מראי מקומות/אורח חיים/תלד
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
סעיף ב[עריכה]
כתב הרמ"א ואין לבטל ביום אלא לאחר ששרף החמץ כדי לקיים מצות שריפה בחמץ שלו, ועיין ביאור הגר"א ופרי חדש שהקשו שלדעת תוספות ושאר ראשונים תשביתו היינו אחר חצות דוקא, וקודם חצות לא אכפת לו במה משבית, ומקיים המצוה במה שאין בידו חמץ בחצות וא"כ יכול לבטל קודם השריפה. ואף לדעת רש"י והרמב"ם שהמצוה היא קודם חצות, סו"ס אם יבטל ואח"כ ישרוף ג"כ יצא ידי חובתו כי יסוד מצות תשביתו הוא בביטול וקיימו בחמץ שלו. ועיין מועדים וזמנים (ח"ז סימן קנח) מה שכתב בביאור דברי הרמ"א.
והיעב"ץ הקשה על פסק הרמ"א שבמשנה מפורש ששרפו בשש ואם כהרמ"א הרי אחר השריפה לא יוכלו לבטל כיון שאין החמץ ברשותו משש שעות ולמעלה. ובמועדים וזמנים (שם) ייסד לדעת רש"י שביטול בלב מהני מדין ביטול אך ביטול בפה מהני אף לדעת רש"י מדין הפקר, וממילא בזמן חז"ל שהיו מבטלים בלב יכלו לשרוף אחר הביטול כי ביטול בלב אינו עושהו 'אינו שלו'. משא"כ לדידן שאומרים בפה, הרי הוי הפקר ואינו שלו, ולכן פסק הרמ"א שקודם ישרוף ורק אח"כ יבטל כדי שישרוף חמץ שלו.