לחם משנה/עבדים/ד

לחם משנה ‏ עבדים ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אף הקטנה שהיא איילונית בסימניה וכו'. בפ"ק דקידושין גבי ברייתא דויצאה חנם אלו ימי בגרות אין כסף אלו ימי נערות אמר שם רבה דבא זה ולמד על זה והקשה לו אביי ואסיק מר בר רב אשי במסקנא לא נצרכא אלא לעיקר זבינא דאיילונית וזהו שכתב רבינו ז"ל כאן והתימה על רש"י ז"ל בפירוש החומש שכתב דברי רבה ושביק דברי רב אשי שהם מסקנת הגמרא שכתב שם ואם לא נאמרו שניהם הייתי אומר ויצאה חנם זו בגרות לכך נאמרו שניהם שלא יתן פתחון פה לבע"ד לחלוק והרב מוהר"ר אליה מזרחי בפירוש החומש כתב ואע"ג דדחי לה אבגר מכיון דנפקא בנערות בגרות מאי בעיא גביה לא סמכינן עלה דהא במכילתא תניא כוותיה דרבה ע"כ ואינו נראה ודאי דמסקנא דסוגיא דפ"ק דקידושין משמע כדברי רבינו ז"ל ולית לן למישבק גמרא דידן:

ב

כופין את האב לפדותה וכו'. נראה מדברי רבינו ז"ל דמפרש כפירוש רש"י ז"ל דמ"ש אביי בפ"ק דקידושין בע"כ דאב היינו דכופין לאב עצמו שמכרה אם יש לו לפדותה וקשה עליו דפסק לקמן דלא כר"ש דאמר אינה נמכרת ונשנית וכאן נראה דפסק כמותו וכמו שהקשה הרב בעל כ"מ ז"ל והוא תירץ דרבינו מתרץ תירוצים אחרים לקושיית הגמרא שהקשו אי הכי עבד עברי נמי נכפינהו וכו' והגמרא לא רצה לתרץ כן דאהדר ליה לפום שיטתיה דמקשה ודברים אלו דהוא מתרץ תירוצים אחרים לקושיית הגמ' מדעתו ומפני כן יצא לו דין חדש שלא נזכר בגמרא [הוא דוחק] לכך נ"ל לומר דרבינו ז"ל מפרש כפירוש התוספות שפירשו שם דנכוף לבני המשפחה שיפדוה ומש"ה הקשו שם דניחוש דהדר ומזבין לה אב ותירצו דאתיא כר"ש ובהא ודאי לית הלכתא כוותיה אבל לאב עצמו שמכרה ודאי דכופין אפילו אליבא דרבנן דע"כ לא פליגי רבנן עליה דר"ש דאין כופין אלא לבני המשפחה משום דאית להו דנמכרת ונשנית ודילמא הדר מזבין לה אבל לאב עצמו דליכא חששא דמזבין לה וכדהקשו התוספות ז"ל לפירוש רש"י ז"ל ודאי דמודו רבנן דכפינן והשתא הוי דין חדש שהוציא רבינו ז"ל לפי סוגיית הגמרא:

ברח האב וכו'. כתב הרב כ"מ דכבר נתבאר בפ"ב דרבינו פוסק כרבי דאמר דנמכר לישראל אין כופין לקרובים לפדותו וכ"כ שם בפ"ב גבי אבל הנמכר לישראל אין הקרובים פודין אותו כתב ז"ל ומפרש רבינו ז"ל דהיינו שאין הקרובים חייבים לפדותו ולא ידעתי למה פירש בדברי רבינו ז"ל דמ"ש אין הקרובים פודים אותו ר"ל דאין חייבים לפדותו משמע דאית ליה דפודין אפילו בע"כ דאדון ואמאי לא נפרש דברי רבינו ז"ל דר"ל ואין הקרובים פודין אותו אפי' אם רצו בע"כ דאדון משמע דנמכר לעכו"ם דפודין אותו אפי' בע"כ דאדון:

ג

ואינה נקנית בפרוטה וכו'. הקשה הרב בכ"מ דגם ע"ע הנמכר לישראל לא יקנה בפרוטה כיון דאיתקש לאמה אבל הא לא קשיא מנא ליה דבאמת בעינן יותר מפרוטה דבפ"ק דקידושין (דף י"ב) אמרו ר"ש בן לקיש אמר טעמייהו דב"ש כדחזקיה וכו' ואמרו שם אי אמרת בשלמא דיהב לה דינר וכו' אלא אי אמרת דיהב לה פרוטה וכו' ואמרו שם מה אמה העבריה בפרוטה לא מהניא וכו' ואע"ג דבמסקנא אמר שם רבא תירוץ אחר לתת טעם לב"ש מ"מ בהך דינא דאמה העבריה לא מקניא בפרוטה לא פליג על ריש לקיש ומזה יצא לו לרבינו ז"ל דאינה נקנית בפרוטה אבל מה שהקשה הרב בית יוסף ז"ל דע"ע נמי ליהוי הכי דאיתקש לאמה העבריה הא ודאי קושיא היא והרב בכ"מ תירץ לזה וכתב בסוף דבריו ואע"ג דבגמרא לא אשכחן בתר הכי תנא דיליף שכיר שכיר אלא כולהו ילפי מ"מ מדכתיב וכי תשיג מצינן למילף דכיון דאיכא כסף דהיינו פרוטה נקנה בכך ע"כ ודברים אלו אין אני מבינם חדא דאדרבא בגמרא משמע דכולהו תנאי ילפי שכיר שכיר דבעי לאשכוחי תנא דלא יליף שכיר שכיר ובכולהו דחי ואומר דלעולם יליף שכיר שכיר ואיך כתב הוא בהיפך דלא אשכחן תנא דיליף שכיר שכיר ועוד שכתב מדכתיב וכי תשיג מצינן למילף וכו' הא לא נאמר בגמרא וכי תשיג אלא למאן דלא יליף שכיר שכיר אבל מאן דיליף לא בעי תירוצא דוכי תשיג וא"כ איך כתב ואע"ג דליכא תנא דיליף שכיר שכיר ונפיק מקרא דוכי תשיג הא ודאי ליכא למילף מקרא דוכי תשיג משום דליכא מאן דיליף שכיר שכיר. ונראה דודאי ט"ס יש בדברי הרב ז"ל וצ"ל בהיפך אע"ג דבגמרא לא אשכחן תנא דלא יליף שכיר שכיר אלא כולהו ילפי מ"מ מדכתיב וכי תשיג מצינן למילף דכיון דאיכא כסף וכו' וכוונתו לומר דאע"ג דפשטא דגמרא משמע דכשתירץ הגמרא אמר קרא וכי תשיג לא אמרו כן אלא למאן דלא יליף שכיר שכיר אבל מאן דיליף ליה הכי לא לית לן לומר דמאן דיליף שכיר שכיר לא מצי למילף דרשא דוי"ו מוסיף על ענין ראשון דהך דרשא פשוטה וליכא מאן דמכחיש לה וע"כ דאית לן לומר דאע"ג דמ"ש בגמרא שם דכולהו תנאי ילפי שכיר שכיר דלא אשכח תנא דלא יליף הך ג"ש דשכיר שכיר בהדיא מ"מ אפילו הכי עבדינן לדרשא דוי"ו מוסיף וכיון שכן ילפינן מוכר עצמו לישראל ממוכר עצמו לעכו"ם מוי"ו דוכי תשיג דהוי בכסף וכ"ש מכרוהו ב"ד לישראל דהוי בכסף כיון דנמכר בע"כ דבגמרא אמרינן אשכחן מכרוהו ב"ד לישראל הואיל ונמכר בע"כ משמע דאהני הך טעמא לומר דנקנה בכסף וכיון דבמוכר עצמו אית לן מוי"ו דוכי תשיג דהוי בכסף כ"ש מכרוהו ב"ד ולא צריכינן השתא היקש דעברי לעבריה דנקנה בכסף והיקשא אתא לומר מה עבריה אינה יוצאה בראשי איברים וכו' וכדכתבו שם התוס' ז"ל וא"כ כיון דלפי האמת לא ילפינן נמכר לישראל כלל מהיקשא דעברי לעבריה אלא מנמכר לעכו"ם מש"ה אמרינן דהוי בפרוטה כמו בנמכר לעכו"ם זה נראה כוונת הרב ז"ל והוא נכון ונראה כן מדברי הרב מהר"ר אליה מזרחי ז"ל בפי' החומש בפרשת משפטים שהקשה שם למה לי קרא דוהפדה ללמד שיוצאה בגירעון כסף תיפוק ליה מהיקשא דעברי לעבריה וכו' כדנפקא לן מג"ש דשכיר שכיר ממוכר עצמו לישראל דיליף ממוכר עצמו לעכו"ם מוי"ו דוכי תשיג וכו' משמע דמאן דאית ליה שכיר שכיר יליף נמי מוי"ו דוכי תשיג וכו' דאל"כ מאי קשיא ליה הא לפי הנראה מפשט ההלכה משמע דמאן דיליף שכיר שכיר לית ליה וכי תשיג א"ו משמע דאית ליה כדכתיבנא ועוד יש לדקדק שם על הרב מוהר"ר אליה מזרחי ז"ל במ"ש בפרשה ההיא בעניינים אלו וכתבתים בחידושי למסכת קידושין:

ו

וכן ע"ע אם הפיל לו שינו וכו'. מהיקשא דע"ע לעבריה כתבו התוספות ז"ל בפ"ק דקידושין דנפקא לן הא מה עבריה אינה יוצאה בראשי איברים וכו' וכן כתב רש"י ז"ל בפירוש החומש:

ז

הרי האב אומר לה בפני שנים הרי את מקודשת לבני וכו'. בפירוש החומש פירש"י ז"ל אלא אומר לה הרי את מיועדת לי בכסף שקיבל אביך בדמיך ואע"ג דנראה לכאורה דפליג עם רבינו ז"ל דרבינו ז"ל סובר דהאדון הוא המקדש לבנו ורש"י ז"ל סובר דהבן עצמו מקדש נראה דלא פליגי דרבינו ז"ל כתב שנתן רשות לאביו ליעדה והרי עשה הבן שליח לאב לקדשה לו ורש"י ז"ל בפירוש החומש איירי שלא עשה הבן שליח לאב אלא הבן בא הוא בעצמו לקדשה ברשות אביה:

י

ואם מכר ונתן לא עשה ולא כלום וכו'. נראה דזאת היא הברייתא שאמרו במכילתא לעם נכרי לא ימשול למכרה הרי זו אזהרה לב"ד שלא ימכרנה לנכרי ומפרש רבינו ז"ל שהאדון אינו יכול למוכרה לשום אדם שבעולם בין רחוק בין קרוב ודלא כהרמב"ן ז"ל שמפרש דקאי אאב ור"ל שלא ימכור האב את בתו לשפחה לעכו"ם ואע"ג דבבגדו בה כפי הדרשה שדרשו בו בגמרא איירי באב דר"ל שלא ימכור האב את בתו לשפחות אחר אישות מ"מ אית ליה לרבינו ז"ל דלא ימשול למכרה אכולהו קאי בין אאדון בין אאב וכן בבגדו בה אפשר לפרשו אתרוייהו דאאדון בבגדו בה ר"ל שבגד בה ולא יעדה ולאב ר"ל אחר שפירש האדון טליתו עליה ויעדה וכיוצא בזה כתב רש"י ז"ל בפירוש החומש וז"ל לעם נכרי לא ימשול למוכרה שאינו רשאי למכרה לאחר לא האדון ולא האב בבגדו בה אם בא לבגוד בה שלא לקיים מצות יעוד וכן אביה מאחר שבגד בה ומכרה לזה ע"כ משמע דאכולהו קאי אלא שקשה על רש"י ז"ל דלמה לא פירש בבגדו בה כיון שפירש טליתו עליה והיינו דאין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר אישות אבל לשפחות אחר שפחות מוכר והיינו כרבנן דהלכתא כוותייהו ודלא כר"ש:

יג

המקדש את בתו כשהיא קטנה וכו' כיצד מכרה לשפחות ויעדה האדון וכו'. הקשה הרב בכ"מ ז"ל על רבינו ז"ל שכתב שיכול למוכרה אחר שיעדה האדון וגרשה דבגמרא אמרו דת"ק דאית ליה מוכרה לשפחות אחר שפחות דריש בבגדו בה כיון שפירש טליתו עליה דהיינו יעוד דאינו יכול למוכרה ורבינו ז"ל דפסק דמוכרה לשפחות אחר שפחות איך כתב דאחר יעוד יכול למוכרה ותירץ דרבינו ז"ל מפרש דפירש טליתו עליה היינו דקדשה לאחר והיינו כדפירש ר"נ בגמרא לדחות בעיא דיעוד נשואין עושה וכו' וכמ"ש שם הכא בקידושין דעלמא קאי וכו'. אבל מ"מ נתקשו אצלי מאד דברי רבינו מכח הסוגיא אשר שם דהתם בעי למפשט בעיא דאירוסין עושה מברייתא דקאמרה ושוין שמוכרה אלמנה ואמרו שם האי אלמנה היכי דמי אילימא דקדשה נפשה אלמנה קרי לה כלומר דאין במעשה קטנה כלום וכדאמר עולא בפרק האיש מקדש קטנה שנתקדשה שלא מדעת אביה אפילו מיאון אינה צריכה ואלא דקדשה אביה מי מצי מזבין לה הא אין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר אישות ותירצו בקידושי יעוד ואליבא דר' יוסי בר"י דאמר מעות הראשונות לאו לקידושין ניתנו וכיון שכן האב לא קדשה אלא היא קדשה את עצמה ולכך יכול למוכרה אח"כ וכן אסיקו במסקנא ומכאן נפשטה הבעיא דיעוד אירוסין עושה. וא"כ תימה על רבינו ז"ל דהוא כתב דמוכרה אלמנה ולדידן דקי"ל כעולא דאמר בפרק האיש מקדש דאפילו מיאון אינה צריכה וכדפסק רבינו ז"ל בפ"ה מהלכות אישות א"כ א"א לקרותה אלמנה דקדשה עצמה כיון דא"צ מיאון כדאמרו בגמרא וא"א לומר דקדשה אביה דהא אין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר אישות ולא משכחת לה אלא בקידושי יעוד אליבא דר"י בר' יהודה וכיון דרבינו ז"ל פסק לעיל דלא כר' יוסי בר' יהודה שכתב אומר לה בפני שנים וכו' אפילו בסוף שש סמוך לשקיעת החמה ואינו צריך ליתן לה כלום שמעות הראשונות לקידושין ניתנו א"כ איך כתב כאן אלמנה דלא משכחת ליה. ותו קשיא דאיך כתב דמוכרה אחר יעוד דבגמרא משמע דלא הוי אלא אליבא דר"י בר' יהודה דאמר מעות הראשונות לאו לקידושין ניתנו והוא פסק דלא כר"י וכדכתיבנא וקושיות אלו גדולות הן בעיני ולא מצאתי בהן דבר מתיישב לדעתי ואולי היה לו לרבינו ז"ל גירסא אחרת בגמרא דגורס אמר רב עמרם הכא בקדושי יעוד לבד ולא גריס ואליבא דר"י בר יהודה אלא סובר דאע"ג דמעות הראשונות לקידושין ניתנו כיון דאינו מקדשה באותה שעה שמוכרה אלא אח"כ אומר לה הרי את מקודשת לי בקידושין שקיבל אביך דמיקרי קידושין דידה ולכן יכול האב למוכרה אח"כ דלא אסרה תורה למוכרה אח"כ אלא כשקדשה בממון אביה באותה שעה ופירש טליתו עליה דאינו יכול למוכרה הוי כקידושין דעלמא כדאמר ר"נ ולפי זה אין לגרוס בגמרא בסוף הסוגיא ולרב נחמן בר יצחק דאמר אפילו לר"י בר' יהודה מעות הראשונות וכו' במאי מוקים לה וכו' דלפי גירסא זו תירוץ רב עמרם הוי אליבא דכ"ע ודברים אלו דברי טעם הם אם רבינו ז"ל גורס כמ"ש אבל לפי גירסת ספרינו לא מצאתי לו מקום:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף