מראי מקומות/בראשית/מא
פסוק א[עריכה]
ויהי. אין ויהי אלא לשון צער, ומבאר האור החיים שכיון שעל ידי מעשה זה נתגלגל הדבר וירדו ישראל למצרים לכן נכתב בו לשון צער. עוד ביאר, שבחלומו של פרעה היתה בשורת הרעב שיש בה צער. ועוד כתב, שכוונת הפסוק לצערו של יוסף שהתעכב שנתיים בבית האסורים.
מקץ שנתייים. האבן עזרא כותב שאפשר לפרש מקץ שנתיים ממתי שנכנס יוסף לבית האסורים, או מקץ שנתיים ממתי ששוחרר שר המשקים. והרשב"ם ביאר שהיה זה שנתיים משחרורו של שר המשקים.
העמק דבר מבאר הטעם שהתעכב יוסף עוד שנתיים בבית הסוהר, על פי המבואר בגמרא (ב"מ כד:) שאחר שנה אדם מסיח את דעתו, ואם כן נמצא ששנה שלימה בטח עדיין בשר המשקים, ואחר שעברה שנה נענש עוד שנה במידה כנגד מידה ואז הגיע העת לפוקדו לטובה.
מקץ שנתייים ימים. כתב הרשב"ם שהוסיפה התורה תיבת ימים להורות שעברו שנתיים תמימות, משא"כ אם היתה כותבת רק שנתיים היה במשמעו אף שנה ויום א'.
ופרעה חלם. הטעם שכתוב חולם בלשון הווה ולא חלם בלשון עבר, יעויין באור החיים.
פסוק ב[עריכה]
היאור. רש"י מפרש שהיאור הוא הנילוס. ובאונקלוס תירגם לשון נהר, וברמב"ן כתב שמצאנו גם על נהר החידקל שכונה יאור.
באחו. הרמב"ן מבאר שאחו מלשון אחווה, שגדלים שם העשבים יחד. ובאבן עזרא כתב שהוא מקום עם צמחיה או שם של צמח, וברש"י פירש שהכוונה לאגם.
פסוק ג[עריכה]
ותעמדנה אצל הפרות. הרמב"ן והספורנו מפרשים שרמז הכתוב בכך שלא יהיה הפסק בין שנות הרעב לשנות השובע.
המשך חכמה מבאר שהעמידה שעמדו אצלן מורה על פעולה שפרעה צריך לעשות, כי בתוך ז' שנים הראשונות כבר עמדו השבע השנים אחרות, כי צברו בר ואספו דגן להיות למחיה על שבע שני רעב.
ובכך מבאר המשך חכמה מה שלא נשנה פרט זה בשיבולים, כי כיון שהוא הוראה על פעולת פרעה אין טעם לשנותו, שהרי הישנות החלום באה להורות כי נכון הדבר מאת האלוקים וממהר לעשותו, וזה לא שייך בפעולות פרעה.
פסוק ד[עריכה]
ותאכלנה הפרות הרעות וגו'. רש"י מבאר שאכילת הפרות הטובות על ידי הפרות הרעות מרמזת על כך שהשובע יישכח בימי הרעב. והרמב"ן מבאר שלמד כך ממה שכתוב שלא נודע כי באו אל קרבנה. והרמב"ן מוסיף שאכילת הפרות רמזה גם שיש לאסוף אוכל בזמן השבע בכדי לכלכל את שנות הרעב.
הפרות. בהעמק דבר מבאר שלא הזכירה התורה ששבע הפרות אכלו אלא רק 'ותאכלנה הפרות', מאחר שבאמת רק שתי פרות אכלו את שבעה הפרות, כפי שלבסוף היו רק שתי שנות רעב, לפי שאחריהם בא יעקב למצרים ופסק הרעב.
פסוק ה[עריכה]
ויחלום שנית. הטעם שלא כתוב 'ויחלום עוד' אלא 'ויחלום שנית', פירש הכלי יקר שהוא כדי להורות שהחלום היה חלום אחד.
פסוק ז[עריכה]
וייקץ פרעה והנה חלום. רש"י פירש, והנה נשלם חלום שלם פניו והוצרך לפותרים. הרשב"ם מבאר שכל זמן שישן פרעה הוא היה סבור כדרך החולמים שמדובר במציאות ורק כשהתעורר הבין שמדובר בחלום. והרמב"ן מפרש שפרעה המתין אחר החלום השני שמא יחלום עוד חלום ורק כשהקיץ בבוקר וראה שאין עוד חלום אז פנה לפתור את החלומות שחלם.
פסוק ח[עריכה]
חרטומי מצרים. רש"י מפרש שהיו שואלים בעצמות מתים. ובמצודת ציון (דניאל א כ) פירש שחרטומים הם חכמי הטבע.
אותם. הרמב"ן מבאר שאפילו חלום אחד משני החלומות לא פתרו לו. וכן ביאר האור החיים שאף שהיה זה חלום אחד אך הוא היה מורכב משני חלומות.
לפרעה. רש"י מבאר שהיו פותרים אותם אך לא 'לפרעה' שלא היתה לו קורת רוח בפתרונים שהיו אומרים שבע בנות אתה מוליד שבע בנות אתה קובר. והסיבה שלא הסכים עם פתרונם, פירש השפתי חכמים, שחלומות המלך נוגעים לציבור כולו ואילו הם פתרום לו כחלום אישי.
וע"ע שו"ת אבן יקרה (הקדמה לח"ב) שביאר שהחרטומים פתרוהו כדרך שפותרים שאר חלומות, אך דין חלום של מלך הנוגע לכלל המלכות שונה, ולכך אין פותר אותם לפרעה, היינו כדרך שיש לפותרו למלך פרעה ולא לכל אדם.
פסוק ט[עריכה]
את פרעה לאמר. האור החיים מבאר ששר המשקים לא דיבר לפני פרעה ממש אלא רק אמר לחכמי מצרים לומר כן לפרעה.
את חטאי אני מזכיר היום. האבן עזרא מבאר שכוונת שר המשקים היתה שהוא עושה כן לכבוד המלך אף שבכך הוא מזכיר את הקצף שקצף עליו פרעה. והספורנו מוסיף שהקדים כן כדי שלא ישמע שהוא קובל לפני המלך על השלכתו לבית האסורים, ולכן הקדים שהשלכתו לבית האסורים היתה עם טעם נכון.
את חטאי. האור החיים מעיר מדוע נקט לשון רבים אף שלא היה אלא חטא אחד, וביאר: א' שכוונת שר המשקים היתה להגדיל החטא שבעיניו נראה הדבר כחטאים רבים. ב' שחטא במה ששכח את יוסף ולא הזכירו עד אותה שעה.
פסוק יא[עריכה]
איש כפתרון חלומו חלמנו. רש"י מפרש חלום הראוי לפתרון שנפתר לנו ודומה לו[1].
פסוק יז[עריכה]
בחלומי הנני עומד וגו'. הרמב"ן מבאר בשני דרכים את השינויים שבין פרטי החלום שחלם פרעה ובין פרטי החלום שסיפר ליוסף שחלם: א' התורה לא ציינה שסיפר את כל הפרטים אף שעשה זאת. ב' פרעה לא סיפר את כל הפרטים. ועיין עוד בכלי יקר (פסוק ב) מה שביאר בזה. והרשב"ם (פסוק כא) ביאר שפרעה הוסיף פרשנות לדברים שראה.
פסוק לג[עריכה]
ועתה ירא פרעה וגו'. המפרשים מקשים מדוע הוסיף יוסף לתת עצה לפרעה והרי לא ביקשו אלא לפתור את חלומותיו. המשך חכמה מבאר שזהו פתרון מה שחלם פרעה על עמידת הפרות אלו לצד אלו, יעויין לעיל. ויעויין עוד באור החיים, טעמא דקרא ובשו"ת אבן יקרה (הקדמה לח"ב).
ועתה. ביאור בלשון עתה שמשמע בזריזות ובמהירות. שו"ת אבן יקרה (הקדמה לח"ב)
נבון וחכם. הטעם שהוצרך לשני בחינות אלו. שו"ת אבן יקרה (הקדמה לח"ב).
פסוק לט[עריכה]
אין נבון וחכם כמוך. היכן ראה בפתרונו של יוסף שיש בו שתי בחינות אלו של חכמה ובינה. שו"ת אבן יקרה (הקדמה לח"ב).
פסוק מג[עריכה]
מרכבת המשנה. כתב הפני משה (כלאים פ"ח ה"ג): לפי שבראשונה לא היה מנהגם אלא לקשור שתים עגלות כאחת וזהו מרכבת המשנה דקרא ואח"כ עמד פרעה ועשה ג' עגלות קשורות וזהו דכתיב וכל רכב מצרים ושלישים על כולו שהוסיף עגלה שלישית לכל מרכבה כדי להושיב הרבה בני חיל בתוכם וכשעמדה מלכות הרשעה הוסיפה ועשה אותן ארבעה וכך ראיתי בדברי הימים שלהם שהיו נוהגין ברומא כשנצחו לאיזה שונא וחזרו לרומא והביאו להמנוצח היו עושין מרכבה וקראו אותה מרכבת הטרוימפ"א וקשרו עגלות זו לזו ובהם היו מושיבין בראשונה להמנצח וכן בשארי העגלות להמסייעים לכבוד ובאחרונה להמנוצח וכך באו להעיר בקול צהלה ותרועה. עכ"ל.