדברי רבינו ז"ל בפ"ק דקידושין שכתב שם כלשון רבינו ז"ל ולדידהו קונה בכסף ע"י אחרים דוקא שלא מדעתו משום דמסתמא הוי זכות אבל אם הוא בע"כ לא וכמ"ש שם הר"ן ז"ל וכמו שנראה מלשון ואין צריך דעת העבד כלומר דעל הסתם אמרינן דניחא ליה אבל פירש העבד בהדיא דלא ניחא ליה לא ודלא כהרמב"ן ז"ל והטור בי"ד סי' רס"ז שכתב שאפילו לרבנן קונה בכסף על ידי אחרים אפילו בעל כרחו ועומד וצווח איני רוצה לצאת משום דכיון דלר"מ קונה בע"כ מקנה בעבד ע"י אחרים מטעמא דאביי דכסף הואיל וקני בע"כ מקנה בע"כ או מטעמא דרבא דאמר כסף קבלת רבו גרמה לו וכו' ה"ה דרבנן נמי מודו ליה בהכי כיון דלא אשכחן פלוגתא בהא. ומדברי רש"י ז"ל נראה שם כדברי הרי"ף ז"ל ורבינו ז"ל שכשפירש שם דג' מחלוקות בדבר כתב דלרבנן בכסף על ידי עצמו דיש קנין וע"י אחרים משום דזכות הוא לו משמע דאם עומד וצווח לא:

על מנת שתצא בהם לחירות וכו'. כבר כתבתי על זה בהלכות זכייה ומתנה פרק שלישי:

ד

וצריך גט שחרור. הרי"ף ז"ל הכריע כמ"ד צריך גט שחרור ואע"ג דמכריעין אמרו דשן ועין אין צריך מ"מ קאמר דהא דקי"ל הלכה כדברי המכריע היינו במשנה אבל לא בברייתא וכתב שם הר"ן ז"ל על זה דלא הוה צריך להא דבלאו הכי הא קי"ל אין הכרעה שלישית מכרעת. ואני אומר דאין רבינו ז"ל מפרש כפירוש רש"י ז"ל בפרק הגוזל בתרא דדוקא היכא דגלי דעת התנאים הראשונים דיש חילוק בדבר כי ההוא דפרק במה מדליקין דר' אלעזר קאמר בין מן המוכן בין שלא מן המוכן אז אמרינן דהלכה כדברי המכריע אבל אי לאו הכי אמרינן אין הכרעה שלישית מכרעת ודאי דהדין עם הר"ן ז"ל דהא הכא אמרו בכולן יוצא בהם לחירות ולא גילו חילוק בין שן ועין לאחרים א"כ ודאי דאין הלכה כהכרעה שלישית אבל אפשר דהרי"ף ז"ל מפרש כפירוש ר"ת דפי' שם דאין הכרעה שלישית מכרעת ר"ל דור שלישי וה"ה דור שני והכוונה דאין הכרעת התלמיד מכרעת אבל אם אינה הכרעת תלמיד היא הכרעה וא"כ לפי זה היה לנו לומר הלכה כדברי המכריעין דלא הוי הכרעת תלמיד ולכך הוצרך לומר הרי"ף ז"ל דלא אמרו כן אלא במשנה אבל לא בברייתא ועוד יש לי סיוע לפסק הרי"ף ז"ל מהא דאמרינן בהשולח כד בעו למיפשט בעיא דמעוכב גט שיחרור אם יש לו קנס מברייתא דהפיל את שינו וסימא את עינו וכו' אמרו שם דילמא כמ"ד אינו צריך ומדקאמר דילמא משמע דאין הלכה כמכריעין דאמרי דבשן ועין אינו צריך דא"כ הוה ליה למימר הא מני מכריעין היא וכו' או ר' טרפון היא וכו' או היל"ל הא קי"ל דצריך מדקאמר דילמא נראה דמשמע כפסק הרי"ף ז"ל:

או החותך לשונו וכו'. תימה דבפ"ק דקידושין השוו דין יציאת ראשי איברים לענין מומי בכור דשם בעינן ג"כ מומין שבגלוי כדאמרינן בפרק על אלו מומין והקשו ורבי לשון לא דהא גבי מומי בכור אמר רבי רוב המדבר שבלשונו ומש"ה אמרו דרבי אית ליה דלשון נמי הוי מומין שבגלוי ורבינו ז"ל בפ"ז מהלכות ביאת מקדש כתב חמשים מומין ששוין באדם ובבהמה וחשיב שם ושניטל רוב המדבר שבלשונו ובפ"ב מהלכות איסורי מזבח כתב שעל אותם החמשים יש עוד כ"ג בבהמה וכל מום מהשלשה ושבעים המנויים בבהמה פוסלין אותה מן הקרבן כו' ואם נפל אחד מהם בתמימה שהיא קדש תפדה ותצא לחולין ובפ"ב מהלכות בכורות כתב דכל אותם המנויים בהלכות איסורי מזבח דפוסלין את הקדשים אם נפל אחד מהם בבכור ה"ז נשחט עליו א"כ למדנו דהא דניטל רוב המדבר שבלשונו דהוא מנוי בהלכות ביאת מקדש הוי מום בבכור וכאן כתב רבינו ז"ל דלשון לא הוי מום שבגלוי לגבי ראשי איברים וא"כ תימה דבגמרא משוה אותם וצ"ע:

ה

ראש הגוויה וראשי הדדין שבאשה וכו'. הר"ן ז"ל כתב בפירוש ההלכות והני איצטריך לאשמועינן דאע"ג דלענין נגעים לא קרינן בהו לכל מראה עיני הכהן לענין עבד מום שבגלוי הוא ע"כ משמע דראשי דדין שבאיש כ"ש דלענין עבד הוא מום שבגלוי דשייך בהו לכל מראה עיני הכהן וא"כ קשה קצת למה כתב רבינו ז"ל ראשי דדין שבאשה ואולי נמשך אחר לשון הברייתא:

יא

הפיל את שינו או סימא את עינו וכו'. רבינו ז"ל סובר דפליגי סוגיין אהדדי דספ"ב דבבא קמא ופ"ק דקידושין וכדכתב הרב בעל כסף משנה אבל התוספות ז"ל כתבו דלא פליגי ותרתי לטיבותא בעינן כדי שלא יצא לחירות שיתכוון לטובת העבד ושלא יתכוון לעינו ולדבריהם זרק אבן לבהמה ונפלה בעבד יצא לחירות וכ"כ הטור ז"ל בהלכות עבדים בשמם:

טו

מי שחציו עבד וחציו בן חורין וכו'. קשה דנראה דרבינו ז"ל פסק כר"א וכן פסק בפ"ב מהלכות רוצח ושמירת נפש ובפרק החובל אמר רבא דהא דאמר אמימר איש ואשה שמכרו בנכסי מלוג לא עשו ולא כלום אתי כר"א ואיך כתב הוא בפכ"ב מה' אישות דמכרו שניהם בנכסי מלוג המכר קיים דלא כאמימר וי"ל דבפרק חזקת אמרו דהא דאמימר הוי היכא דזבין איהו ומת וכו' א"נ דזבנה איהי ומתה אבל היכא דזבני תרוייהו לעלמא לא ואיבעית אימא אמימר כר"א וכו' וסובר רבינו דלתירוצא קמא אין לדמות הא דאמימר להא דר"א דשאני התם דגלי קרא אבל לענין מכירה היכא דמכרו שניהם מכרן קיים דאל"כ שותפין לא יוכלו למכור לעולם וכמו שהקשו התוספות ז"ל שם והוצרכו לתרץ דהא דעבד של שני שותפין איירי לזה גוף ולזה פירות אבל אם מקצת הגוף של זה ומקצת הגוף של זה יוצא בראשי איברים והוא דוחק ודאי והיינו לתירוצא בתרא אבל לתירוצא קמא דאינו מדמה מכר לההיא דר"א איירי ברייתא של שני שותפין כפשטה דהתם שאני דגלי קרא עבדו דמשמע המיוחד לו משא"כ גבי מכירה ופסק רבינו ז"ל כלישנא קמא דפרק חזקת משום דברייתא אתי כפשטה ודלא כלישנא בתרא וכל הסוגיא דפרק החובל אתיא כלישנא בתרא דפרק חזקת:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף