אלשיך/בראשית/מא

אלשיך בראשית מא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ויהי מקץ. ראוי לשים לב אל אומרו מקץ ולא אמר ויהי אחר שנתי' ימים וגם או' במ"ם מקץ ולא אמר בקץ. וכן או' ימים הוא מיותר וכן אומר חולם לשון הוה ולא אמר ויחלום פרעה:

אמנם הנה הודיענו רז"ל (ב"ר פ' פ"ט) כי השנתים נתוספו לו בבית הסוהר בעון בוטחו בשר המשקים ויאמר ב' זכירות זכרתני. וראוי לשים לב מי הגיד להם שבזמן ההוא שדבר אל שר המשקים. שלמו ימי מאסרו. שאלו השנתים הם נוספות עליהם:

אך הנה המה ידעו העשר טיפין שיצאו מראשי אצבעותיו. וראו כי י' שנים היה בבית הכלא. כי בן י"ז שנה יצא מבית אביו ושנה בבית אדוניו ובן ל' שנה היה בבואו לפני פרעה. נמצא היה י"ב בבית הסוהר ושנתים קודם אמר ועשית נא עמדי והוצאתני כו' ואין נא האומר שם לשון בקשה כי לא שם מבטחו בו כל כך לדבר דרך בקשה. אך הוא לומר ועשית אתה עמדי כו'. כי להיות עת תום קצבת ימי כלא אמצא חן כאשר הזכרנו בסמוך. וא"כ איפה אין זה כי אם ששלמו שנות מספר העשר טיפין ואם כן אשמות דבר אחר היתה גורמת מאסר השנתים ימים:

ועוד טעם שני והוא כי ראו אומרו שנתים וגם אומרו ימים שהוא מיותר. וגם אומרו חולם לשון הווה אך הוא אומר כי בהשגחה היה הדבר. והוא כי לפעמים נמנים כך וכך שנים ואין קפידה אם יחסרו או יותירו קצת ימים לימלאת. ובזה יאמר ראו עתה איך בהשגחה היו הב' שנים כי הלא על כן היו שנתים ימים כלומר מיום אל יום לא פחות ולא יותר וז"א ימים ובעת הקץ ההוא. היה חולם חלום גרמת ישועתו ולא מקודם. או אחרי כן כלל. ע"כ גזרו אומ' כי אין זה רק על דבר ב' הזכירו' כמדובר. ולמעלה כתבנו למה תלו רז"ל הדבר בזכירות.

ובזה נבא אל כוונות כללות השתוב סמוך אל סוף פרשה הקודמת והוא ללמדנו דעת בל יאמר איש כי החריצות לאדם הוא המועיל. או היות לו אהובים להיות על ידם מצרה נחלץ. באומר לולא חריצות יוסף לבקש לפני שר המשקים יזכרנו אל פרעה וגם היות השר ההוא אהובו שהזכירו לפני פרעה והוציאו היה נשאר בבית הסוהר כל ימי חייו. ע"כ להסיר תועה מלב כל איש ישראל בל יעלה על רוחות שהחריצות הוא הטוב והאוהב הוא המטיב לו רק ה' לבדו לכל הבוטחים כו'. אמר כי על דבר האוהב. אדרבה ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו כמבואר למעלה כי הסירו מלבו. ואם על החריצות אדרבה על כופלו דברי חריציתו לומר שיזכרהו זה פעמים. ע"כ מקץ שנתים ימים ופרעה חולם. ולא מאז שלמו היה שנים ולהורות על צמצום הזמן אמר מקץ שנתים פרעה חולם כי חריצותו האריך לו כפי גדר החריצות שתי שנים כאמור. וסוף הפסוק עד פסוק ויהי בבקר כו' יתפרש לפנים בס"ד.

ט

וידבר שר כו'. אומרו לאמר יראה בלתי צודק שאינו לאמר לזולת וגם אומרו היום הוא מיותר:

אך הנה אמרו רבותינו ז"ל (שם) שציער את המלך בהשהותו מלהגיד דבר יוסף עד שהיתה נפשו יוצאה ובזה יאמר כי בהרגיש את עצמו כאשם על צער המלך. דרך התנצלות אמר אל נא תאשימני שנתאחרתי כי הלא את חטאי אני מזכיר היום שאי אפשר להגיד ענין יוסף אם לא בהזכיר את חטאי לומר פרעה קצף על עבדיו. שהוא על חטאי כלומר וע"כ בושתי מלהזכיר עד אפס תיקון זולת זה עד עתה וזה אמר לאמר כי מה שאחרתי הוא כי כדי לאמר הענין את חטאי אני צריך להזכיר היום:

והנה אמרו רבותינו ז"ל (שם) את חטאי מה שחטאתי ליוסף שלא הזכרתיו עד הנה ומה שחטאתי לך שלא מהרתי להגיד לך עד עתה. וראוי לדעת למה הניחו חטאו האמור למעלה חטאו משקה מלך מצרים כו' והלכו לבקש על יוסף ועל פרעה. ועוד שלפחות היה להם לכללו עם השנים ויהיו שלשה. אמנם המה ראו שר דברים אחד אומרו חטאי לשון רבים ואותו עון שעליו נאסר היה אחד ועוד כי לא היה הוא החוטא רק המשקה שתחת ידו כאשר כתבנו למעלה על אומרו חטאו משקה כו' ולא אמר חטאו שר המשקים ושר האופים ע"כ בקשו לו חטאים אחרים. וזה אמר קצף על עבדיו לומר הקצף היה על עבדיו אך לא החטא רק על עבדינו ולפי זה אומרו לאמר יהיה כי מה שוידבר שר המשקים לא לאהבת יוסף רק כדי שאל פרעה לאמר מבוקשו או לאידך גיסא כי חש למה שחשש יוסף באומ' כי גונב גנבתי לאמר אל תחוש שיבוקר פנקסי בהזכירך אותי אמור כי לא חנם שמני בבור כי הנה גונב גנבתי כו'. וגם מה כו' וזה יאמר פה מה שראוי לאמר הוא את חטאי אני מזכיר אך לא חטא זולתי שאדבר בו כי אם ושם אתנו כלומר כמונו במשמר ולא אסור שם אלא במה שהוא עבד לשר הטבחים. כי שם ביתו ולא על ידי מלך במשפט כי לא חטא על הנפש. ועל פי דרכו הכביד במה שחטא ליוסף באומרו היום כי לפי זה היה כעת חיה אל ענין צווי יוסף כי שנתים ימים היו מאז עד היום הזה כמדובר למעלה והוא מזכרת עון נרגש יותר:

י

פרעה קצף כו'. ראוי לשים לב כי באומרו קצף על עבדיו היה לו לומר ויתן אותנו במשמר ולא יזכיר את עצמו לבדו תחלה וחוזר ואומר אותו פעם שנית ועוד אומרו ושם אתנו כו' למה יפרט כל כך סימנים וכן אומרו אתנו. אך הנה הוא היה נכוה בשתי אישות אומר בלבו אוי לי אם אומר שהוא בקי פותר חלומות שיש שתים רעות. (א) שתגדל אשמתי אם ימצא בקי על שאיחרתי עד כה ומה גם לרז"ל (ב"ר פ' פ"ט) שאמרו שלא הגיד עד שראה נפשו יצאה. (ב) אולי לא ימצא בקי לפתור ואמצא בדאי ואוי לי אם לא אומר שהוא בקי פן עם כל זה יובא לפני המלך וימצא בקי על כן אעשה עצמי כמסתפק ומראה פנים לכאן ולכאן והתחיל ואמר פרעה קצף וכו' לומר הנה יש פנים לומר שהוא פותר חלומות בקי כי הלא אין לומר כי דרך השערה אמר כי ידע שהמלך יותר כועס על שר האופים מעל שר המשקים ועל כן לזה פתר תליה ולזה הצלה כי נהפוך הוא כי הלא פרעה קצף על עבדיו כאחד ויותר הורה כעסו עלי מעל שר האופים כי הלא ויתן אותי לבדי במשמ' תחלה והמשמ' היה עלי יותר מעל שר האופים וזהו במשמ' אותי ואת שר האופים וכן על השערת זמן החלום אין לומר ששיער או שפט לפי הזמן כי הנה ונחלמה חלום בלילה אחד אני והוא באופן שיורה היות בו חכמה. וא"ת א"כ למה לא הזכרתי עד כה לז"א הנה יש בחינה אחרת שאפשר כי לא מחכמה צדק בפתרון כי הלא איש כפתרון חלומו חלמנו כי כמעט כל איש ממנו חלם פתרונו. כי זה ראה נותן את הכוס על כף פרעה וזה ראה העוף אוכל מעל ראשו: ואפשר שעל פי הדברים פתר בפשיטות ועוד סברא שלא מחכמה פתר כי אם מקרה הוא היה לו כי הלא להיות מפשר חלמין לא יבצר לאחד מד' בחינות. (א) להיותו חכם גדול. וברוב חכמתו כיון אל אמיתת כוונת החלום בהשערת חכמה או על ידי כישוף. (ג) על ידי נבואה אלהית. (ד) על ידי אצטגנינות שישקיף וירא מולד כל אחד וכל אשר נגזר עליו אמר הנה מכל אלה לא נייחס אליו אחת מהן כי על חכמה גדולה לא יתכן כי הלא ושם אתנו נער ואין חכמה גדולה נמצאת בנער לפחות עד ארבעי' שנה. וגם לא מפאת כישוף כי הלא הוא עברי שאין כישוף ביניהם כמצרים וגם לא נביא הוא כי הלא אין שם מקום התבודדות אל השגה זו כי הוא עבד לשר הטבחים מקום משולל מדרך התבודדות וגם לא באצטגנינות כי הלא אם כן היה חוקר ודורש תחלה. לדעת מולד כל אחד ממנו ולעיין על משפט כוכב מולדתו ויפתר אח"כ אך זה לא עשה כי אם ונספר לו ומיד ויפתר לנו:

ועל פי דרכו הסתיר דבר ושקר ענה כי הלא יוסף אמר אליהם לאל"ים פתרונים ספרו נא לי. ולולא הוא בקי אומן לא שאל שיספרו ובזה יכול המלך לאמר לו איך ספרא לו חלומך אם לא שידעת כי פותר חלומות הוא. ושאל ממך תספר לו כי בקי היא וא"כ חטאת אל המלך לזה שינה ואמר ושם אתנו כו' כלומר מעצמנו מחמת התחברות מקרה היה כי ויפתר לנו כו'. ולבל נאמר המלך הנך שולל ד' מיני השגה לפתור חכמה וכישוף כו'. ואם כן איך פתר אין זה רק על השגה רבה לז"א איש כחלומו פתר כי אפשר כי מה שראה בעיניו הראה באצבעו כי כחלום כל א' פתר זה ראה נותן את הכוס על כף פרעה אמר שישיב על כנו. וזה שהעוף אוכל מעל ראשו אמר שיתלה ויאכל העוף בשרו מעל ראשו ולבל יאמר המלך א"כ איפה שכל כך אתה מהביל חכמתו למה תזכירנו ולמה יובא לפני לז"א הנה לעומת זה יש בחינה לייחס אליו ידיעה כי הלא ויהי כאשר פתר לנו כן היה אותי השיב כו'. והוא כי אחר שהקצף היה בשוה וגם שאותי נתן תחלה במשמר כאמור איך נתן אל לבו לדון ב' קצוות. לזה השיב על כנו ולזה תלה והלא במה שראה העוף אוכל על ראשו לא אמר רק שהיה אוכל בסל שבו מכל מאכל פרעה ולא יחויב לפתור עד סוף קצה אחרון מפתרון חברו אך יורה קצת כי חכם לבו. ולפי זה שהיה מסתפק בידיעת יוסף אפשר לפרש אומרו וידבר שר המשקים את פרעה לאמר שהוא כי אמר כמתנצל על מה שאיחר מלהגיד דבר הנה איני רואה ודאי בדברי אלא הזכרת חטאי:

אך בתועלת המלך בידיעת יוסף אני מסתפק. שאולי אין בו תועלת ומה בצע בהזכיר עון על מה שאין ודאי תועלת למלך וזה יאמר וידבר שר המשקים את פרעה מה שהוא לאמר בלי ספק כי את חטאי אני מזכיר כי השאר הוא ספק ואם נדקדק אומרו פרעה קצף שלא לנוכח ולא אמר קצפת וכן אומר השיב על כני ואותו תלה שעל כן אמרו רז"ל (ברכות דף נ"ה) שחוזר אל יוסף שהחלומות הולכים אחר הפה היה אפשר לפרש אומרו לאמר כי דבר שר המשקים עם זולתי לדבר עם המלך לבל הזכיר חטאו בפני המלך בפיו לזה אמר וידבר שר המשקים אל מי שאל פרעה לאמר ומאמרו אל השליש הוא הנה את חטאי אני מזכיר ועל כן לא ידבר הוא בעצמו ומה שתאמר למלך הוא כי פרעה קצף כו'. עד סוף הענין או במה שכתבנו שהראם פנים לשפוט שהיה לו חכמה לפתור ופנים לדון שפתר במקרה והיה א"כ נשאר הדבר אל פרעה שיאמר מה שיראה לו אם יאמר שהוא חכם וישלח אחריו או מקרה היה ויניחנו וזהו יאמר וידבר שר המשקים דברים שנשאר אל פרעה לאמר הוא הגזירה כי שר המשקים היה כמסתפק והתחיל לדבר דבריו ואמר את חטאי כו':

יד

וישלח כו'. הורה לנו הוא ית' איך נתן את חן יוסף בעיני פרעה מטרם יראנו כי לא אמר שיקראו לו את הנער עבד. כדבר שר המשקים רק יוסף דרך כבוד:

והנה ראוי לשית לב במה ידע יוסף כי טוב הוא בעיני המלך. שקישט עצמו ויגלח ויחלף שמלותיו ולא חש פן נודע למלך מעשה אדונתו ויעמידהו במשפט. ועוד שאין ראוי יתעכב אחר שלוח המלך אחריו בגלוח וחלוף שמלות. אך הנה ראה שני דברים. (א) שלא קראו רק אותו לבדו. ואם על דבר גבירתו יקרא את אדוניו גם הוא וזה ויקרא את יוסף. (ב) כי לא הריצוהו לבא אל פרעה רק לצאת מן הבור בלבד וזהו ויריצוהו מן הבור. שימהר לצאת ממסגר אך אחר כך לאטו ילך אל פרעה אז אמר הנה נחיצות המלך הוא להוציא ממסגר נפשי: כי צר לו עלי ואם כן על יו"ט אבא על כן ויגלח כו':

טו

ויאמר פרעה כו'. לא אמר ופותר אין אותו לי כאומר למעלה ואין פותר אותם לפרעה כמ"ש ז"ל (בראשית רבה פ' פ"ט) פותרים היו אבל לא לפרעה. על כן זחל וירא פן יאמר יוסף הלא פתרו לך חכמיך וכל החלומות הולכים אחר הפה. ומה יסכון מה שאחזור ואפתור כי מה שהיה כבר הוא על כן כיחש לו ואומר ופותר אין אותו כלל:

וראוי לשים לב אל אומרו לאמר כי אינו לאמר לזולת. וכן בתשובת יוסף אומרו אל פרעה לאמר הוא בלתי צודק וגם אומרו בלעדי עם היותו עתיד לפותרו. וכן אומרו אל"ים יענה מה היא ענייה זו. אך חש פרעה פן יאמר יוסף אחר שכל חכמיך אין גם אחד פותר אותו. ומה גם עתה אני כי נער אנכי. על כן אמר ואני שמעתי עליך לאמר. כלומר לא נודע אלי איזה הדרך יהלך רוח חכמה אתך לדבר אותך ובמה כחך. אך סתם שמעתי שעליך ראוי לאמר תשמע חלום לפתור אותו. ולא כדרך חכמים אחרים ששומעים חלום לעיין בו על פי בחינות חכמותם ואחרי כן יפתרו. והשיב יוסף ואמר לאמר בלעדי כלומר אדרבה מה שראוי לאמר הוא שבלעדי הוא המדע הזה. ושמא תאמר א"כ איך אגיד דבר שלא ידעו חכמיך הלא הוא כי אל"ים יענה והמה לא אל"ים דבר בם כי לא יעבדוהו וגם לא אשבח עצמי יעשה למעני. כי אם למען שלום פרעה וכה דבר לחלוק כבוד למלכות

יז

וידבר פרעה כו'. ראוי לשית לב אל השנות החלום כמה שינויים מספר התורה אל סיפור פרעה כי למעלה נאמר עומד על היאור ופרעה אמר על שפת היאור למעלה נאמר יפות מראה ולמטה יפות תואר ולמעלה נאמר עולות אחריהן מן היאור ולמטה לא הוזכר היאור. למעלה לא אמר רק רעות מראה ודקות בשר. ולמטה מפליג ואומר דלות ורעות תואר מאד לא ראיתי כו' לרוע. ולמעלה מראה ולמטה תואר וכל פסוק ותבאנה אל קרבנה וגו' לא הוזכר למעלה כלל. ולמעלה אמר וישן ויחלום שנית ולמטה אמר וארא בחלומי כאילו הכל היה כאחת. ולמעלה נאמר בריאות ולמטה מלאות. למעלה אמר צנומות ולמטה לא נאמר למעלה אומר הבריאות והמלאות ולמטה הטובות:

אמנם הנה פרעה סיפר את כל חרטומי מצרים ואת כל חכמיה נוסח החלום ככל הכתוב למעלה. כאומרו ויספר פרעה להם שהוא את כל החלום הנזכר ככתבו. אלא שהיה דעת פרעה שחלום השבלים הוא ענין הקודם. אלא שלא ידע הפתרון. וזה אמר את חלומו ולא אמר את חלומותיו אלא שאמר את לרבות השני כי שנים סיפר וקראם חלום אחד להיות ענין אחד בעיניו. אך המה לא כן לבם. כי אם ששנים המה נפרדים בענינם וזהו ואין פותר אותם. והוא מה שכתבו זכרונם לברכה (שם) פותרים היו אבל לא לפרעה. כי היו אומרים שבע בנות אתה מוליד שבע בנות אתה קובר. שבע אפרכיות אתה כובש שבע אפרכיות אתה מאבד ולא ערב לו פתרונם. והנה מפחדו פן יפתור לו יוסף כחכמיו שינה בלשון החלום מאשר סיפר לחכמיו להרחיק פתרונם מלב יוסף: והוא כי אמר פרעה בלבו מי הכניס בלב חכמי מצרים. כי היו שבע בנות מאשר אמרתי על שפת היאור. ומן היאור עולות שבע פרות אמרו אין זה אלא שמתחת שטף זרעו הדומה ליאור יצאו שבע בנות וכן מאשר אמרתי להם יפות מראה. ואין יופי מראה צודק בפרות כאשר בבני אדם רק יופי תואר. על כן אמרו כי מאומרו יפות מראה. שנראה שראיתי בה מעין יופי בני אדם גזרו אומר כי הפתרון הוא בנות וכן מאשר הקדמתי היופי מראה לבריאות בשר אשר אין דרך המביט בפרות שמנות להביט תחלה אל התואר. ואח"כ אל השומן רק בבני אדם כי בהביטה ראשונה מביט אדם אל המראה. ואח"כ אל השומן וכן בחלום השבלים אמר פרעה הלא אמרתי להם בריאות וטובות ואין לשון בריאות צודק רק בבני אדם ולא בשבלים. אמר בלבו על כן חשבו שהיה מתדמה אלי בחלומי מעין בריאות ולכן פתרו בבנות. על כן מה עשה כרעה בבואו לספר החלום אל יוסף מדאגה מדבר פן יפתר לו גם הוא בבנות ע"כ כל הדברים שהיה חושש שנתלו בם חכמיו לפתור כך שינה אותם ובמקום אמרו על היאור אמר על שפת היאור בל יפתור על שטף יאור זרעו שמתחתיו יצמח וכן בפרות הרעות לא הזכיר מן היאור כלל. וכן בכל מקום שהזכיר יפות למעלה הזכיר ליוסף תואר. ולא מראה הבלתי צודק רק בבני אדם וכן הזכיר תחלה בריאות בשר ואחר כך יפות תואר וכן בחלום השבלים שונה ולא הזכיר בריאות רק מלאות וכאשר עשה על דבר פתרון השבע בנות עשה גם כן לשלול גם פתרון האיפרכיות. והוא כי אמר מי הכניס אומר החרטומים לומר ז' אפרכיות כו' אלא שראה פרות אוכלות פרות ושבלים אוכלים שבלים. אמרו אין זה כי אם לאום מלאום יאמץ ואיפרכיות את האחרות חיים יבלעו כדרך המלכיות אלו את אלו, ואומרו מן היאור הוא שיתפרנסו ממנו כנודע. כי כמה מדינות מתפרנסות דרך מהלך היאור ההוא מראשיתו עד סופו. ועל היות אנשיהם רבים ודשנים היה אומר יפות מראה ובריאות ומלאות בשר וכן יצדק אומרו ותעמודנה אצל הפרות נראה להם שהוא כי האפרכיות יהיו סמוכים אלו לאלו. שאם לא כן מה צורך במה שהראו לו היותן אצל הבריאות אך הוא כי גם שהאפרכיות הכובשו' היו חלושות. כבשו את המלאות וטובות להיותן סמוכות כי ידעו מוצאיהם ומובאיהם על כן לשלא יפתור לו יוסף ככה כי לא יערב לו. על כן מה עשה השמיט מ"ש למעלה ותעמודנה אצל הפרות. ועל עיקר מה שהביאם לדון ששבעה אפרכיות יכבשו את השבעה הטובו'. על כן להרחיק את יוסף מזה הפתרון מה עשה כשהגיע להזכיר החלישות. בין בפרות בין בשבלים הפליג בחולשתן בתכלית לבלתי יעבור בכשלו לידון שיהיה להם כח לכבוש הטובות. וזה אומרו דלות ורעות תואר מאד לא ראיתי כהנה בכל ארץ מצרים לרוע באופן שלא יעלה על לב לפתור שיהיה בהן כח לכבוש את האחרות וכן בשבלים הוסיף צנומות. כי בפתרון יהיה דבר משולל כח לכבוש. ומפני שעדיין היה אפשר לומר כי אולי מן השמים נעזורו החלושות הרבה לכבוש הטובות על כן לשלול גם זה. הוסיף ואמור על האמור למעלה. ותבאנה אל קרבנה ולא נודע כו' ומראיהן רע כאשר בתחלה לבלול גם זה. כי גם שנאמר כי מן השמים נסתייעו. אי אפשר שלא ימלאו מהטובות המלאות. ולא תשאר בם החולשה הקודמות. עד גדר שלא נודע כי באו אל קרבנה. שלא יעדיפו כלל מכל הבזה והשלל והשביה והרכוש והעבדים ומקניהם וקנינם וכל בהמתם. ויהיו חלושים אחריהם כאשר בתחלה באופן שלא יהיה מקום לפתור על האיפרכיות. ולבל יאמר יוסף קרא נא את חכמיך ונעמדה יחד ונראה מה בפיהם גם הם. ואשר תעלה ההסכמה הוא האמת ויירא פרעה פן יסכים עמהם בבנות או באיפרכיות. על כן החליט ואמר ואומר אל החרטומים ואין מגיד לי כלומר אין בפיהם דבר להתווכח עמהם ואתה לבדך תדבר:

כה

ויאמר יוסף כו'. הנה יקשה. (א) באומרו חלום פרעה א' הוא מתחיל לפתור ומהראוי שקודם החילו לפתור או אחר הפתרון. יאמר מה שאלהים עושה הגיד לפרעה ולא בתוך הפתרון. (ב) למה חוזר שנית ואומר אשר האלהים עושה הראה. (ג) שנותו מהגדה להוראה. (ד) אומרו תחלה על כללות החלום. ואח"כ על הא' מהפרטים באומרו הוא הדבר. (ה) אומרו חלום א' פעם שנית בפסו' הב'. (ו) כי בשלש החלוקות לא פירש אם הם שבע או רעב. רק שבע שנים הנה וברביעית מפרש ואומר יהיו שבע שני רעב. (ז) למה לא ביאר הכל שבע פרות הטובות שבע שני השבע הנה וכן בכל השאר. ולא שאחר שביאר שבע שני רעב שב אל התחלה ואמר הנה שבע שנים באות שבע גדול כו'. (ח) כמו שבשבלים הרקות תזכיר כל סימניהם הרקות שדופות הקדים. למה בפרות הטובות לא אמר יפות המראה והבריאות רק הטובות בלבד. (ט) באמרו ועל השנות החלום וגו' פעמים למה כפל כי אומרו השנות ופעמים אחד הוא. (י) איך יראה שהוא נכון ושממהר האלהים לעשותו כי שני דברים הם:

אמנם הנה היה מקום לדון כי חלום הפרות והשבלים אחד הוא כי יתדמו זה לזה. אך מהצטרך ב' חלומות וגם מאשר הקיץ בנתים וחלם שנית יש מקום לדון כי שני ענינים הם. וזה ההפרש היה בין פרעה לחכמיו כנרמז בדבריהם. ע"כ היחל בזה פתח דבריו ואמר חלום פרעה אחד הוא של פרות ושל שבלים. וש"ת א"כ איפה למה הראוני השני והיה די בראשון הלא הוא כי אשר האלהים עושה. ורמז בראשון הגיד בשני כי בראשונה ראית חלום ואמר כך הוגד לך הפתרון. הוא חלום השני שהוא שבע ורעב בפשיטות. כי מלוי השבלים שבע ורקותן רעב. וש"ת לא יתכן כי הלא בריקות השבלים אין להם כלל ובכחש הפרות יש בשר אלא שהוא מעט. ואם הוא סימן רעב זה יורה מזונות מועטים. וזה יורה חוסר כל לגמרי באופן שלא אחד המה לזה אמר שבע פרות וגו'. חלום אחד הוא. לומר אל יעלה על רוח שהפרות הטובות הם רמז אל השבע וכן השבלים באופן שהרעות יור' על מזון מועט כי לא כן הוא רק שבע הפרות הטובות אינן מציאת המזון רק שבע שנים הנה וכן השבלים ועל דרך זה הרעות שבע שנים הנה וא"כ השבע הוא היפות תואר והיותן בריאות. וכן הכחש הוא הרעב ומציאות הכפרות הכחושות הן השנים שהם ז'. ובזה חלום אחד הוא כי אין הפרש. וזה אמר שבע פרות הטובות עצמותן הם שבע שנים כלומר שיתרונן שהם שמנות ויפות תואר הוא השבע. וכן השבלים הטובות שבע שנים הנה כלומר והיותן מליאות והבריאות הוא השבע באופן שבזה חלום א' הוא ופירש ואמר בזה שאמרתי שהפרות הן השנים יתכן בזה כי גם שבע פרות הרקות שבע שנים הנה. ולא שיהיו הפרות הרקות עצמן סימן הרעב רק הכחש בלבד. ומי יכריח בזה שלא יהיו הפרות הכחושות סימן אל מזון מועט ולא רעב לגמרי. הלא הוא כי ושבע השבלים הרקות שדופות הקדים אין לומר שיהיו מועטי המזון. רק יהיו שבע שני רעב כי הריקות ושדופות אין נשאר בהם כלל וזהו הוראת פירש פרות הרעות. על כן לא הזכיר צנומות שהואמה שבדה פרעה מלבו שלא נזכר למעלה והיה שקר. כי צנומות הוא שיש גרגרים אלא שנתקשו קודם זמנם. והוא ידע כי היה רקות לגמרי שהיא הרעב בעצם. וש"ת אדרבה ילמד חלום השבלים מהפרות והשבלים הרקות יהיו שבע שני מזון מועט ולא רעב ממש. לזה אמר זה אי אפשר. כי הלא הוא הדבר אשר דברתי אל פרעה אשר האלהים עושה הראה וגו' כי אשר האלהים עושה מאשר חלמת בפרות הראה בחלום השבלים. ואם כן אחר שהשבלים הם פתרון הפרות איך ילמד חלום השני מהראשון. אחר שהוא ית' בא השני להראות פירוש הראשון ואמר הראה ולא אמר הגיד למה שלמעלה דבר על כל חלוקת החלום השבע והרעב. כי שתי בחינות שהם שבע ורעב שבחלום הראשון הגיד בשני שהוא שובע בשבלים המלאות ורעב ברקות. והוא כי בחלוקת המלאות לא יחויב שבע גדול כי אפשר העדר רעב בלבד או שבע בינוני אך הרקות הוא הוראת רעב בעצם כמראה באצבע על כן למעלה אמר הגיד שלא יבצר מהשני הוראת מציאות שבע אך עתה שידבר על החלוקה השנית מהשבלים הרקות שהם שבע שני רעב. אמר הראה כי הוראה בעצם על רעב ואחר אומרו שילמד סתום מן המפורש מהשבלים הרקות. חזר אל מה שנשאר מלפרש מלמעלה כי לא פירש למעלה רק ששבע פרות הטובות שבע שנים הנה עתה בא לפרש מה הוא יפות מראה ובריאות. ואמר הנה שבע שנים באות שבע גדול כו'. ועל ענין ותאכלנה הפרות כו' את שבע כו' וכן ותבלענה כו' אמר ונשכח בו' ועל ולא נודע כי באו כו' אמר ולא יודע כו'. ועתה הרגיש כי הלא לפי הנחה זוכי חלום א' הוא קשה שא"כ למה נשתנה החלום פעם בפרות ופעם בשבלים כי גם לאמר למעלה כי השני פתרון והגדת ענין הראשון היה מספיק יהיה מתחלה חלום השבלים ולא פרות שיצטרך השני לבא לפרשו. ועוד היות בב' פעמים שהקיץ וחזר ליישן וחלם פעם ב'. על הא' אמר ועל השנות החלום שהיה שינוי פעם פרות ופעם שבלים. ועל הב' אמר פעמים הלא הוא כי מה שנשתנה ולא היה שבלים בלבד. הוא כי נכון הדבר והוא כי אם היו שבלים בלבד אולי יבקשו לפתור אותו על דבר דומה לו ולא שיהיה כפשוטו רק ככל חלום שיש לו פתרון היה הפתרון נשאר אל דעת הפותרים ותהיה נדון בקרבך איזהו הפתרון האמתי. אך עתה שקדם של פרות ואחר כך בא של שבלים אין זה רק שהשני הוא פתרון והגדה ופירוש של ראשון והוא כפשוטו שבע ורעב ולא שיהיה עליו פתרון. וזהו כי נכון הדבר שהוא כי זה שאמרתי משבע ורעב הוא נכון ואין פתרון אחר כי עתה הוא מאת האל"ים שהוא עצמו פתר לך בחלומך שהוא הנכון ואמת ולא מאת פותרי בני אדם. וזהו כי נכון הדבר ומה שהיה פעמים שהיה בשני פעמים. הוא כי ממהר האל"ים לעשותו. כדרך המלך ברצותו לנחץ הדבר אומרו פעם אחד וחוזר פעם שנית מיד לאומרו: או שעור הענין שנשתנה אח"כ בשבלים ולא היה חלום הפרות בלבד הוא למען תדע כי נכון הדבר שפתרתי מאת האל"ים ולא תהיה נבוך בפתרון. כי בשימי מאת האל"ים בא הפתרון. ומה שהיה פעמים ולא הב' לבדו. הוא כי וממהר האל"ים לעשותו כמלך שחוזר ואומר גזרתו לנחץ אותה: או יאמר מה שנשתנה הדבר תחלה פרות ואח"כ שבלים והיה מספיק הראשון הוא להורות כי נכון ואמת הוא מאת האל"ים ולא חלום כוזב מכחות התחתונים. והוא כי כל מה שמאת האל"ים הוא מכוסה והולך ומתגלה כן בא במכוסה בפרות ונתגלה אח"כ בשבלים הפך מדות שמכחות תחתונים שמתגלה ומתכס' אח"כ עד יבולע ועל היותו פעמים הוא על כי ממהר כו' כבקודם:

לג

ועתה ירא כו'. הנה קשה מאד. (א) היועץ למלך נתנוהו רק ישמע חלום לפתור אותו ומי הכניסו לומר ירא פרעה כו'. (ב) אומרו נבון וחכם כי היל"ל חכם ונבון. (ג) כי לצבור אוכל אין צורך רק איש משתדל ולא נבון וחכם. (ד) מה צורך יושת על ארץ מצרים ודי לו יושת על שמירת אוצר אוכל (ה) אומרו יעשה פרעה. אם חוזר אל אומרו ירא פרעה וישיתהו שאומר שיעשה כן למנות איש הרי נאמר פעם א' וישיתהו כו'. ואם הוא שיעשה להפקיד פקידים וי"ו של ויפקד יתירה. (ו) אומרו ויקבצו כו' ויצברו כו'. שיורה כי הפקידים יקבצו ויצברו בר ואחר כך הוא אומר ויקבוץ את כל אוכל כו' ויצבור יוסף בר כו'. ולמה לא צברו הפקידים כמאמרו. (ז) באומרו הנמצא כזה איש אשר רוח כו'. כי היל"ל איש נבון וחכם וגם למה לא הוזכרה תשובת עבדיו. (ח) אומרו אחרי הודיע אלהים כו'. מי הגיד לו שלא יהיה נבון וחכם כמוהו יודיע ה' לו גם הוא דומה לכל זאת:

אמנם לבא אל הענין נשים לב למה זה סיפרה לנו תורה כל דברי חלומות פרעה וכל פתרונות ועצת יוסף אליו. ועתה ירא פרעה כו'. כי מה יתן ומה יוסיף לנו כל זה. והיה די יאמר כי חלם פרעה חלום ותפעם רוחו וישלח ויקרא את יוסף מן הבור ויפתור לו את חלומותיו. ויעמידהו על ארץ מצרים רק הכסא גדל ממנו ולא יאריך וירחיב כל דברי החלומות וכל פרטי פתרונם ואם הוא הכנה אל מה שעתיד לו' כי על רעב ללחם ירדו יעקב ובניו מצרימה. היד די יאמר והרעב כבד בארץ ובארץ מצרים היה לחם ועל זה יספר הליכתם שמה:

אמנם אומרו כי בחלום פרעה הלז ובהיות יוסף היא השליט על הארץ. ויצבר את כל אוכל שבע שנים תלויה גאולת ישראל מגלות מצרים שהיה אז מתחיל ובזה נשכיל ונראה מה ענין מאמר יוסף אל אחיו לאמור לאביו. וכלכלתי אותך שם כאשר נבאר במקומו בס"ד. והוא כי הלא יראה זו מיעוט דרך ארץ לאמר שהוא יכלכלוהו וגם אומרו שם יראה לבלי צורך. כי מה יתן ומה יוסיף לו אם יכלכלוהו שם או במקום אחר. וגם נשית לב מה עלה על לב יוסף לכרות ערלת המצריים שאמרו ז"ל (בראשית רבה פרשה צ') שלא רצה לתת להם לחם עד כרות בשר ערלתם כי הלא לא לגיירם כיוון ויניחם ערלים. וכן למה זה את העם העביר לערים מקצה גבול מצרים ועד קצהו למה בלבל דירותיהם. כי הלא יראה בלתי מספיק טעם אומרים שהיה להעביר חרפת שם גולים מאחיו:

אך הנה לזה נקדים מאמרם ז"ל בספר הזוהר (פרשת וישב דף קפ"ד) כי כאשר גזרה חכמתו ית' להגלות את ישראל מצרימה כו'. ולא עוד כי אם שקדמה להם מאז ירד יוסף שמה כי לא היה מוכן להיות מרכבה אל השכינה כמוהו ועל כן הוריד מצרימה. והנה ראוי לשים לב מה צורך אל הקדימה הזאת ולא ירדה עמהם ברדתם שמה. וגם עוד נשית לב אל החלום יוסף אשר חלם. והנה קמה אלומתי וגם נצבה מה ענין הקימות והתייצבות ההוא אשר אין ספק כי קימות והצלחת התבואה היתה על ידי יוסף וכן התייצבות וההעמדה. שלא הרקיבה בשבע שני שבע ושבע שני רעב שאחרי כן כמדובר למעלה. וכן יראה מרז"ל (ב"ר פ' צ') באומרם כי כאשר הלינו על יוסף לפני פרעה. לאמר שלא היה נותן להם לחם עד שימולו שהשיב להם למה לא שמרתם אתם תבואתכם ואמרו לו שמרנו והרקיבה ואמר להם אם כאשר גזר על תבואתכם שתרקב היה גוזר עליכם שתמותו לא הייתם מתים. לכן תמולו ולא תמנעו כי אם לכו אל יוסף כל אשר יאמר לכם תעשו. הנה כי כח הצלחת התבואה וקיומה תלויה ביוסף באשר ה' אתו:

ונבא אל הענין והוא כי הנה אחרי פותרו החלום ככל הכ' נשאר עדין לפתור בכל אחד מהחלומות דבר אחר. גם בב' שמפרש הראשון והוא אשר חלם היותו עומד על היאר. ושמן היאר עולות הפרות וכן בחלום השבלים מה שראה שהשבע שבלים עולות בקנה אחד ולא בשבעה קנים כדרכן לעלות כל שבולת בקנה בפני עצמו ועל כן בא ויאמר ועתה ירא פרעה כו'. והענין כי הנה הגולים מצרימה למה ששם חלאת זוהמת טומאת מצרים רבה וגדולה על כן הוצרכו רחמי שמים מרובים ועצומים לצת ממנה בל ישקעו ויאבדו בתוך טומאתה כי ילכדו ברשתה כי על כן חושב הוא ית' את הקץ לגאלם טרם יטמאו פה ועל כן חרד ה' את כל החרדה ההוא למהר לשלחם טרם יחמץ בצקם שלא יכלו להתמהמה עד שנגלה עליהם הקב"ה וגאלם מיד. והוא ענין חכמי האמת האומרים כי אם היו מתעכבים עוד מעט היו נכנסים בשער החמשים של שערי טומאה שלעומת הקדושה. וישקעו שם עד עולם ולא הית' להם עוד תקומה והנה כתבנו פרשת תולדות ופ' שמות כי הוצרך גלות מצרי' לישראל כצורך כור מצרפים להגו סיגים מכסף. כן היתה ארץ מצרים לישראל ככור הברזל לצרפם שמה מחלאת זוהמת נחש להכין אותם לקבלת התורה. כי אשר יהיו סיגים יתאחזו בטומאת מצרים וישארו שמה והם המתים בימי החשך ואשר הם הכסף צרוף הן הם היוצאים אחד מחמשה או מחמשים או מחמש מאות. או מחמשת אלפים למאן דאמר. אמנם היו בסכנה פן קושי חלאת זוהמת טומאת מצרים יגבר עליהם וישעבדם תחת סבלות טומאתם. על כן אלהינו מרחם מאז חשב מחשבות לבלתי ידחו ישראל שמה בשני דברים א' בשלוח שכינה עמהם למען כנשר יעיר קנו על גוזליו תרחף בל תעצר כח מצרים להכניעם תחתיהם ומה גם לרז"ל (שם) שאפילו קצת מדות טובות אשר היו אז לישראל מהשכינה היו להם. עוד שנית עשה הוא ית' הלא הוא לבלתי יסתופפו בבואם מצרימה תחת צל שרו של מצרים. והוא כי בבואם היו אוכלים מעבור הארץ הנשפע על ידי השר היה קינה בהם מאז שליטה וקו לקו היה הולך ומשתרר עליהם גם השתרר עד אפס מקום ודרך לצאת עוד מתחת שליטתו עד עולם ולא יגאלו עוד. על כן מה עשה הוא ית' נתן שבע שנים שבע גדול בכל ארץ מצרים. אשר לא היה שפע השבע ההוא על ידי השר. כי אם על ידי השכינה באמצעות יוסף נמצאו יעקב והבאים מצרימה בימי שבע שני הרעב מתפרנסים מתחת יד השר. וזה מאמר יוסף אל אביו לאמר רדה אלי כלומר אלי ולא אל כח מצרים. וכלכלתי אותך כלומר בהשתלשלותי מהשכינה אשר אתי ולא על ידי השר וגם יהיה שם בארץ גושן אשר אין בה שליטת טומאת השר למה כי היא ניתנה לשרה מאת פרעה מאז לקחה. כמ"ש ז"ל בפר"א (פרק כ"ו) ומאז היה שם שייכות קדושה והן זה היה חלום פרעה שהיה עומד על היאר והנה מן היאר עולות וכו' וגם אשר ראה שבע שבלים עולות בקנה אחד והוא כי הלא יוסף היה במצרים כיאור המושך מים ממוצאו להשקות את הגן כן יוסף היה ממשיך השפע מהשכינה אשר אתו להוציא לחם רב ולקיימו מה שלא היה כח רב כמהו ע"י השר השורר על הארץ ההיא וכן על דרך האמת מדת יוסף תקרא נהר. וזה ענין אשר חלם פרעה והנה עומד על היאור וכו'. כי פרעה היה עומד על יוסף כי הכסא יגדל ממנו. ומאותו היאור שתחת יד פרעה עולות שבע שני שבע נשפעות ממנו והטעם מפורש בחלום השבלים אשר הוא כפתרון אל חלום הפרות כמדובר. והוא באומרו שבע שבלים עולות בקנה אחד מלאות וטובות. לומר כי עליית והצלחת שבע שני שבע תהיה על ידי קנה אחד שהוא על יד כח אחדות הוא כח ה' אשר עם יוסף מה שלא היה כן על ידי שרים. אשר הם מתייחסים אל רבוי ופירוד. וכן קנה בגמטריא עם התיבה עולה יוסף. ואמר שעל ידי הקנה אחד. תשרה ברכת להיות מלאות וטובו'. וזה מאמ' יוסף באו' ועתה ירא פרעה וכו' לו' אשר ראה פרעה שהיה עומד על שפת היאר ומן היאר עולות כו' וגם עולות בקנה א' הלא הוא כי ועתה ירא פרעה כו' ויצבור כו'. כי אשר היה על היאור ומהיאור שתחתיו יוצאות התבואה היא השבע. הוא כי אשר לא ישתרר עליו זולתך שעתה בלבד עומד עליו ממנו יוצאות שבע שני השבע ואשר ראית היה קנה אחד ובו עולות שבע שבלים. הוא כי האש ההוא יהיה נבון וחכם. והוא כי זה פתרונו כמו שכתבו ז"ל (ברכות דף נ"א) הרואה קנה בחלום יצפה לחכמה ובינה כד"א קנה חכמה קנה בינה. או כפשוטו בשום לב אל אומרו נבון וחכם. והוא הפך הסדר כי היה ראוי יאמר חכם ונבון אך הוא כי בינה היא אשר יבין איש בשכלו דבר מתוך דבר. וחכמה היא מה שילמדוהו פה אל פה והוא מה שכתבנו במאמר פרעה תשמע חלום לפתור אותו. שהוא אינך שומע חלום לעיין ולהבין מתוך דבריו הפתרון. רק כאלו מן השמים השמיעך הפתרון ולא תצטרך לשמוע להבין רק תשמע לפתור מיד. וזה יאמר איש נבון חכם לו' נבון להבין דבר מתוך דבר חכם כי הבינה ההוא באה לו דרך חכמה כי ילמדוהו הבינה מן השמי' דרך נבואה באופן שהוא נבון להבין דבר מתוך דבר. ומה שהיא בינה באה לו דרך חכמה שהיא מדרגה שאיננה זולתי לאשר רוח אלהין קדישין ביה. שהוא משורש האחדות מה שאין כן לכח שרי מעלה. והנה ענין זה הוא עיקר גדול בענין הפתרון והוא הכל שבלעדו אין הפלג' תבואה ולא קיומה לפרנסם בה את הכל גם בשבע שני רעב. ועיקר כוונתו ית' היתה לבלתי האכיל את יעקב ובניו מתחת יד שרו של מצרים מהטעם האמור:

ובזה מצאנו ראינו טוב טעם אל בלתי תת יוסף מלחמו לרעלים עד ימולו. למה שהוא למען התיש כח השר ההוא. לבל יעצר כח למשול לשקע את ישראל בטומאתו על כן הכרית בשר ערלתם. כי הלא טומאת שר מצרים אל טומאת הערלה תתייחס. כי על כן מצרים ערות הארץ תקרא כמאמרינו על מאמרם ז"ל (בראשית רבה פרשה צ"ג). כי כאשר האדם יש לו אברים כן הארץ. כד"א ראש עפרות תבל רחבת ידים טבור הארץ ערות הארץ והוא כי כאשר עם היות כל אברי האדם גוף א' עם כל זה אין בחינות אברים שוים. כך עם היות הארץ גוף אחד דסדנא דארעא חד הוא עם כל זה אין חלקיה שוים כי יש מתייחסים אל הראש כו'. אך הבחינה היותר שפלה מחמת חלאת טומאתה היא הנקראת ערות הארץ היא בחינת שרו של מצרים. ועל כן להכניע כחו זו. צוה להכרית ערלות ערות עמו וגם להתיש כח שפע מזל מצרים העם המושפעים כל אחד לפי בחינת מקומו שינה דירתם והעביר אותם לערים מקצה גבול כו'. וכן כל אלה ידו עשתה להחליש כח השר והמזל מלהכניע את ישראל תחתם כמדובר ובגלל כל הדברים הנאמרים באמת הוצרכה שכינה להקדים אל מצרים ימים רבים כי בימים ההם נוסף על היות מספר שנות הקדימה כ"ב כמספר אותיות התורה שהיו עתידים ישראל לקבל. גם היה למען הכניע שר ומזל מצרים תחת הקדושה שתהיה התבואה שבש' השבע והנאכלת בש' הרעב ליעקב ובניו. מתבואה שע"י שפע שכינה. ולא מהבאה ע"י חצונים והוא מאמרם ששאל יעקב באו' ונתן לי לאכול כו'. שהוא על ידו ית' ולא ע"י שר של ארץ:

כלל הדברים כי באמור אליו ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם לעצמו היה דורש כי גם הוא בכלל הפתרון כמדובר. וע"כ ידע כי לא יבוש כי ודאי יבחר בו. ומה גם כי ראה מעשה וזכר חלומו אשר חלם. והנה אנחנו מאלמים אלומים כו'. והבין כי תבואתו היא אשר תהיה טובה ומתקיימת. ויבואו כל הארץ אליו לשבור אוכל. ויתן אל לבו כי שעה זו עומדת לו והוא ככתוב כי הנה מה' יצא ילך יוסף מצרימה להיות מרכבה אל השכינה בהיותם בגלות ויתן אל לבו למה זה היה השבע והרעב אחרי כן אך אין זה כ"א שרצה הקב"ה לבל ישתעבדו ויכנעו יעקב ובניו תחת שר מצרים. פן יאבדו בגלותם על כן ראה הוא יתברך לבלתי הביאם בהתחיל מנין רד"ו לאכול לחם המושפע על ידי השר רק על ידי ה' בהשתלשלו יוסף אשר הוא מרכבה אליו ית' כי הוא יצבור אוכל בכח אלהים אשר עמו ויאכל אותם ממנו בימי הרעב. והנה לפרעה אמר שכוון למען ישמעו אליו לשמור על פיו אוכל בערים ושמרו אך אשר בלבו היה למען אוכל שני השבע יבא ע"י השתלשלת השכינה אשר עם יוסף המושל בכל הארץ. למען האכיל את כל בית אביו מהאוכל הבא על ידו יתב' מהטעם הנזכר. ולבל יעלה על לב פרעה כי לעצמו הוא דורש על כן אחרי אומר וירא פרעה איש כו'. אמר חלוקה אחרת והיא יעשה פרעה כו' לומר הלא אמרתי לבקש איש נבון וחכם והנני או' שאם ירצה יעשה פרעה הדבר בעצמו ולא ירצה לשית איש על ארץ מצרים. רק הוא בעצמו צריך ויפקד גם זולתו פקידים כמו והם יקבצו כו' ויצברו כו'. ולמען יתקיים האוכל: זאת יעשה יהיה לפקדון לארץ. שהוא לינתן האוכל בקרקע שלו לפקדון לארץ אוכל בערים. ולבל יבחר פרעה בדרך הזה השני אמר כי בהיות על ידם לא יהיה תיקונם. רק שולא תכרת הארץ ברעב. כלומר כי על ידי האיש נבון וחכם אין צריך לומר שלא יכרת כי אם גם יהיה שפע רב טוב במה שיתקיים מהשבע שני שבע. ועל כן פרעה לא בחר רק בעצה הראשונה לשים איש נבון וחכם. ועל כן לא נאמר אחרי כן שהפקיד פקידים. גם לא ויקבצו ויצברו רק ויקבוץ ויצבור יוסף שהוא כי בחר בעצה הראשונה כמדובר. והנה פרעה היה עם לבבו למנות את יוסף. ולבל יעכבו עבדיו. עשה כמתיעץ אתם ואמר אל עבדיו הנמצא כזה כו' אמר אם או' אליהם הנמצא כזה איש נבון וחכם. הלא יאמרו כי גם חכמי מצרים נבונים וחכמים המה. ע"כ אמר הנמצא כזה איש אשר רוח אל"ים בו. כי בזה לא יוכלו לומר כי כן בחכמי מצרים. כי הלא אם כן למה לא פתרו חלום פרעה. והנה הם עמדו לא ענו. כי ראו כי כן הוא שאין כמוהו. ובאש קנאתם לא עצרו כת להוציא מפיהם מלין. אז הפך פניו ליוסף ואמר אחרי הודיע אל"ים כו'. והוא כי הוא יתב' יהב חכמתא לחכימין כו'. ועל כן ודאי כי אחרי הודיע אל"ים כו'. ולא את חכמי מצרים יורה כי אין נבון וחכם כמוך. עוד אפשר אמר לו הונח שעד כה לא היית נבון וחכם אחרי הודיע ה' כו'. מזה אין ספק השפע בך בינה וחכמה. עד שאין כמוך. או יאמר אחרי הודיע כו' לומר הלא אמרת לי איש נבון וחכם. והנה שמעת שלא אמרתי לעבדי רק הנמצא כזה איש אשר רוח אל"ים כו'. ולא אמרתי כזה איש נבון וחכם. לא יעלה על רוחך שדעתי הוא. כי יש נבון וחכם כמוך בעמי. כי לא אמרתי כך אלא לראיה. שאחר רוח אל"ים בך. להודיעך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך. וזה אומרו אליו אחרי הודיע אל"ים אותך את כל זאת. שהוא מהיות רוח אל"ים בך אין נבון וחכם כמוך. לומר כי לכך נתכוונתי באמרי הנמצא כזה איש אשר רוח אל"ים בו. שהוא שע"י רוח אל"ים הודיע אל"ים אותך את כל זאת. ומזה יודע כי אין נבון וחכם כמוך. או יאמר כענין שארז"ל (תענית דף כ"א) שקרה לר' יוחנן ואילפא שיצאו לישא וליתן וישבו בצד כותל א' ושמע ר' יוחנן מלאך אומר לחבירו נשליך הכותל על אלו שמניחים חיי עולם לעסוק בחיי שעה. והשיב האחר ואמר לו. דאית חד בינייהו דקיימא ליה שעתא. אמר ליה רבי יוחנן אילפא שמעת איזה דבר. אמר ליה לא. אמר א"כ אנכי דשמענא היא דקיימא לי שעתא והדר ביה. וע"ד זה אפשר שכה אמר פרעה. הלא אמרת שאשים ראש א' על הארץ נבון וחכם. שכתבנו שזה בכלל הפתרון דקיימא שעתה לאיש נבון וחכם. והנה אחרי הודיע אל"ים אותך את כל זאת. שהוא את כל פתרון שני החלומות וגם זאת שהוא על ענין זה. שאת איש נבון וחכם אשית על כל ארץ מצרים לאדון על כל מצרים. היינו דקיימא שעתא לאיש נבון וחכם ואחר שאותך הודיע ולא לאחר ודאי שאין נבון וחכם כמוך. ואתה הוא דקיימת לך שעתא:

מ

אתה תהיה וגו'. הנה נראה היפוך בסידרי הסררה. וגם אומרו ויאמר פרעה עודנו מדבר עמו. וגם אומרו ראה נתתי. איך תצדק ראי' בזה. וכן אומרו אל יוסף אני פרעה. הרי אמר למעלה רק הכסא וגו'. ועוד כי אל עמו היה לו לאמר ולא ליוסף. אך יאמר אתה אמרת ירא פרעה איש וגו' וישיתהו על ארץ מצרים שהוא להשתרר על הארץ. והנני עושה יותר כי תהיה על ביתי. והיא כי אולי על שיצא שמעך שעתה עבד כמאמר שר המשקים אולי לא יחשבוך על כן אני מתחיל ונותנך על ביתי ובראותם זה על פיך ישק כל עמי. שיהיה עד גדר שרק הכסא אגדל וגם זה יהיה לי ממך כאלו אתה מושיבני על כסאי. ויצדק דבר זה בעצם במאמרם ז"ל שהשבעו פרעה בל יגלה שלא ידע לשון הקודש פן יעבירוהו לפי חקם נמצא יוסף נותן לו הכסא וזהו ממך. ושמא תאמר אולי יאמרו העם כי כעבד נאמן בית נתתיך על ביתי. ולא יודו שררתך זה אני אומר ראה נתתי אותך על כל ארץ מצרים ובמה היה זה. הלא הוא כי ויסר את טבעתו וגו'. וילבש אותו בגדי חורין מה שאין עבד במצרים יכול ללבוש ולא לרכוב דרך מעלה. וז"א וירכב אותו וגו' ויקראו לפניו אברך. שהכל יברכו על ברכיהם לפניו כעבדים לו ובכלל הכרוז היה ונתון אותו וגו'. מה שאין עבד יכול לעלות שם לגדולה. ועכ"ז כלם מודים ועושים. הנה ראה בעיניו כי נתן אותו על כל ארץ מצרים. ואחר המעשה הזה אמר פרעה אל יוסף. הנה על ידי שעשיתי מעתה אני פרעה וגו'. כי איני מכני עצמי בתואר שררה ובתואר מלך. לומר אני פרעה מלך מצרים כי אם אני פרעה נקרא בשמי כאחד העם אך השררה לך תהיה. כי ובלעדיך וגו'. או יאמר אני פרעה. אם הייתי אומר סתם בלעדיך לא ירים איש כו'. היה נראה שגם אני בכלל לז"א אני פרעה כלומר עומד במקומי ושררתי. ועל זולתי אני אומר ובלעדיך לא ירים איש כו'. באופן שגם השרים יכנעו לך ולא המון העם בלבד:

מה

ויקרא פרעה וכו'. ג' הדברים הנאמרים בכתוב יראו בלתי מקושרים וגם מה בצע בהודעת תת לו אשה. וגם קריאת שם זה. היה ראוי בהגידו הפתרון מיד. ועוד שאם אומרו ויצא יוסף כו'. הוא כשהרכיבוהו במרכבת המשנה אשר לו כו' הרי נאמר. אך יאמר כי הלא לא בחכמה עשה פרעה את הדבר הזה להעבירו במרכבת המשנה ויקראו לפניו אברך ונתון כו'. כי יהיה אפשר יתקוממו המון קריה וגדוליה לאמר הלא עבד הוא ומזל במצרים מעכב מלהיות לו מעלה. וגם אינו חק המלכות וגם יאמרו אתמול נחשד על אדונותו והושם בבור והיא חרפת מצרים ישתרר עליהם. והלא פרעה היה ירא מהעם פן יעבירוהו ממלך. כי השבע השביע את יוסף בל יגלה על ל' הקדש. ע"כ אמר כי נשמר המלך מזה ולתקן הדבר עשה ב' דברים. טרם הוציאו אותו בכרוזא קרא בחיל. (א) כי ויקרא פרעה שם יוסף צפנת כו'. לאמר אין זה תחת המזל כי הלא צפונות אלוה ממעל הוא ידע. וגם ראיה שגם אדוניו לא לעבד חשבו. לא לעושה רעה עם אשתו. כי א"כ היה לא היה נותן לו את בתו. בין על היותו עבד. בין על מעשה אשתו. אך זה ראיה לעיני הכל כי לעבד לא נחשב. כי גונב מארץ העברים ושגם מאשתו לא עשה מאומה. ובזה אין פחד יתקוממו העם. וזהו או' ויקרא פרעה שם יוסף כו'. וגם ויתן לו את אסנת כו' ועל ידי ב' הכנות אלה היה מה שויצא יוסף האמור למעלה:

מו

ויוסף בן שלשים כו'. למעלה בבואו. היה צודק יאמר מספר שניו. וגם פה הוא לבלי צורך. וכן אומרו ויעבור בכל ארץ מצרים. הרי נאמר זה פעמים. ועוד כי איך היה אפשר עבור בכל ארץ מצרים בלי צאת מלפני פרעה. ולמה יאמר ויצא מלפני פרעה כו':

אך יאמר אל יאמר איש כי החכמה והחריצות. או המזל יעלהו במעלה. ויביא ראיה מיוסף. כי התחכם בפתרון סריסי פרעה. וגם חריצותו לצוות על שר המשקים שיזכיר. וגם מזלו כנראה מחלומו שאמרו לו אחיו המלוך תמלוך כו'. כי הלא בן ל' שנה היה בעמדו לפני פרעה. ולא היה לו להיות בסוהר. רק עשר שנים על עשר טיפין. ובחכמתו וחריצותו לדבר אל שר המשקים יעשה עמו חסד. אמר שתי זכירות שעל ידם בבית האסורים נשתהה תחת צאתו מיד עד מקץ שנתים ימים עד היותו בן ל' שנה. ולא בן עשרים ושמנה כאשר היה גבולו. וגם אין לומר כי חכמתו בחלום פרעה. או מזלו הקימו. כי הלא אם כך היה ראוי יהיה בהדרגה. אך זה מבית הסורים יצא למלוך. כי מבית הסוהר עמד לפני פרעה. ומיד ויצא מלפני פרעה. שלא נשאר לו רק השם. כאומרו אני פרעה ויעבור על כל ארץ מצרים בכל הגדולה הנזכרת למעלה. כאלו הוא לבדו מלך על כל הארץ. בלי עבור זמן לעלות קו לקו. כי אם הכל היה ביום תשלום הל' שנה באופן כי אין זה כי אם שמה' היתה לו:

מז

ותעש הארץ כו'. אמר מה שכתבנו למעלה שרמז יוסף. כי אם היה הענין ע"י זולתו. לא ירבה האוכל לצבור לשני הרעב. וזה אמר ותעש הארץ בטבעה. בשבע שני השבע לקמצים בלבד. שאין הקמצים משביעים. אך כאשר ויקבוץ כו' על ידו צוה ה' את הברכה עד כי יחדל לספור כי אין מספר. וכמאמר הכתוב וימצא בשנה ההיא מאה שערים ואחר כך ויברכהו ה'. ואומר יצו ה' את הברכה באסמיך. שירבה באוצר:

נ

וליוסף יולד כו'. היה לו לומר ויולד ליוסף בן ויקרא שמו כו' ותהר עוד ותלד כו'. ולא יקדים ויאמר וליוסף יולד כו' וגם הודיענו בטרם תבא שנת הרעב. ורבותינו ז"ל (תענית דף י"א) אמרו שהוא שלא שימש בשני רעבון. ואם הוא אסור. מהיכן היה לנו לחשדו. שבא הכתוב לתת עליו התנצלות. וגם אומרו אשר ילדה לו אסנת כו'. כיון שלא הוגד שנשא אחרת מן הסתם שממנה היה. ועוד כי טוב טוב היה שמיד באומרו שלקח את אסנת כו'. היה לו לומר ותהר ותלד כו'. ולא יצטרך לומר עתה אשר ילדה לו כו'. והנה אמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה פ' פ"ד) פ' וישב. כי כל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף. ושהיה עתיד להוליד י"ב בנים כמוהו. אלמלא י' טיפין שיצאו מאצבעותיו ולא הוליד רק ב'. וזה יאמר טרם הזכיר התחלת הרעב וליוסף. כלו' וליוסף הידוע שדומה לאביו. יולד ב' בנים לבד. ואל יאמר איש אולי היה על ששימש בש' רעבון. לז"א בטרם תבא שנת הרעב. וא"כ תחת מה היה לז"א אשר ילדה לו כו'. והוא כי אינו דרך כבוד לפרש ענין בלתי הגון על צדיק כמוהו כי אם להטמין ברמז ויהי הרמז לאמר אשר ילדה אסנת בת פוטיפרע כלו' זכור נא בת מי היא אשתו. כלו' שע"י מולדתה נתרגש הדבר. והוא מעשה אמה מהי' טיפין:

נא

ויקרא יוסף כו'. היה לו לומר כי אמר נשני כו' וכן אמר הפרני כו'. ועוד איך יחשיב לטוב מה שנשהו כל בית אביו. וגם באומרו בארץ עניי. האם בארץ ענייו ישולל מפריה ורביה:

אך יתכן במה שכתבנו פרשת ויגש. כי הלא כמו זר נחשב. בלתי הודיעו יוסף לאביו בכתב או בעל פה כי היה חי במצרים מאז לא בהיותו בבית אדוניו המצרי ולא כאשר שמו אותו בבור. ויהיה שם בבית הסוהר שנים עשר שנה. ולא בשבע שני שבע ושנתים הרעב:

אך הוא כי נתן אל לבו באשר ה' אתו כי לא אל חנם הורד שם. אם לא להקדים שכינה במצרים שיהיה הוא מרכבה אליה. על כן בראות כי ויהי ה' את יוסף. על כן ויהי בבית אדוניו המצרי ולא הודיע לאביו יפדנו מאדוניו וזהו ויהי ה' כו'. ועל הדרך הזה בכל שאר הזמנים היה כמחריש. והנה היה דעת נוטה שלפחות עודנו בית הסוהר דאגתו ישיחנה לאביו ע"י רץ ירוץ בכתב ידו. אך אשר עצר כח לבלתי גלות לית דין בר נש. ע"כ את בן הבכור קרא מנשה לומר טוב להודות לה'. כי נשני האל"ים את כל עמלי. כי האל"ים אשר הוא בגלות מצרים עמי הנשני עמלי ואת כל בית אבי שעל ידו ית' עצרתי כח לשכוח זה. באמור דיו לעבד להיות כרבו במצרים מבית אל"ים שאל"כ הייתי מגיד לבית אבי והאל"ים עשה לבל יגאלנו אביו מצרתו בכל הון ביתו. ויצו עליו ישוב לארצו והיתה מתקלקלת כל תקנת הגלות אשר ראה והתקין הוא ית' בהביא שכינתו מצרימה ואת יוסף למרכבה אליה. וזהו כי נשני אל"ים כו' ומה ששם השני קרא אפרים. אינו רק על כי הפרני כו'. לרמוז כי עם היותו בארץ עניו והוא מקום כח הטומאה ומחייב לו חוסר נתן תודה לה' כי מה שהפרה היה מאת האל"ים ולא מאת כח חצוני או בחינת עון. וזה כי הפרני אל"ים כו' ולהיות כי הטעמים של שמות אלו לא נודע כוונתו על שאמר כך. כ"א שאל דעות הרואה ללב ידע. כי זאת היתה הכוונה. ע"כ לא נא' כי אמר נשני כו' כי אמר הפרני כי אין הדבר על היוצא מפיו. כי אם על האמת במה שהוא אמת כי נשני כו' כי הפרני. גם שלא היה יוצא מפיו:

נג

ותכלנה שבע כו'. הנה יוסף בשבע גדול. אמר שיהיה בארץ מצרים. וכן אמר ברעב. אמר עתה ותכלינה שבע שני השבע אשר היה בארץ מצרים כי בכל הארצות לא היה שבע ותחלנה בתחלת הרעב שאשר אמר יוסף שהיה במצרים בלבד. אלא שאח"כ נתפשט. כי ויהי רעב בכל הארצות ועדיין גם שבמצרים היה רעב שלא היה צמח באדמה. עכ"ז היה עדיין לחם. מאשר שמרו משנות השבע עד שלא עשה בשאר ארצות כי לא ידעו דבר. ועוד מעט ותרעב גם כל ארץ מצרים. שכלתה פרוסת'. ויצעק העם אל פרעה ללחם כי עדיין היה לבהמות דשא מארץ. ויאמר פרעה לכל מצרים. איני משתרר בכל אוצרות בר שאצר יוסף. לכו אל יוסף כל אשר יאמר לכם תעשו אם ירצה לתת חנם או במחיר בזול או ביוקר. ואח"כ והרעב היה על כל פני הארץ גם חוץ למצרים לא לחם בלבד כי אם גם מה שעל פני הארץ הוא חציר לבהמה כי כל פני הארץ יבשו לגמרי אז ויפתח יוסף כו'. וישבור למצרים ולא לבני שאר ארצות. ואז ותחזק הרעב בארץ מצרים כי היתה מארה במזונם. בעון שלא היה משביר לשאר ארצות על כן וכל הארץ באו מצרימה לשבור אל יוסף. כי נתן רשות לבא לקחת. ומאז כי היה חזק הרעב היה בכל הארץ ולא במצרים כחוזק הנז' בסבות השבירו את כל הארץ. ורז"ל (ב"ר פ' צ') אמרו שלא רצה לתת לחם למצרים עד שימולו. ואמר להם המלך לכו אל יוסף כל אשר יאמר לכם תעשו אפשר דרשו בג"ש כדרך המדרש והוא כי מלת לכם מיותרת אך נאמר כאן לכם ונאמר להלן המול לכם כל זכר או מלת כל שגם הוא שם:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף