כף החיים/אורח חיים/תרעא

כף החיים ‏ אורח חיים תרעא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] צריך ליזהר מאד וכו'. דאמרו בגמ' שבת כ"ג ע"ב הרגיל בנר הויין ליה בנים ת"ח. ופירש"י דכתיב כי נר מצוה ותורה אור ע"י נר מצוה דשבת וחנוכה בא אור דתורה. והב"ד ב"י. ולא שייך לומר הוא עצמו יזכה לתורה כי עם האיש השלם ידבר שכבר הוא בשלימותו. לבוש. והב"ח כתב אי לאו בר הכי הוא ע"ע זוכה לבנים ת"ח:

ב

ב) שם. ואפי' עני המתפרנס מן הצדקה שואל וכו'. כמו ד' כוסות וטעמא משום פירסומי ניסא. מ"מ פ"ד מה' חנוכה ה' י"ב. ב"י. לבוש:

ג

ג) שם. שואל או מוכר וכו'. והא דמחייב לשאול היינו לנר אחד מה שהוא מן הדין אבל מה שהוא ממהדרין בסעיף ב' לא. א"ר או' א' וכ"כ י"א בהגה"ט דאם יש לו כדי להדליק בכל לילה נר א' דא"צ לחזר על הפתחים או למכור כסותו מאחר דיוצא י"ח מן הדין. א"א אות א' ח"א כלל קנ"ד אות ו' ע"ב אות ג':

ד

ד) שם. שואל או מוכר וכו'. ונראה דהגבאים מחוייבין ליתן לו נרות להדליק כמו בד' כוסות מיהו אם לא נתנו לו צריך לעשות כמ"ש בש"ע ומ"מ נראה דא"צ ליתן לו רק נר א' לכל לילה דהיינו נר איש וביתו ולא ממהדרין. חמ"מ אות א' מ"ב בב"ה:

ה

ה) שם. שואל או מוכר וכו'. אבל אינו חייב להשכיר את עצמו כמו בד' כוסות לעיל סי' תע"ב משום דהכא אית ליה היכר נס כשרואה נרות בבית חבירו לאפוקי בד' כוסות דליכא היכר כלל אי לית ליה ד' כוסות על שלחנו. עו"ש אות א' אמנם הא"ר אות א' כתב להשיג על דברי העו"ש הנז' והניח דבריו בצ"ע יעו"ש. וכ"כ המאמ"ר אות ב' על דברי העו"ש הנז' דאין דבריו נראין אלא שחייב להשכיר עצמו כמו בד' כוסות יעו"ש. וכ"כ הער"ה אות א' וכתב שכן מוכח מתשובת הריב"ש סימן קי"א דאין שום עני פטור יעו"ש. וכ"פ הר"ב שם:

ו

ו) [סעיף ב'] כמה נרות מדליק וכו'. דבגמ' (שבת כ"א ע"ב) איתא ת"ר מצות חנוכה נר איש וביתו והמהדרין נר לכל אחד ואחד והמהדרין מן המהדרין בין הלל אומרים יום ראשון מדליק א' מכאן ואילך מוסיף והולך. ופי' התו' דזה קאי אנר איש וביתו דהיינו שכל בני הבית אין להם אלא נר א' בליל הראשון ממילא כשרואין בבית ב' נרות בליל שני ירגישו בתוספת הנס אבל לאותן שמדליקין בלילה הראשונה נר לכל א' מבני הבית אז אם ידליקו בליל שני שנים לכל א' אין כאן היכר לתוספת הנס כי יאמרו שיש הרבה בני בית ולכל א' אין שם רק נר א' וזהו דעת הטור והש"ע אבל הרמב"ם פי' שאף לאותן שמדליקין נר לכל אחד יעשו לכל אחד ב' נרות בליל שני וכן עד שמונה וזהו הי"א שכתב רמ"א בהגה. ובכאן יש חידוש במנהג שהספרדים נוהגין כתו' והאשכנזים כהרמב"ם וזה לא מצינו בשאר מקומות. ט"ז סק"א. ואין זה חידוש שהרמב"ם עצמו (פ"ד דחנוכה) כתב שכן נוהגין ודלא כמ"ש אליבא דדינא יעו"ש וא"כ מנהג מוקדם הוא זה. חמ"מ אות ד' ור"ל קודם הרמב"ם והתו':

ז

ז) ואם אשכנזי דר בבית ספרדי כל אחד יעשה כמנהגו ואין בזה משום לא תתגודדו. כנסת יחזקאל סי' י"ז. שע"ת אות ג':

ח

ח) שם. מכאן ואילך מוסיף והולך וכו'. ומי שאין לי שמן הרבה יתן באחד שמן כשיעור והמותר יחלק לכולם שאם יעשה לכולם בשוה לא ידלק אפי' א' כשיעור. מ"א סק"א. א"ר אות ג' י"א בהגה"ט. ח"א כלל קנ"ד אות כ"ה. מ"ב אות ו' ומי שאין לו שמן לכל ח' לילי חנוכה רק כדי הדלקת לילה א' לא יחלק השמן לכל הלילות לפרסם הנס בכל לילה אלא ידליק כשיעור בליל א' ואם לא ישאר ללילות אחרות לית לן בה ביכול הכתוב מדבר. שדה הארץ ח"ג הי' ל"ד ול"ה:

ט

ט) ואם יש לו שמן בצמצום ולחבירו אין לו כלל מוטב שידליק בכל לילה א' ויתן גם לחבירו דהא מדינא א"צ אלא אחד. מ"א שם. א"ר שם. י"א שם. ור"ל חבירו שדר בבית אחר אבל אם חבירו דר עמו בחדרו טוב יותר שהוא יוסיף בכל לילה וחבירו לא ידליק דהא עכ"פ גם חבירו יוצא דהא איכא נר איש וביתו. מחה"ש. וח"א שם כתב דדוקא חבירו כשאינו מבני ביתו אלא מבית אחר או שאינו סומך על שלחנו אבל אם הוא מבני ביתו וא"כ עיקר המצוה אינו חל כלל על חבירו רק שחבירו רוצה להיות מן המהדרין מוטב שיהיה הוא מן המהדרין דמהדרין. וכ"כ מ"ב שם. ועיין לקמן אות י"ב:

י

י) ואם יש לו ט' ידליק בליל שני ב' ואם יש לו עשרה ידליק בליל ב' שנים ובליל ג' לא ידליק שנים דאינו לא כמר ולא כמר. ואם יש לי יותר ידליק בכל לילה כראוי רק שישייר לכל שאר הלילית אחד לכל לילה. ח"א שם. מ"ב או' ה':

יא

יא) שם. מכאן ואילך מוסיף וכו'. לא היה לו שמן כ"א לנר א' ובירך עליו ותיכף נזדמן לו שמן לנרות השייכות להידור בלילה ההוא אין לברך עוד פעם אחרת פרי הארץ ח"ג סי' מ"ב. ברכי או' ג' שע"ת או' ב':

יב

יב) שנים או ג' בעלי בתים הדרים בבית א' וכל אחד אוכל עם בני ביתו בפ"ע כל אחד ידליק לעצמו ויברך ולא ישתתפו בפריטי. מהר"י זיין בשו"ת שערי ישועה כ"י שער ז' סי' ד' אבל השה"ל סי' ן' כתב דא"צ בבית א' להדליק שניהם אלא להשתתף בפריטי. ברכ"י אות ד' שע"ת שם. וידליקו כל אחד לילה אחת בידיד בן א"ח פ' וישב או' י"ז. והיינו לפי המנהג שכתב בש"ע אבל לפי המנהג שכתב בהגה שכל א' מבני הבית ידליק כל שכן אם הם שני בעלי בתים. ועיין לעיל סי' רס"ג סעי' ח' ובדברינו לשם בס"ד:

יג

יג) היה אוכל אצל חבירו והגיע זמן ההדלקה צריך לילך אל ביתו להדליק ולא שידליק שם בסעודה. פנים חדשות בשם שארית יוסף. כנה"ג בהגה"ט. ומיהו אם רוצה לסמוך על מה שאשתו מדלקת בביתו יכול לסמוך וה"ד אם רואה הנרות אצל בעה"ב שסועד אצלו. עו"ש סי' תרע"ז. ועיין עוד בדברינו לשם אות כ"א:

יד

יד) שם. לא ידליקו יותר. בין בלילה ראשונה ובין בשאר לילות דהכל נגררין אצל בעה"ב ואפילו בניו הגדולים ומשרתיו כיון שהם סמוכים על שלחנו בקביעות הם בכלל בני ביתו. מ"ב או' ח':

טו

טו) ואם נשא הבן והוא סומך על שלחן אביו ידליק בחדר שלו שהוא ישן שם אך לא יברך אלא יעמוד אצל אביו כשהוא מברך ויכוין לברכות של אביו ואחר כך הולך ומדליק בחדרו. בן א"ח פ' וישב או' ט"ז. ומשמע דה"ד בדר בחצר שדר בו אביו דיוכל להדליק תיכף אחר הכוונה אבל אם דר בחצר אחרת ואחר האכילה הולך לישן שם בחדרו שצריך להדליק שם מפני שיש לו חדר מיוחד שיש הפסק בין הכוונה להדלקה אפשר שיכול להדליק בביתו ולברך ואחר כך הולך אצל אביו לאכול. ועיין עוד לקמן סי' תרע"ז או' ט"ו ואות טו"ב:

טז

טז) שם הגה. וי"א דכל אחד מבני הבית ידליק. בין אנשים בין נשים. הרמב"ם פ"ד מהל' חנוכה. ואפילו למנהג זה איש ואשתו מספיק להם נר אחד. רש"ל בתשו' סי' פ"ה. כנה"ג בהגב"י. והטעם כתב הא"ר אות ג' משום דאשתו כגופי. וכ"כ מ"ב אות ט' ועיין לקמן סימן תרע"ה אות כ"א:

יז

טוב) שם הגה. וי"א דכל א' מבני הבית ידליק. ומוסיף והולך בכל לילה נר אחד עד שבלילה האחרונה יהיו ח' לכל אחד כמ"ש הרמב"ם שם והלבוש. וכ"כ לעיל או' ו' יעו"ש וזהו למהדרין דמהדרין לסברא זו כמ"ש הרמב"ם שם ולעיל באו' ו' וא"כ אם אין ידם משגת ידליקו כל אחד ואחר נר אחד בכל לילה כמהדרין ואם גם לזאת אין ידם משגת אז ידליקו נר אחד איש וביתו שהוא ע"פ הדין וכנז' שם באו' ו' יעו"ש:

יח

חי) שם בהגה. וכן המנהג פשיט. היינו במדינות אשכנז אבל בספרד נוהגין כדברי הש"ע כמ"ש הרמב"ם שם ולעיל או' ו' יעו"ש:

יט

יט) שם בהגה. כדי שיהא היכר וכו'. ובליל א' א"צ היכר. א"ר או' ד' אבל דעת הא"א או' ב' גם בליל א' צריך היכר משום דלא פלוג. ובשעת הדחק יש להקל כיון שאינו אלא זהירות בעלמא. ועיין לקמן או' כ"ב:

כ

ך) ואם השמן הוא ביוקר מוטב שידליק בנרות שעוה כדי להיות מן המהדרין דמהדרין ממה שידליק בשמן זית נר אחד בכל לילה לבד. ח"א כלל קנ"ד או' כ"ד. ועיין לקמן רסי' תרע"ג:

כא

כא) [סעיף ג'] נר שיש לו שתי פיות וכו'. היינו שהפתילות מבפנים מונחים בנר זה אצל זה רק ראשי הפתילות כשבולטין לחוץ נחלקין לשתי מקומות וקמ"ל דאעפ"י שמבפנים אינן מובדלין הפתילות כלל זה מזה מ"מ כיון שבמקום הנחתן בפה מינכר שהם שתים נחשבות כשתים. ב"ח. מ"ב או' י"א. ועיין לקמן או' כ"ה:

כב

כב) שם. עולה לו בשביל שנים. ר"ל בשביל שתי נרות לאדם אחד מליל שני ואילך שהילך ומוסיף כ"ה לדעת הש"ע. ורש"י פירש בשביל שני בני אדם למהדרין העושים נר לכל אחד. ונראה דלדידן דמוספין בכל לילה (ר"ל דמדליקין נר לכל אחד ומוסיפין) לא ידליקו ב' אנשים בנר א' דאז לא יהיה היכר כמה נרות מדליקין כמ"ש בהגה מ"א סק"ב. ור"ל כמ"ש בהגה בסעי' הקודם דיזהרו ליתן כל אחד וא' נרותיו במקום א' וכו' ולענין ליל א' כבר כתבנו לעיל או' י"ט דלדעת הא"ר א"צ היכר ולדעת הא"א גם בליל א' צריך היכר יעו"ש וא"כ לדעת הא"א גם בליל א' לא ידליקו שנים בנר א' שיש בו ב' פיות. וכ"כ ח"א כלל קנ"ד או' י"א. ואפשר דוקא נר שיש לו רק ב' פיות אבל במנורת חנוכה שלני שיש בו ח' פיות מותר להדליק ב' בני אדם זה בקצה זה וזה בקצה זה שהרי הכל רואין שהדליקו ב' דאל"כ היה מדליק כסדר א' אצל חבירו. ח"א שם. והב"ד מ"ב או' י"ב וכתב וכן נוהגין העולם:

כג

כג) [סעיף ד'] מילא קערה שמן והקיפה פתילות וכו'. וה"ה כשהק ף נרות בעיגיל עד שע"י זה יוכל להתחבר הלהב ג"כ דינא הכי. מ"ב בב"ה:

כד

כד) שם. אם כפה עלים כלי וכו'. שאז ע"י זה אין מתחבר הלהב של הפתילות ונראין שהן מופרדין ועיין לקמן או' כ"ז:

כה

כה) שם. אם כפה עליה כלי וכו'. ודוקא בקערה לפי שאין לה פיות ונראה כמדורה אבל נר שיש לה ב' פיות או ג' או כמה שיכול לתת פתילה בכל פה ופה אעפ"י שאין לו כסוי עולה לכמה בני אדם וכ"כ הר"ר יהונתן ז"ל חי' הר"ן על מסכת שבת שם. מיהו בחי' המאירי על מס' שבת שם משמע דרש"י חולק על הר"ן בזה יעו"ש וכ"כ בס' מלכי בקודש דף ק"ב דלדעת רש"י גם לנר שיש לו ב' פיות צריך כסוי יעו"ש והב"ד רב פעלים ח"ד סי' ל' ועי"ש מ"ש להקשות על דברי המאירי וס' מלכי בקודש הנז' וכתב אך לדעת הרמב"ם ומרן בש"ע ושאר פו' שכתבו בסתמא בנר שיש לו שתי פיות הדבר ברור דס"ל כהר"ן ודעימיה דיועיל בכל גוונא כיון שיש לו פיות מובדלים יש היכר ואין זה כמדורה יעו"ש ועוד י"ל דשאני נר שיש לו שתי פיות שהם בשוה וגם יש להם פיות לא כן קערה שהם בעיגול וגם בלא פיות ודוק. ועיין לקמן אות ל':

כו

כו) שם. אם כפה עליה כלי וכו'. וצריך לכפות עליה כלי קודם שידליקנה אבל אם הדליקה ואח"כ כפה עליה כלי לא עשה כלום וצריך לכבותה ולחזור ולהדליקה בברכה וכדלקמן סי' תרע"ה סעי' ב' פר"ח. וכ"כ בספר גן המלך סי' קנ"א דצריך שיכפה עליה כלי קודם הדלקה יעו"ש י"א בהגה"ט. א"א אות ג' מ"ב אות י"ג. ומיהו מ"ש הפר"ח לחזור ולהדליקה בברכה זהו לפי סברת דשם בסימן תרע"ה סעי' ב' אבל יש חולקים בזה כמ"ש בדברינו לשם וע"כ גם הכא לא יחזור לברך משום דק"ל סב"ל:

כז

כז) שם. לפי שהוא כמדורה. וכתב בעל העיטור (כצ"ל ומ"ש בטור בשם הרא"ש ט"ס הוא כמ"ש השו"ג ומ"ש התה"ד סי' ק"ה ב' אצבעות בשם בעל העיטור גי' אחרת היתה לו בבעל העיטור כמ"ש הב"ח אבל גי' הר"ן וב"י כמ"ש) מסתברא שלא הרחיקם זה מזה עד כאצבע אבל אם הרחיקם זה מזה עד כאצבע שאינו נעשה כמדורה יצא. והטור כתב דאפי' הרחיקם אין להתיר בלא כפיית כלי דמה גבול יש בהרחקה אם הפתילות גסות והלהב גדול אפילו יותר מכאצבע מתחברות ואם הם דקות אפי' פחות מכאצבע סגי להכי קאמרינן כפיית כלי דהוא מילתא דפסיקא עכ"ל וכתב עליו ב"י דדברי טעם הם ומיהו י"ל דשיעור הרחקת אצבע שאמרו בפתילות בינוניות ולפי אותו הערך צריך להוסיף ריחוק בגסות ולמעט ריחוק בדקות עכ"ל ור"ל להשוות דברי הרא"ש ודעמיה שהביא בב"י לדברי הטור דכולהו סברי דבפתילות בינוניות הריחוק עד כאצבע ואם הם גסות צריך יותר ואם הם דקות יוכל למעט והוא לפי הראות שאחר ההדלקה לא יהיה הלהב של הפתילות נוגע זה בזה אלא מופרד ונראה כל פתילה לבדה אך לדעת הטור לא פלוג ובכל ענין צריך כלי ולדעת שאר פו' סגי בהרחקה זו בלא כפיית כלי. ועיין לקמן אות ל"ד ולעיל סי' רס"ג אות ו':

כח

כח) שם הגה. ולכן יש ליזהר להעמיד הנרות בשורה בשוה וכו'. ולא אחד נכנס ואחד יוצא. מ"א סק"ג. א"ר אות ו' מ"ב אות ט"ו. וכן אם מדליק בנרות של שעוה יעמידם בשוה ולא א' גבוה וא' נמוך. ח"א כלל קנ"ד אות יו"ד. וכ"כ בתו' חיים על ח"א שם אות ט"ז וכתב ודלא כשו"ת מהר"י מברונא סי' ט"ל הובא בהד"ט יעו"ש:

כט

כט) שם בהגה. ולא בעיגול דהוי כמדורה. והפר"ח כתב שאין צריך ליזהר בכך כיון שכל אחד מובדלת מחבירתה דומיא דקערה שכפה עליה כלי עכ"ל:

ל

ל) שם בהגה. ומותר להדליק בפמוטות שקורין לאמפ"א וכו'. והם של נחשת העשויין קנים קנים יוצאין סביבות בעיגול ולא דמי לקערה דהכא שהקנים מובדלים במחיצה אלא שפתוחין למעלה לא חשיב כמדורה כה"ג. תה"ד סי' ק"ה. פר"ח:

לא

לא) שם בהגה. ומותר להדליק בפמוטות וכו'. וצריך לתלותה בטפח הסמוך לפתח ויתחיל מנר האמצעי שהוא הסמוך לפתח ויסבב לצד ימין אבל המדקדקים נזהרין שלא להדליק בפמוטות שאין בהם הידור לנרות חנוכה. רש"ל בתשו' סימן פ"ה. ט"ז סק"ב. מ"א סק"ד. ופשוט דמיירי בפמוטות שלנו (ר"ל שכתב בהגה בשם התה"ד) שיש היתר גמור אלא דקאמר שאין בהם הידור וכנה"ג הבין דמיירי בשאר פמוטית וליתא כמ"ש בשל"ה דף רמ"ט ע"ב ומט"מ סי' תתקפ"ח. א"ר אות ז'. וכ"מ מדברי הט"ז הנזכר שכתב דברי רש"ל על דברי הגה הנז' וכ"מ בח"א כלל קנ"ד אות יו"ד ועיין לקמן סי' תרע"ו סעי' ה':

לב

לב) ומה טוב להדליק בנרות הללו כמו שנוהגין ברוב בתי כנסיות שנותנין בהם מים ושמן למעלה להורות על הנס שבו תרמוז בזה כי גבר ישראל שנמשלו לשמן על האומות שהם מים הזדונים. יפ"ל ח"ב אות ב':

לג

לג) שם בהגה. מאחר שכל נר מובדל הרבה מחבירו. משמע דתרתי בעינן חוץ ממה שיש לכל קנה מחיצה בפני עצמו כמ"ש לעיל אות ל' צריך גם כן שיהא מובדל מחבירו:

לד

לד) שם בהגה. מאחר שכל נר מובדל הרבה מחבירו. ואפי' רחוק אצבע שהרי הרבה פוסקים מתירין בזה אפי' בקערה. א"ר אות ח' ח"א שם וכתב וכן נוהגין. ועיין לעיל או' כ"ז:

לה

לה) שם בהגה. ויזהרו כשעושין נרות אפילו בשעוה שאין לדבקן ביחד וכו'. והפר"ח מתיר. ומהרי"ו כתב לאסור להדביק ד' או ה' נרות ביחד ולהדליקם דהוי כמדורה והב"ד מ"א סק"ד וכתב דבתשו' רש"ל משמע דאפילו שנים דבוקים ביחד אסור יעו"ש. וכ"כ א"ר אות ה'. ח"א שם. מ"ב אות י"ט. וכן לא יעמידם סמוך כ"כ שיתחממו זו מזו דאז נכפלות ונופלות ולא קיים המצוה. או"ז. ד"מ או' ב' מ"א שם. ח"א שם:

לו

לו) שם בהגה. ואפי' בנרות של שבת ויו"ט יזהרו שלא לעשות כן. עיין לעיל סי' רס"ג אות ה':

לז

לז) [סעיף ה'] הסמוך לר"ה מבחוץ. משום פירסומי ניסא. רש"י שבת כ"א ע"ב. לבוש:

לח

לח) שם. ואם יש חצר לפני הבית וכו'. והחצר פתוח לר"ה מניחו על פתח החצר הסמוך לר"ה מבחוץ. וזהו לדעת התו' שם אבל לדעת רש"י אם הבית פתוח לחצר מניחו על פתח הבית הסמוך לחצר וכ"ה דעת הר"ן ואו"ז:

לט

טל) שם. ואם היה דר בעלייה שאין לה פתח פתוח לר"ה וכו'. כלומר שאם היה פתח העלייה פתוח לר"ה מניחה על הפתח ואם היה פתוח לחצר מניחה על פתח החצר שהוא פתוח לר"ה אבל הכא מיירי כשהעלייה פתוחה לבית דהשתא כי מנח לה על פתח הבית או על פתח החצר לא מינכרא מלתא דמשום עלייה הוא ולפיכך מניחה בחלון הסמוך לר"ה. ב"י. ולדידן מצוה יותר בחלון מלהניח אצל הפתח דבחלון יש היכר לבני ר"ה ואם החלון גבוה מקרקע ר"ה למעלה מך' אמה וא"כ אין היכר לבני ר"ה אזי יותר טוב להניח בפתח. ח"א כלל קנ"ד או' ט"ז. ועיין לקמן או' מ"ח.

מ

מ) שם. ובשעת הסכנה וכו'. שגזרו שמד שלא לקיים המצוה ולא כפירש"י שם בגמ' ב"ח עי"ש. ועוד עיין בט"ז סק"ג:

מא

מא) שם. וצריך נר אחר להשתמש לאורו. פירש"י משום היכרא. ור"ל שאפי' אם לא ירצה כלל להשתמש לאורה מ"מ צריך נר אחר שיהיה היכולת בידו להשתמש לאורה ועי"ז מינכר שהנר הראשון הוא לשם מצוה דאל"ה כיון שעומד על השלחן יאמרו שלצרכו הדליקה. ונראה דוקא במניחה על שלחנו אבל כל שמניחה סמוך לפתח א"צ לנר אחרת אעפ"י שעומד לו לשם הואיל ואינו בא להשתמש לאורה איזה תשמיש. אכן מנהג העולם וכן מנהג רבותינו דבכל נר חנוכה המודלקת בתוך הבית צריך נר אחרת אפילו לא היה צריך לתשמיש שלא יאמרו לצרכו הדליקה וכן אני נוהג למעשה כ"כ המאירי יעו"ש. מ"ב בב"ה:

מב

מב) שם. וצריך נר אחר וכו'. ובספר הלכות עולם הישן כתב שאסור לעשות הנר האחרת משמנים ופתילות שאסרו חכמים משום כשנתכבה נר האחרת יבא להשתמש אצל נר חנוכה. פת"ע אות י"ט. ועיין עוד לקמן סי' תרע"ג סעי' א':

מג

מג) שם. ואם יש מדורה א"צ נר אחר. שיוכל להשתמש לאור המדורה. טור:

מד

מד) שם. צריך נר אחר. אפי' יש מדורה שכיון שאין דרכו להשתמש לאור המדורה בשאר ימות השנה יאמרו גם עכשיו אינו משתמש במדורה רק לאור הנר. לבוש. ואם יש קערה מלא שמן דהוה כמדורה י"ל דצריך נר אחר ואפשר דהכל לפי מה שהוא אדם. א"א אות ה':

מה

מה) [סעיף ו'] מניחו למעלה מג' טפחים וכו'. כ"כ הטור בשם הר"מ מרוטנבורג ז"ל והטעם כתב ב"י משום דכל למטה מג' כארעא סמיכתא דמי. וכ"כ הלבוש דכל שהוא למטה מג' כארעא סמיכתא דמיא ואין הבריות משגיחין עליו וליכא פרסומי ניסא. והטעם בסוד עיין באו' שאח"ז:

מו

מו) שם. מניחו למעלה מג' טפחים וכו'. וזו היא כוונת ההדלקה שיכוין האדם כשמוריד ידו להדליק כי המלכות היא למעלה מג"ט שהוא כנגד נה"י שהם ג"ט ולמטה מי' טפחים שאינה עולה עד הראש ואנו ממשיכין לה אור מן הראש (ר"ל מן חב"ד דכתר דבינה דז"א) לכן אם הניח אותה בתוך עשרה יצא כי כל זה נקרא מקומה כיון שהיא נוטלת אור מכל העשר אבל למעלה מעשרה אין להניח. וביום השבת היא עולה עד הכתר שלו ואז מקומה ממש בכל העשר ואז היא נקראת נר שבת שלימה ולכן אם לא השיגה ידו לקנות שמן לנר של שבת ונר חנוכה נר שבת קודם שיותר טוב להעלותה עד למעלה עד כל העשר ולא נר חנוכה שהיא למטה אף שהאור בא לה מכל העשר וגם לכך ראוי להדליק ע"ש נר חנוכה קודם שידליק נר שבת כי ראוי להעלותה מעט מעט ממטה למעלה ממדרגה למדרגה אבל אם הדליק של שבת קודם שכבר עלתה למעלה עד הראש איך ידליק של חנוכה ויחזור להורידה למטה בנה"י ח"ו. פע"ח שער י"ט פ"ד. נמצא לפי דברי האר"י ז"ל כי העיקר להניחה למעלה מג"ט אלא שיכול להניחה גם כן עד למטה מעשרה. ועיין בשע"ת אות ח' שכתב בשם טור ברקת דמצוה להניחה מעט למעלה מז"ט וכ"כ בן א"ח פ' וישב אות ה' דטוב להניחה מעט למעלה משבעה אבל לפי דברי האר"י הנז' משמע דלא יש מצוה וטוב למעלה מז' אלא הטוב למעלה מג' והגם דהרב שומר אמונים בקו' התשו' שבסוף סי' ה' העלה דהעושה כדברי טור ברקת שפיר עבד ויש לו מקום בכתבי האר"י ז"ל על מה לסמוך יעו"ש והב"ד המחב"ר אות ג' והשע"ת שם מ"מ לא כתב אלא יש לו לסמוך אבל לא כתב דיש מצוה בזה יותר מלמעלה מג' ודוק:

מז

מז) שם. ומצוה להניחו למטה מעשרה טפחים. אפילו לדידן שמדליקין בפנים דכשהוא למטה מעשרה ניכר בהם לכל שהם משום פרסומי ניסא טפי דדבר העשוי לאור אין דרך להניחה כ"כ למעלה דעיקר תשמישו של אדם למטה מעשרה. לבוש. וכן במקום שיש מזוזה מימין ומדליק בשמאל הוי האי שיעורא דליהוי מזוזה מידלא פורתא לארעא ימינא על שמאלא. ברכ"י בשיו"ב אות ג' בשם הרמ"ע:

מח

מח) שם. ומצוה להניחו למטה מעשרה וכו'. ואם דר בעלייה מניחה בחלון אפי' הוא למעלה מעשרה. מ"א סק"ו. ח"א כלל קנ"ד אות ט"ז. מ"ב אות כ"ז. והיינו אף שהחלון למעלה מי"ט מקרקע עליה בפנים אפ"ה מניחה שם משום פרסום ניסא לבני ר"ה. א"א אות ו' ומ"מ ודאי אם יש לו ב' חלונות א' למעלה מיו"ד ואחד למטה מיו"ד ודאי יניחנה בחלון שלמטה מיו"ד. מחה"ש. וכתב הפר"ח דבר ברור הוא שאם החלון הוא למעלה מך' אמה שמניחו על פתח ביתו עכ"ל וך' אמה ודאי מודדין מקרקע ר"ה ולא מקרקע הבית דהא טעמא דלמעלה מך' לא יצא דלא שלטא ביה עינא ובעינן שישלוט בה עין בני ר"ה. ומיהו לדידן דעיקר היכרא לבני הבית סגי אי הוה למטה מך' מקרקע הבית ומ"מ אפשר גם לדידן בגבוה חלון יותר מך' מקרקע ר"ה עדיף טפי להניחו סמוך ובטפח הסמוך למזוזה כיון דלמעלה מך' ליכא היכרא לבני ר"ה ולבני הבית עדיף היכרא דידהו סמוך לפתח. ומה שנוהגין עתה להניחו למעלה מיו"ד אפי' אינו בחלון כתב הא"ר אות י"א דסמכינן על המרדכי דלדידן דמדליקין בפנים אין קפידא יעו"ש. מחה"ש שם. ומ"מ יש ליזהר להניחו למטה מיו"ד כפסק הש"ע וכדברי האר"י ז"ל כמ"ש לעיל או' מ"ו יעו"ש. ועוד עיין לעיל אות ט"ל ולקמן אות נ"א:

מט

מט) שם. ומצוה להניחו למטה מי"ט. ומשמע דאף בנרות בהכ"נ להניח בפחות מי"ט ואנו אין נוהגין בפחות מי"ט בבהכ"נ ואיני יודע למה מאחר דמצוה איכא ומ"מ המנהג במקום גבוה. א"א סי' תרע"ה או' ב':

נ

נ) שם. ואם הניחו למעלה מי"ט יצא. וה"ה אם הניחו למטה מג"ט יצא. פר"ח. א"א או' ו' מ"ב או' כ"ו:

נא

נא) שם. אבל אם מניחו למעלה מך' אמה לא יצא. אפי' בדיעבד דלא שלטא ביה עינא וליכא פרסומי ניסא. רש"י שבת כ"ב ע"א. טור. ואין חילוק בין למדליקין בחוץ בין לדידן שמדליקין בבית בפנים. טור. וכתב להשיג על הרב יואל הלוי שכתב לחלק ולהתיר כשמדליקין בבית יעו"ש וכן הסכים הב"ח כדברי הטור. וכן הסכים הט"ז סק"ה. פר"ח. א"ר או' י"ב. מש"ז או' ה' מ"ב או' כ"ח:

נב

בנ) והוי יודע למעלה מך' אמה היינו אף בנרות שעוה ארוכין כל מקום שהלהב הם למעלה מך' אמה פסולה. מש"ז שם. מ"ב בשה"צ או' ל"ג. וא"כ ה"ה במצוה להניחו למטה מי"ט שצריך ליזהר שיהיה הלהב למטה מי"ט:

נג

גנ) שם הגה. דאפי לקחה כך דלוק והניחה למטה מך' לא יצא וכו'. וצריך לכבותה ולחזור ולהדליקם. ומיהו מסתברא שאפי' בירך שצריך לחזור ולברך. פר"ח. ונראה דה"ד אם גמר ההדלקה והסיח דעתו ואח"כ נודע לו שהדליק בפיסול שצריך לכבותה ולהורידה ולחזור ולהדליקה בברכה אבל אם תיכף נודע לו קודם שהסיח דעתו אין לחזור לברך. ועיין א"א או' ז' שכתב על דברי הפר"ח הנז' דצ"ע אם יברך שנית כיון דאיכא למ"ד אם הדליק בפנים למעלה מך' יצא יעו"ש. אבל לפי מ"ש אתיא שפיר דשאני הכא כיון דצריך לכבותה ולחזור ולהדליקה וגם כבר הסיח דעתו הוי מעשה חדש ודוק:

נד

דנ) שם בהגה. דהדלקה עושה מצוה. כדאיתא לקמן סי' תרע"ה סעי' א' דאם הדליקה בפנים והוציאה לחוץ דלא יצא מה"ט. ואם הדליקה למטה מך' ונטלה משם והניחה במקום אחר תוך ך' יוצא דהא הוי הדלקה במקומה דשני המקומות כשרים ונקראים מקומה. מחה"ש סק"ז. חמ"מ או' ז' מ"ב או' ל':

נה

הנ) [סעיף ז'] מצוה להניחו בטפח הסמוך לפתח וכו'. שאם ירחיקנו להלן מן הפתח אינו ניכר שבעה"ב הניחו שם. רש"י שבת כ"ב ע"א. ב"י. לבוש:

נו

ונ) שם. בטפח הסמוך לפתח וכו'. בין אם מניחה על פתח ביתו בחצר בין אם מניחה על פתח חצירו ברה"ר. רש"י שם:

נז

זנ) שם. בטפח הסמוך לפתח משמאל וכו'. מיהו אם הניחה מימין יצא. פר"ח. מ"ב או' ל"ג:

נח

חנ) שם. כדי שתהא מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל. ויכנס ויוצא בין שתי מצות וכתיב חינה מלאך ה' סביב ליראיו. לבוש. ובשאלתות דרב אחאי כתב מזיזה מימין ונר חנוכה בשמאל ובעה"ב בטלית מצוייצת עובר ביניהם לקיים החוט המשולש לא במהרה ינתק. פי' חוט ציצית בין שניהם. תשו' מהרי"ל סי' מ' א"ר אות י"ג:

נט

טנ) שם. ואם אין מזוזה בפתח מניחו מימין. והטעם כתב בהגמ"ר משום דכל מידי דמצוה ימין עדיף ואפי' תפילין קשירה בימין והנחה (של תפילין בשמאל) שאני דגלי לן קרא אבל כל שאר דוכתא ימין עדיף וכ"כ בתשובת מהרי"ל סימן מ' ועוד אפשר דכיון דצריך להדליק בפתח לפרסומי ניסא במקום שנכנסין ויוצאין וכל פינות שאדם פונה אינו אלא לימין הילכך צריך להדליק בימין ששם הכל פונין ונזכר לנס מיד כשרואה הנרות דולקות. ב"ח:

ס

ס) שם. ואם הניחו בדלת עצמו וכו'. קאי אראש הסעיף בפתח שיש בו מזוזה כמ"ש באו' שאח"ז:

סא

סא) שם. יניחנו מחציו של כניסה וכו'. באופן כשינעול הדלת יהיה הנר בצד שמאל של הכניסה כשיש מזוזה בפתח. לבוש:

סב

סב) שם. מחציו של כניסה וכו'. פי' שיניחנו בחצי השנית שלא בצד המזוזה. מ"א סק"ח. ומשמע מזה דיכול להניחו בכל שטח אותו החצי והט"ז סק"ו כתב שיהיה בקצה האחרון סמוך להכותל שהדלת סובב שם. וכ"כ א"ר אות י"ד:

סג

סג) שם בהגה. ומ"מ המנהג להדליק בטפח הסמוך לפתח וכו'. כדי שיכנס בין שתי מצות. ד"מ. מ"א שם. והוא בד"מ הארוך דפוס פיורדא בהגה שם כמ"ש ביא"פ יעו"ש. וכן בכ"מ שתמצא מצויין ד"מ ולא תמצא הוא בד"מ הארוך כנודע:

סד

סד) שם בהגה. ואין לשנות וכו'. ומ"מ אם יש לו חלון הסמוך לר"ה יניחנו בחלון דבזה"ז (כן הגיה ביא"פ) ליכא חשש סכנה אם לא במקום דשכיח הזיקא. מ"א שם. דפרסומי ניסא עדיף מסברא שיכנס בין ב' מצות. לבוש. ועיין לעיל או' מ"ח:

סה

סה) שם. ובבהכ"נ וכו'. וה"ה בבית המדרש שמתפללין בו:

סו

סו) שם. ובבהכ"נ מניחו בכותל דרום. זכר למנורה שהיתה בדרום. טור. ועיין ב"י שכתב בשם התה"ד סי' ק"ד שיש מקומות שמסדרים אותם בין מזרח למערב ובמקומות אחרים מסדרים אותם בין צפון לדרום והא מילתא תליא בפלוגתא דתנאי בפ' שתי הלחם (מנחות דף צ"ח ע"ב) נרות המנורה היאך היו מונחים וכו' אלא שסיים ב"י והמנהג פשוט לקבעם בכותל דרום ונמצאו מסודרים בין מזרח למערב עכ"ל וכתב עליו בד"מ אות ז' וכן המנהג בגלילותינו עכ"ל וזהו שכתב כאן בהגה ומסדרם ממזרח למערב והוא על פי המנהג שכתב ב"י וד"מ. ומיהו עיין מ"א סק"ט שכתב שהנוהגין לסדרם מצפון לדרום אין לזוז מהמנהג דיש לו על מה לסמוך יעו"ש:

סז

סז) שם. ובבהכ"נ מניחו בכותל דרום. או על השלחן שעומד אצל כותל דרום. דה"ח או' ד' מ"ב או' מ':

סח

סח) שם הגה. או בדרום המנורה. ונראה דצריך למחוק תיבת או וצ"ל כנרות המנורה ואפשר שגם בבאה"ג נפל הטעות ולא בא אלא לומר דצ"ל כנרות המנורה במקום בדרום המנורה וכן עיקר. ובלבוש כתוב ומניחים אותם בדרום המנורה וכו' ונראה דצ"ל ומניחין אותם בדרום כמנורה מאמ"ר או' י"ב:

סט

סט) שם בהגה. ומסדרם ממזרח למערב. והמדליק עומד אחוריו לדרום ופניו לצפון ומתחיל מימינו שהוא הנר הסמוך לארון הקודש ושוב מוסיף והולך ומתחיל מהשמאלי ופונה למינו. תשו' חת"ס סי' קפ"ו. וכ"כ בתשו' מהר"י מברונא סי' ט"ל שהחזן המדליק בבהכ"נ יעמוד בדרום בין הכותל והמנורה ויהפוך פניו לצפון ומדליק יעו"ש והב"ד עיקרי הד"ט סי' ל"ה או' ל"ז. ומיהו מנהג הספרדים המדליק בבהכ"נ עומד כנגד המנורה ופניו לדרום ומדליק דרך ימין ממזרח למערב:

ע

ע) שם. ומדליקין ומברכין בבהכ"נ וכו'. כמו שמברכין על הלל דר"ח אעפ"י שאינו אלא מנהג. ב"י בשם תשו' הריב"ש סי' קי"א. ובביאורי הגר"א כתב ראיה מהלל בלילי פסחים שנתקן על הכוס ואומרים אותו בבהכ"נ גם כן משום פרסומי ניסא יעו"ש:

עא

עא) שם. ומדליקין ומברכין בבהכ"נ וכו'. אין לחוש למ"ש בס' התניא שיש שנמנע מלהדליק בבהכ"נ כדי שלא לברך עליה. וכמה רבנים ש"צ היו מדליקין ומברכין בבהכ"נ ואח"כ מברכין כל הברכות ומדליקין בביתם. הרב מהר"ר יצחק לוי ואלי בתשו' כ"י. ברכ"י או' ו':

עב

עב) שם. ומדליקין ומברכין בבהכ"נ וכו'. ואין מדליקין בברכה אם אין שם עשרה בבהכ"נ. הרב מו"ק בסי' זה. מחב"ר אות ז' שע"ת. מל"ח סימן כ"ז אות ל"ג. ועיין לקמן אות ע"ח:

עג

עג) אבל על אביו או אמו תוך י"ב חודש (ובשאר קרובים תוך ל') אם מתפלל בערב חנוכה ידליק אחר הנרות משום שהחיינו אבל שאר ערבית דחנוכה ידליק ויתפלל. תשו' מהר"ם מינץ סי' מ"ג. ט"ז סק"ח. מש"ז או' ח' מחב"ר אות ט' ח"א כלל קנ"ד אות י"ז. דה"ח אות ד' מ"ב או' מ"ד. מיהו בתשו' עולת שמואל סימן ק"ו כתב שלא ראה נזהרין בזה. וזהו דוקא בבהכ"נ משום דמעורר השמחה אבל בביתו ודאי מברך שהחיינו אפי' תוך ז' עולת שמואל שם. וכ"כ המחב"ר אות יו"ד. שע"ת אות יו"ד. ועיין לעיל סימן תקנ"א אות ר"ד דאפי' על פרי יכול לומר שהחיינו יעו"ש וכל שכן למצוה בזמנה. ועיין לעיל סי' רכ"ג סעי' ב' ולענין אם יכול האבל להיות ש"צ כבר כתבנו לעיל סי' תקפ"א אות ל"ג קחנו משם. ולענין אם אומרים הלל בבית האבל בחנוכה כבר נת' לעיל סי' קל"א אות ס"א יעו"ש:

עד

עד) שם הגה. ואין אדם יוצא בנרות של בהכ"נ וכו'. ואם הדליק נרות חנוכה ליל א' בביתו ואח"כ מדליק נרות בהכ"נ יחזור ויברך גם ברכת שהחיינו. ואם הדליק קודם בהכ"נ לא יחזור לומר ברכת שהחיינו בביתו אם לא דמדליק להוציא ג"כ אשתו ובני ביתו. זר"א בשו"ת או"ח סי' צ"ו. מחב"ר אות ח' שע"ת או' י"א. מ"ב או' מ"ה:

עה

עה) ואם חל ליל א' של חנוכה בליל שבת דמברכין בו שהחיינו. וכבר הדליק בביתו ובירך שהחיינו ובא להדליק בבהכ"נ וכל הקהל שהיו בבהכ"נ כדי להתפלל ערבית כבר הדליקו בביתם ובירכו שהחיינו לא יברך שהחיינו בהדלקת בהכ"נ מפני שכבר הוא וכל הקהל בירכו שהחיינו בביתם. בן א"ח פ' וישב אות י"א:

עו

עו) שם בהגה. וצריך לחזור ולהדליק בביתו. לכאורה י"ל דאם אורח מדליק בבהכ"נ א"צ להדליק באכסניא דגופיה נפטר במה שהדליק בעצמו בבהכ"נ ובביתו מדליקין עליו. חי' הגהות מהגאון מהר"ר ברוך פ' שבסוף המגינים:

עז

עז) שם בהגה. ונוהגין להדליק בבהכ"נ בין מנחה למעריב. שהוא תחלת הכנסת היום הבא שתפילת ערבית היא מן היום הבא. לבוש:

עח

עח) שם בהגה. ויש נוהגין להדליק בע"ש קודם מנחה. וכ"פ רש"ל בתשו' סי' פ"ה. אמנם בד"מ אות ה' כתב דאין אנו נוהגין כן אלא אף בע"ש מדליקין בין מנחה למעריב. וכ"מ מדברי הלבוש וח"א שלא כתבו ויש נוהגין וכו' שכתוב כאן בהגה משמע דס"ל כדברי מור"ם בד"מ דאף בע"ש מדליקין בין מנחה למעריב. ומיהו אם הוא סמוך לחשיכה וטרם שיבואו מנין לבהכ"נ יתקדש היום יברך וידליק מיד דמ"מ איכא פרסומי ניסא כשבאים אח"כ לבהכ"נ וכ"ה בדרשות מהרי"ל (ה' חנוכה) שהדליקו טרם בואם לבהכ"נ מ"א סק"י. ח"א כלל קנ"ד או' י"ז. מ"ב או' מ"ז. ומיהו מ"ש יברך וידליק בדרשות מהרי"ל שם לא כתב שמברך וכ"כ לעיל או' ע"ב דאם אין עשרה אין לברך בבהכ"נ וכ"כ השע"ת או' ב' ומ"ש מ"ב בב"ה דהמדליק בברכה יש לו על מה לסמוך יעו"ש אין לסמוך ע"ז משום דק"ל סב"ל אפי' כנגד הרוב וכמ"ש לעיל סי' י"ח או' ז' יעו"ש:

עט

עט) ומשמע דבביתו בע"ש יתפלל מנחה תחלה ואח"כ ידליק נרות מטעם דמפלג המנחה הוה לילה באפשר משא"כ אם מתפלל מנחה אח"כ הוי כתרתי דסתרי אהדדי ובהכ"נ שאני דרק פרסומי ניסא לרבים וצ"ע קצת בזה ויראה אם אפשר ליה בביתו יתפלל מנחה קודם וגם בבהכ"נ לכתחלה עושין כן. א"א או' יו"ד. וכ"כ הברכ"י סי' תרע"ט או' ב' בשם מהר"ש אבוהב בעל דב"ש בתשו' כ"י יש ליזהר להתפלל מנחה בע"ש של חנוכה ואח"כ להדליק נ"ח כי תפלת מנחה נגד תמיד של בין הערבים ונ"ח זכר לנס הנעשה בנרות המנורה הנדלקות אחר תמיד של בין הערבים עכ"ל והב"ד השע"ת שם. מל"ח סי' כ"ז או' מ"ה. וכ"כ בן א"ח פ' וישב או' ך' ומיהו עיין בקשל"ה ה' חנוכה שכתב דאין להתפלל בביתו ולבטל תפלת צבור בשביל זה אלא אם לא אפשר ידליק קודם תפלת מנחה יעו"ש:

פ

פ) שם בהגה. ואם רוצים למהר להתפלל וכו'. ודוקא באופן זה אבל בלא"ה יותר טוב שיגמור בעצמו המצוה שהתחיל בה. ביאורי הגר"א. מ"ב או' מ"ח:

פא

פא) שם בהגה. יוכל השמש וכו'. דהברכה די על נר אחד שהוא עיקר מן הדין והשאר אינן אלא להידור מצוה כמ"ש לעיל או' ו' יעו"ש:

פב

פב) שם בהגה. יוכל השמש וכו'. אבל בביתו צריך הוא להדליק כולם. לבוש. אבל רש"ל בתשו' סי' פ"ה כתב שגם בביתו רשאי לעשות כן וכן נראה לי. מ"א ס"ק י"א. והמו"ק כתב דבעל נפש יחוש לעצמו דהוא רוצה להיות מהמהדרין ואינו בדין דעול מצוה יהיה עליו כמשאוי יעו"ש. מחב"ר או' י"ב. שע"ת או' י"ג. בן א"ח פ' וישב או' י"ח:

פג

פג) טוב ליתן לאחד מבניו הקטנים להדליק בידם נר הנוסף כדי לחנכם במצות שגם בזה הנר הנוסף יש קצת מצוה אבל לא יתן להם להדליק מנרות של חיוב. בן א"ח שם. ומ"ש ליתן הנר הנוסף. הוא הנר הנוסף שכתוב בש"ע סי' תרע"ג סעי' א' דנוהגין להדליק נר נוסף וכו' יעו"ש:

פד

פד) [סעיף ח'] חצר שיש לה שני פתחים וכו'. וה"ה בית. כלבו. מ"ב או' ן':

פה

פה) שם. משני רוחות. אחד בצפון ואחד במזרח. רש"י שבת כ"ג ע"א. ור"ל וכ"ש אחד במזרח ואחד במערב ואם היו הפתחים אחד במזרח ואחד בדרום והעוברים בדרום רואים את הנר שבמזרח נראה בעיני שדיו בנר אחד. ריא"ז הב"ד בשה"ג על הרי"פ פ' במה מדליקין. כנה"ג בהגה"ט.

פו

פו) שם. מפני החשד. שיאמרו מדלא אדליק בהא באחרת נמי לא אדליק אבל כשהם מרוח א' חזו ליה ולא חיישינן לחשד דעלמא שיסברו שהבית חלוק מתוכו ויאמרו שהם שני בתים דאנשים נכרים אין מצויים ברחובות בלילה. מ"א ס"ק י"ב:

פז

פז) שם. מפני החשד. ולא דמי לבהכ"נ דלעיל סי' ץ' סעי' ח' דהתם מפורסם וידוע שיש לבהכ"נ שני פתחים דהכל בקיאים בבהכ"נ וכ"כ הלבוש. עו"ש או' ג' ועוד עיין ט"ז ומ"א מ"ש בזה:

פח

חפ) שם הגה. והם בבית אחד. והוא ע"פ מ"ש לעיל או' פ"ד בשם הכלבו דה"ה בית ולזה כתב והם בבית אחד ר"ל שני הפתחים בבית אחד:

פט

טפ) שם הגה. והם בבית אחד. אבל אם הם בב' בתים אעפ"י שהם של אדם אחד צריך להדליק בשתיהם ד"מ או' ח' בשם הכלבו. אבל מלשון רש"י משמע דדוקא כשהן של ב' בני אדם צריך להדליק בשניהם אבל של אדם אחד א"צ. מ"א ס"ק י"ג אמנם בביאורי הגר"א כתב לדקדק מדברי רש"י כדברי הכלבו וכתב ודלא כמ"א:

צ

צ) שם בהגה. ואם מדליק בב' פתחים אינו מברך רק באחד וכו'. מי שיש לו חצר של ב' פתחים שמברך באחת ויום אחד שהיה טרוד ציוה שידליקו וכן עשו והדליקו בפתח א' ועד שלא הדליקו בשני בא יכול לברך כשידליק בפתח השני. שו"ת מכתם לדוד חא"ח סי' כ"ג. ברכ"י או' י"א שע"ת או' י"ד:

צא

צא) ראובן ושמעון הדרים יחד בחצר א' ובתיהם פתוחים לחצר זה אצל זה ואין ביניהם רק עובי הכותל ולאחד מהם אין לו מזוזה דחייב להניח נר חנוכה בימין ושניהם איובים להניח הנרות בכותל המספיק אם אין הכותל רחב לזה מלזה יניחו הנר חנוכה זה ע"ג זה אך כיון דעכשיו מדליקין בפנים אם ירצו להדליק בחוץ יכולין להשתתף בפריטי דהו"ל כשני פתחים מרוח אחת. שו"ת שדה הארץ ח"ג סי' מ' עיקרי הד"ט סי' ל"ה או' יו"ד. פ"ת:

צב

צב) שם בהגה. מיהו בזה"ז שכולם מדליקין בפנים ממש וכו'. היינו שבזמן הטור היו מדליקין אצל פתח הבית מבפנים והיו עושין עכ"פ היכר לעוברים ע"כ יש חשד כל שאין היכר כראוי לעוברים משא"כ עכשיו שמדליקין ממש בפנים ולא איכפת לן כלל לעשות היכר לבני רה"ר ע"כ לא איכפת לן בחשדא דידהו. ט"ז סק"י ומ"א ס"ק י"ד ומחה"ש. מ"ב או' נ"ד:

צג

צג) שם בהגה. אין מדליקין אלא פעם אחת בפנים כן עיקר וכ"כ הרשב"א בתשו' סי' תקמ"א ותקמ"ב ורש"ל בתשו' סי' פ"ה. פר"ח:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---