כף החיים/אורח חיים/תלד

כף החיים ‏ אורח חיים תלד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] אחר הבדיקה וכו'. לאו דוקא דה"ה קודם התחלת הבדיקה יצניע החמץ שרוצה לאכול דאולי יתחסר לחמו תוך הבדיקה ויהא צריך לחזור ולבדוק מה שבדק כבר. ב"ח. פר"ח, מ"א סק"א. א"ר או' א' ח"י או' א' י"א בהגה"ט. מק"ח או' א' מאמ"ר או' א' חמ"מ או' א' ר"ז או' ב' ח"א כלל קי"ט או' כ"ג. ודלא כהט"ז סק"א שהשיג על הב"ח.

ב

ב) שם. בחמץ שמשייר, לאכילתו או לבערו למחר. ח"י או' ב' חמ"מ שם, והעולם אין מצניעין אלא החמץ שמוצאין בשעת בדיקה אבל שאר החמץ מוליכין אנה ואנה ולאו שפיר עבדי. מ"א סק"א. ויש להזהירם בזה. וכ"כ א"ר או' א' ר"ז או' ג'.

ג

ג) שם. בחמץ שמשייר וכו'. ובדרשות מהרי"ל כתב וישמור החמץ שמצא בבדיקה וכן החמץ שמשייר לאכול ישמור היטב בתוך חבית או תיבה ויוציאנו בשעת אכילה ויחזור לשמירתו ויצניענו. וכ"ש כשחל י"ד בשבת דאז כמה סעודות עדיין לו שצריך להשמר מלפרר חמץ. ושלא יוליכו תינוקות למקום הבדוק שדרכם לפרר. ונכון להיות אליו מקום מיוחד לאכול שם להשמר מכל מכשול עכ"ד. ועיין לקמן סוף או' יו"ד.

ד

ד) שם. שלא יצטרך בדיקה אחרת וכו'. וה"ה שצריך לבטל פעם אחרת שהרי חמץ זה שגררה חולדה מתוך הבית לא נתבטל (כי אין בדעתו בשעת ביטול על חמץ שרוצה לאכול אחר הבדיקה) הלכך צריך ביטול שנית. ב"י בשם הר"ן ומה שלא כתבו בש"ע כתב ח"י או' ג' לפי שבלא"ה חוזרין ומבטלין ביום בשעת שריפה. וכ"נ דעת המ"א סק"ב דא"צ לבטל שנית דסומכין על ביטול של היום. וכ"כ חק יוסף או' ב'.

ה

ה) שם. שלא יצטרך בדיקה אחרת וכו'. ומ"מ א"צ לברך שנית. ח"י שם. חק יוסף שם.

ו

ו) שם. כגון אם יטלנו עכבר בפניו. ולא אמרינן דעכבר אכלתו דספק אכילה אינו מוציא מידי ודאי חמץ. פסחים ט' ע"א. ט"ז סק"ב. ואם נטלה עכבר לפנינו א"צ לבדוק בכל מקום אלא כשלא ראינו לאיזו מקום הוליכתו ודוקא בחדרים שפתחיהן אינם נעולים. ב"ח, מיהו אם יש חור שיכול ליכנס בו העכבר עם כזית חמץ יש לחוש גם בנעולים. שכנה"ג בהגב"י. ועיין לקמן סי' תל"ח או' ח'.

ז

ז) שם. וימצא ט' שאז צריך לבדוק כל הבית פעם אחרת, טור. לבוש.

ח

ח) שם. אבל בסתם שאינו יודע וכו'. והטעם מבואר שם בש"ס דאי איכא למיחש להא א"כ מחצר לחצר ומעיר לעיר אין לדבר סוף דא"א שלא יבדוק אחד קודם חבירו ואף באותו בית עצמו לא חיישנן להא משום דהוא ס"ס ספק אם בא עכבר ואת"ל בא שמא אכלוהו. ולפ"ז אפי' לא ביטל כלל וכבר הגיע זמן איסור שאין בידו לבטל א"צ לחזור ולבדוק אע"ג דאז הבדיקה היא דאורייתא כיון שלא ביטל. ח"י או' ד' והשיג על העו"ש או' א' שכתב הטעם משום דספיקא דרבנן הוא יעו"ש. וכן השיג עליו המאמ"ר או' ג'.

ט

ט) שם. א"צ לבדוק וכו'. וצ"ל דמונח במקום גבוה שא"א לתינוקות ליטלו דאל"כ צריך בדיקה שנית. מ"א סק"ג. ח"י או' ה' חק יוסף או' ג' ואם קטן שיש בו דעת לשאיל שואלין ונאמנין כבסי' תל"ז סעי' ד' ואם כפה כלי ולא מצא ונזכר לאחר זמן איסורו וחמץ זה לא היה בכלל ביטול (כגון שהיה חפץ לאכלו אחר הבדיקה או למוכרו) י"ל דלא מהני נאמנות הקטן והיינו כגון שלא נתבטל בביטול היום. א"א או' ג' ומ"ש דלא מהני נאמנות הקטן ר"ל אלא דבעי בדיקה שנית.

י

י) שם. שודאי אדם נטלו. וכיון שאדם נטלו ודאי הוציאו מן הבית. לבוש.

יא

יא) שם. לכך יכפה טליו כלי. וכ"כ הרא"ש ורי"ו בשם הירושלמי דלא כב"ח שאוסר לכתחלה בכפיית כלי. מ"א סק"ד. פר"ח א"ר או' ד' ח"י או' ו' חמ"מ או' ב' ר"ז או' א' אכן דעת חק יוסף או' ד' כהב"ח אבל אנן ק"ל כסתם הש"ע דמשמע אפי' לכתחלה וכדעת האחרונים הנז' ואך הרוצה להחמיר תע"ב.

יב

יב) שם. לכך יכפה עליו כלי. ואסור ליתן החמץ בכלי ולכסותו מפני שדרכן של שרצים לגלות כדאיתא בחולין דף יו"ד אבל כשכופה עליו כלי רחב אין יכולין לגלות מ"א שם. א"ר שם. חמ"מ שם. ר"ז שם. וכן יזהר כל אדם שאם יאכל אחר הבדיקה שלא להשליך פירורין על קרקע הב"ת. חמ"מ שם. ומנהג העולם משכבדו הבתים ביום י"ג אין אוכלין עוד חמץ כ"א במקום מיוחד ועל המפה או על השלחן כדי שאם ישאר חתיכות או פירורים יצניעו אותם במקום המיוחד ולא יתפזרו אנה ואנה. ועיין לעיל או' ג'.

יג

יג) שם. או יתלנו באויר. והגם דהתולה פת בסלו קשה לעניות כדאיתא בפסחים קי"א ע"ב הכא שאני דכיון דאינו תולה כ"א כדי להנצל מאיסור חמץ הו"ל דבר מצוה ושומר מצוה לא ידע דבר רע, ועיין לקמן סי' תנ"ה סעי' א' בהגה ובדברינו לשם בס"ד.

יד

יד) שם. או יניחנו בתיבה וכו'. אעפ"י שפסק רמ"א ז"ל בח"מ סי' רצ"א סעי' י"ג דסתם תיבות חתורות אצל עכברים מ"מ יש תקנה לתת מים לפני התיבה דתו ליכא למיחש להו דאין העכברים עשוים לקלקל אלא מחמת צמאון וכמ"ש מהרש"ל פ"ב דב"ק ססי' פ"ג יעו"ש. ועוד יש לחלק דאינם עשויים לחתור חתירה בלילה א' ומילתא דלא שכיח הוא. מאמ"ר או' ד'.

טו

טו) שם. או יניחנו בתיבה וכו'. ואם לא עשה אחת מאלו ולא מצאו צריך בדיקה אחרת דשמא חולדה או עכבר נטלוהו וגררוהו לאחת מחורי הבית ובתוך הפסח יתגלה ויבא לידי מכשול, לבוש. ועיין לקמן סי' תל"ח ותל"ט בדיני עכבר.

טז

טז) [סעיף ב'] אחר הבדיקה וכו'. והטעם דאם יבטל קודם הבדיקה אף החמץ שימצא אח"כ הוא בכלל הביטול דהא לא ראהו וא"כ ישרוף חמץ שאינו שלו כמ"ש בהגה ססעי' זה. לב"ש.

יז

טוב) שם. מיד בלילה יבטלנו. כך הוא תקנת חכמים דצריך בדיקה וביטול דמדאו' בחד סגי כמ"ש לעיל סי' תל"א בב"י ובב"ח יעו"ש. והטעם שתיקנו ביטול אחר הבדיקה אינו משום פירורין דפירורין ממילא בטלי אלא שמא ימצא גלוסקא יפה אחר זמן איסורו ומשהה לבערה ועובר על ב"י וב"י אבל השתא שביטל אינו עובר כמבואר בפסחים ו' ע"ב יעו"ש. ועיין מ"א סק"ה שכתב לדעת הטור דאם לא ביטלו עובר עליו אעפ"י שלא ידע אבל על שם הרמב"ם כתב דאם לא ידע בו בתחלה אינו עובר עליו כלל יעו"ש. מיהו הט"ז סק"ג כתב דגם לדעת הטור אינו עובר אם לא ידע דשגיאות מי יבין יעו"ש. ומיירי שבדק עכ"פ בע"פ אבל בלא בדק הוי כידע שיש חמץ ואם מצא אח"כ עובר. לב"ש.

יח

חי) שם. מיד בלילה יבטלנו. ועיין לעיל סי' תל"ב או' ג' מ"ש לומר קודם הביטול ואחר הביטול יעו"ש.

יט

יט) שם. ויאמר כל חמירא וכו'. ועיקר הביטול מדאו' הוא בלב כמ"ש לעיל רסי' תל"א אלא שהחכמים תיקנו שיוציא דברים הללו בפיו. ר"ז או' ז'. ועיין לעיל סי' תל"ג או' נ"ז, והמנהג לומר כל בקמץ. פ"מ או' ל"ד. זכ"ל. והא שאומרים אותו בלשון תרגום אעפ"י דאפשר לומר כי הוא תיקון הקדמונים ולשונם היה כך כדי שיבינו הנשים והטף מה שהם אומרים אפ"ה אפשר לתת טעם לפי הסברא כי בהיות שהלחם הוא חיות האדם כל השנה אין ראוי לאדם לזלזל בכבוד הצריך לו ואלו היו או' בלה"ק הוא לשון שהכל מבינים בו מזיקין ומקטרגים ואפשר שיבואו לקטרג על הענין וע"כ תקנו אותו בלשון תרגום שאפי' המלאכים אמרו שאינם מבינים בו כ"ש שדים ומזיקים ובכן לא יהיה להם פתחון פה לקטרג. סדה"י. א"ר או' ז'. ומיהו עיין לעיל סי' נ"ו או' י"א ואו' י"ב, שכתבנו, דדוקא מלאכים המקטרגים אינם מבינים תרגום אבל הקלי' מבינים יעו"ש.

כ

ך) שם. דאיתיה ברשותי. ולא יפרט לומר כל חמירא דאיתיה בהדין ביתא אלא דאיתיה ברשותי כדי לכלול אף חמץ שיש לו במקומות אחרות. טור וב"י. לבוש. עו"ש או' ב'. חמ"מ או ג'. וכן הסכים המט"י והשיג על הפר"ח שהקשה על הטור יעו"ש:

כא

כא) שם. דאיתיה ברשותי. כתב הב"ח בתשו' סי' קכ"ד דאם קנה דגן ונתחמץ לו אחר הביטול ל"מ ביטול דהא לא אמר אלא דאיכא ברשותי מיהו אם ביטל בפי' אפי' מאי דליתיה ברשותיה מהני הביטול דביטיל מדין הפקר ויכול להפקיר אפי' מידי דליתיה ברשותיה ולא בא לעולם יעו"ש. והביאו א"ר סס"י תל"ו. מיהו השש"א כתב להוכיח מש"ס ופו' דאינו יכול להפקיר דבר שאינו ברשותו יעו"ש:

כב

כב) שם. דלא חזיתיה וכו'. אבל מה שראה וביער אינו מבטל עכשיו שהרי רוצה לאכול עוד מה שמשייר וגם כדי לקיים מצות שריפה בחמץ שלו למחר לכן אינו מבטל הכל עד למחר אחר אכילה ואחר ששרף החמץ. ח"י או ח':

כג

כג) שם. לבטיל ולהוי וכו'. ואליבא דכ"ע מהני כאן הפקר בינו לבין עצמו משא"כ בשאר הפקר. תשו' מהרי"ק סי' קמ"ב. וכ"כ הרוקח סי' רס"ו. ח"י או' ט' חק יוסף או' ח' מק"ח או' ד' ועיין ח"מ סי' רע"ג סעי' ז' ולעיל סי' רמ"ו סעיף ג' בהגה ובדברינו לשם או' נ"א:

כד

כד) וכתב הריא"ז דאם ביטל חמצו ונמלך עליו לאכלו הרי הוא כאלו חוזר וזוכה מן ההפקר ועובר עליו. וכ"כ הרע"ב ועי"ש בתי"ט. ער"ה או' א':

כה

כה) יש מי שהתיר דיש תקנה להפקיר חמצו קודם הפסח ולחזור לזכות בו אחר הפסח וכתב הרדב"ז בתשו' החדשות הנדפסות בפיורדא סי' תל"ו דאין לסמוך ע"ז וכ"ש שאין נראה דרך להפקר זה ואפי' שלא יבצר איזה מציאות אין ראוי להתיר זה שיבואו לידי איסור חמץ שאין מפקירין לגמרי וכ"ש ששום אחד מהפו' שאנו רגילין לסמוך עליהם לא כתב התר זה לכן אין לסמוך עליו יעו"ש והרב מגלת ספר דף קכ"ז שהתיר לא ראה תשו' הרדב"ז הנז' מחב"ר או' ב' ועיון לקמן סי' תמ"ח או' ל"ז:

כו

כו) שם. לבטיל ולהוי כעפרא דארעא. כתב בהגמ"י פ"ד שי"א שיש לומר לבטיל ולהוי הפקר כמו עפר ויש שאין מזכירין הפקר וכן נהגי. ב"י. וכ"כ הפר"ח דכן עיקר דאין לומר לבטיל ולהוי הפקר כעפר דלא דמי להפקר ועוד דהא ביו"ט משמע דאסור להפקיר והכא קתני מבטלו בלבו אחד שבת ואחד יו"ט יעו"ש. אמנם הרב שער המלך ה' לולב דף צ"ז הביא משם עבה"ג שכתב בפשיטות דשרי להפקיר בשבת וגם הוא ז"ל דעתו כן יעו"ש וכן בס' אור יקרות דף ס"ג ע"א השיג על הפר"ח בזה יעו"ש. והב"ד המחב"ר בק"א בסי' זה. וכ"כ בברכ"י סי' של"ט או' ח' יע"ש. ועיין בדברינו לסי' רמ"ו

כז

כז) שם. לבטיל ולהוי כעפרא דארעא. והב"ח כתב בשם כמה פו' להזכיר ג"כ הפקר וע"כ כתב דראוי לכל מדקדק במעשיו שיזכיר גם הפקר בביטול. וכתב שי"ל הביטול בזה הנוסח. כל חמירא (שאור) וכל חמיאה (חמץ) דאיכא ברשותי דלא חזיתוה ודלא ביערתיה ודלא ידענא ליה (לאפוקי חמץ ששייר למאכלו שאינו בכלל הביטול) לבטיל ולהוי הפקר כעפרא דארעא עכ"ל. וכ"כ העט"ז. עו"ש או' ב' א"ר או' ז' ח"י או' ט' מק"ח או' ד' מש"ז או' ד' ר"ז או' ז' ואו' ט' ח"א כלל קי"ט או' כ"ד.

כח

כח) טוב לומר בלילה וביום לשון כל חמירא ג' פעמים. מו"ב סי' ז' או' ר"ג. בן א"ח פ' צו או' ז'.

כט

כט) שם. כעפרא דארעא, להורות שאינו עושה אותו הפקר כדין הפקר בעלמא דא"כ לא הוי הפקר כל זמן שלא בא ליד הזוכה וע"כ צריך לבאר שעושה אותו הפקר בענין שיהא כעפר. כ"כ הב"ח אבל הח"י או' יו"ד השיג עליו וכתב דגם אם לא בא ליד הזוכה הוי הפקר יעו"ש וכן השיג הברכ"י או' ה' וגם על החק יוסף שהליץ בעד הב"ח השיג עליו הברכ"י שם יעו"ש. ועיין לעיל סי' רמ"ו או' נ"א ודוק.

ל

ל) שם. כעפרא דארעא. והא דאמרינן כארעא ולא סגי במה שאומר כעפרא לבד. דאי לא אמר דארעא אולי יהיה כוונתו ומחשבתו על עפר החשוב שאינו מבטלו כמו ועפרות זהב לו דהרי ג"כ עפר הוא לענין כסוי הדם ומה"ט אומרים כעפרא דארעא. ח"י שם. ר"ז או' ז'.

לא

לא) שם. הגה. ויאמר הביטול בלשון שמבין. שהרי עיקר הביטול הוא בלב לפיכך צריך להבין בלב מה שהוא מוציא בשפתיו. ר"ז או' ח'. ועוד דעיקר טעם הביטול הוא משום הפקר ואיך יהיה הפקר אם אינו יודע בעל דבר שהוא מפקיר.

לב

לב) שם בהגה. בלשון שמבין. וע"ה ונשים יבטלו בלשון אשכנז. מהרי"ו סי' קצ"ג ונקט לשון אשכנז משום דאתריה דמר הוא והכוונה שיבטלו בלשון שיודעים. כנה"ג בהגה"ט.

לג

לג) שם בהגה. ואם אמרו בלה"ק. בקצת נוסחאות כתוב ואם אמרו בלה"ק יצא. ונראה דה"ד כשיודע לפחות ענין הביטול שיודע שמפקיר חמצו אבל אותם שאין מבינים כלל וסוברים שאומרים איזה תחנה פשיטא דלא יצאו דהא ביטול מדין הפקר ובעינן שיהא פיו ולבו שוין. מ"א סק"ו. וכ"ה הסכמת האחרונים דאה לא אמרו בלשון שמבין אם יודע שהוא לשון ביטול יצא בדיעבד אבל אם הוא סובר שאומר איזה בקשה או תחנה אפי' בדיעבד לא יצא. ולכן צריך לפרש הענין לנשים ולע"ה.

לד

לד) שם. בהגה כל חמירא כולל חמץ ושאור. ודוקא חמירא בלשון התלמוד כולל שניהם הא חמיאה לא. א"א או' ו' והברכ"י סוף או' ד' כתב דלפי הזמן והדור טוב לפרש ולומר כל חמיר וחמיע יעו"ש. וכ"כ לעיל או' כ"ז.

לה

לה) שם בהגה. אבל בשאר לשונות וכו'. וגם לה"ק בכלל דצריך לפרט חמץ ושאור. לבוש. ב"ח. ח"י או' י"ב. חמ"מ או' ג'. מט"י. (וכתב דכן עיקר ודלא כפר"ח שהקשה ע"ז יעו"ש). מחב"ר או' ה' א"א שם. ר"ז או' ט' דה"ח או' א'.

לו

לו) שם בהגה. אבל בשאר לשונות וכו'. ומיהו לכתחלה יאמר דוקא בלשון תרגום כי בסדה"י נתן טעם למה שתקנו בלשון תרגום. חמ"מ שם. ועיין לעיל או' י"ט, והיינו אם מבין לשון תרגום אבל אם אינו מבין יאמר בלשון שמבין כנז"ל.

לז

לז) שם. וטוב לחזור ולבטלו וכו'. לפי שרגילין לקנות פת ביום י"ד וגם בפת ששייר בלילה למאכלו לא נתכוון לבטלו ויש לחוש שמא ישאר ממנו בבית ויעבור עליו. ומ"מ לא יסמוך על ביטול היום שלא לבטלו בלילה כי ביטול הלילה הוא עיקר בשעה ידועה מיד אחר הבדיקה וליכא למיחש שמא ישכחנו משא"כ בביטול היום דאיכא למיחש שמא ישכחנו ולא יבטל, טור. ואפי' לדידן שנוהגין לשרוף קודם שעה ששית ולבטל באותו פעם מ"מ חיישינן שישכח לשרפו עד אחר שעה ששית דאז לא מהני ביטול. מ"א סק"ז.

לח

לח) שם. ומשתגיע שעה ששית וכו'. דמשם ואילך אסור מדרבנ כיון דאיסור דרבנן עליה כדאורייתא דמי ולאו ברשותיה קאי ולא מצי מבטל ליה. פסחים ז' ע"א. עו"ש או' ב' ועיין לקמן רסי' תמ"ג.

לט

טל) שם. ואין בידו לבטלו. ואם ביטל משש ולמעלה ולא ביערו עובר בב"י וב"י ולוקה מן התורה אם התרו בו. שכנה"ג סי' תל"א בהגה"ט או' ב'. ופר"ח בסי' זה. אמנם הנה"ש או' ג' כתב כיון דמדאו' מצי לבטל אפשר דתהני ליה הביטול מדאו' שלא יהא עובר אדאו' בב"י וב"י במה שקיימו בפסח ולא בוערו יעו"ש וכ"כ בתשו' ב"ד סי' קנ"ו דאם ביטל תוך שעה ששית ולא ביער אינו עובר בב"י מדאו' אבל עובר מדרבנן יעו"ש. וכ"כ החמ"מ או' ו' אלא שכתב דמ"מ החמץ אסור בהנאה אחר הפסח כמו כל חמץ שעבר עליו הפסח דאף בשוגג ואנוס ובדק וביטל כדינו אסור יעו"ש.

מ

מ) שם הגה. ואין לבטל ביום אלא לאחר ששרף וכו'. וא"כ צריך לשרוף קודם שעה ששית, מ"א סק"ח. כדי שיוכל לבטל ג"כ אז קודם שעה ששית דתוך שעה ששית אינו יכול לבטל כיון דאסור בהנאה מדרבנן וכמ"ש לקמן רסי' תמ"ג יעו"ש. והב"ח כתב דהמנהג הנכון לעשות כמ"ש בהגהת סמ"ק שמיד שאכל אדם ובני ביתו בארבע שעות שישרוף החמץ מיד ויבטלנו.

מא

מא) שם. בהגה. כדי לקיים מצות שריפה בחמץ שלו. והגם דמצות ביעור חמץ בכל דבר שמתבער כמ"ש לקמן רסי' תמ"ה מ"מ נקט שריפה לפי המנהג שכתב מור"ם ז"ל שם בהגה יעו"ש.

מב

מב) [סעיף ג'] בביטול היום יאמר וכו'. טעמו מבואר שבלילה שהוא משייר חמץ שיאכל מחר וא"כ היאך יאמר שהוא מבטל גם החמץ שראה ואנו רואים אותו שאינו מבטלו אבל משמרו יפה אבל ביום שאינו משייר לעצמו שום חמץ שייך שפיר לומר שגם החמץ שראה הוא מבטל. וכ"כ רי"ו. ב"י.

מג

מג) וקודם השריפה ביום י"ד יאמר, לשם יחוד קבה"ו בדחילו ורחימו, ורחימו ודחילו ליחדא שם י"ה בו"ה ביחודא שלים בשם כל ישראל ובשם כל נפש רוח נשמה חיה יחידה המתייחסים אל שרשי נפשינו רוחנו נשמתינו חיתינו יחידתנו ומלבושיהם והקרובים אליהם שמכללות ופרטות אצילות בריאה יצירה עשיה הריני מוכן ומזומין לקיים מצות ביעור חמץ בשריפה לשורפו ביום י"ד לחודש ניסן כדי לעשות נ"ר ליוצרינו ולעשות רצון בוראני. ויהר"מ ה' או"א שתהא חשובה ומקובלת ורצוים לפניך מצוה זו של שריפת החמץ ויעלה לפניך כאלו קיימנו מצות פסילי אלהיהן תשרפון באש ותבער רוחות הטומאה והקלי' וכל איביך (ס"מ) וכל שנאיך (לילית) מהרה יכרתו ומלכות הזדון הרשעה מהרה תעקר ותשבר ותכלם ותכניעם במהרה בימינו כיר"א, יהיו לרצון וכו' ויהי נועם וכו'.

מג) ואחר השריפה קודם הביטול יאמר. לשם יחוד קבה"ו וכו' הריני מוכן ומזומן לקיים מ"ע מן התורה לבטל שאור וחמץ ביום י"ד לחודש ניסן כאשר צונו ה' אלהינו בתורתו הקדושה אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם כדי לעשות נ"ר ליוצרינו ולעשות רצון בוראני. ויהר"מ ה' או"א שתהא חשובה ומקובלת ורצויה לפניך מצוה זו של ביטול שאור וחמץ ביום זה כאלו כוונתי בכל הכוונות הראויות לכוין בה ואתה האל הגדול הגבור והנורא עוררה את גבורתך ולכה לישועתה לנו. ותבטל כחות הטומאה והקלי' הנקראים שאור וחמץ וכל איביך (ס"מ) וכל שנאיך (לילית) מהרה יכרתו ומלכות הזדון הרשעה מהרה תעקר ותשבר ותכלם ותכניעם במהרה בימינו כיר"א, יהיו לרצון וכו' ויהי נועם וכו'.

מג) ואחר הביטול יאמר. יהר"מ ה' או"א שתרחם עלינו ותשמרנו ותצילנו מאיסור חמץ אפי' בכל שהוא שנה זו וכל שנה ושנה כל ימי חיינו. וכשם שביערנו החמץ מרשותנו היום הזה כן תזכנו ותסייענו ותעזרנו ותאמצנו לבער היצה"ר מקרבני. אנא ה' הפרד נא מעלינו צד הרע שביצה"ר ותזככנו ותלבבנו בכח יצה"ט ותזכנו לזכך נפשנו ולהאיר בה ולהוסיף בה כח והארה גדולה ולהתקשר למעלה בקדושה עליונה. ותשרה ותחול עלינו קדושה העליונה תמיד. קדשנו במצותיך תן חלקנו בתורתך שבענו מטובך שמח נפשנו בישועתך. וטהר לבנו לעבדך באמת. ותעזרנו על דבר כבוד שמך ותמלא משאלית לבנו לטובה לעבודתך כיר"א. יהיו לרצון וכו'.

מד

מד) [סעיף ד'] שלוחו יכול לבטל. פי' שצוהו לבטל אבל כשצוהו לבדוק אין יכול לבטל. מ"א סק"ט. א"ר או' יו"ד. חק יוסף או' י"ד. חמ"מ או' ו' דה"ח או' ג' ח"א כלל קי"ט או' כ"ה.

מה

מה) שם. שלוחו יכול לבטל. והב"ח כתב דאין להקל ולבטל ע"י שליח יעי"ש. והביאו מ"א שם. א"ר או' יו"ד. חק יוסף או' י"ד. אבל ח"י או' י"ד כתב על דברי הב"ח הנז' דאין דבריו מוכרחים והעיקר כפסק הש"ע יעי"ש. וכ"כ הפר"ח. וכ"ה דעת הרמ"ע באלפסי זוטא פ"ק והביאו מחב"ר או' ח' וכ"פ החמ"מ או' ו' דה"ח או' ג' וכ"פ הר"ז או' ט"ו אלא שכתב דטוב לחוש לכתחלה לסברא הראשונה. וכ"כ ח"א כלל קי"ט או' כ"ה דבדיעבד מהני ע"י שליח. ונראה דה"ה אם היה טרוד וחושש שמא ישכח לבטל בזמנו דמותר לעשות שליח אפי' לכתחלה דזהו נמי כדיעבד דמי. ועיין לקמן או' ד"ן.

מו

מו) שם. שלוחו יכול לבטל. וה"ד ברשותו אבל אם ביטל שלא ברשות בעה"ב אין ביטולו כלום. ואם ביטל שלא ברשות בעל החמץ ואחר שנודע לו איכא גילוי דעתו דניחא ליה בביטולו הוי ביטול. חקת הפסח או' יו"ד.

מז

מז) ואם עשה שליח לבטל לו חמצו ושמע אחר וביטל הוי שליח ומהני חקת הפסח שם.

מח

מח) שם. שלוחו יכול לבטל. וכל שמזונותן עליו כגון אשתו ובניו שיש להם רשות לאכול משלו מסתברא לן דמסתמא יש להם רשות לבטל ומשוו נמי שליח ודוקא גדולים דבני מעבד מצוה נינהו. הרמ"ע באלפסי זוטא פ"ק. מחב"ר או' ח' שע"ת.

מט

מט) שם. שלוחו יכול לבטל. ועכ"פ האשה אין לעשות שליח לבטל החמץ. עט"ז. אבל הכס"א או' ב' השיג עליו וכתב דגם האשה יכולה לעשות שליח יעו"ש. וכ"כ דה"ח או' ד' וכ"כ באו' הקודם. ועיין לקמן או' ד"ן.

נ

נ) שם. שלוחו יכול לבטל, ויכול לעשות שליח אפי' אשה וקטן. עי"ש או' ד' מיהו הא"א או' ט ' כתב דאין לעשות שליח קטן משום דקטן לאו בר שליחות הוא יעו"ש. וכ"מ ממ"ש לעיל או' מ"ח יעו"ש. ועיין לעיל סי' תל"ב או' כ"ד.

נא

נא) שם. שלוחו יכול לבטל. ואפטרופוס של יתומים מחויב לבדוק ולבער ולבטל החמץ של יתומים ונותן שכר הבדיקה במקום שנותנים שכר על הבדיקה וכדאיתא בגיטין דף נ"ב וכן הדין בכל מ"ע בין שהיא דאו' או דרבנן כמבואר בח"מ סי' ר"ץ סעי' ט"ו יעו"ש. ח"י או' ט"ו. א"ר או' י"א. חמ"מ או' ה' ר"ז או' ט"ז, ח"א כלל קי"ט או' כ"ה.

נב

בנ) ואם עבר האפטורפוס ולא ביער ולא ביטל ועבר עליו הפסח אין לחייבו כיון שאינו חייב אלא בפשיעה. ח"י סי' תמ"ג. ח"א שם.

נג

גנ) והנה חמץ של יתום קטן שעבר עליו הפסח י"ל דשרי דלמאן נקנסיה. ולפ"ז אפוטרופוס ששכח למכור חמץ של יתום והגיע שש יסלק אחריותו מחמץ ויהא מותר אחר הפסח. א"א או' ט'.

נד

דנ) שם. שלוחו יכול לבטל. והבודק לאלמנה היא מבטלת בעצמה ואם אינה יודעת בלה"ק תאמר בלשון אשכנז (וה"ה בלשון אחר שמבינה כמ"ש לעיל או' ל"ב) ואם אינה יכולה כלל לבטל בעצמה אז יבטל הבודק בשבילה והיא תעמוד אצלו בשעת הביטול דנראה כשלוחה. דרשות מהרי"ל. ומשמע דלכתחלה תבטל היא בעצמה דמצוה בו יותר משלוחו או מטעם שאין לעשות שליח לכתחלה כמ"ש לעיל או' מ"ה יעו"ש. ומ"ש והיא תעמוד אצלו וכו' היינו נמי לכתחלה אם אפשר אבל אם לא אפשר יכולה לעשות שליח לבטל אעפ"י שאינה עומדת אצלו כמ"ש לעיל או' מ"ט.

נה

הנ) שם בהגה. צ"ל חמצו של פלוני וכו'. והט"ז סק"ו כתב דא"צ השליח לומר חמצו של פלוני דמסתמא הוא נתנו לו במתנה אבל דעת האחרונים כדברי מור"ם ז"ל וע"כ כשמבטל השליח צ"ל כל חמירא וחמיעא דאיכא ברשותיה דפלוני דידע ביה ודלא ידע ביה וכו' ואם הוא בלילה יאמר כל חמירא וחמיעא דאיכא ברשותיה דפלוני דלא ידע ביה ולא ביעריה וכו' ואם עשאו שליח לבדוק ולבטל אז יאמר כל חמירא וחמיעא דאיכא ברשותיה דפלוני דלא חזיתיה וכו' כ"כ האחרונים.

נו

ונ) שם. יבטל במקום שהוא. ולא יסמוך על ביטול אשתו. חמ"מ או' ה' ח"א שם.

נז

זנ) שם. ואם אינו עושה כן וכו'. פי' שאינו רגיל לעשות כן (לבטל במקום אחר) וא"כ חיישינן שמא ישכח לכן טוב שתבטל אשתו אבל באמת לא מהני כ"כ ביטול האשה כיון שאינו שלה. מ"א סק"י. חק יוסף או' ט"ו.

נח

חנ) שם. טוב שתבטל אשתו. אף שלא צוה לה לבטל דמסתמא כמו שנתן לה רשות דמי. דה"ח או' ד' ואשתו בלא רשות עדיפא משליח ברשות. מו"ק. מחב"ר או' ז'.

נט

טנ) שם. טוב שתבטל אשתו. כדי לצאת ידי ספק שמא לא ביטל הבעל במקום שהוא וראוי להזכירה בזה. לבוש.

ס

ס) שם. טוב שתבטל אשתו. וכשאשתו מבטלת תאמר כל חמירא וחמיעא דאיכא ברשות בעלי דידע ביה וכו' כמו בשאר שליח. דה"ח שם. ואם אינה מבינה לה"ק תאמר בלשון שמבינה כמ"ש לעיל או' ל"ב ועו"ש.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---