טעמא דקרא/בראשית/מא

טעמא דקרא בראשית מא

פרשת מקץ

א

ויהי מקץ שנתים ימים. חלומות פרעה בר"ה היו כמבואר בר"ה י' ב' דבר"ה יצא יוסף מבית האסורים וכן חלומות שר המשקים ושר האופים היו בר"ה שהרי נגזר על יוסף שנתים בבית האסורים על שאמר לשר המשקים כי אם זכרתני וע"ז נאמר ויהי מקץ שנתים ימים כמ"ש במדרש וא"כ גם חלומותיהם הי' בר"ה, ואפשר שמזה למד רשב"י (בויק"ר פ' ל"ד) דחלומות של ר"ה מתקיימין בזו השנה דמראין לו מה שגוזרין באותו יום וכה"ג אמרי' בב"ב קמ"ז א' האי יומא קמא דריש שתא אי חמים כולי שתא חמימא ואי קריר כולי שתא קרירא נ"מ לתפלתו של כה"ג.

ד, ו

ותאכלנה הפרות וגו' ותבלענה השבלים וגו'. בברכות נ"ה ב' אין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו תדע דלא מחוו לי' לאינש לא דיקלא דדהבא ולא פילא דעייל בקופא דמחטא. ותימא א"כ איך ראה פרעה שהפרות הדקות אוכלות את השמנות וכי מי ראה מעולם פרה אוכלת פרה [מלבד שפרה כלל לא אוכלת בשר רק חי' כמבואר בב"ק י"ט ב'] וכן מי ראה שבלים בולעות שבלים. וי"ל דמזה הכריח פרעה שחלום זה הוא נבואה וזה מ"ש ויקץ פרעה והנה חלום דבתחלה הי' סבור שזה אמת כי לא יתכן שזה חלום [שיש אנשים שגם בחלום מרגישין שזה חלום כמ"ש בברכות חלום בתוך חלום] אבל כשהקיץ וראה שזה באמת חלום הבין שזה חלום של נבואה וחיפש לו פתרון. וכן גבי יוסף מי ראה שהשמש וירח וכוכבים יכולים להשתחוות ואלומות משתחוים ומזה מוכח שהוא חלום נבואה ולכן ואביו שמר את הדבר.

יד

ויגלח. פירש"י מפני כבוד המלכות. והיינו שהרי הי' ר"ה כמ"ש בר"ה י' ב' ואסור לגלח בר"ה רק גילח ע"י גוי כמ"ש במדרש שכל טוב דשר המשקים גילחו וגם אמירה לגוי שבות רק משום כבוד המלכות דהוי כדבר מצוה דלעולם ירוץ אדם לכבוד מלכים כו' ולמצוה רבה ולצורך גדול התירו שבות דאמירה לגוי כמ"ש בגיטין ח' ב'.

כו, כז

ויאמר יוסף אל פרעה שבע פרת הטובות ושבע הפרות הרקות והרעת וגו'. פרת הטובות כתיב חסר, ושבע הפרות הרעות כתיב פרות מלא, כי דבר טוב מרגישין רק בתחלתו ואח"כ מתרגלין אליו ולא מרגישים טובה ולכן כתיב חסר, אבל דבר רע מרגישין ברעתו כל יום (וכעין זה פי' באהל יעקב מצא או מוצא).

לג

ועתה ירא פרעה וגו'. המפרשים שאלו מי בקש ממנו עצות הרי רק לפתור החלום קראוהו. וי"ל לפי פשוטו שעשה זה להראות שבטוח בפתרונו שהוא אמת ולא שמנסה לפתור אולי הוא נכון כמו שעשו החרטומים כי אם אינו בטוח איך מייעץ כבר לעשות דברים שאולי יהי' לבטלה. וכן מה שאמר לשר המשקים כי אם זכרתני וגו' י"ל ג"כ להראות שהוא בטוח בפתרונו שיתקיים כי הוא ברוה"ק ולכן כתיב (לעיל מ' ט"ז) וירא שר האופים כי טוב פתר שראה שהוא בטוח בפתרונו וכן גבי פרעה כתיב (לקמן ל"ח) הנמצא איש חכם כזה עוד טרם ראה שנתקיימו פתרונותיו כי ראה עליו כבר שבטוח בפתרונו.

ירא פרעה איש נבון וחכם. בכל המקרא מקדים חכם לנבון כמו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וכן בכ"מ רק כאן הקדים נבון לחכם, והנה רש"י בפ' דברים כ' (מספרי) דהחילוק בין חכם לנבון הוא שחכם יש לו הידיעות שצריך ונבון הוא שמבין דבר מתוך דבר וכ"ה בחגיגה י"ד א' והנה בכ"מ מוכרח להיות קודם חכם ואח"כ נבון שאם אין חכמה ל"ש בינה אבל כאן שיוסף כבר הודיע כל הפרטים מה שיהי' אין צורך כאן לידיעה רק לבינה לדעת איך לסדר את זה לכן כאן הקדים נבון, ומ"מ כיון שמסתבר שאם יצליח בזה ישאר לעולם בשררותו (כמו שהי' באמת ביוסף) ואז יצטרך גם לחכמה בשביל דברים אחרים לכן אמר ג"כ חכם.

מב

וילבש אותו בגדי שש. פירש"י בגד חשוב הוא במצרים. נ' הכונה דבמצרים היה להן בגדי שש חשובין מאד כדתנן ביומא ל"ד ב' גבי בגדי בד של יוה"כ בשחר הי' לובש פלוסין של י"ב מנה פי' הרע"ב פלוסין הוא רעמסס ואמרי' בגמ' שם שהוא מובחר שבבד.

מג

וירכב אתו במרכבת המשנה אשר לו. אע"ג שהיה ראש השנה אין בזה משום שביתת בהמתו כיון שאין הבהמה שלו וגם הוא לא מוליכה ואין בזה אלא משום אין רוכבין ע"ג בהמה בשבת ואם גוי הרכיבו יתכן שא"צ לירד עי' עירובין ק' א' וצ"ע ועכ"פ אינו אלא איסור דרבנן ומשום שלום מלכות הקיל.

מה

ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח. הוצרך לספר זה שאלמלא כן היו האחים שומעים שקורין לו יוסף ומבינים אולי הוא יוסף אחיהם לכך סבבו מן השמים שישנה את שמו כדי שלא ירגישו (ועי' חזקוני בפ' ויכר יוסף את אחיו).

אסנת בת פוטי פרע כהן און. אסנת לא היתה בת פוטיפרע רק בת דינה משכם והמלאך הוליכה לבית פוטיפרע כמ"ש בסוף מס' סופרים, והא דקרי לה בת פוטיפרע משום שהוא גידלה כמ"ש בסנהדרין י"ט ב' כל המגדל יתום בתוך ביתו כאילו ילדו ובחו"מ סוף סי' מ"ב סט"ו המגדל יתום יכול לכתוב עליו אבי ואמי. אך יל"ע דבפ"ת שם בסקי"ג כתב בשם הכנה"ג והחת"ס דזה דוקא כשאין לו בנים אבל כשיש לו בנים לא יקראנו בני שמא יקח ירושתו ויקפח משאר בניו עיי"ש [ומהגמ' בסנהדרין שם גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף ליכא לאקשויי דכיון דקאמר יעקב ויוסף ליכא למיטעי]. וי"ל דגוי אין חושש אהעברת נחלה. אבל אין לומר דבת כיון שאין יורשת אין חשש דרש"י כתב ביבמות ס"ב א' דגבי ב"נ בן ובת שוין [ורש"י כתב זה למ"ד איוב מישראל הוה ולכן ויתן להן אביהן נחלה בתוך אחי אביהן משמע דבלא"ה לא הי' להן]. אבל בישראל אין חשש לקרות לבת המגודלת בתי שהרי אינה יורשת, ולכך כתיב (במדבר כ"ו מ"ו) בת אשר שרח אע"ג שלא היתה בתו אלא שגידלה כמש"כ בספר הישר בפרשת וישב, משום שבישראל אין בת יורשת ואין כאן חשש.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות)