כף החיים/אורח חיים/תרע

כף החיים ‏ אורח חיים תרע

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[סעיף א]

א) בכ"ה בכסליו מתחילין שמונה ימי חנוכה וכו'. מאי חנוכה דתניא (שבת כ"א ע"ב) בכ"ה בכסליו יומי חנוכה תמניא אינון דלא למספד בהון ודלא למגזר בהון תענית שכשנכנסו עכו"ם בהיכל טמאו כל השמנים שבהיכל וכשגברה יד מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה חתום בחותמו של כ"ג ולא היה בו אלא כדי להדליק יום א' ונעשה בו נס והדליקו בו ח' ימים לשנה אחרת קבעום ח' יו"ט בהלל ובהודאה. פי' לומר בהן הלל ולהודות לומר בו על הנסים בהודאה. טור. ואיכא למידק כי חתום בחותמו של כ"ג מאי הוי נהי דאפי' נגעו בו מבחוץ לא נטמא דכלי חרס אינו מיטמא מגבו אלא מתוכו מ"מ ליחוש שמא הסיטוהו ונטמא. כבר תירצו שם בתו' שאם כבר גזרו על העכו"ם להיות כזבים צ"ל שהיה מונח בחותם בקרקע שלא הסיטו הכלי. והר"ן תירץ שאם הסיטוהו היו שוברים אותו לראות אם יש בו זהב או מרגליות כיון שראוהו נחתם בחותם של כ"ג אלא ודאי לא מצאוהו כלל ולא ראוהו. ב"י. ועיין ב"ח שכתב עוד תירוצים אחרים. והטעם לפך שהיה חתום בחותם כ"ג עיין מחב"ר בקו"א אות ב' שכתב בשם ספר כף ונקי שכך היה מנהגם להניח השמן בצלוחות קטנות בכל צלוחית שיעור הדלקת לילה א' וכולם חתומות בחותם כ"ג יעו"ש:

א) והטעם שהוצרכו להדליק ח' ימים מאותו פך מפני שכל ישראל היו בחזקת טמאי מתים וא"א לתקן שמן טהור עד שיעברו שבעה ימים מיום טומאתם ויום א' לכתישת הזיתים ותיקונם להוציא מהם שמן טהור. והר"ן כתב שהיה להם שמן טהור רחוק ד' ימים והוצרכו ח' ימים בין הליכה וחזרה. ואיכא למידק למה קבעו ח' ימים דכיון דשמן שבפך היה בו כדי להדליק לילה ח' נמצא שלא נעשה הנס אלא בז' הלילות וי"ל שחילקו שמן שבפך לח' חלקים ובכל לילה היו נותנים במנורה חלק אחד והיה דולק עד הבקר ונמצא שבכל הלילות נעשה נס. ועוד י"ל שלאחר שנתנו שמן בנרות המנורה כשיעיר נשאר הפך מלא כבתחלה וניכר הנס אף בליל הא' א"נ שבליל א' נתנו כל השמן בנרות ודלקו כל הלילה ובבקר מצאו הנרות מלאים שמן וכן בכל לילה ולילה. ב"י. ומיהו על טעם אחרון יש להשיב דמברייתא שהבאנו לעיל משמע שהנס נעשה בפך ולא בנרות אלא י"ל מכיון שנתנו שמן בנרות בליל א' ונשאר בפך הרי הוא מתברך בשעת נתינה וא"כ נמצא דגם בליל א' נעשה הנס וכן בליל אחרון שלא היה הפך מלא והספיק הרי שנעשה הנס גם ביום אחרון. אך י"ל כיון שנכנסו להיכל יש לחוש שנגעו במנורה וטמאוה כמו שחששנו לשמנים שהיו שם וא"כ מה מועיל לשמן טהור כשנתנוהו במנורה נטמא. ומיהו עיין במסכת ע"ז דף מ"ג ע"א ששם כתוב שעשו מנירה של עץ יעו"ש וא"כ משמע שעשו חדשה. ומה שנגעו בשמן והדליקו המנורה לפי שלא היו כולם טמאי מתים אלא רק השמן לא היה להם טהור מאיזה סיבה וכמ"ש מהרש"א בח"א על הגמרא [שבת] שם:

ב

ב) שם. מתחילין ח' ימי חנוכה. ולכך נקראן אלו הימים חנוכה כלומר חנו בכ"ה בכסליו. וחנוכ"ה נוטריקון ח' נרות והלכה כבית הלל שאמרו יום ראשון מדליק אחד מכאן ואילך מוסיף והולך. הרד"א. שו"ג אות ג'. ועוד י"ל משום דבאותם הימים היה חנוכת המזבח כמ"ש לקמן בהגה ולכן קראום ימי חנוכה. ועוד י"ל לפי שבטלה העבודה מחמת האויב וחזרה קראום ימי חנוכה:

ג

ג) שם. מתחילין ח' ימי חנוכה. והדלקת הנרות בהן מצוה מד"ס כקריאת המגילה. הרמב"ם פ"ג מה' חנוכה ה"ג. והלכך אין עושין ט' ימים להוסיף יום א' מספק דספקא במידי דרבנן לא עבדינן כמ"ש הרד"א ועט"ז ושאר האחרונים:

ד

ד) נוהגין הנערים העניים לסבב בחנוכה על הפתחים ובס' חנוכת הבית כתב טעם לזה. מ"א ריש הסי':

ה

ה) שם. ואסורים בהספד ותענית. אבל מותר להתענות לפניהם ולאחריהם כמ"ש לקמן בש"ע סי' תרפ"ו סעי' א' ודעת האחרונים ית' שם בס"ד:

ו

ו) שם. ונוהגות הנשים וכו'. דוקא נשים לפי שנעשה נס על ידיהם. מט"מ סי' תתקצ"ד. מ"א סק"א. אבל במהרי"ל משמע קצת שגם לאנשים יש למנוע וכ"מ בב"ח א"ר או' י"א:

ז

ז) שם. בעוד שהנרות דולקות. טעמם כדי שיהא להם היכירא שאסור להשתמש לאורה ב"י. א"נ כדי שלא להסיח דעתן מזכר הנס עושין לפחות אותה שעה כמו יו"ט. לבוש. ועוד שמא יכבה הנר שמשתמשים בו ויכשלו להשתמש לאורה. מט"מ שם:

ח

ח) שם. בעוד שהנרות דולקות. כתב במ"צ פי' כל זמן שנרות בהכ"נ דולקות והוא עד כחצות עכ"ל מ"א סק"ב. והיינו חצות הלילה שהיה דרכן לעשות נרות חנוכה שבבהכ"נ שידליקו עד חצות. לבוש. והא"ר או' י"ב כתב בעוד שהנרות דולקות בביתו קאמר והיינו עד חצי שעה כמ"ש סי' תרע"ב יעו"ש. וכ"פ דה"ח או' ב' מ"ב או' ד' וכ"מ מהטעמים שכתבנו באו' הקודם:

ט

ט) שם. ויש מי שאומר שאין להקל להם. וגם אם יש מקומות שנוהגין איסור בכל היום אין להקל להם משום דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור אי אתה רשאי להתירם בפניהם. טור. והב"י כתב דאינו מוכרח דאיכא למימר דכיון דאין בו צד סרך איסור לית לן בה. וכתב הפר"ח דכן עיקר. וכ"כ בתשו' ח"צ סי' פ"ט דהעיקר כדברי הב"י דבנוהגות שלא לעשות כל היום מוחון בידם כי הבטלה עבירה היא יעו"ש. אמנם הב"ח כתב כדברי הטור שאין להקל להם. וכ"כ הט"ז סק"ב. ובשה"ג אשר סביב הגהות המרדכי דפ' במה מדליקין כתב דטוב לבטל מנהגם מפני שהבטלה מביאה לידי שעמום ויש נשים רבות בטילות יום א' ויום ח' ודי להם בזה כדין תורה בפסח וסוכות עכ"ל והב"ד כנה"ג בהגה"ט. וכ"כ בדרשות מהרי"ל ה' חנוכם די"א גם ביום א' וח' מנהג רבותינו לאסור מלאכה עכ"ל והב"ד שכנה"ג בהגה"ט או' ד'. מ"א סק"ב. א"ר או' י"ג. ולענין מעשה לבטלן ממנהגן אי אשר דהא טובא בטילי איכא בשוקא אלא אם באים לשאול ולנהוג מנהג מחדש יש להראות להם שיבטלו יום ראשון ושמיני בלבד. שו"ג או' ו'. וכתב המל"ח סי' כ"ז או' ס"ה דלפי דברי הכנה"ג והשו"ג ראוי להזהיר לנשים דלא יעשו הכיבוס ביום א' וביום אחרון של חנוכה ומכ"ש בר"ח וכן שלא לעשות מעשה מחט בשני ימים אלו וכן שאר מלאכות כיוצא בהן יעו"ש. והב"ד בן א"ח פ' וישב או' כ"ז וכתב וכך אני דורש בציבור שטוב להזהר בזה ורק לאותם הנשים שפרנסתם ע"י מלאכה אין להחמיר בזה עכ"ל. וה"ד לנשים אבל לאנשים ודאי אין שייכות למנהג זה. ב"ח. ט"ז שם. פר"ח. ובענין דברים המותרים ונהגו בהם איסיר עיין ביו"ד סי' רי"ד כי שם מבואר יעו"ש:

י

י) ויש נשים שיש להם קבלה שאם אשה נפלה בסכנה תדור נדר שלא לעשות מלאכה בחנוכה ותנצל ויש נודרים יום א' ויש נודרים שני ימים כפי מה שירצו. בן א"ח שם:

יא

[סעיף ב]

יא) שלא קבעום למשתה. והטעם כתב הלבוש לפי שלא רצה האויב כ"א להעבירם על הדת לא כן בפורים כי רצה המן להשמיד הכל יעו"ש. והמאמ"ר או' ג' כתב דבפורים ה"ט שקבעום למשתה ושמחה שהתשועה באה להם ע"י משתה ושמחה שעשתה אסתר ומתוך המשתה נתלה המן ועלה מרדכי לגדולה משא"כ בחנוכה שהנס היה בענין הנרות יעו"ש. וכ"כ המחב"ר אות ד' וכתב עוד טעם אחר לפי שבפורים קבלנו התורה (כמ"ש במס' שבת דף פ"ח ע"א) וכתיב לכו לחמו בלחמי ושתו עכ"ל ועוד י"ל כי בחנוכה היה הנס ע"י מלחמה שהיהודים נלחמו באויביהם ונצחום משא"כ בפורים שהנס נעשה מאליו בלתי מלחמה ולא עוד אלא שהמלך היה עכו"ם ונתן רשות להרוג בעכו"ם והוא פלא פלאות ונמצאת השמחה כפולה וע"כ קבעום גם למשתה ושמחה:

יב

יב) שם הגה. וי"א שיש קצת מצוה וכו'. וכ"כ בד"מ משום דאיתא במגלת תענית ובמדרש בהעלותך (ואני מצאתי במדרש תנחומא פ' פקודי) שקבעום למשתה ושמחה שנגמרה מלאכת המשכן בזה"ז. וכ"פ ביש"ש פ"ז דב"ק סי' ל"ז וב"ח. מ"א סק"ג. א"ר אות ט"ז. ואיתא שם בתנחומא דמלאכת המשכן נגמר בכ"ה בכסליו אלא שהמתין בהקמה עד ניסן שנולד בו יצחק ואמר הקב"ה עלי לשלם לו לכסליו ושילם חנוכת בית חשמונאי יעויין שם. וכן איתא בפסיקתא רבתי והובא בילקוט מלכים סי' קפ"ד. א"ר אות י"ז. ביאורי הגר"א. וכתב שם הא"ר וא"כ דין ימים אלו כאלו היה חנוכת המזבח שבמדבר עכ"ל ור"ל ולכך נקראו ימים אלו חנוכת המזבח. ועיין לקמן סי' תרפ"ד או' א':

יג

יג) שם בהגה. וי"א שיש קצת מצוה וכו'. ומנהג מקומות הללו לעשות הסעודה בר"ח ונכון הוא והעושה סעודה בכל יום של חנוכה ה"ז משובח. שכנה"ג בהגה"ט או' ה' א"ר אות ט"ז. וירבה בסעודת שבת של חנוכה יותר משאר שבתות וכ"ש אם חל בו ר"ח ג"כ וכן ירבה בר"ח טבת שהוא בתוך ימי חנוכה בשביל פרסום הנס ומנהגינו להדליק שמן למאור לכבוד נשמת ר' מאיר בעל הנס זיע"א ביום ר"ח טבת. בן א"ח פ' וישב אות כ"ח. ור"ל להדליק נר בבהכ"נ בליל ר"ח טבת לכבוד נשמת רמב"ה:

יד

יד) שם בהגה. ונוהגין לומר זמירות וכו'. וה"ה בנשואי בת ת"ח לע"ה אם אומרים שירות הוי סעודת מצוה. מרדכי פ"ד דפסחים. מ"א סק"ד. מ"ב אות ח':

טו

טו) שם בהגה. ואז הוי סעודת מצוה ר"ל בצירוף זה. וכתב שם היש"ש שכל שעושה כדי ליתן שבח למקים או לפרסם הנס או המצוה הכל סעודת מציה יעו"ש. והב"ד ביאורי הגר"א. מ"ב אות ט':

טז

טז) שם בהגה. ואז הוי סעודת מצוה. פי' ואז מותר לת"ח ליהנות ממנה. עו"ש אות א':

יז

טוב) שם בהגה. י"א שיש לאכול גבינה בחנוכה וכו'. דיש מפרשים שע"י אשה אירע להם הנס הגדול ההוא ושמה יהודית כמ"ש בהגדה בת היתה ליוחנן כ"ג והיתה יפת תואר מאד ואמר המלך יון שתשכב עמו והאכילתו תבשיל של גבינה כדי שיצמא וישתה לרוב וישתכר וישכב וירדם ויהי לה כן וישכב וירדם ותקח חרבו וחתכה ראשו ותביאהו לירושלים וכראות החיל כי מת גבורם וינוסו ועל כן נהגו לעשות תבשיל של גבינה בחנוכה. כלבו סי' מ"ד. וכ"ה בהר"ן פ' במה מדיליקין וב"י ססי' תרע"ה ופר"ח בסי' זה אלא ששם בהר"ן כתוב בסגנון אחר יעו"ש. ויש מפרשים דנס של יהודית היה בזמן אחר והיה ע"י חלב שהשקתה למלך וגם יין וישכב וירדם וחתכה ראשו והביאתו לירושלים ויראו כי מת גבורם וינוסו. והמעשה הזה הובא בס' חמדת ימים כמ"ש בן א"ח פ' וישב אות כ"ד יעו"ש אלא שמתוך שגם נס זה נעשה עם היונים שהיו צרים לישראל עושים לו זכר בחנוכה שהיה הנס ג"כ עם היונים:

יח

[סעיף ג]

חי) אין מספידין בהם אלא לחכם בפניו. ויום שמועה אפי' רחוקה כבפניו דמי כמ"ש ביו"ד סי' ת"א סעיף ה' ובדברינו לעיל סי' ת"ך אות א' יעו"ש:

יט

יט) שם. אין מספידין וכו'. ולדברי הכל מברין את האבל בחנוכה. ב"י. וכ"פ בש"ע יו"ד סימן ת"א סעיף ד' וכ"כ לעיל סי' ת"ך אות ו' יעו"ש:

כ

ך) ואונן נראה דאין להדליק נ"ח ול"ד למגילה בסי' תרצ"ו סעי' ז' דפורים דברי קבלה משא"כ חנוכה ולכך לכ"ע נוהג אבילות בחניכה ובפורים אינן נוהגין ואף דבסי' תקמ"ח נת' (ובדברינו לשם אות כ"ג) דבליל יו"ט שני חייב בכל המצות נראה דשאני יו"ט ב' ומ"מ אפשר שיניח לאשתו או לאחר להדליק ויענה אמן. א"ר אות י"ט. ומיהו הער"ה אות ג' כתב דלענין אנינות אין חילוק בין מגלה לנ"ח ומ"מ סיים דידליק בלא ברכה יעו"ש. ונראה דה"ד דליכא בר חיובא שצריך להדליק באותו חדר שהוא דר בו אבל אם יש בר חיובא כגין אשתו ובניו הגדולים דרים אצלו באותו חדר שיש חיוב עליהם להדליק יברכו וידליקו הם והוא יכוין לצאת מספק:

כא

כא) שם הגה. ואין מתענין וכו'. ואם התענה תענית חלום בשבת שבחנוכה אין מתענה תענית לתעניתו אלא אחר החנוכה כמ"ש לעיל סי' רפ"ח סעיף ד' בהגה יעו"ש וכ"כ הלבוש ססי' תרפ"ד. כנה"ג בהגה"ט בסי' זה. וכבר נתבאר דין תענית חנוכה לעיל סי' תקס"ח סעיף ה' וסי' תי"ח סעי' ה' וסי' רפ"ח סעי' ד' ובדברינו לשם בס"ד:

כב

כב) יש מקומות שנהגי שאין אבלי אב ואם אומרים קדיש בחנוכה ופורים וראיתי להרבה מרבני איטליא הקדמונים בתשו' כ"י שמקיימים המנהג ויש מי שהעיד שכן הנהיג הרמ"ע. ברכ"י אות ח' ובשיו"ב ביו"ד סי' שע"ו או' יו"ד כתב דהוא מנהג גרוע ואי נהיג נהוג ואין משנין מפני המחלוקת. ועיין לעיל סי' נ"ה אות ך':

כג

כג) בחנוכה אין הולכין לבה"ק ביום יאר צייט כנהוג ומי שיש לו יאר צייט בתוך ימי חנוכה ילך קודם חנוכה אבל הולכין על קברות להשטתח על קברות הצדיקים זיע"א. בן א"ח פ' וישב אות כ"ב:

כד

כד) שם בהגה. ולענין צדוק הדין עיין לעיל בהל' ר"ח סי' ת"ך בהגה. ובדברינו לשם בס"ד:

כה

כה) שם בהגה. ועיין לקמן סי' תרפ"ג. בהגה ובדברינו לשם בס"ד:

כו

כו) ביום כ"ד כסליו ילמדו בספר חגי סימן ב' [פסוק י'] בעשרים וארבע וכו' עד סוף הספר. בן איש חי שם אות כ"ג. והטעם עיין לעיל סי' תכ"ט אות ו' ויש סגולה לשמירה לומר כל לילה אחר הדלקת נר חנוכה ז' פעמים ויהי נועם וכו' ומזמור יושב בסתר וכנז' בס' מל"ח הימן כ"ז אות י"ג בשם ס' הזכירה דף ס"ט סוף ע"א. בן א"ח שם. ועיין לקמן סי' תרע"ו אות ל':

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >