לחם משנה/עבדים/ו

לחם משנה ‏ עבדים ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אבל אם אמר תנו גט זה לעבדי וכו'. רבינו ז"ל מחלק בין אומר זכה זה לעבדי ובין אומר תנו דבזכה יצא לחירות ובתנו לא יצא עד שיגיע גט לידו וטעמו לחלק בכך כדי לתרץ כל הקושיות שהקשה הר"ן ז"ל על הרי"ף ז"ל וכן הרא"ש ז"ל בפסקיו דכתב שם הר"ן ז"ל בפירוש ההלכות דקשה עליו ממתניתין דקידושין דקאמרה בשטר ע"י אחרים ומשמע דהוי שיחרור גמור וכן מההיא דעשיתי פלוני עבדי בן חורין חיישינן שמא זיכה לו ע"י אחרים וכן ראיות אחרות דמשמע דמהני ועם זה יתורץ הכל דהתם איירי באמר זכה ולכך מהני לגמרי אבל תנו לא מהני עד שיתן וההיא דפרק התקבל דמשמע דהאשה שאמרה התקבל לי גיטי והוא אומר הולך ותן לה דאי אמרינן תן כזכי מגורשת מיד שאני התם דהיא עשאתו שליח לקבל והוי כאילו בא לידה אבל הכא גבי עבד שלא עשאו שליח אפילו אמרינן תן כזכי לא הוי זכות לו כמי שיגיע לידו ומ"מ צריך טעם מה לי זכה מה לי תן כיון דקי"ל דתן הוי כזכי אפילו במתנה וכדכתב רבינו ז"ל בפ"ד מהלכות זכייה ומתנה למה בזכי אפילו לא יגיע הגט לידו מגורש ובתן בעינן שיגיע לידו וי"ל דסובר רבינו ז"ל דאע"ג דתן הוי כזכי לא הוי כזכי אלא לענין שלא יוכל לחזור אבל מדאפקיה בלשון נתינה ר"ל עד שיגיע לידו לא הוי גט אע"ג דהוי זכות לו והוצרך לומר כן כדי לתרץ ההיא מתניתין דהאומר תנו גט לאשתי וכו' דפרק המביא דליתי כרבנן ורש"י ור"ת ז"ל תירצו בענין אחר כמבואר שם והוצרך לחלק בין זכה לתן כדי לתרץ כל הקושיות שהקשה הר"ן ז"ל כדכתיבנא והרי"ף ג"כ נראה שדעתו כדעת רבינו ז"ל וכ"כ הטור ז"ל בהלכות עבדים סי' רס"ז אחר שכתב דברי הרי"ף ז"ל וז"ל ואפילו לפי דבריו איכא למימר דוקא אמר תן לו אבל היכא דאמר זכה לו יצא מיד לחירות וכ"כ הרמב"ם ז"ל. וא"ת א"כ מה הביא הרי"ף ראיה מההוא דהולך מנה לפלוני שאני חייב לו שחייב באחריותו ואם בא לחזור אינו חוזר והא התם ע"כ טעמא לא הוי אלא דהאחריות חוב הוא לבעל חוב דהא התם אפילו אמר זכה בחוב זה לפלוני לא מהני לפטור את עצמו מאחריות אבל גבי גט עבד אילו אמר זכה מהני להוציאו לחירות וכי האי גוונא הקשה הר"ן ז"ל וכ"ש אם הוא מחלק בין זכה לתן כדברי רבינו ז"ל תתחזק הקושיא יותר וי"ל דכוונתו של הרי"ף ז"ל היא לומר כדי שלא יקשה איך תוכל לומר דכוונתו כשאמר תן דהוי כוונתו לזכות כדי שלא יחזור אבל הגט לא יהיה גט עד שיתן לידו דאיך תחלוק בענין הזכיה אי הוי גט גמור או לא הוי גט כלל ויכול לחזור לזה תירץ דאשכחינן לשון שיהיה מחולק לחצאין אע"פ שהוא מטעמא אחרינא שהוא מפני שהוא חוב לבע"ח מ"מ לא מייתי אלא שהלשון ישתמש לחצאין לענין חזרה לא יוכל לחזור ולענין האחריות חייב עד שיגיע לידו וגם כאן נמי נחלוק הלשון לחצאין ונאמר דלא יוכל לחזור ולא הוי גט גמור עד שיגיע לידו ומה שקשה יותר על הרי"ף ז"ל הקשה הר"ז הלוי בספר המאור ותירץ שם הרמב"ן בספר מלחמות יע"ש:

ב

הכותב בשטר וכו'. ברייתא בפרק השולח והרי"ף ז"ל הביאה כלשון רבינו ז"ל אף ע"פ שבנוסחאותינו כתוב עשיתי פלוני עבדי בן חורין וכו' ומכל מקום לכל הגירסאות הדין אחד הוא והוא בעשיתי לא מהני כשרוצה לשחררו בזה הלשון אבל אמר דרך הודאה מהני דהא אמרינן לקמן האומר עשיתי פלוני עבדי וכו' חיישינן שמא זיכה לו ע"י אחר וכ"כ הר"ן ז"ל וזהו שכתב הרמ"ה ז"ל ואפילו בבריא אם אמר דרך הודאה גמורה מהני למיקני נפשיה אבל מ"מ צריך גט להתירו בבת חורין דהרמ"ה ז"ל אזיל לטעמיה דסובר דחיישינן שמא זיכה לו ע"י אחר הוי חששא בעלמא וכדכתב הטור ז"ל שם בשמו וא"כ אין טעמו כדכתב הטור ז"ל שם וזהו כדברי הרמב"ם ז"ל שכתבתי למעלה וכבר הוקשה זה שם להרב בית יוסף ז"ל והוא תמה על הטור ז"ל יע"ש:

ד

מי שצוה בשעת מיתתו פלונית שפחתי וכו'. כתב הרב בכ"מ שפסק דלא כרבי יוחנן דמדשתק ר' יוחנן לר' אמי ולר' אסי משמע דהדר ביה ואין צורך לזה אלא לגירסת רש"י ז"ל דלא גריס אלא אבל הרי"ף והרא"ש ז"ל דגורסים אלא כי אתא רב שמואל בר יהודה וכו' והדר מהא דרב דימי דטעותא היא וכדכתב שם הרא"ש ז"ל ורבינו ז"ל הולך בשיטת רבו הרי"ף ז"ל וגירסתו. ועוד דאפילו לפי גירסת רש"י ז"ל הרי אמרו שם אמימר ורבינא בהדי רב דימי טעותא. ומ"ש רבינו צוה ואמר שחררוה משום דפסקו שם בגמרא כרבינא דלא הוי טעותא הא דרב דימי כשאמרה בלשון שחרור. ודע דצ"ל לגירסת הרי"ף והרא"ש דגרסי אלא דאמרו רבי אמי ורבי אסי לא קאי אלא ארב דימי דהקשה לו איך אמר כן ר' יוחנן ומשום הכי הדר א"ו לא אמר הכי דאי אמרו לפניו קאי אר' יוחנן לא אתי שפיר לשון אלא ומשום הכי הוציאו רש"י מהגירסא, אחרי כן ראיתי להרב מהר"י ן' לב בחידושי גיטין פרק השולח ח"ג מפסקיו שפירש כן:

ה

בששה דברים שוין שחרורי עבדים לגיטי נשים וכו'. וא"ת דבפ"ק דגיטין דתני בברייתא בשלשה דברים שוו גיטי נשים לשחרורי עבדים אמאי לא תני אין חותמין עדיהן אלא זה בפני זה כמו שמנה רבינו ז"ל ולכולהו תירוצי דגמרא קשיא הך קושיא דאי למאי דשני במחובר ולשמה לא תני משום דהוי פיסולא דאורייתא לא קתני אלא פיסולא דרבנן הא מה דאין חותמין אלא זה בפני זה דרבנן היא גזירה משום כולכם ואי לתירוצא משום דמחובר ולשמה איתא בקידושין הא דאין חותמין אלא זה בפני זה ליתא בקידושין כדכתב שם רש"י ז"ל. וי"ל כיון דמנה דעד אחד כותי כשר הרי מנה הא דטעמא דעד אחד כותי כשר הוי משום דאין חותמין אלא זה בפני זה כדאמר בגמרא ומ"מ רבינו מנאה דדרך הפוסק לפרש יותר מהברייתא:

ו

והוא שיהיה כותי חבר וכו'. קשה דבגמרא אמרו דחתים ישראל לבסוף כבר משני דעדי גט אין חותמין אלא זה בפני זה ואי לאו דהוה חבר לא הוה מחתים ליה מקמיה וא"כ למה רבינו לא ביאר זה:

ובגט שיחרור הוא אומר לא ניתן לה לא יהיה מחוסר אלא נתינה. כך צריך לגרוס וכן כתוב בסמ"ג עשין פ"ז לא ניתן לה דאין כתוב בגט שיחרור אלא או חופשה לא ניתן לה. וקשה דרבינו ז"ל דלמדו מן הכתוב עצמו דגט שיחרור לא יהא מחוסר אלא נתינה ואין זה במשמע דבשלמא בגט אשה כתיב וכתב ונתן הזכיר כתיבה קודם נתינה שלא יהא מחוסר דבר בין כתיבה לנתינה אבל הכא לא הוזכרה כתיבה בכתוב קודם אבל רש"י ז"ל למדו בשיחרור מג"ש דלה לה בפרק המביא קמא ולא משמע הכי דברי רבינו ושמא יש לפרש כוונתו שאמר לא יהא מחוסר וכו' מג"ש דלה לה כדכתב רש"י ז"ל אבל אין זה במשמע לשונו:

ז

כשם שהאשה עצמה מביאה גיטה וכו'. מ"ש הר"א ז"ל בהשגות אלא ודאי צריך לפרש בו דרך אחרת ר"ל דהוא מפרש דמה שהקשו אשה מכי מביאה וכו' כלומר ודאי דאינה נאמנת לומר בפני נכתב וכו' דלא תקנו רבנן זה אלא לשליח אבל זו שאינה כשליח אלא שנתגרשה בקבלתה לא מהימנא במ"ש בפני נכתב וכו' אלא צריך קיום גמור וכן כתב בעל מישרים שלא האמינו אלא לשליח גמור אבל באשה הבאה וגיטה בידה צריך קיום, ותירצו שהוא שלחה כגון שאמר לה הוי שליח להולכה עד דמטית להתם וכו' ולכך מהימנא לומר בפני נכתב וכו' ומדברי רש"י ז"ל משמע כפירוש רבינו ז"ל:

ח

אע"פ וכו'. האי אע"פ אינו רוצה לומר לא מיבעיא התקדשי בו לחוד דלא מהני אלא אפילו צאי בו לחירות והתקדשי לא מהני דאינו כן דהתקדשי גרידא מהני אלא ה"ק אע"פ שאמר לה צאי בו לחירות וא"כ היה ראוי לומר דליהני קמ"ל דלא מהני והאי אף על פי הוי כמו אע"ג ולא כמו אפילו דאית ביה לא מיבעיא דהתקדשי לחוד ודאי דמהני:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף