כף החיים/אורח חיים/נה

כף החיים ‏ אורח חיים נה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] אומרים קדיש. פי' אחר פסוקי דזמרה. ט"ז סק"א. וכתב האגור בסי' צ"ח וז"ל השיב הראב"ד טעם על הקדישים שאומרים בתפלה. א' אחר פסוקי דזמרה שיש לשם הפסק דפסוקים. ב' אחר סיוס תפלת י"ח שהיא מצוה בפני עצמה. ג'. אחר הקדושה והוא דבר שבקדושה. ד'. אחר אמירת המזמור או פרק או אגדה או משנה כדאמרינן בסוטה (מ"ט ע"א) עלמא אמאי קאי אקדושה דסדרא ואיהא שמיה רבה דאגדתא. ה'. אחר אשרי למנחה שהיא מצוה בפני "עצמה שכל האומר ג"פ בכל יום תהלה לדוד מובטח וכו'. ו'. אחר ק"ש של ערבית כי תפלת ערבית רשות ויש הולכים להם קודם י"ח ולא ישמעו קדישי ז' לאחר תפלת ערבית שכבר נשלמה התפלה. ואין פוחתין מז' קדישים בכל יום על שם שבע ביום הללתיך עכ"ל בשבלי הלק"ט. ב"י ופרישה אות א'. והא דלא חשיב קדיש אחר תפלת י"ח למנחה דהיינו קודם התחלת תפלת ערבית י"ל דכ"ש הוא מקדיש שאחר תפלת י"ח של שחרית. ובזה מיושב נמי דלמה אמר אין פוחתין מז' וכו' וכי בכל יום אומרים קדיש דאגדתא אלא שעכ"פ יש ז' קדישים עם הקדיש שאחר תפלת מנחה. אלא שלא חש לכתוב כאן אלא טעם על כל א' וא'. פרישה שם. ועיין לבוש, ולפי דברי האר"י ז"ל צ"ל בכל יום י"ב קדישים. ששה בשחרית א' קודם הודו והב' קודם יוצר והג' אחר תפלת י"ח והד' אחר קדושה דסדרא והה' קודם קוה והו' קודם עלינו לשבח (והגם שכתב הרב שם דקדיש בתרא אינו מכלל הקדישים וכו' מ"מ הא סיים שהקדיש הזה הוא העשיה ששם בחינת המיתה כדי להעלות כל הנשמות והנפשות בסוד תחיית המתים וע"כ אומרים אותו היתומים על מיתת אב ואם וכו' יעו"ש. וכתב תו"ח דקל"ט ע"ב שהכוונה הוא לעלות העשיה ליצירה במחצב הנשמות של המתים וזה מתחי' העשיה עד רום המעלות כי כל בחי' נקרא עשיה בערך העליון ממנה עכ"ל וא"כ גם זה הוא חובה) ושנים בתפלת מנחה אחד קודם העמידה ואחד אחר העמידה וארבעה בערבית אחד קודם ברכות דערבית ואחד קודם העמידה ואחד אחר העמידה ואחד קודם עלינו לשבח כמבואר בשער הכוונות דרוש הקדיש ובנוסח התפילה דף נ"א והב"ד לעיל סי' מ"ח יעו"ש. ועוד עי"ש בדברינו לסי' מ"ח אות א' ד"ה ודע הקדמה אחת וכו' טעם אל אמירת הקדישים ע"פ הסיד. ויש שנהגו עוד לומר אחר תפלת מנחה מזמור למנצח בנגינות וכו' ואח"כ אומרים קדיש ועלינו לשבח והרי נעשו הכל י"ג קדישים כנגד י"ג מדות. ואשרי מי שעובד את רבו בשמחה וכוונה. ועיין לקמן אות י"ט:

ב

ב) כתב הלבוש שלעולם אין אומרים תתקבל צלותהון אלא אחר שאמרו תפלת י"ח יעו"ש והביאו ט"ז סק"א וכתב עליו ולא כללא הוא שהרי בימי הסליחות באשמורת הבוקר אומרים תתקבל אחר הסליחות דגם בהם יש בקשות רבות כמו בי"ח עכ"ל. ומה שאין אומרים תתקבל מיד אחר תפלת י"ח היינו משום דסדר קדושה בתר תפלם גרירא לפי שהיא מעניין תפלה ושבח ולכן ממתינין מלומד תתקבל עד אחר סדר קדושה כדי שיהא חוזר גם על סדר דקדושה לפיכך ביום שיש בו מוסף אומרים קדיש שלם עם תתקבל מיד אחר תפלת שחרית ואחר תפלת מוסף אומרים קדיש שלם עם תתקבל שנית על תפלת מוסף שחוזר וקאי ג"כ על סדר קדושה. לבוש בהגהה. עט"ז. ועיין לקמן סי' תכ"ג:

ג

ג) שם אומרים קדיש. כתב הרמב"ם בחיבור כל עשרה שעוסקים בתורה שבע"פ אפילו במדרשות ובהגדות אומרים קדיש דרבנן. והמ"א לעיל סוף סי' נ"ד הביא משם הרב באר שבע שכתב דהרמב"ם סותר את עצמו שכתב בפי' המשנה סוף אבות רבי חנינא ב"ע נהגו העם לאומרו בסיום הפרקים לפי שאין אומרים קדיש על המשנה אלא על ההגדה דאמר מר איהא שמיה רבא דאגדתא וכו' עכ"ד. ואפשר לומר דודאי מן הדין יש לומר קדיש על כל התורה שבע"פ וכן מוכח קצת ממאי דאמרינן איהא שמיה רבא דאגדתא דמדאצטריך לפרושי איהא שמיה דאגדתא משמע דאומרים קדיש על שאר תורה שבע"פ אלא דקדיש דאגדא גדלה מענתו דקאים עלמא. ונראה הטעם דאגדא דכיון דאגדא מושכת לבו של אדם ישמח ישראל וכי עניין גברי יהא שמיה מתוך שמחת מצוה ניחה למארייהו וקאים עלמא, ומהך טעמא נהגו לומר בשלהי שמעתתא רחב"ע בעבור ישמח העם שהיא אגדה וזכות ישראל ואומרים קדיש דליהוי בסוג יהא שמיה דאגדתא וזהו מנהג ולא מן הדין והיינו דקאמר הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה נהגו וכו'. ברכ"י אות א'. ובספרו קש"ג סי' ח' אות ב'. וע"כ יש ליזהר כשאומר רחב"ע אחר תורה שבע"פ כדי לומר קדיש לומר אותו בשמחת הלב ובהתלהבות כדי שישמח ישראל ובפרט שצריך ליזהר כשיזכיר את השם שיש בפסוק ה' חפץ למען צדקו וכו' לאימרו בכוונה כנז' בדברינו בכ"מ שצריך זהירות הרבה להוציא ה' בשפתיו בכוונה מפני שכיון שהאדם רגיל בכל עת לקרות ה' בפסוקים חיישינן שמא ישכח כשיזכיר את השם ויבא להזכירו בלא כוונה. ע"כ צריך זהירות הרבה בכל עידן ובכל זמן שלא ישכח ולא יעבור עליו שום שם מלהזכירו בלא כוונה. ועיין מש"ל סי' ה' אות ה' ע"ז מעשה נורא. ועיין בסה"ק חפץ בחיים דרוש ו' במע' הצדיקים מה שכתבתי בענין השומע קדיש מחכם הדורש בחכמת הקבלה שנמחלין לו עונותיו יעו"ש:

ד

ד) לא יאמר קדיש כלל אלא במקומות ידועים בתפלות או אחר קריאת איזה דבר מדברי תורה או איזה פירוש או דרש פסוק אבל אחר תפילות שתיקן רב סעדיא גאון ותחינות של רחמים לא יאמר קדיש. הרמב"ם בתשובותיו בס' פאר הדור הנד"מ סי' ק"ל. ובא"ח דף צ"ו ריש ע"ד כתב משם הר"ם שאין אומרים קדיש על פסוקי תורה שאין צריכים חיזוק ואשרי עשוהו כתפילה שהיא מד"ס וכו' יעו"ש. ומדברי הרמב"ם הנז' מוכח איפכא גם הראב"ד בתשו' הזכירה מרן ז"ל בב"י כתב דאחר מזמור אומרים קדיש עי"ש. וכן נהגי. ברכ"י אות ב' ובספרו קש"ג סי' ח' אות ג' ואות ד'. ש"ץ דף פ"א ע"ב. חס"ל סי' נ"ד אות ב'. יפה ללב אות ב'. ולכן לא יפה עושים האומרים קדיש אחר המילה בלא אמירת מזמור. חס"ל שם והעם נהגו לומר אחר כל תורה שבע"פ רבי חנניא ב"ע וכו' ואומרים קדיש דרבנן ואחר תורה שבכתב אומרים ותשועת צדיקים מה' וכו' ואומרים קדיש יהא שלמה רבא:

ה

ה) יש אומרים שהדברים שאומר עליו קדיש יהיה במניין ולכן אם אין מניין בבה"כ ימתין ש"ץ עם ישתבח וישתוק עד שיבא מניין ויאמר ישתבח וקדיש, וכשלומד תורה שבע"פ יאמר ברייתא דרצה הקב"ה לזכות את ישראל או ב' ג' פסוקים אחרונים דאשרי לאחר שבא מניין בבה"כ ואם אין מניין להודו יאמרו עד ברוך שאמר ואז יאמר רחב"ע אומר ויאמר קדיש דרבנן. חס"ל סי' נ"ד אות ג'. ועיין קש"ג סי' ח' אות א'. ומש"ל סי' ן' אות ו' ומה שנכתוב לקמן אות ט"ל בס"ד:

ו

ו) שם ואין אומרים אותו בפחות מעשרה וכו'. דכתיב ונקדשתי בתוך בני ישראל ואתיא תוך תוך כתיב הכא תוך וכתיב התם הבדלו מתוך העדה ואין עדה פחותה מי' דכתיב במרגלים עד מתי לעדה הרעה יצאו יהושע וכלב כדאיתא במגילה דף כ"ג ע"ב. וכ"ב הב"ח. ט"ז סק"א. ברכ"י אות ג'. ר"ז אות ב'. ועיין לקמן או' טו"ב:

ז

ז) שם ואין אומרים אותו בפחות מי' וכו'. לכתחלה צריך לחזור אחר ששה שלא שמעו קדיש וברכו ובדיעבד דהיינו שאינם נמצאים ששה אומרים אפי' בשביל אחד שלא שמע כמ"ש לקמן בש"ע סי' ס"ט סעי' א' יעו"ש ועיין מ"א שם סק"ד וכ"כ עט"ז בזה הסי' או' א':

ח

ח) שם וא"א אותו בפחות מי' וכו'. כאשר טוב למעט בברכות כך טוב למעט בקדישים. הרב מהר"י פאס ז"ל בתשו' כ"י. כנה"ג בהגה"ט. וכן בתשו' דב"ש סי' קפ"ג קירא תגר על זה שנאספים עשרה בני אדם ואומרים כמה קדישים על פסוקי תורה או משנה או גמרא יעו"ש. והב"ד י"א בהגה"ט. ש"ץ דף ף' ע"ב ודף פ"א ע"ג. וכ"כ החיד"א בקש"ג סי' ח' אות ט'. סידור בי"ע אות ב' חס"ל אות י"א. אלא יאמר קדיש אחד על כל מה שלומד תורה שבכתב וקדיש אחד על תורה שבע"פ. חס"ל שם. וכ"כ בן א"ח ז"ל פ' ויחי אות ט':

ט

ט) כשם שאסור לעבור נגד המתפלל כך אסור לעבור נגד האומר קדיש. הרב החסיד מהר"ר יעקב מולכו בתשו' כ"י סי' קל"ה. ברכ"י אות ט' ובספרו קש"ג סי' ח' אות ה'. ש"ץ שם. סידור בי"ע אות ן'. שע"ת ריש סי' נ"ו. זכ"ל אות ק'. חס"ל אות י"ב. בן א"ח שם אות יו"ד. והא דאסור לעבור נגד האומר קדיש הוא מתחילת הקדיש עד דאמירן בעלמא ואמרו אמן אבל אח"כ כשאומר על ישראל וכו' ויהא שלמא וכו' לית לן בה דזו היא מנהגה בעלמא ולא מן נוסח הקדיש כמש"ל סי' נ"א אות יו"ד ואות כ"א. וכ"כ בן א"ח שם:

י

י) שם בפחות מעשרה זכרים וכו' בכל הקדישים אפי' קדיש דרבנן שאחר הלימוד דכל הקדישים שוים, מ"מ דנ"ח ע"א, שכנה"ג בהגה"ט אות ד'. סו"ב אות א':

יא

יא) שם בפחות מעשרה זכרים וכו' יש ליזהר מלמנות את ישראל לגלגולותם לראות אם יש מניין או לא דאמרינן רפ"ב דיומא אסור למנות את ישראל אפילו לדבר מצוה דכתיב וישמע שאול את העם ויפקדם בטלאים. פר"ח אות א' וכ"כ החס"ל אות יוד וסיים וז"ל ורבים טועים ומונים אב"ג דמשמע להו דהאיסור הוא לומר אונו דוס (פי' אחד שנים) אבל א"ב שרי וטעות הוא בידם אלא יראו במראית העין וימנו במחשבה עכ"ל וכ"כ בספרו פלא יועץ ח"ב אות מ' ד"ה מונה. וכ"כ הרח"פ ז"ל בס' כף החיים סי' י"ג אות יו"ד, יפה ללב אות ג' ועיין מ"א סי' קנ"ו סק"ב ופתה"ד שם אות ג':

יב

יב) שם בני חורים גדולים, אדם הנוצר על ידי ספר יצירה העלה מהר"ר צבי אשכנזי בחשו' סי' צ"ג דאינו מצטרף לעשרה ויליף לה מדאשכחן בסנהדרין דס"ה דאהדריה לעפריה וכן הסכים הברכ"י אות ד' ובספרו מחב"ר אות א', והב"ד דברי מנחם בהגה"ט אות ב', עיקרי הד"ט סי' ג' אות ט"ו:

יג

יג) האונן אינו מצטרף לעשרה לכל דבר שבקדושה, שכנה"ג בהגב"י אות ד' עו"ת אות ג' א"ר אות יו"ד. פר"ח אות ח', וכ"כ יד אהרן בהגב"י בשם פרח מטה אהרן ח"א סי' י"ט ושבות יעקב ח"ב סי' כ"ה, וכ"כ בית יהודה סי' מ"ה. וכ"כ החיד"א בברכ"י אות ה' ובקש"ג סי' ח' בשם האחרונים. וכ"כ ש"ץ דף פ' ע"א ודף קע"ז ע"ב. בי"ע אות כ"ה. בן א"ח פ' ויחי אות ו' אבל אם יש לו מי שישתדל בשבילו דאם רצה לקרות ק"ש אין מוחין בידו כמ"ש בסי' ע"א מסתברא ודאי דמצטרף. פר"ח שם. יד אהרן שם. ברכ"י שם. ש"ץ שם. בי"ע שם:

יד

יד) שכור אם לא הגיע לשכרותו של לוט ראוי לצרפו למנין עשרה לקדיש ולקדושה וברכו אף שאינו יכול לדבר לפני המלך. אך אם הגיע לשכרותו של לוט הרי הוא כשוטה ואין לצרפו לשום דבר שבקדושה. שו"ת בית יהודה סי' מ"ה. והביאו עקרי הד"ט סי' ג' או' ג' סידור בי"ע בדיני הקדיש אות כ"ד. פתחי עולם אות י"ח. מיהו הש"ץ דף ע"ט ע"ג כתב בשם הרב בית יהודה להפך דאם אינו יכול לדבר לפני המלך אינו מצטרף לעשרה יעו"ש. וכ"כ החס"ל אות ח'. וצ"ע על דבריהם ועיין לקמן סי' צ"ט סעי'. א' בהגה ומ"ש שם א"א שבגליון הש"ע בשם תשו' בי"ד סי' מ"ה דאם אינו יכול לדבר לפני המלך אינו מצטרף וכ"כ החיד"א בקש"ג סי' ח' אות ז'. בן א"ח פ' ויחי אות ו'. אמנם הרב בי"ע שם כתב דלא נהגו כן אלא מצרפין אותו אף שאינו ראוי לדבר לפני המלך:

טו

טו) אנדרוגינוס אין שום צד להתיר לצרפו למנין עשרה. שו"ת אורח לצדיק סי' ב' ג' ד' ה' דלא כמי שעלה על דעתו דמצטרף. סידור בי"ע אות כ"ב. עיקרי הד"ט שם אות י"ח וכ"כ פרמ"ג בא"א אות ד' דטומטום ואנדרוגינוס אין מצטרפין ולא הוי ס"ס שמא תשעה ואשה או עבד מצטרפין ושמא זכר הוא כי לדידן ודאי עבד ואשה אין מצטרפין וה"ה חצי עבד אין מצטרף עיין א"ר קכ"ח וקמ"ג ומילת בני חורין יורה כן עכ"ל. ואע"ג דהרב ישועות יעקב כתב דחציו עבד וחציו בן חורין מצטרף דאתי לכלל בר חיובא דכופין את רבו ועושהו בן חורין יעו"ש. מ"מ יש להחמיר. ואם נקרע הטומטום ונמצא זכר יש להכשיר כמ"ש בקול יעקב לסי' ט"ל אות ח' יעו"ש:

טז

טז) מומר לע"ז וחילול שבת או להכעיס בדבר אחד הרי הוא כעכו"ם ואין מצטרף. ובסעי' י"א עבריין מצטרף מיירי לתיאבון הא לאו הכי לא. פרמ"ג שם. ועיין מ"ש בקול"י לסי' ט"ל אות י"א וביו"ד סי' ב' סעי' ה' ומ"ש רבה"ג בספר זבחי צדק שם ביו"ד על סעי' הנז' ורב פעלים ח"ב סי' י"א. וח"ג סי' י"ב. ועוד עיין לקמן אות ס"ב:

יז

טוב) גר מצטרף למנין עשרה לכל דבר שבקדושה ואע"ג דאמרינן ונקדשתי בתוך בני ישראל ובסוכה כ"ח ב' בתו' ד"ה לרבות. דבני ישראל ממעטינן גרים אי לית רבויא מ"מ כאן אסמכתא דהא גר כשר להיות ש"ץ כבסי' נ"ג סעי' י"ט ואין סברא דלא מצטרף לעשרה. פרמ"ג שם. וכ"כ פתה"ד אות א' יעוש"ב. וכ"כ הלב"ש על מ"א סק"ז. וגר שמל ולא טבל אינו מצטרף עד שיטבול. סידור בי"ע בדיני הקדיש אות ט"ז בשם שו"ת הרדב"ז ח"ג סי' תע"ח דפוס פיורדא:

יח

חי) שם שהביאו ב' שערות עיין לקמן סעי' ה' בהגה ובדברינו לשם בס"ד אות מ"ו:

יט

יט) שם וה"ה לקדושה וברכו וכו' במנהג קדיש יתום וברכו שאומרים היתומים קטנים בצבור ועונים אחריהם הגדולים קורא תגר על זה דבר שמואל בסי' ש"א וכן הפר"ח לקמן ריש סי' ס"ט קרא תגר ע"ז וכתב שבקצת מקומות מיחה בידם ולא שמעו לקול מורים יעו"ש, והב"ד יד אהרן בהגה"ט, ועין שו"ת בית יהודה חא"ח סי' כ"ב שהאריך בענין זה וכתב שיש קצת סמך למנהג שהקטנים כבן שש כבן שבע ויודעים למי מקדשים שאומרים קדיש וסיים וז"ל וכל זה הוא דוקא לקדיש דברכו דהוא דומה לפורס על שמע דנתקן בשביל קצת יחידים שלא שמעו ברכו דיוצר כמ"ש הריב"ש בתשו' סי'. של"ד והביאו הב"י סי' קל"ג, ואעפ"י שהראינו קצת סמך למנהג מ"מ ראוי להנהיג בקדיש בתרא דברכו שלא להנהיג לאומרו אלא גדול בן י"ג והביא ב' שערות אבל בשאר קדישים שהם רשות יכול לאומרם אפי' קטן שלא הגיע לחינוך וז' קדישים הם חובה ליום דכתיב שבע ביום הלללתיך וכו' וכל אלו ראוי לש"ץ לאומרם ואנו מנהגינו לאומרם הש"ץ להשבעה חוץ מקדיש דברכו עכ"ל והביאו ש"ץ דף ף' ע"ב, סידור ב"ע בדיני הקדיש אות מ"ח, והרב מהר"י חזן בס' חק"ל חא"ח ח"א דף ע"ח ע"ד הליץ בעד המנהג כיון שגם הש"ץ אומר הקדיש עם הקטנים ביחד לית לן בה, אבל שהקטן לבדו יאמר הקדיש של חובה בלתי הש"ץ אין להם על מה שיסמוכו יעו"ש, והביאו בי"ע שם אות מ"ט, וא"כ לפי מש"ל אות א' בשם האר"י ז"ל דיש י"ב קדישים בסדר תפלת שחרית מנחה וערבית וכולם הם חובה לצורך עליית העולמות צריך לאומרה כולם החזן או גדול בן י"ג שנים ויום א' שהביא ב' שערות אבל שאר קדישים שאינם חובה יכול לאומרם קטן.

כ

ך) ובענין הקדיש שאומרים היתומים לפי דברי האר"י ז"ל הוא דוקא קדיש בתרא שאומרים קודם עלינו לשבח הוא מועיל לנשמת המת שכתב בשער הכונות בדרוש הקדיש וז"ל אמנם קדיש בתרא אינו מכלל הקדישים לפי שכבר עלו כל העולמות, אמנם זה הקדיש נקרא קדיש יתמא ר"ל קדיש שאומרים אותו היתומים, והענין הוא שהקדיש הזה הוא בעולם העשי' שהם בחוש המיתה כדי להעלות כל הנשמות והנפשות בסוד תחיית המתים וע"כ אומרים אותו היתומים על מיתת אב ואם וכו' (ועיין מש"ל אות א' בשם תו"ח) ונלע"ד ששמעתי ממורי ז"ל שטוב לומר הקדיש הזה על מיתת אביו ואמו כל השנה כולה אפי' בשבתות וימים טובים לפי שאין הטעם כפי מה שחושבים המון העם שמועיל להציל נפש המת מדינא של גהינם לבד כי הנה עוד יש תועלת א' והוא להכניסו לגץ עדן ולהעלותו ממדריגה למדריגה וכפי זה גם בשבתות וי"ט יש לאומרו. ואני ראיתי למורי ז"ל שהיה אומר קדיש בתרא בכל שנה ישנה ביום שמת בו אביו בג' תפלות עכ"ל. נמצא לפי דברי הרב ז"ל דקדיש המועיל לנשמת המת הוא דוקא קדיש בתרא. ופה עיר קדשינו ירושלים ת"ו יש נוהגים לומר היתומים גם קדיש שקודם הודו וקדיש שקודם קוה ושאר כל הקדישים אומרם החזן לבדו ונ"ל הטעם שנהגו לומר גם ב' קדישים אלו מפני שהם בחי' עליית עולם העשייה שהיא בחי' נפש בעולם היצירה ואפשר שתועיל ג"כ לנפש הנפטר:

כא

כא) ואם היתומים הם קטנים כבר אמרנו לעיל שצריך החזן לומר הקדיש עמהם כדי להוציא את הצבור י"ח וכן אם היתום הוא מגמגם בלשונו ואינו מוציא האותיות כתקנן וכצביונן אפילו הוא גדול או אם יש בו מן הדברים שהוא פסול להוציא את הרבים ידי חובתן כמ"ש בסי' ג"ן או אם יש בו מדברים שכתבנו לעיל שאינו מצטרף לעשרה צריך החזן לומר ג"כ הקדיש כדי להוציא הצבור י"ח. וצריך להשגיח ע"ז. ועוד עיין לקמן סי' נ"ו אות ל':

כב

כב) במקום שיש מנהג שהיתומים אומרים כל הקדישים והם בפסוקי דזמרה לא יפסיקו לומר קדיש כמש"ל סי' ג"ן אות י"ג יעו"ש:

כג

כג) נוהגים כשאירע יום פטירת אביו או אמו באמצע השבוע להתחיל לומר קדיש מערבית של שבת שלפני אותו שבוע כמ"ש הש"ץ דף ק"ץ ע"ב ואע"ג דהאר"י ז"ל לא היה נוהג לומר קדיש כ"א באותו היום שמת בו אביו כמש"ל אות ך' נ"ל הטעם מפני שכתב הרב ז"ל בשער המצות פ' ויחי וז"ל ענין הנשמה שאמרו רז"ל כל שנים עשר חדש נשמתו עולה ויורדת ולאחר י"ב חדש עולה ואינה יורדת. שמעתי משמו של מורי זלה"ה בשבוע האחרונה של הי"ב חדש אעפ"י שהאדם נפטר באמצע השבוע במי החול ואז הוא תשלום הי"ב חודש עכ"ז בשבת שלפני אותה השביע אז עולה ואינה יורדת ואעפ"י שעדיין חסרים כמה ימים מהשבוע להשלים הי"ב חודש לפי שביום השבת כל הנשמות עולות בג"ע העליון כנודע אפי' בתוך הי"ב וכיון שעלה שוב לא ירד בשביל אותם הג' או הד' ימים החסרים מחשבון הי"ב חודש עכ"ל. ועיין בשער הגלגולים הקדמה כ"ב שכתב שאחר פטירת האדם נשמתו עולה תמיד ממדרגה למדרגה אפילו אחר כמה שנים יעו"ש וא"כ אפשר שבאותה שנה ביום שנפטר בו אביו יש לו עלייה למדרגה יותר עליונה וע"כ מתחילים לומר קדיש מערבית של שבת שהוא זמן עליית הנשמות לג"ע העליון אחד כדי שיהיה לו סיוע לעלות והב' כדי שישאר במדרגה היותר עליונה הראויה לו לעלות ביום פטירתו ולא ירד בשביל הג' או הד' ימים. ומטעם זה יש נוהגים לומר קדיש בתרא של קודם עלינו לשבח בכל ערבית של שבת על נשמת אביו או אמו אפילו אחר כמה שנים ואפילו אין לו יאר צייט באותו שבוע כדי שיהיה סיוע לנפטר לעלות בליל שבת לג"ע העליון עם עליית הנשמות. ועיין עוד לקמן סי' נ"ו אות י"ט:

כד

כד) כתב הברכ"י בשיו"ב ביו"ד סי' שע"ו אות ח' וז"ל לפי מ"ש רבינו האר"י זצ"ל דהקדיש מועיל גם כן להעלות נשמתו נראה שיאמר קדיש כל הי"ב חודש אלא מפני ההמון יפחות שבוע האחרון כמ"ש הכנה"ג סי' ת"ג דכיון דחשו שלא יאמרו משפט רשעים בגהינם י"ב חודש כל שמחסר מי"ב חודש סגי יעו"ש עכ"ל ולפי מש"ל דנוהגים לומר קדיש מערבית של שבת שלפני יום היאר צייט א"כ אם רוצה יפסוק שבוע א' בחודש האחרון של י"ב חודש יהיה קודם שבת שלפני יום היאר צייט דאימת שיהיה ההפסק לא איכפת:

כה

כה) וזה ההפסק הוא דוקא מקדיש בתרא שהוא נאמר על נשמת המת או אפילו בשאר קדישים של נוסח התפלה במקום שנהגו לאומרם על נשמת המתים בתוך י"ב חודש אבל שאר קדישים שאומרים אחר לימוד תורה שבע"פ או קדיש שאומרים אחר תהלים זה אין צריך להפסיק מהם דלא יש בזה זלזול למת כיון שאינם מיוחדים לאומרם דוקא על נשמת המת בתוך י"ב חודש אלא אומרים אותם בכל זמן וע"כ א"צ להפסיק מהם:

כו

כו) בספר ויקהל משה דפוס פיורדא יש מעשה נורא מענין רוח אחד ושם נאמר שלא יש דבר להגין מפני המזיקין כאמירת הקדיש על מזמורי תהלים. ולכן יש להנהיג הבנים על אבותם שילמדו בכל יום מהשנה קצת מזמורים ויאמרו קדיש. ברכ"י בשיו"ב ביו"ד סי' שע"ו או' י"א:

כז

כז) הבן אומר קדיש על אמו בחיי אביו אעפ"י שאביו מקפיד. וי"ח אם אביו מקפיד. מהריק"ש י"ד ססי' שע"ו. וחילוקים בענין קדיש עיין מהריק"ו שורש ע"ד ומ"א סי' קל"ב סק"ב. ש"ץ דף ק"ץ ע"ד. ולקמן סי' רפ"ד אות ו' יעו"ש:

כח

כח) כתב הכנה"ג ביו"ד סי' ת"ג וז"ל וגדולה מזו נוהגים עכשיו לומר קדיש על זקנו וזקנתו מהאם שלא עזבו בנים זכרים בחיי אביו ואמו וכן הנהגתי לבני ה"י לומר קדיש לזקנתו מ"ד בחיי אביו ואמו כי לא נחש ביעקב עכ"ד. ש"ץ שם:

כט

כט) מצאתי כתוב בכתבי מוהר"ר דוד רוזנים ז"ל שכתב בשם הראנ"ח ח"א סי' ע"ז בתוך התשו' קדיש א' עולם לב' מתים עכ"ד. ש"ץ שם:

ל

ל) מי שנפטר בלא זרע או שבנו קטן ושוכרים אחד שיאמר בעבורו קדיש מהני כמ"ש בב"י ביו"ד ססי' ת"ג שהיו שוכרים אחד לומר קדיש למי שלא הניח בן יעו"ש. וכן מוכח נמי מתשו' מהריק"ו ז"ל שורש מ"ד יעו"ש. והביאו בן א"ח ז"ל פ' ויחי אות ט"ו. אך צריך ליזהר זה השכיר שאומר קדיש על מי שלא הניח בן שיאמר בבקר קודם תפלה שכל הקדישים שהוא אומר בזה היום תהיה לעילוי נר"ן של פלוני ויהי נועם וכו':

לא

לא) שם שאין נאמרין בפחות מעשרה. קהל שלמדו תורה שבע"פ או אמרו תהלים ורוצים כולם לומר קדיש שפיר דמי. כ"מ מדברי מהר"י עייאש בס' בני יהודה בתשו' סי' ג' שכתב דכל דבר שבקדושה שנתקן בעשרה אפילו יאמרו אותו כולם מיקרי ציבור והביא ראיה לדבריו מהא דקיי"ל לקמן סי' קכ"ח סעי' כ"ה דבה"כ שכולה כהנים אם אין שם אלא עשרה כולם עולים לדוכן וכו' וכן בקריאת התורה שאינה בפחות מעשרה ולא אסרו לקרות עם הש"ץ אלא מטעם אחר וכו' דומיא דמעמד הר סיני וכו' וכן בברהמ"ז כשמזמנין בשם וכו' עונים הכל ביחד ברוך אלהינו וכו' ועוד כתב שם דאם איתא דאסור איך התירו לצבור לענות קדוש קדוש שהוא עיקר הקדושה יעו"ש והביאו פתה"ד סי' קכ"ה אות ב' וכתב דאע"ג דראייתו מברכת כהנים וברהמ"ז יש למשדי ביה נרגא מ"מ לא נדחו דבריו ח"ו דמלבד דליכא ראיה להפך עוד זאת דקישייתו שהקשה דא"כ לא לימרו הצבור קק"ק שהיא עיקר קושיא אלימתא יעו"ש. וכ"כ רב פעלים ז"ל בח"ב סי' י"ד ובספרו בן א"ח פ' ויחי אות ט"ז יעו"ש. ואם מפני שאומרים בקדיש ואמרו אמן ולית מאן דעני זה לא איכפת דכשאומר ואמרו אמן יכוין בו ב' כוונות אחד שאומר לקהל שיעני אמן וגם יכוין בו שהוא עונה אמן על מה שאומרין הקהל ואמרו אמן. וגם אם לא יכוין מסתמא אמרינן כן. ועיין רב פעלים שם שכתב לזה טעמים אחרים ובבן א"ח כתב דלכתחלה יזהרו להיות אחד עונה להם קדיש. ולענ"ד אם כפי זה צריך שנים שיענו. דאמרו אמן הוא לשון רבים:

לב

לב) שם שאין נאמרין בפחות מעשרה. אם שנים או שלשה אומרים קדיש ביחד והאחד קולו נמוך לבל ישמע לאחרים מדברי הרב פתח הדביר סי' קכ"ה אות ב' שכתב דיכול לומר דבר שבקדושה בלחש עם הש"ץ כיעוש"ב משמע דגם קדיש יכול לומר בלחש כיון שיש אחרים אומרים בקול רם. והגם דבעי למימר ואמרו אמן או ברכו וכו' ולית מאן דשמע ועני ליה יש לומר כיון שיש אחרים עמו שאומרים בקול רם והוא מכוין לסיים עמהם כשעונים הקהל אמן או ברכו חוזרת על כולם וכמו שמצינו לקמן סי' ק"ל גבי מאן דחזא חלמא וכו' ויכוין דלסיים גם בהדי כהני דעני צבורא אמן דאע"ג דעניית הצבור אמן היא על ברכת כהנים כיון דמסיים בהדי כהני חוזרת גם עליו וא"כ כ"ש הכא דהוא והם אומרים דבר אחד שהוא הקדיש דחזרת אמן של ציבור על שניהם וכן מנהג בית אל יכב"ץ שבעיר קדשינו ירושלם תובב"א כשיש לאחד מחסידי בית אל יכב"ץ יאר צייט או דבר אחר ורוצה לומר קדיש אומרו בלחש מפני שהחזן של בית אל יכב"ץ הוא מכוין בקדיש ואינו יכול לשמוע קול אחר כדי שלא תתערבב הכוונה. ועיין להרב רב פעלים בח"ב סי' י"ד ובספרו בן א"ח פ' ויחי אות ט"ז שהביא דברי הפתה"ד הנ"ל ומנהג בית אל הנז' משם כ"י הרה"ג מהר"א מני זצ"ל ועוד הביא משם הרב בנין ציון סי' קכ"ב שחולק מסברא דנפשיה דאין לומר קדיש עם החזן בלחש יעו"ש וסיים ונכון ליזהר לכתחלה ומנהג בית אל שאני משום דלא אפשר יעו"ש. וא"כ גם למנהג בית אל יכב"ץ טוב ליזהר מי שיש לו יאר צייט או דבר אחר ורוצה לומר קדיש שיעמוד רחוק מהחזן ויגביה קולו מעט כדי שישמעו לו שנים שלשה אנשים ויענו לחזן ולו. ועיין מ"ש באות הקודם לזה:

לג

לג) שם שאין נאמרין בפחות מעשרה. כל שיש מנין בבה"כ אין לש"ץ להמתין לאדם חשוב או גדול שעדיין לא בא. בנימין זאב סי' קס"א. והביאו מור"ם לקמן סי' קכ"ד סעי' ג' בהגהה. שכנה"ג בהגה"ט בזה הסי' אות ב'. שתילי זיתים אות ב': ועיין בדברינו לשם בס"ד:

לד

לד) [סעיף ב'] אם התחיל לומר קדיש או קדושה בעשרה ויצאו מקצתן גומרין אותו הקדיש או אותה הקדושה שהתחיל וכו'. משמע בהדיא מדברי מרן ז"ל שאין גומרין אלא אותו הקדיש שהתחיל בלבד או אותה הקדושה שהתחיל בה בלבד אבל אין אומרין קדיש אחר או קדושה אחרת כגון שאם התחיל בקדיש שקודם יוצר ויצאו מקצתן גומר אותו הקדיש בלבד ופוסק ולא יאמר ברכו ויוצר אור וכו' וכן אם התחיל הש"ץ ביוצר אור ואח"כ יצאו מקצתן גומר עד אחר שיתפללו י"ח בלחש ופוסק ואינו רשאי להתחיל התפלה בקול רם כדי לומר הקדושה בתוך התפלה שזהו ענין אחר, וכן אם התחיל הש"ץ בקול רם באבות גומר אותה הקדושה בלבד ולא גם הקדיש שאחר התפלה שזהו ענין אחר. וכ"כ שכנה"ג בהגה"ט אות ג'. וכ"כ מאמ"ר אות ב' ואות ה'. וכן פי' הב"ח דברי הטור יעו"ש. וכ"כ ש"ץ דפ"ט ע"ד. ומ"ש א"ר אות א' עיין מ"ש עליו המאמ"ר באות הנז' ועיין עוד באות שאח"ז:

לה

לה) [סעיף ג'] אם התחיל באבות ויצאו מקצתן גומר אפי' קדושה. הגהה ואם יצאו לאחר שהתחיל בקול רם וקדושה יכילים להשלים כל סדר קדושה ולומר הקדיש שלם שלאחריה וכו' ולמעשה אין לסמיך על זה אלא כתשובת הרמב"ם שהביא בב"י ז"ל שכתב שאין הקדיש חלק מאשר התחילו בו ע"כ. ומוכח בירושלמי שאפי' אם התחילו להתפלל ויצאו מקצתן שלא יעשו נשיאות כפים וכ"ש קדיש שלאחריו והכי נקטינן. פר"ח אות ג'. וכ"כ שכנה"ג בהגב"י אות ג' שבתשובתו לא"ח סי' שכ"ה הסכים לפסק הש"ע וכן ראה נוהגים. וכ"כ מאמ"ר אות ד'. קש"ג סי' ח"י אות ו'. וכן כתב הזכ"ל ח"א אות ק'. סידור בי"ע בדיני חזרת הש"ץ אות ה'. שתילי זיתים אות ד'. קיצור ש"ע סי' ט"ו אות יו"ד. ועיין שם בשכנה"ג הגה"ט אות ג' שכתב דאע"ג דאין עושין נשיאות כפים מ"מ אומרים ברכת כהנים או"א ברכנו בברכה המשולשת בתורה וכו' וכל שהתחיל בתפלת י"ח גומרה יעו"ש וכ"כ קיצור ש"ע שם. ועיין פרמ"ג א"א אות א' שכתב שהרב בהגה"ה חולק על מר"ן ז"ל ואנן (ר"ל האשכנזים) בתר הרב גרירן יעו"ש. ועיין שע"ת או' א'. אבל הספרדים בתר מרן ז"ל גרירן וכמ"ש הפר"ח ושכנה"ג והאחרונים:

לו

לו) שם גומר אפי' קדושה. וכן גומר כל תפלת י"ח של החזרה כמ"ש באות הקודם בשם השכנה"ג וכן כתב מ"א סק"א. מאמ"ר אות ד'. קש"ג שם. סידור בי"ע שם. וכ"כ כס"א אות ו'. חס"ל אות ב'. שע"ת שם. יפה ללב אות ד'. קיצור ש"ע שם. ואע"ג דלקמן סי' קכ"ד סעי' ד' כתב דאם אין ט' מכוונים לברכותיו קרוב להיות ברכותיו לבטלה וכו' צ"ל דיצאו מקצתן שאני כיון דלא אפשר בענין אחר והתחילו בהיתר:

לז

לז) אם אמרו קדיש וברכו בעשרה והלכו קודם שיתחילו יוצר משלימין עד התפילה. מטה יוסף ח"ב סי' י"ב. יד אהרן בהגב"י. מאמ"ר אות ב'. קש"ג סי' יו"ד אות א', ש"ץ דפ"ע ע"ד, סידור בי"ע בדיני ברכות דק"ש אות ב':

לח

לח) שם בהגה ותפלת ערבית וקדיש שלאחריו לא שייך לק"ש וכו', וכתב הלבוש דקדיש שלפני תפלת י"ח אומרים שזה שייך לק"ש, וכ"כ ט"ז סק"ג ומ"א סק"ג והאחרונים וזהו דוקא לסברת מור"ם ז"ל אבל לדידן דק"ל כסברת מרן ז"ל והוא ס"ל כתשובת הרמב"ם ז"ל שאין הקדיש חלק מאשר התחילו בו כמש"ל א"כ אפילו קודם תפלת י"ח של ערבית לא יאמרו קדיש אפילו אם יצאו מקצתן אחר שהתחילו ערבית בעשרה, ועיין באות שאח"ז:

לט

לט) שם בהגהה. ותפלת ערבית וקדיש שלאחריו לא שייך לק"ש וכו' ומכ"ש סדר קדושה וק"ש כמ"ש מ"א סק"ג, אבל אם התחילו ח"י בערבית בלחש בעשרה ויצאו מקצתן אומרים קדיש וסדר קדושה וקדיש שלם דעליה קאי תתקבל וכו' כמו בשחרית, פרמ"ג א"א אות ג'. וכן כתב נוב"י במה"ת חא"ח סי' ז' דאם התפללו י"ח דערבית בעשרה ויצאו מקצתן גומר הקדיש, והביאו שע"ת אות ו' וע"ש שיצא לחלק דבתפילת שחרית ומנחה דאיכא חזרה אם התפללו בלחש בעשרה ויצאו מקצתן אין אומרים קדיש דהקדיש נתקן על החזרה אבל בערבית דליכא חזרה אם אמרו הלחש בעשרה אומרים קדיש דהקדיש נתקן על הלחש יעו"ש. וכ"כ ר"ז אות ד' דאם התפללו לחש דערבית בעשרה ויצאו מקצתן אומרים קדיש מיהו המאמ"ר אות ט' כתב דאפילו אם התפללו לחש דערבית בעשרה אם יצאו מקצתן אין אומרים אח"כ קדיש יעו"ש, וכ"כ ח"א כלל ל' אות ב'. וכל זה הוא לסברת מור"ם ז"ל דס"ל דהקדיש הוא חלק מהתפלה אבל לדעת מרן ז"ל דאין הקדיש חלק מהתפלה כמש"ל אות ל"ה אין אומרים קדיש כלל אם אין שם עשרה ואפילו אם התפללו בעשרה וכן כתב בהדיא נוב"י שם דמה שהוא אומר אומרים קדיש אחר תפלת ערבית אם התפללו בעשרה הוא דוקא לסברת מור"ם ז"ל ק"ל כוותיה אבל לא לסברת הרמב"ם ז"ל שהובא בב"י ובאבודרהם יעו"ש והוא פשוט:

מ

מ) אם התחילו לומר פסוקי דזמרה בעשרה ויצאו מקצתן או התחילו ללמוד איזה ד"ת בעשרה ואח"כ יצאו מקצתן ואין לומר קדיש, וכן אם אמרו אשרי במנחה ויצאו מקצתן אין יכולין לומר קדיש, מאמ"ר אות ג' וכתב דלא כא"ר אות ג' שכתב שאומרים קדיש אחר אשרי במנחה אם יצאו מקצתן יעו"ש, וכ"כ ר"ז אות ד', בן א"ת פ' ויחי אות ד':

מא

מא) אם אמרו פסוקי דזמרה ביחידות שלא היה שם עשרה וכן בכל לימוד שאדם לומד פסוקים ואגדות או תלמוד וכן אם אמרו אשרי במנחה ולא היה שם מנין ואח"כ בא מנין אומרים קדיש ושפיר עבדי, ט"ז סק"ג אמנם המ"א בסי' רל"ד סק"א כתב וז"ל כשלומדים בבהכ"נ וליכא מנין ואח"כ קורין עשרה לומר קדיש לא יאות עבדי דהא עיקר טעם קדיש על הלמוד משום שנתקדש השם וא"כ בעי עשרה בשעת הלימוד כדילפינן מונקדשתי בתוך בני ישראל עכ"ל וכ"כ בסי' ס"ט סק"ד יעו"ש. והביאו א"ר בזה הסי' אות ג' וכתב דלכתחלה יש לחוש ללמוד עוד מעט כשבאין, וכ"כ בסי' תקפ"ח אות י"ג בשם הכלבו דף ע"ב דאם אמרו אשרי קודם שבא מנין יאמר החזן ג' פסוקים אחרי שבאו מנין כדי לומר עליהם קדיש יעו"ש וכ"כ ח"א כלל ל' אות ז', וכ"כ אנן לעיל בס"ד בזה הסי' אות ה' יעו"ש:

מב

מב) [סעיף ד'] יש מתירין לומר דבר שבקדושה בתשעה וצירוף קטן וכו'. ולא נראין דבריהם וכו' הגהה מיהו יש נוהגין להקל בשעת הדחק. אמנם הלבוש כתב דלא ראיתי נוהגין להקל אפילו בשעת הדחק, וכן פסק בתשו' נחלת יעקב סי' ט' כדברי הלבוש, וכן פסק הב"ח, וכ"כ א"ר אות ה' וכתב שם הא"ר דגם מור"ם ז"ל אין כוונתו לנהוג כן ח"ו או שראה לנהוג כן אלה שכתב יש נוהגין וכו' ור"ל דבאיזה מקום שנוהגין כן מימים קדמונים שיש להם על מה לסמוך ואין למחות להם, אבל ודאי לא ראה במדינתינו לנהוג כן כאשר העיד הלבוש וכו' וראיה ברורה לזה נ"ל דהא בסי' קצ"ט סעי' יו"ד כתב רמ"א גופיה דאין מצרפין אותו לזימון כלל וכן נוהגין ואין לשנות ע"כ. וא"כ כ"ש בתפלה דזימון קיל מתפלה כמ"ש רש"ל וכן בב"ח אלא כדאמרן ודלא כמ"א שכתב בזמנינו נוהגין לצרפו ט"י חומש לקדושה וברכו וקדיש אבל לא לקדיש שאחר עלינו ע"כ דזה ודאי לאו מנהג ותיקין. והנוהגין כן הוא מכח שלא הבינו דברי רמ"א. ובר מן דין ראיתי רש"ל דף ג' הביא הרבה פוסקים לאיסור גם סיים יש להחמיר ולא להקל פן יצא מפינו קדושת השם בלא עשרה עכ"ל. וכ"כ בתשו' שב יעקב סי' ו' והביאו מחה"ש סק"ה. וכ"כ ר"ז אות ה'. וכן העלה בתשו' משכנות יעקב סי' ס"ט דאין להקל אפילו בשעת הדחק יעו"ש. וכן דעת ישועות יעקב. וכ"כ ח"א כלל ל' אות א'. שתילי זיתים אות ז' וכ"מ מסתמיות דברי מרן ז"ל דאפילו בשעת הדחק אין לצרפו. וכ"ב סידור בי"ע בדיני הקדיש אות ה':

מג

מג) [סעיף ה'] אם לא הביא ב' שערות וכו'. משפט הב' שערות וגודלן עיין באה"ע סי' קנ"ה מסעי' י"ד עד סעי' י"ט ובח"מ סי' ל"ה סעי' א"ב יעו"ש, ועוד עיין בסה"ק קול יעקב סי' ט"ל אות ג' מ"ש שם בס"ד. ואם נתמלא זקנו א"צ לבדוק אחר השערות כמ"ש באה"ע סי' קס"ע סעי' יו"ד ובח"מ שם:

מד

מד) שם עד שיצאו רוב שנותיו וכו'. היינו ל"ה שנה ויום אחד כמ"ש באה"ע סי' קנ"ה סעי' י"ג. ומ"ש מ"א סק"ו ל"ו שנה עיין מ"ש עליו הפרמ"ג בא"א אות ו' ומ"ש מאמ"ר אות יו"ד יעו"ש:

מה

מה) שם ואם נראו לו סימני סריס וכו'. ועיין באה"ע סי' קע"ב סעי' ה' מה הם סימני סריס והביאותים בקול"י בסי' ט"ל אות ה' יעו"ש. ואם נסתרס בידי אדם כיון שהגיע לי"ג שנים ויום אחד נקרא גדול שאין זה מביא סימנים לעולם כמ"ש באה"ע שם סעי' ז' והביאותיו בקול"י שם אות ז':

מו

מו) שם הגהה. ומיהו אין מדקדין בשערות אלא כל שהגיע לכלל שנותיו מחזיקינן אותו כגדול וכו' וכ"כ הב"ח. שכנה"ג בהגה"ט אות ו'. סו"ב במק"ח אות א' ר"ז אות ו'. קש"ג סי' ח' אות יו"ד. ש"ץ דע"ט ע"ד. סידור בי"ע בדיני הקדיש אות ז'. כף החיים להרח"ף ז"ל סי' י"ג אות א'. קיצור ש"ע סי' ט"ו אות ב'. ועיין באות שאח"ז:

מז

מז) שם בהגהה. ואומרים לענין זה מסתמא הביא ב' שערות. פי' כיון דתפלה היא מדרבנן. מ"א סק"ז. ואע"ג דמרן ז"ל בסי' ק"ו סעי' ב' פסק כדעת הרמב"ם ז"ל בהנכות תפלה דין א"ב דתפלה דאורייתא וגם מור"ם ז"ל שם לא דבר כלום על דברי מרן ז"ל וכנראה דהכי ס"ל וכן המ"א שם הוא עצמו כתב בסק"ב דהש"ע כתב כהרמב"ם ז"ל דס"ל דתפלה מ"ע דאורייתא יעו"ש מ"מ מדאורייתא אין לה קבע ודי בפעם א' וגם באיזה נוסח שירצה יתפלל אלא דרבנן הוא דתקון נוסח וסדר התפלה כמ"ש הרמב"ם שם וכ"כ המ"א שם וגם כל דבר שבקדושה שצריך עשרה שלמדנו מקרא דונקדשתי בתוך בני ישראל הוא אסמכתא בעלמא כמש"ל אות טו"ב וע"ז כתב המ"א דתפלה הוא דרבנן ר"ל על נוסח וסדר התפלה וקדיש שאומרים בין תפלה לתפלה וע"כ אין מדקדקין בשערות אלא כל שהגיע לכלל שנותיו מחזיקינן אותו כגדול דבענין זה אמרינן חזקה שהביא ב' שערות. וכ"מ מדברי הלב"ש שכך הבין כוונת מ"א יעו"ש. ועיין מ"ש הפרמ"ג בא"א אות ז' ומ"ש אנן בעניותין בקול יעקב סי' ט"ל אות ב':

מח

מח) [סעיף ו'] ואם התחיל אתד מעשרה להתפלל לבדו ואינו יכול לענות עמהם וכו'. וה"ה ג' או ד' ונשאר הרוב שהם מכוונים. אבל בעוד שאין הרוב שמכוונים לקדיש וברכו שאומר הש"ץ אין לנו. רלנ"ח סי' ט"ו, כנה"ג בהגב"י. עו"ת אות ד'. א"ר אות ז'. ר"ז אות ז'. קיצור ש"ע סי' ט"ו אות ז'. בן א"ח פ' ויחי אות ה'. אמנם המ"א סק"ח כתב דאין להקל כ"א באחד ולא בשנים יעו"ש. וכ"כ יד אהרן בהגב"י. וכ"נ דעת החיד"א במחב"ר אות ג'. ש"ץ דע"ט ע"ג. סידור בי"ע בדיני הקדיש או' כ"ז. חס"ל או' ג'. וא"כ כיון דכל האחרונים הנז' תפסו דברי המ"א שכתב דאין להקל כ"א באחד ולא בשנים אע"ג דהא"ר שם תירץ קושיית המ"א כיעו"ש מ"מ יש להחמיר לכתחילה היכא דאפשר ואין נצרף מתפלל כ"א אחד ולא שנים אבל היכא דלא אפשר יש לסמוך על המתירים. והיינו דוקא לקדיש ולברכו אבל לחזרת העמידה בעינן דוקא תשעה שמכוונים לברכות הש"ץ כמ"ש לקמן סי' קכ"ד סעי' ד' וכן כתב ר"ז באות הנז' בן א"ח שם. ומ"ש המ"א סק"ח בשם מהרי"ל וז"ל אע"ג דכתב הרא"ש דבעי שיכוונו ט' לברכות הש"ץ כמ"ש סי' קכ"ד ס"ד לא נהיגין הכי דהא חזינן דאפילו מי שמשיח ואינו שומע מצטרף עכ"ל. עיין ט"ז סק"ד שכתב ע"ז דאין מביאין ראיה מן השוטים האלו שעושים איסור בהפסקת שיחה בטילה אשר גדול עונם מאד ובאמת אני אומר שחלילה להצטרף עם אנשים פושעים כאלה כשאין מנין זולתם וכו' עכ"ל. ועיין מ"א בסי' קכ"ד סק"ח ור"ז שם אות ו' שכתבו שאפילו ללמוד אסור בחזרת העמידה יעו"ש ואכמ"ל. ושם יתבאר בס"ד:

מט

מט) שם או שהוא ישן אפילו הכי מצטרף עמהם. אמנם הט"ז סק"ד כתב דיישן אין בו קדושה כמ"ש בב"י סי' ד' בשם הזוהר דסלקא מניה נשמתא ולא הוה בכלל קדושה דטעים טעמא דמותא ורוח מסאבא שריא עלוהי, ועוד כיון דאפשר להעיר אותו משנתו למה נצרף אותו כשהוא ישן לכתחלה יעו"ש שסיים דאין להקל לכתחלה, וכן הסכים הפר"ח אות ו', והביאו יד אהרן בהגב"י, וכ"כ סו"ב אות ג', וכן הא"ר אות ז' הגם שכתב דיש לדחות קושית הט"ז סיים דמ"מ לכתחלה יש להעיר אותו, וכ"כ הברכ"י אות ו' ובמחב"ר אות ג', ובקש"ג סי' ח' אות ח', ש"ץ דע"ט ע"ג. זכ"ל ח"א אות ץ' סידור בי"ע בדיני הקדיש אות כ"ט ר"ז אות ח' קיצור ש"ע סי' ט"ו אות ז' בן א"ח פ' ויחי אות ה' ומ"ש הא"ר שם בשם הרדב"ז סי' רמ"א אם התפללו עשרה כל אחד ביחיד פרח מנייהו קדיש וקדושה וכו' אע"ג שאח"כ נתחברו עשרה אינם יכולים לחזור ולהתפלל בקדיש וקדושה וכו'. והביאו שע"ת אות ט' והאחרונים אין כן דעת מרן ז"ל כמ"ש בסי' ס"ט סעי' א' יעו"ש ושם יתבאר בס"ד:

נ

נ) [סעיף ז'] כשאחד מתפלל לבדו נכון שהאחרים ימתינו וכו', ואפילו יש שם עשרה בלא הוא נכון להמתינו כדי שיזכה גם הוא ובלבד שיהא שהות להתפלל. ב"י בשם הגהות מיימוני פ"ח שאמר בשם הר"מ. עט"ז אות ד' ר"ז אות ט'. ועיין לקמן סי' קכ"ד סעי' ג' בהגהה ומ"ש המ"א שם סק"ז:

נא

נא) שם כשאחד מתפלל לבדו נכין שהאחרים ימתינו וכו' ואם הוא ישן מעירים אותו ואם לא רצה לעמוד א"צ להמתין. מ"א סק"ט. ר"ז אות יו"ד. ואם לא יש עשרה בלא הוא צריך להמתין עד שיקיץ כמש"ל או' מ"ט:

נב

בנ) [סעיף ח'] חרש המדבר ואינו שומע וכו'. משמע דאפי' אינו שומע כלל הרי הוא כפקח לכל דבריו ומצטרף וכ"כ ער"ה אות ב' וכתב שכן הוא גם כן בתשב"ץ ח"ג סי' קי"ג וכן הוכיח הרב בני יעקב דף קנ"ג יעו"ש. ולענין אם יכול זה החרש להיות ש"ץ להוציא רבים י"ח כתב שם הער"ה אות ג' דבדיעבד יכול להיות יעו"ש. ועיין מש"ל סי' ג"ן אות ס"ז:

נג

גנ) שם חרש המדבר ואינו שומע וכו' דין המדבר ואינו שומע יש לגמגם בו לדעת הרא"ש ז"ל ומיהו אם מכוין הברכות וכשרואה עונין עונה עמהם דומיא דהנפת סודרין מאלכסנדריא של מצרים לכ"ע מצטרף. ודין שומע ואינו מדבר מוסכם לכ"ע דהא ק"ל שמע ולא ענה יצא והגם שיש לדחות ולומר דשאני התם דראוי לבילה מ"מ מסברא ודאי דשומע ואינו מדבר מצטרף לכ"ע אבל מי שאינו יודע לענות אינו מצטרף. פר"ח אות ח' אמנם הט"ז בסי' קכ"ד סק"ב כתב דלחזרת העמידה כיון דבעינן תשעה מכוונים לברכותיו של הש"ץ אין מצרפין למנין מי שאינו שומע אע"ג שהוא פקח. וכ"כ ר"ז בזה הסו' אות י"א. וכן כתב בן א"ח פ' ויחי אות ו'. וא"כ אע"ג דהא"ר שם בסי' קכ"ד אות ח' כתב דמצטרף מ"מ יש להחמיר היכא דאפשר:

נד

דנ) שם חרש המדבר ואינו שומע וכו'. ואפילו הם שנים או יותר כל שהרוב הם פקחים שיכולין לענות אמן אין ענין המיעוט מעכבת כל שהם בני מצות והשכינה שורה עליהן. ר"ז שם. בן א"ח שם:

נה

הנ) שם הרי הוא כשוטה וקטן. וכן הנכפה בעת כפייתו שהוא כשוטה לכל דבריו כמ"ש בב"י ח"מ סי' ל"ה אינו מצטרף. וסימני שוטה עיין שם בטור וב"י:

נו

ונ) [סעיף ט'] לעולם הוא קטן עד שיביא ב' שערות אחר שיהיה בן י"ג שנה ויום אחד. כתבו האחרונים דלא בעינן יום אחד שלם אחר י"ג אלא כיון שהתחיל יום שנולד בו מיקרי גדול, ברכ"י אות ז'. וכ"כ הרב שבות יעקכ ח"ב סי' קכ"ח דכמה גאוני קשישאי הורו כן הלכה למעשה. והביאו ברכ"י בשיו"ב אות ג', וכ"כ אנן לעיל בס"ד סי' ג"ן אות מ"ח ואות ג"ן בשם כמה פו' יעו"ש. וכ"כ מהרח"ף ז"ל בס' כף החיים סי' י"ג אות א' ואפילו אם נולד בסוף היום מצטרף למנין מתחלת אותה הלילה ולא בעינן מעת לעת. כף החיים שם. וכ"כ לעיל סי' ג"ן אות מ"ח יעו"ש:

נז

זנ) שם לעולם הוא קטן עד שיביא שתי ב' שערות וכו' האב נאמן על בנו לומר שהגיע לכלל י"ג ושהביא ב' שערות לענין צירוף למנין עשרה. רש"ל בס' יש"ש פי"ב דיבמות סי' ק"ו בשם אביאסף. סידור בי"ע בדיני הקדיש אות ח':

נח

חנ) לסמוך על הנער עצמו לשאול אותו אם הגיע לכלל י"ג ולצרפו למנין עשרה ע"פ עדות עצמו. נ"ל דאין ראוי לסמוך עליו לצרפו ודלא כמו שנהגו לשאול את פיו ולצרפו ע"פ דיבורו דלאו שפיר עבדי לצרפו ע"פ עדותו עד שידעו מפי גדולים שיעידו עליו שהגיע לכלל י"ג או מפי אביו. סידור בי"ע שם אות ט'. ול"נ דאם הנער מיושב בדעתו וירא ה' נאמן לענין זה להצטרף לעשרה וכמו שנהגו דמה לו לשקר ולעשות איסור בדבר דלית ליה הנאה מיניה. אך צריך לשאול אותו אם מבורר הוא לו הדבר הזה בודאי ולא יש בו שום ספק ואחר כך מצרפין אותו:

נט

נט) [סעיף י'] אם נער אחד נולד בכ"ט לאדר ראשון משנה מעוברת וכו'. ושנת י"ג אינה מעוברת וכו' ואם היתה שנת י"ג ג"כ מעוברת הנולד באדר הראשון יהיה בר מצוה באדר ראשון והנולד באדר שני יהיה בר מצוה באדר שני. מהר"י מינץ ז"ל סי' ט'. וכ"כ מהר"ש הלוי ז"ל בתשו' חא"ח סי' ט"ז. כנה"ג בהגב"י. פר"ח אות יו"ד. וכן כתב הלבוש בסי' תרפ"ה סעי' א'. א"ר אות ט' שבו"י ח"א סי' ט'. (ומ"ש המ"א סק"י דגם הנולד באדר א' אינו נעשה בר מצוה עד אדר ב' כבר תמהו עליו הא"ר והשבו"י שם שלא ראה תשובת מהר"י מינץ שהוא מרי דהאי דינא שכתב להדיא היפך ממ"ש הוא ז"ל) וסיים שם השבו"י דכן מנהג פשוט אצל כל בעלי הוראה יעו"ש והביאו מחה"ש סק"י מחב"ר או' ד' וכתב שכ"כ ג"כ בשו"ת מעיל צדקה סי' כ"א וכ"כ הרב המפרש ירושלמי דמועד הנקרא קרבן העדה פ"ק דמגילה בתסופתיו יעו"ש והביאו מחב"ר בקו"א בזה הסי'. וכ"כ פרמ"ג בא"א אות יו"ד. מאמ"ר אות י"ג ש"ץ דף ף' ע"א. זכ"ל ח"א אות ק' סידור בי"ע בדיני הקדיש אות י"ב. עיקרי הד"ט סי' ג' אות ז' ואות י"ג. חס"ל או' ד'. כף החיים סי' י"ג או' ב'. קיצור ש"ע סי' ט"ו או' ב':

ס

ס) מי שנולד ביום א' דר"ח כסליו וכשנעשה בר מצוה חשוון חסר ור"ח כסליו אינו אלא יום אחד לא נעשה בר מצוה עד ר"ח דהא עדיין לא מלאה לו שנה עד שיעברו כ"ט יום מחשוון דבעינן י"ג שנים שלימות. מ"א סק"י. א"ר או' ט'. יד אהרן בהגב"י. ש"ץ שם סידור בי"ע שם אות ט"ו. ר"ז אות י"ג. כף החיים שם. שתילי זיתים או' י"ד עמודי השלחן על קיצור הש"ע סי' ט"ו אות א'. וכן אם בשנה שנולד בה היה כסליו חסר ולא היה רק יום אחד ר"ח טבת ועכשיו כסליו מלא ויש ב' ימים ר"ח טבת נעשה בר מצוה ביום א' דר"ח טבת. א"ר שם. פרמ"ג א"א אות יו"ד. מחה"ש סק"י, שעת אות י"א. כף החיים שם. עמודי השולחן שם:

סא

סא) שם הגה. ומי שנולד באדר ונעשה בר מצוה בשנת העבור אינו נעשה בר מצוה עד אדר השני. תשובת מהר"י מינץ סי' ט והביאו כנה"ג בהגב"י. מיהו מהר"ש הלוי ז"ל בתשו' חא"ח סי' ט"ז מגמגם לומר דהוא בר מצוה באדר הראשון. והביאו כנה"ג שם ותמה עליו שלא הזכיר דברי מהר"י מינץ ז"ל. וכן הפר"ח אות יו"ד כתב על דברי מהר"ש הלוי ז"ל דאינו מחוור אלא העיקר כדברי מהר"י מינץ ז"ל יעו"ש. והביאו יד אהרן בהגב"י. וכן הוכיח הרב קרבן העדה מדברי הירושלמי פ"ק דמגילה והביאו מחב"ר בקו"א אות א'. וכ"כ המחב"ר בסי' תרצ"ז ש"ץ דף ף' ע"א. סידר בי"ע בדיני הקדיש או' י"ג חס"ל אות ד'. שע"ת שם. כף החיים שם. קיצור ש"ע שם:

סב

סב) [סעיף יא'] עבריין וכו'. מומר לעבירה אחת אפילו למצות מילה הוא כישראל לכל דבריו לזמן עליו ולהצטרף למנין עשרה. הרדב"ז ז"ל סוף בי' תט"ו. אבל הרשב"ץ ז"ל ח"ג סוף סי' ש"ע כתב דמי שאינו רוצה לקיים מצות תפלה רשע הוא ופסול לעדות ואינו עולה למנין עשרה יעו"ש. ונ"ל כוונתו דכיון דאינו רוצה לקיים מצות תפלה הנה היא מומר לעבירה אחת דמצות תפלה ולא דמי לעבריין ואינו מצטרף למנין עשרה וא"כ כ"ש למומר לעבירה אחת מעבירות שבתורה וק"ו לעבירת מילה דאין ראוי לצרפו לשום דבר שבקדושה. וכן נראה לי עיקר ודלא כהרדב"ז ז"ל. סידור בי"ע בדיני הקדיש אות י"ח. ועיין מש"ל אות ט"ז ודו"ק:

סג

סג) הקראים אינם משלימין המנין ואין מצטרפין לא לקדיש ולתפלה ולזימון דהרי אינם משגיחין לדברי רז"ל כלל ומי שאינו מודה לדבריהם איך נוכל לצרף עמהם בדבר אשר הם תקנו ואלו אינם מודים ובודאי אסור הוא. הרמב"ם ז"ל בשו"ת הנקראים פאר הדור סי' ע"א. סידור בי"ע שם אות י"ט:

סד

סד) שם אם לא נידוהו נמנה למנין עשרה. וחייב בכל המצות דכתיב בענן חטא ישראל אעפ"י שחטא ישראל הוא ובקדושתיה קאי ולא יצא מכלל ישראל, ב"י, לבוש. עו"ת אות ו', ר"ז אות י"ד. ואם יהיה שהכה את חבירו מכה שאין בה שוה פרוטה לוקה כמ"ש כל הפוסקים והטור ומרן בש"ע ח"מ סי ת"ך ס"ב. וכתב מור"ם בהגהה שם ס"א וז"ל י"א דיש חרם הקדמונים באדם המכה את חבירו שצריכים להתיר לו כדי לצרפו למנין עשרה ומיד שמקבל עליו לעשות דין מתירין לו אעפ"י שאין המוכה מתרצה עכ"ל. רו"ח אות א':

סה

סה) [סעיף יב'] מנודה אין מצרפין אותו וכו'. ודוקא אם נדוהו מחמת עבירה אבל אם נידוהו על עסקי ממון מצטרף, ב"י בשם הרשב"א, וכ"מ מסי' קצ"ט סעי' י"א שכתב שנידוהו על עבירה אין מזמנין עליו משמע הא נדוהו על עסקי ממון מצטרף, וכ"מ ביו"ד סי' של"ד סעי' י"א. וכ"כ הש"ך שם ס"ק ח' וס"ק כ"ב בהדיא דבממון אפי' נתנדה מצטרף. וכן יש לפרש דברי מרן ז"ל שבכאן דמ"ש מנודה אין מצרפין אותו וכו' חוזר על מ"ש בסעי' הקודם לזה עבריין וכו' אם לא נדוהו נמנה למנין עשרה. משמע הא נדוהו אינו מצטרף ודוקא עבריין הוא שאינו מצטרף אבל על עסקי ממון אם נדוהו מצטרף ודלא כמ"ש הפר"ח. אח"כ ראיתי שכ"כ ג"כ הפרמ"ג בא"א אות יו"ד והקשה על דברי הפר"ח יעו"ש. ותהל"י שנתכוונתי לדעת גדולים. וכ"כ שתילי זיתים אות ך':

סו

סו) שם מנודה אין מצרפין אותו וכו'. אם ת"ח נדהו לכבודו מצטרף. בי"ד סי' ל"ה. י"א במה"ב בהגב"י אות ו' מחב"ר אות ו' זכ"ל אות ץ' ועיין מש"ל סי' ג"ן אות ק"ז:

סז

סז) שם מנודה אין מצרפין אותו לכל דבר שצריך עשרה. וה"ה לזמון ג' אינו מצטרף כמ"ש סי' קצ"ט סעי' י"א והא דנקט עשרה משום דבהכי מיירי הכא בענין צירוף עשרה. ועיין פרמ"ג א"א אות יו"ד שכתב צ"ע ולפי מ"ש א"ש.

סח

סח) [סעיף יג'] צריך שיהיו כל העשרה במקום אחד וכו'. היו ט' בבית וא' תוך הסוכה בחג נ"ל שהסוכה חשובה כפינת הבית שאינה עשויה לתשמיש המחיצה כי אם לשם מצות סוכה ומצטרפין. מהרי"קש ז"ל. והביאו הפר"ח ז"ל אות י"ג וכתב עליו דאין דין זה מחוור בעיני. והב"ד יד אמרן בהגה"ט. וכן הוכיח א"ר בסי' רע"ג אות ב' דמחיצות הסוכה הוויין מחיצות ממש יעו"ש. והביאו הער"ה בזה הסי' אות ד'. וכ"נ דעת הש"ץ דף ף' ע"ב. זכ"ל אות צ'. (ומ"ש הזכ"ל שם ודע דהא דחולק הפר"ח הוא דוקא כשאין רואין זה את זה וכו' יתבאר לקמן אות ע' בס"ד). סידור בי"ע בדיני הקדיש אות מ"ז. וכן יש להחמיר כדברי הפר"ח והאחרונים ואין מצטרפין:

סט

סט) עוד כתב מהריק"ש כשיש תשעה במקום א' ועשירי אחר הוילון שפורסין לצניעות מצטרפין. והביאו הפר"ח שם. והביא ראיה לדבריו וכתב וז"ל ומיהו מסתברא דדוקא שפירסוהו לצניעות בעלמא אבל אי איכא תפילין או ס"ת ופירסו סדין כי היכי דליהוי מחיצה ויוכל לשמש מיטתו מגו דהויא מחיצה להך מילתא הויא מחיצה נמי לצירוף עשרה ולא מצטרפי עכ"ל והביאו יד אהרן שם. ש"ץ שם. סידור בי"ע שם אות מ"ה ואות מ"ו. שתילי זיתים אות כ"א. ועיין ער"ה אות ה'. ופרמ"ג א"א אות י"ב. וכבר כתבנו באות הקודם דיש להחמיר כדברי האחרונים וה"ה לכאן:

ע

ע) שם והעומד בתוך הפתח מן האגף ולחוץ וכו' כתב הרשב"א בתשו' סי' צ"ו דכל שרואון זה את זה אפי' הם בב' בתים מצטרפין דומיא דזימון דתנן שתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחת בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו הרי אלו מצטרפין, ובית היינו דירה כדאיתא בירושלמי עכ"ד, והביאו מ"א ס"ק י"ד. פר"ח אות י"ג, ומזה כתב הפר"ח שם דהא דאמרינן הכא מן האגף ולחוץ כלחוץ מיתוקם דוקא בשאינן רואין זה את זה. וכן דין ט' בגדולה ויחיד בקטנה ודין ש"ץ בקטנה וציבור בגדולה הכתוב בסעי' ט"ז וי"ז מתוקמא דוקא כשאינן רואין דאלו ברואין זה את זה בכל גוונא מצטרפין יעו"ש" וכ"כ הפרמ"ג בא"א אות י"ב ואות י"ד. אמנם השכנה"ג בהגב"י אות ו' כתב דמרן ז"ל לא ס"ל כהרשב"א משום דהרשב"א בדרך אפשר אמרה למילתיה ולא סמך על טעם זה ומסיק למעשה יש לחוש לדברי מהרי"א שלא הזכיר טעם זה יעו"ש. וכ"נ דעת א"ר אות י"ב. וכן הסכים הזר"א בתשו' סי' יו"ד כדעת שכנה"ג וא"ר ודלא כמו שצדד הרשב"א ודלא כהפר"ח והביאו מחב"ר אות ח' וכתב שכן הוא ג"כ דעת מהר"ש בן הרשב"ץ בתש' סי' ל"ז. וכתב עוד שם המחב"ר וז"ל מאחר דהרשב"א דרך אפשר אמרה ולהרשב"ש פשיטא ליה איפכא ודעת מרן נראה הכי הגם דהרשב"ש הרחיק ללמוד מדיני זימון להכא ומרן ז"ל כתב דטעם הרא"ש בדין הש"ץ תוך הפתח הוא שלמד מדין זימון והרשב"ש כתב דהרא"ש לא מדין זמון דן כן יעו"ש מ"מ בהא דרואין זה את זה נראה דגם למרן לא מהני בדין אגף ועזרה וכיוצא. ולא חש להביא שארית תשו' הרשב"א משום דסבר דהרשב"א אטעם קמא סמיך והא דרואים בדרך אפשר אמרה. ואם היולדה והמחזיקה לא פסיקא ליה אנן היכי נקום ונסמוך עליה. וגם ממהריק"ש משמע הכי והכי נקטינן עכ"ל. וכ"כ המאמ"ר אות י"ד דהכי נקטינן ואין לסמוך על דברי הפר"ח יעו"ש. וכ"כ ש"ץ דף ף' ע"ד. וכן עיקר:

עא

עא) שם דהיינו כשסוגר ממקום שפה פנימית של עובי הדלת ולחוץ כלחוץ. מבואר דגם אנף עצמו דהיינו העומדים באסקופת ביהכ"נ בעובי הפתח כלחוץ דהא פי' רש"י דאגף עצמו קרי משפה הפנימית של עובי הפתח עד מקום הנקשה. ואף שלשון ש"ע עובי הדלת ולשון רש"י עובי הפתח מ"מ משמע מלשון הש"ע דהיא היא ודו"ק. וכ"מ מע"ץ שכן פירש דברי ש"ע וכן פי' מ"א ס"ק י"א. והטעם נ"ל אף שכתב ב"י דמשמע ליה בש"ס שהוא כלפנים מ"מ כיון שהביא בסוף דברי רבינו ירוחם שכתב בהדיא שהוא כלחוץ. ביטל דעתו מפני דעת רבינו ירוחם. א"ר אות י"א. וכ"כ ר"ז אות ט"ו דלאו מקום עובי בלבד אלא כל מקום חפיפתה שהיא חופפת על האסקופה עד מקום שהיא נוקשה בו כגון שהדלת קבוע באמצע עובי האסקופה וסובבת על צירה מצד פנים לצד חוץ עד כנגד הציר הרי כל עובי האסקופה משפה הפנימית עד מקום הנקישה שהוא כנגד הציר ולחוץ הכל כלחוץ עכ"ל. וכן העו"ת אות ז' הגם שכתב דהש"ע לא כתב באגף עצמו מה דינו וכו' מ"מ סיים לדינא משמע בב"י שמסכים לדברי רבינו ירוחם דאגף עצמו כלחוץ יעו"ש. ועיין מ"ש א"ר שם על העו"ת ומ"ש הפרמ"ג אות י"א ומאמ"ר אות ט"ו על הא"ר ומ"מ יש להחמיר ולחשוב האסקופה כולה כלחוץ ואעפ"י שהדלת הוא בשפה החיצונה של האסקופה וכשהדלת נסגרת תהיה האסקופה בפנים. ועי"ש במ"א שכתב בשם ספר התניא דף ע"ב דפסק דהוי כלפנים וכתב שכן משמע בגמרא יעו"ש. והביאו א"ר שם והמחב"ר אות ז' יעו"ש. וכן פסק הרב מהר"י חזן ז"ל בס' תק"ל ח"א סי' רמ"ט ע"ד דאגף כלפנים ודלא כרי"ו וב"י דסברי אגף כלחוץ יעו"ש והביאו סידור בי"ע בדיני הקדיש אות ל"ד וכתב וז"ל ולענין מעשה יש להחמיר שלא לצרף להעומד באגף לא עם אותם שבבית הכנסת משום דעת רי"ו והב"י דסברי דאגף כלחוץ. ולא עם אותם שבעזרת בהכ"נ משום דעת השבולי לקט והתניא דסברי דאגף כלפנים עכ"ל. וכן יש להורות:

עב

עב) פתח שאין בו דלתות יש להסתפק אם יצטרף העומד במפתן לבפנים. דכי קיי"ל דמקום המפתן כלחוץ היינו ע"י הדלתות שהבדיל הפנימי מהחיצון אבל כשאין שם דלתות הכל כלפנים. חק"ל שם סי' כ"ז דף נו"ן ע"ב. ול"נ פשוט דאף כשאין שם דלתות המפתן הוא כלחוץ. בי"ע שם אות ל"ח. ונראה דכיון דהחק"ל דעתו לחשוב אותו כלפנים והבי"ע כלחוץ יש להחמיר בו ולא לצרף אותו שעומד במפתן לא עם אותם שבבית הכנסת ולא עם אותם שעומדים בעזרת בהכ"נ וכמ"ש באות הקודם:

עג

עג) [סעיף יד'] מי שעומד אחרי בהכ"נ וכו'. מי שביתו אחרי בהכ"נ וביניהם חלון קטן הנשמע משם כל מה שאומרים. המתפלל שם חשיב כמתפלל עם הצבור. מלכי בקדש דף קי"ב יעו"ש שהאריך. מחב"ר אות ט'. זכ"ל אות צ'. ועיין לקמן בדברינו לסי' ץ' אות פ"ג ואות פ"ד:

עד

עד) שם וביניהם חלון אפילו גבוה וכי'. וכן כל עובי הכותל בהכ"נ כשאין מקורה. א"ר אות י"ב בשם רי"ו. וכ"כ העו"ת אות ח' בשם הנז':

עה

עה) שם ומראה להם פניו משם מצטרף וכו'. כתב מהריק"ש בהגהותיו ע"ז וז"ל ואפשר דלא דמי לעומד מן האגף ולחוץ דהתם יכול ליכנס בלי טורח ולא נכנס. א"נ הכא במכניס ראשו מן החלון מיירי עכ"ל והביאו מחב"ר אות ח'. ודע דבהא שכתב הש"ע דבמה שמראה להם פניו מצטרף נחלקו האחרונים בכוונתו. יש אומרים דאינו די במה שמראה פניו אלא צריך שיוציא ראשו מן החלון לבהכ"נ. ויש אומרים דבמראה הפנים בלחוד סגי ומצטרף אעפ"י שאינו מכניס ראשו. עיין ב"י ומחב"ר שם. ונראה שדעת המחב"ר ז"ל נוטה כדעת האומרים דבמראה להם פנים לחוד סגי. והרב זר"א ח"א סי' יו"ד האריך והעלה דהעיקר כהאומרים דצריך שיוציא ראשו מן החלון אבל בראיית פנים בלבד אינו מצטרף יעו"ש. והביאו עיקרי הד"ט סי' ג' אות ב' וכן העלה הרב מהר"י חזן בס' חק"ל ח"א סי' כ"ז והב"ד סידור בי"ע בדיני הקדיש אות מ' וכתב וכן עיקר למעשה יעו"ש וכן נראה להחמיר:

עו

עו) כיון דאפילו שהחלון גבוה כמה קומות מצטרף לשמראה פניו משם א"כ נראה דכ"ש אם החלון גבוה חצי קומה או יותר קצת אלא שיש ביניהם סריגה קביעה בחלון כל שיש בנקבי הסריגה כמלא מקדח מצטרף עמהם וראיה ממתניתין פ"ג דאהלות דנקב כמלא מקדח מביא את הטומאה, וכן פסק התשב"ץ ריש ח"ג דסתימת סבכה לאו סתימא היא כחלון העשוי לאורה אם יש שם אויר כמלא מקדח, וה"ה הכא לענין צירוף למנין דבראיה תליא מילתא, הרב מהר"י אזולאי ז"ל בס' טוב עין סי' ח"י אות ל' בשם אחד קדוש בהגהה כ"י ולי נראה דכל שיש סריגה קבוע בחלון אף שיש בנקביה כמלא מקדח אינו מצטרף, לא מבעיא להסוברים דלאו בראיית פנים מהחלון בלחוד תלייא מילתא אלא צריך שיוציא ראשו מהחלון לשם דפשיטא דביש סריגה דאינו מצטרף כיון שאין שם הוצאת ראש אלא אפילו להסוברים דא"צ הוצאת ראש רק מראה פניו סגי נראה דבעינן מיהא שיראה להם פניו כולו בלי שום הפסק כלל אבל כל שיש שם הפסקות בראיית פניו מהפסקי הסריגה לא שמה ראייה לענין זה להצטרף עמהם. סידור בי"ע שם אות מ"א, וכן יש להחמיר. וה"ה אם יש בחלון מחיצה של זכוכית הואיל והויא מחיצה לענין צואה כמ"ש לקמן רסי' ע"ו יעו"ש הוייא נמי מחיצה לענין צירוף למנין עשרה ולא מצטרפי לכ"ע וכמ"ש הפר"ח בסעי' הקודם (הב"ד לעיל אות ס"ט יעו"ש) ע"ד מהריק"ש ז"ל בענין הוילון שכ"כ מגו דהויא מחיצה להך מילתא הוי נמי מחיצה לצירוף עשרה ולא מצטרפי יעו"ש וא"כ ה"ה נמי כאן. יפה ללב או' ח', וכ"מ ממ"ש באות הקודם שצריך להוציא ראשו מן החלון והכא כיון שיש זכוכית אינו יכול וא"כ אינו מצטרף:

עז

עז) חצר גדול פתוחים בו הרבה בתים לחצר ולמעלה מן הבתים יש שם בתים בנויות ולפני אותם הבתים טהיליז אחד שקורין בלשון לע"ז ואראנדאדו ובלשון תוגרמא שונדרומ"א במחיצות של פצימין עד חצי הגובה הנקראין קאנגילאש ובאותו הואראנדאדו עומדין מקצתן ומקצתן למטה בחצר אין מצטרפין, שכנה"ג בהגב"י אות ו' א"ר אות י"ב מיהו הרב מהר"י הלוי בס' מטה יוסף ח"ב סי' י"ג כתב דמצטרפין וכן עמא דבר יעו"ש והב"ד יד אהרן בהגב"י, וכן הוא סברת הפר"ח באות י"ג. אמנם הא"ר אות י"ב נראה דעתו כשכנה"ג. וכן הרב זר"א סי' יו"ד הסכים לדברי השכנה"ג יעו"ש, וכן נראה דעת המחב"ר אות ח' יעו"ש. ש"ץ דף ף' ע"ד, זכ"ל אות ץ', סידור בי"ע שם אות מ"ב, שע"ת אות ט"ו, חס"ל או' ה':

עח

עח) אם העומדים בואראנדאדו הנז' וכן העומדים בעזרת נשים אינו בנקל להם לירד לבהכ"נ או לת"ת ומשתדלים להראות להם פניהם מלמעלה נראה דיש לסמוך בזה על המקילים ומצטרפין. מחב"ר אות יו"ד יעו"ש. והביאו ש"ץ דף פ"א ע"א, זכ"ל שם, שע"ת שם, סידור בי"ע שם אות מ"ג. וכתב שם בי"ע וז"ל וכבר כתבתי לעיל דהחק"ל העלה עיקר דאין ראיית פנים מועיל כלל לענין צירוף וא"כ אין להקהל כלל אף בשאינו בנקל לירד לבהכ"נ ולא יהיה אלא ספק יש להחמיר מספק כמו שנראה מתוך דברי השכנה"ג דיש להחמיר בענין צרוף כי יש ספק עכ"ל. ועיין מש"ל אות ע"ה:

עט

עט) בלאזאריטו שנוהגים בערים האלה (ר"ל מקום ששומרים מפני עיפוש האויר) אם יש ב' כתות שם שאינם יכולים ליגע זה בזה ויש ששה בבית אחד וארבעה בבית אחד והם חלוקים במספרם הרי אלו מצטרפין כיון שרואין זה את זה. מחב"ר אות י"א יעו"ש. והביאו זכ"ל שם. שע"ת שם. בי"ע שם. אמנם הרב מהר"י חזן בס' חק"ל סוף סי' כ"ט הביא דברי המחב"ר אלו וכתב דאין נ"ל לסמוך ע"ז להצטרף בלאזאריטו בשני בתים ורואים זה את זה יעו"ש. והביאו בי"ע שם:

פ

פ) [סעיף טו'] אם מקצתן בפנים ומקצתן בחוץ וש"ץ תוך הפתח וכו'. ודוקא כשמקצתן בפנים ומקצתן בחוץ וש"ץ בתוך הפתח מצרפן אבל אם תשעה בבהכ"נ וש"ץ על המפתן אינו מצטרף. פרמ"ג א"א אות י"ב. אמנם הפרישה אות ז' כתב דכ"ש אם ט' או הרוב לחוץ או לפנים והש"ץ עומד על המפתן דיכול להוציאם יעו"ש. וא"כ דכיון דפליגתא היא יש להחמיר ואין לצרפם כ"א במ"ש מרן ז"ל דוקא וכמ"ש הפרמ"ג:

פא

פא) שם אם מקצתן בפנים וכו'. ולאו דוקא ה' וה' ה"ה רוב במקום אחד. פרמ"ג שם. וכ"מ מל' הש"ע והוא פשוט:

פב

פב) שם ומקצתן בחוץ וכו'. ור"ה מספקת אין מצטרף. פרמ"ג שם. פתחי עולם אות ל"א. ועיין לקמן סי' קצ"ה סוף סעי' א':

פג

פג) שם וש"ץ בתוך הפתח הוא מצרפן. ודוקא ש"ץ אבל איש אחר העומד על המפתן אינו מצרפן פרישה אות ז':

פד

פד) [סעיף טז'] חצר קטנה שנפרצה וכו'. פי' דאם לא נפרצה אז הדין כמו בהכ"נ ועזרה שיתבאר בסמוך בסעי' י"ח. עו"ת אות יו"ד:

פד) שם הגדולה כמופלגת מן הקטנה וכו' אם אין ביניהם יותר מעשר אמות. ר"ז אות י"ח. פתחי עולם אות ל"ב. ועיין לקמן סי' תר"ל סעי' ה':

פה

פה) שם לפיכך אם תשעה בגדולה ואחד בקטנה וכו'. הכלל דהגדולה א"א לה לימשך אחר הקטנה לפי שהיא כמופלגת. וגם הציבור דחשיבי א"א להם לימשך אחר היחיד. ואפילו חמשה אחר חמשה א"א להם לימשך רק היחיד נמשך אחר הצבור משו"ה א"א שיצטרפו אא"כ היחיד בקטנה והצבור בגדולה, ובסעי' זה קמ"ל דאפילו ש"ץ לא עדיף להא מילתא מיחיד ואין הצבור נמשכין אחריו ודינו כיחיד ממש לב"ש. ועיין עוד לקמן סי' ע"ט או' כ"ג:

פו

פו) [סעיף יז'] היה ש"ץ בקטנה וצבור בגדולה וכו'. פי' אפילו איכא בלא ש"ץ עשרה, עו"ת אות י"ב א"ר אות י"ד. וכ"כ פרמ"ג בא"א אות י"ג דמ"ש המחבר ש"ץ בגדולה וצבור בקטנה אין מוציאן ידי חובתן אפי' היו עשרה בקטנה אין היא מוציאן ואפי' האידנה דכולן בקיאי מ"מ אין לו לומר קדיש וקדושה שם כיון שבמקום שהוא עומד אין שם מנין אבל כשיש מנין במקום הש"ץ ודאי מוציא אפילו אותם שהם אחורי בהכ"נ ושומעים ומכוונים וגם הוא מכווין שיוציא כל השומעים עכ"ל:

פז

פז) שם היה ש"ץ בגדולה וצבור בקטנה אינו מוציאן י"ח וכו'. דוקא נקט שהוא בגדולה ואז הרי הוא מופלג מהציבור שבקטנה אבל אם הוא על מפתן הגדולה והם בקטנה פשיטא דיוצאין שהוא נחשב כאלו הוא גביהן. פרישה אות ט'. א"ר אות ט"י. והב"ד פרמ"ג שם וכתב וז"ל והיינו משם הקטנה אין מופלגת ונראית כאלו הכל אחד משא"כ בב' חדרים ממש אעפ"י שש"ץ על מפתן אין מצטרף דאגף כלחוץ. ובקטנה וגדולה ואדם אחר דלאו ש"ץ על המפתן נמי מצטרף מה"ט דאמרן עכ"ל:

פח

חפ) [סעיף יח'] אם קצת העשרה בבהכ"נ וקצתם בעזרה אינם מצטרפין דהרי לא נפרצה במילואה. מ"א ס"ק י"ג. ואפילו רואין זה את זה אין מצטרפין. מהר"ש בן הרשב"ץ בתשו' סי' ל"ז. מחב"ר אות י"ג. סידור בי"ע בדיני הקדיש אות ל"ג. שע"ת סוף אות ט"ו. ועיין מש"ל אות ע':

פט

טפ) [סעיף יט'] ש"ץ בתיבה ותשעה בביהכ"נ מצטרפין. וה"ה איפכא. לבוש. פתחי עולם אות ל"ו:

צ

צ) שם ש"ץ בתיבה ותשעה בביהכ"נ מצטרפין. עיין מ"א ס"ק י"ד ומ"ש הפרמ"ג בא"א אות י"ד דהמחבר באין רואין מיירי, דברואין אפילו רשות אחרת מצטרפין כמו זימון יעו"ש, ועיין לעיל אות ע' מ"ש בזה בס"ד:

צא

צא) שם ויש מי שכתב דה"מ כשאין המחיצות מגיעות לתקרת הגג. ואפי' מחיצה עשויה להפסיק כיון שאינו מגיע לתקרת הבית לא הוי הפסקה. עו"ת אות ט"ו אבל אם המחיצות מגיעות לתקרת הגג הוי רשות בפ"ע ואין מצטרפין. לבוש. שתילי זיתים אות כ"ה:

צב

צב) [סעיף ך'] היו עשרה במקום אחד וכו'. וי"א שצריך שלא יהא מפסיק טינוף או עכו"ם. מ"ש עכו"ם פירושו כותי ולא ע"ז ודלא כמ"א ס"ק ט"ו. כן הוא בב"י. וכ"כ פרישה אות יו"ד. א"ר אות י"ח. בי"ד סי' ל"ב. מחב"ר אות ט"ו. פרמ"ג א"א אות ט"ו. סידור בי"ע בדיני עניית הקדיש אות כ"ב. שע"ת אות י"ז. חס"ל אות ו'. בן א"ח פ' ויחי אות ז'. וגם יש טעם וסמך לזה ממ"ש בזוה"ק פ' משפטים דקכ"ד ע"א יעו"ש. יפה ללב ח"ה אות א':

צג

צג) אין חילוק בין איש לאשה וכל שהם אינם ישראל מפסיקים, בי"ד שם, מחב"ר אות ט"ז, בי"ע שם שע"ת שם:

צד

צד) שם שלא יהא מפסיק טינוף או עכו"ם אם המברך והעונים ברשות אחד דמצטרפין אין העכו"ם מפסיק, בי"ד שם, מחב"ר אות י"ד, חס"ל שם בן א"ח שם:

צה

צה) שם ויש מי שכתב שלא יהא מפסיק וכו'. ודע שהגם שהש"ע העתיק בשם יש מי שאומר מ"מ הלכה פסוקה ומוסכמת היא, אלא שכן דרך הרב"י שדין חדש שלא מצאו בפי' כ"א בפוסק א' כותבו בלשון יש מי שאומר, עיין מחה"ש בסי' ל"ב ס"ק נ"ד, ובסה"ק קול יעקב סי' ל"ב אות קע"ט, וכ"מ מדברי הפוסקים הנ"ל שקבעו זה להלכה ודלא כמ"ש הלבו"ש:

צו

צו) שם שלא יהא מפסיק טינוף או עכו"ם. ואם היה מפסיק טינוף או עכו"ם לא יענה לא קדיש ולא קדושה ולא ברכו כן הוא דעת מרן ז"ל וכן יש לנהוג דכיון דקבלנו עלינו סברת מרן ז"ל, ועוד דהא יכול להתרחק מהם ודלא כמ"ש ח"א כלל ל' אות א' דברכו לא יענה אבל אשי"ר וקדושה יענה יעו"ש:

צז

צז) [סעיף כא'] עיר שאין בה אלא עשרה ואחד מהם רוצה לצאת וכו'. ואם הם י"א ורוצה אחד לצאת אין כופין אותו מחשש שיקרה לאחד פגיעה מה, דלא חיישינן לזה, ב"י. א"ר או' י"ט, עט"ז, ר"ז אות כ"ג:

צח

צח) ואם הוא אנוס שאינו רשאי לבוא במדינה פטור אפילו הגיע כבר זמן הרגל, ודוקא אם הוא אנוס ממש אבל אם מחמת חובת ממון או פשיעה לא יוכל לבוא לא יפסידו חביריו חלקה, מהרי"ל סי' קי"ד, מ"א ס"ק ט"ז, א"ר אות ך':

צט

צט) במקום שהוא פטור אם אינו שם אף אשתו אינה חייבת אפילו יושבת שם, מהרי"ל שם, כנה"ג בהגב"י:

ק

ק) שם ואם הם י"א ורוצים לצאת שנים וכו'. וה"ה י"ב ורוצים לצאת ג', או י"ג ורוצים לצאת ד' צריכים כולם לשכור א' בשותפות, א"ר אות י"ט:

קא

קא) שם ואם אחד עני ואחד עשיר פורעין חציו לפי ממין וכו'. אבל בכנה"ג הגב"י כתב בשם גליון המרדכי דפורעין בשוה כיון שכל אחד מחויב להעמיד איש במקומו, והא דנותנין חציו וכו' היינו כשאין דרין ביישוב אלא ח' דצריכין להשכיר שנים דאז תלינן בממון דעניים יכולים ללכת לעיר הסמוכה משא"כ העשירים אינם יכולים להניח רכושם יעו"ש, וכ"כ מ"א ס"ק ט"ז, אמנם באגודה פ"ק דבתרא משמע ליה כדברי הש"ע ולבוש. והטעם נ"ל כי דין זה דכופין לשאר למדו הפוסקים מישוב שאין להם מנין ששוכרין א' או ב'. א"ר אות ך':

קב

קב) שם ושכר החזן על היוצאין כנשארים. אנשים הדרים בכפרים בגליל ההוא ואינם באים להעיר רק שלשה ימים בשנה ב' ימים ר"ה ויוה"כ וכל השנה אין להם הנאה מכל דבר שבקהלה מו"ץ ישו"ב ולא מהרב ומקוה. לא ראיתי לחייבם שום מס כ"א על דרך התפשרות. תשו' ח"ס חא"ח סי' קצ"ג. פתחי עולם או' מ"ב:

קג

קג) [סעיף כב'] אין כופין להשכיר להשלים מנין וכו'. כתב מעגלי צדק השיב מהרי"ל על ישובים הצריכים לשכור מנין וחזן ויש סביבות שרגילים לבוא ג"כ שם עם בני ביתם א"צ ליתן כלום להישוב דאי בעי ישבו במקומם או ילכו לעיר אחרת עכ"ל. מ"א ס"ק י"ז. א"ר אות כ"א. סו"ב אות ד'. ר"ז אות כ"ו:

קד

קד) שם אם יש מנין מיושבי העיר וכו'. אפילו יש רק ג' או ד' בעלי בתים עשירים ויש להם תמיד משרתים ומלמדים למלאות המנין. ב"י. א"ר שם:

קה

קה) שם הגהה. וכן במקום שאין מנין תמיד בביהכ"נ כופין זה את זה וכו'. יש לכוף לבחורים וללומדים במקום שאין מנין תדיר לילך לביהכ"נ אעפ"י שיתבטלו מלימודם בשביל זה דזמן תורה לחוד ולא נהגו הרבנים להתפלל בבתי כנסיות לבדם אלא בקהלות גדולות שיש רוב עם ומנין יותר. א"ר אות כ"ב בשם מהר"ש. פרמ"ג א"א אות י"ז:

קו

קו) תפוס שהשר נתן לו רשות יום א' להתפלל עם הצבור במנין יתפלל אותו יום תכף ולא יחמיץ המצוה להמתין על יוה"כ ופורים, הרדב"ז סי' י"ג א"ר שם, שתילי זיתים אות ל', פתחי עולם אות מ"ד:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---