טעמא דקרא/שמות/לא
יד[עריכה]
מחללי' מות יומת כי כל העושה בה מלאכה ונכרתה וגו'. צ"ב מה טעם הוא זה דלכך יומת כי כל העושה ונכרתה הא הרבה חייבי כריתות שאין בהן מיתה וכן יש הרבה חייבי מיתה שאין בהן כרת. אבל יתבאר היטב ע"פ הגמ' בשבת ע' א' מחללי' מות יומת התורה ריבתה מיתות הרבה (דהיינו קרבנות הרבה) על חילול א' (כגון שגגת מלאכות) ופריך האי במזיד כתיב אם אינו ענין למזיד דכתיב כל העושה בו מלאכה יומת תנהו ענין לשוגג ומאי יומת יומת בממון (בהרבה קרבנות), א"כ האי קרא בשוגג מיירי לענין קרבנות ושפיר יהיב טעמא כי כל העושה בו מלאכה ונכרתה וממילא חייב קרבן דכל חייבי כריתות חייבין בקרבן.
מחללי' מות יומת. מכילתא הרי הגוים שהקיפו את א"י וחללו ישראל את השבת שלא יהו ישראל אומרין הואיל וחללנו מקצתה נחלל את כולה ת"ל מחללי' מות יומת אפי' כהרף עין. לכאו' מכאן מוכח כד' הרמב"ם רפ"ב מה' שבת דפקו"נ דחוי' בשבת ולא הותרה דאי הותרה (כדעת מהר"ם מרוטנברג שהביא בתשו' חת"ס יו"ד סי' של"ח) לא הי' כאן חילול שבת כלל ואמאי ס"ד שיהא מותר לחלל אח"כ, וכן מוכח בשבת קנ"ו א' האי מאן דבשבת יהא בשבת ימות על דאחילו עלי' שבת ואם נימא הותרה לא הי' כלל חילול שבת, דאטו כהן המקריב תמידין ומוספין מקרי שחילל שבת.
 |
ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות) |