טעמא דקרא/בראשית/מ
יב, יח[עריכה]
ויאמר לו יוסף וגו' ויען יוסף ויאמר וגו'. אצל שר המשקים כתיב ויאמר יוסף ואצל שר האופים כתיב ויען יוסף, ומבואר בסוטה ל"ב ב' דכ"מ שנא' עני' הוא בקול רם, וצריך טעם למה אצל שר המשקים ענה בקול נמוך ואצל שר האופים בקול רם. ויל"פ ע"פ הגמ' בברכות נ"ה א' חלמא בישא עציבותי' מסתיי' חלמא טבא חדוי' מסתיי' וכפי הנראה יוסף רצה לעשות להן טובה ובודאי כשמפרסמים על אדם שיעלה לגדולה יש לו כבר שמחה גדולה ע"י הפרסום וכן כשמפרסמים על אדם שהולך ליהרג בודאי יש לו כבר מיד צער גדול ע"י הבושה שכולם יודעים מזה לכן לשר המשקים אמר בלחש שלא ישמעו אנשים ולא תהא שמחתו רבה כ"כ שלא יבטל עי"ז פתרון החלום אבל לשר האופים פרסם בקול רם בפרהסיא כדי שירבה צערו ועי"ז יבטל החלום כנ"ל.
כג[עריכה]
ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו. פירש"י ולא זכר לאלתר וישכחהו לאחר זמן. נראה ביאורו דמתחלה לא שם לב לזוכרו וממילא אח"כ נשכח ממנו לגמרי כמ"ש כל מילתא דלא רמי' עלי' דאינש לאו אדעתי' (בשבועות ל"ד ב').
הפטרת וישב[עריכה]
הפטרת וישב עיין תרי עשר בעמוס פ"ב ופ"ג.
 |
ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות) |